האישה מתבץ
האישה מתבץ היא אישה המופיעה בספר שופטים, שהשליכה אבן ריחיים על אבימלך בן גדעון בעת שצר על מגדל העיר תבץ, וגרמה למותו. בכך היא הביאה לסיום המצור והצילה את תושבי העיר תבץ שהתבצרו במגדל מפחד המלחמה.
סיפור המעשה במקרא
אבימלך כחלק ממחלמתו נגד המורדים בו, הגיע לכבוש ולהרוג את יושבי העיר תבץ, שיש המזהים אותה עם העיר טובאס כיום. כשאבימלך נכנס לעיר, כל יושבי העיר ברחו ועלו לגג המגדל והתבצרו בתוכו.
אבימלך התקרב למגדל על מנת לעלות אותו באש. באותה העת שהתקרב למגדל, אשה אחת מתושבות העיר שעמדה על גג המגדל, זרקה על ראשו של אבימלך פלח־רכב (חלק מהאבן העליונה של אבני הריחיים) ורוצצה את גולגולתו:
נא וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל. נב וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ
אבימלך שעדיין היה בחיים, לא רצה שיאמרו שנהרג בידי אישה, ולכך ציווה את נושא כליו, שיהרוג אותו בחרבו:
וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת
חז"ל על הפסוק בספר משלי ”כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.” (ספר משלי, פרק כ"ו, פסוק כ"ז) דרשו שסופו של הפסוק מרמז על מות אבימלך שהתגלל שמת על ידי אבן: ”אגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו” (פירוש רש"י על משלי כו כז).
אזכורים
שנים לאחר המעשה, בעקבות מעשה דוד ובת שבע, שדוד מצווה את יואב בן צרויה, להציב את אוריה החיתי בחזית המלחמה על מנת שיהרג. יואב אכן מצווה על יואב שיתקרב עם קבוצת חיילים לחומת העיר רבה, כשהוא יודע שבאותו המקום מוצבים חייליו החזקים יותר של בני עמון. ואכן יואב שולח את אוריה לנסות לפרוץ את חומת העיר 'רבה' עליה צרו. אך ניסיון הפריצה לא צלח, ואוריה יחד עם חיילים נוספים של דוד נהרגו כשירו עליהם מראש החומה.
יואב בן צרויה שולח להודיע לדוד שבניסיון הפריצה לעיר מתו מחיילי ישראל. בדבריו הוא מזכיר שייתכן שדוד ישאל מדוע לא חששו להתקרב לחומת העיר בצורה כלכך מסוכנת ולא חששו שישליכו עליהם חפצים שיוכלים להביא למיתתם, וכפי שכבר אירע במעשה האישה מתבץ:
וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה. כא מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ
למעשה, באזכור זה ניתן לראות, כי בניגוד לרצונו של אבימלך שלא יוזכר שנהרג על ידי אישה, יואב בן צרויה מזכיר בדבריו שמותו נעשה על ידי אשה.
יש שסברו שכוונת יואב בכך שהזכיר את מעשה הריגת אבימלך בידי אישה הוא להזכיר לדוד כי אף אוריה מת בעקבות אשה, בת שבע[1].
הקבלות
פרשנים אחדים עמדו על ההקבלה של סיפור האישה מתבץ לסיפורם של האישה החכמה מאבל בית מעכה, והאישה החכמה מתקוע. גם שם, היו אלו נשים שהצילו במעשיהם את אנשי העיר שהיו נתונים במצור, וגם בסיפורים אלה, הריגת האיש גרמה לסיומה של המלחמה[2].
לקריאה נוספת
- חוה שלום-גיא, מה לאזכור מותו של אבימלך בתבץ בפרשת דוד ובת שבע?, בית מקרא, נד (תשס"ט), עמ' 5–13, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ ראו בדברי ארנולד ארליך שהובאו במאמרו של יאיר זקוביץ, סיפור בבואה — מימד נוסף להערכת הדמויות בסיפור המקראי, תרביץ, נד [ב] (טבת תשמ"ה), עמ' 169–172, באתר JSTOR.
- ^ הרב אמנון בזק סיומו של מרד שבע בן בכרי.
39277886האישה מתבץ