דניאל דנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. דניאל דנה (נולד ב-22 בנובמבר 1945)[1] הוא דוקטור למשפטים ישראלי-איראני, מומחה לתרבות איראן ופעיל פוליטי להפלת המשטר האיסלמי באיראן. נולד כשיעי באיראן, ובבגרותו התגייר בישראל, ואף גילה את שורשיו היהודיים.

ביוגרפיה

נולד בשם ג'משיד חסני בשנת 1945 בעיר שרהוד(אנ') בצפון מזרח איראן. אביו היה בן לשבט שאהסוון שהיו רועי צאן וחקלאים.[2] בהמשך עברה המשפחה להתגורר בח'וראמשהר שבמחוז ח'וזסתאן שבדרום המדינה ואת לימודיו התיכוניים סיים ב-1963 באהוואז.[3] בילדותו למד במסגרות שיעיות דתיות ויועד לו עתיד של איש דת, בייחוד מצד סבתו ששקדה על חינוכו המוסלמי. עם זאת, בשנות נערותו התרחק מהדת והפך אתאיסט, בין היתר בהשפעתו של דודו מוסא שהיה בעל אידאולוגיה קומוניסטית.[4] הצטיין בספורט כמתאגרף ומתעמל מכשירים - בין היתר ייצג את אירן באולימפיאדת הסטודנטים במוסקבה וזכה בתחרות הסטודנטים הלאומית ב-1973.[1] במסגרת התחרויות זכה אף להכיר ולהתיידד עם פארה פהלווי, אשת השאה.[5]

לאחר סיום לימודיו התיכוניים התגייס בשנת 1963 לצבא ושירת ביחידה שכונתה Sepahe Danesh שפעילה מטעם חיל החינוך ועסקה בלימוד קריאה וכתיבה בקרב איכרים בספר.[6] לאחר כשנתיים של שירות בצבא התגייס למשטרה ושירת בה כשמונה שנים נוספות.[7] במסגרת שירותו זכה באותות כצלף מצטיין. במקביל לשירותו המשטרתי למד משפטים באוניברסיטת טהרן ונרשם כעורך דין בלשכת עורכי הדין באיראן. ב-1972 התחתן, ונולד בנו הראשון.[8] לאחר מכן יצא לצרפת להמשיך את לימודיו לתואר שני ושלישי בעצת פארה פהלווי, אשר ביקשה שישמש יועץ משפטי למשפחת המלוכה בעתיד.[5] התיזות שלו לתואר השני ולדוקטורט עסק בסכנה בתפיסות השיעיות האנטי הומניטריות כנגד תרבות המערב.[9]

ב-1978 הגיע רוחאללה חומייני לפריז, חודשים ספורים טרם המהפכה האיסלמית. דנה היה בין 16 הסטודנטים הראשונים שקיימו מחאות כנגד חומייני בצרפת. לאחר המהפכה נפגש במרוקו עם המלכה הגולה פארה פהלווי והציע לה לנסות ולנצל את כישוריו כצלף על מנת להתנקש בחומייני, אולם הצעתו לא נתקבלה.[4] בהמשך הקים ארגון התנגדות, ג'וואן (פרסית: جوان, צעיר), שהיה הארגון הסמי-צבאי הראשון שפעל כנגד משטר המהפכה האיסלמית.[10] בשנת 1980 קיבל תואר שני במשפטים.[11]

הפעולה הבולטת ביותר שביצעו חברי ארגון ג'וואן בהובלת דנה, הייתה חטיפת הספינה הצבאית האיראנית תברזין(אנ') ב-1981. הפעולה בוצעה על ידי כ-20 מפעילי ג'וואן בשיתוף פעולה עם תנועת אזדיגן(אנ') של הגנרל בהראם אריאנה(אנ'). הספינה שנרכשה עוד בימי השאה על ידי צבא איראן אמורה הייתה לצאת מנמל לה קורוניה בצרפת ולעבור דרך ספרד לכיוון איראן. אנשי ג'וואן הגיעו לספינה באמצעות ספינת דיג מחוץ למים הטריטוריאליים של ספרד במסווה של אנשי משמר החופים הספרדי, והצליחו להשתלט עליה. בהמשך עגנו בנמל הצבאי של קזבלנקה בתקווה שהשלטונות המרוקנים יאפשרו להם ליצור קשר עם משפחת השאה. עם זאת לבסוף נאלצו לעזוב את הנמל ולהפליג לצרפת, שם עגנו בנמל הצבאי בטולון. לאחר משא ומתן עם ממשלת צרפת, נאלצו לבסוף להעביר את הספינה לידי חיל הים הצרפתי שהעבירה לרפובליקה האיסלמית - תמורת קבלת מעמד מבקשי מקלט בצרפת.[12][5]

פעולה נוספת בה היה מעורב במסגרת פעילות ארגון ג'וואן היה פיצוץ יסודות מסגד שאמור היה להיות הגדול ביותר באירופה, אותו ביקשה להקים הרפובליקה האיסלמית לרגל יום השנה השלישי להמפכה בכפר נופל א שאטו(אנ'), במקום בו התגורר חומייני במהלך שהותו בצרפת.[13]

דנה ואנשי הארגון אף בחנו את האפשרות להשתלט על כור גרעיני באירופה במטרה לאלץ את מנהיגי העולם החופשי לשחרר הצהרה מדוע אפשרו את המהפכה באיראן;[14] הוא אף נסע לבגדאד במטרה לבחון שיתוף פעולה עם עיראק להפלת המשטר באיראן[15] אולם תוכניות אלו נגנזו בסופו של דבר.

בשנת 1984 קיבל דנה תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז.[11] המודיעין הצרפתי יידע את דנה כי מעשיו במחתרת הובילו לכך שנדון לשלושה פסקי דין מוות נפרדים על ידי בתי דין של המשטר האיראני, ובשלב מסוים הוא אף ניצל מניסיון התנקשות.[16]

ב-1986, מאס בחייו והתייצב בשגרירות איראן בצרפת וביקש לחזור לאיראן על מנת להיות מוצא להורג. אלא שעם חזרתו לאיראן נמנעו השלטונות מביצוע פסקי הדין, משיקולים של פרופגנדה בינלאומית.[17] לדנה אף הותר לשוב ולעבוד במדינה כעורך דין. במסגרת תפקידו זה ייצג בין היתר אסירים פוליטיים ונשים שנדונו לסקילה בגין עבירות מוסר. במקביל החל ללמד משפטים באוניברסיטת אזד(אנ') בטהרן. בדיקות שביצע חשפו מעילה על סך כ-370 מיליון דולרים שביצעו פקידי ממשל בכירים. כשפנה לשר המשפטים האיראני, הציע לו האחרון שוחד במטרה להשתיק את הפרשה. עם זאת, דנה בחר לפרסם את העניין ובעקבות זאת נאלץ לגלות פעם נוספת.[5]

ב-1989 הגיע לאוסטרליה בה קיבל אישור למקלט מדיני, וב-1990 התנצר ולמד במשך שלוש שנים לימודי הסמכה לכמורה אנגליקנית באוניברסיטת מלבורן.[5] ניסיונו לתרגם לפרסית את ספרו של הסופר סלמאן רושדי פסוקי השטן, גרם לו לחיכוכים עם גורמי הביון האוסטרלים.[10] בהמלצת גורמי הביון עבר לטסמניה, שם המשיך ללימודי פוסט דוקטורט במשפט בינלאומי פרטי וללמיודי תואר שני בתאולוגיה באוניברסיטת הוברט, לאחר שהסכים לעצור את תרגום הספר. כשנה לאחר מכן קיבל מלגה מ-Sir Henry Baker Institute בטסמניה על מנת להשתתף במחקר בן שמונה שבועות באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר אמור היה לעסוק בהשוואה בין המשפט המערבי האוסטרלי למשפט השיעי.[1][18]

ההגעה לישראל וגילוי שורשיו היהודיים

ב-24 בנובמבר 1994 הגיע לישראל עבור המחקר. אלא שבמהלך שהותו, הודיעה לו השגרירות האוסטרלית כי בקשתו להארכת אשרת המקלט המדינו שלו באוסטרליה נדחתה לאחר שהוגדר על ידי גורמי הביון כסיכון לביטחון הלאומי של המדינה. כך, נותר ללא דרכון או אזרחות ונאלץ להישאר בישראל. השגרירות הנוצרית הבין-לאומית סייעה לו בדיור והעסיקה אותו במחקר השוואתי על התאולוגיה הנוצרית והמוסלמית[19]

ב-1998 עשה התמחות בעריכת דין בישראל אצל עו"ד זאלי יפה. במקביל עבד עם עו"ד אביגדור פלדמן כמתרגם בתיק בנוגע לדייל האיראני רזא ג'ברי אשר חטף מטוס נוסעים של חברת 'סאהא אייר' וביקש מעמד של מבקש מקלט בישראל. הוא עבד והתפרנס מהוראת שפות: פרסית, צרפתית ואנגלית ומכתיבת ספרים ומחקרים ותרגום לפרסית עבור מזמינים שונים, בהם קהילת יהדות שיראז, ומאיר עזרי שגריר ישראל הראשון באיראן. בנוסף עבד כשומר לילה בבניינים. בהמשך החל להיבחן במטרה לקבל רישיון לעריכת דין בישראל - אותו קיבל בשנת 2002. כעורך דין מומחה לתחום הבינלאומי החל לייצג בעיקר לקוחות שענייניהם בחו"ל.[20]

בשנת 2001 החל תהליך גיור, ובשנת 2005 קיבל אזרחות ישראלית.[21] בשנת 2003, במהלך תקופת הגיור נתגלתה בדמו מחלת תלסמיה אנמיה, מחלה האופיינית לדברי רופאיו ליהודים ממוצא ים תיכוני.[1][10][22] בשנת 2007 נפגש עם בת דודתו ד"ר מרים דנדה בארצות הברית ונתוודע לשורשיו היהודיים. לדברי דנדה שהייתה בת דודו מוסא (אחי אימו), אביה התוודה בפניה טרם מותו כי הם נצר למשפחת אבאייף היהודית שהגיעה לאזור משהד לפני כשתי מאות מרוסיה. בעקבות עלילת הדם במשהד ב-1839, נדדה המשפחה לבאקו שבאזרבייג'ן (אז בברית המועצות). ב-1927 בעקבות עלייתו של השאה רזא פהלווי שדגל בחופש דת, שבה לצפון איראן. עם זאת, מחשש לפוגרום עתידי נוסף - החלה המשפחה להסתיר את יהדותה והחליפה את שם המשפחה לשם מוסלמי-שיעי. באותה התקופה אימו של דנה הייתה בת 3 בלבד והדבר הוסתר ממנה, אולם היה ידוע לאחיה הגדול בן ה-8. לדברי דנה, הגילוי הבהיר לו מדוע נהגה סבתו ה'שיעית' להפריד בין בשר וחלב.[10] עוד סבר, כי ייתכן שהדחיפה שנתנה לו סבתא להצטיין בלימודי הדת המוסלמית, הייתה במטרה להסוות את המשפחה טוב יותר כ'מוסלמית טובה'.[5][23]

פעילות בישראל

דנה מספק ייעוץ משפטי לפליטים, בייחוד מאיראן, המבקשים מקלט מדיני בישראל ופועל בתחום המשפט הבינלאומי. הוא פעיל לקידום אחווה בין מאמיני כל הדתות המונוטאיסטיות.

לצד זאת, היה שותף בהקמת 'הארגון העולמי לשלום ואהבה' (PLIM), המבקש לקדם שלום ברחבי העולם המוסלמי, ושינוי תרבותי לא אלים באיראן, שיוביל להפלת שלטון משמרות המהפכה. דנה מבקש לקדם קשירת קשרים תרבותיים בין איראנים לבין העולם המערבי, ישראלים, ויהודים יוצאי איראן בפרט.[24] לאורך השנים ארגן כנסים אליהם הוזמנו מנהיגי אופוזיציה ואנשי רוח איראנים מכל העולם.

ספרו 'שלושה חבלים לתלייה' שיצא לאור בהוצאת אוריון בשנת 2012, מתעד את תולדות חייו ואת מאבקו כנגד השלטון האיסלמי באיראן. הספר תורגם לפרסית, אנגלית, גרמנית, צרפתית ורוסית.[25]

חיים אישיים

דנה נשוי בפעם השלישית לאישה ישראלית אותה הכיר בישראל. מנישואיו הראשונים יש לו בן ובת. מתגורר בירושלים, ויוצא מהארץ לעיתים תכופות לרגל עסקיו.[24] מקיים אורח חיים דתי ושומר שבת אך אינו חובש כיפה.[26]

ספריו

  • דניאל דנה, שלושה חבלים לתלייה, הוצאת אוריון, 2012.
  • Daniel Dana, Abayef: A Bridge Builder Between Faiths, Mazo Publishers, 2012

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 By DAVID HERMAN, An expert and unique take on Israel-Iran relations: Dr. Daniel Dana, The Jerusalem Post, ‏2 בדצמבר 2021
  2. ^ שלושה חבלים לתליה, עמ' 18–19, ו-50
  3. ^ שלושה חבלים לתליה, עמ' 21, 25 ו-33
  4. ^ 4.0 4.1 דודו כהן, ‏"עד גיל 15 הייתי שיעי קיצוני, היום אני יהודי", באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בדצמבר 2013‏
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 The Iranian Mystery Man - Aish.com, Aish, ‏30 ביוני 2013
  6. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמוד 33
  7. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 46
  8. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 40
  9. ^ שלושה חבלים לתלייה באתר סימניה
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 טלי פרקש, מהגרדום האיראני לישראל: 9 נשמות לד"ר דנה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2012
  11. ^ 11.0 11.1 שלושה חבלים לתלייה עמ' 47
  12. ^ שלושה חבלים לתלייה עמ' 69-130
  13. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 144-146
  14. ^ שלושה חבלים לתלייה 146-147
  15. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 141-143
  16. ^ שלושה חבלים לתלייה עמ' 149-150
  17. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 156-159
  18. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 200-201
  19. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 202-204
  20. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 213-2017
  21. ^ שלושה חבלים לתלייה עמ' 224, 226-229
  22. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 249-250
  23. ^ שלושה חבלים לתלייה, עמ' 250-255
  24. ^ 24.0 24.1 דניאל דנה באתר סימניה
  25. ^ דף הספר באמזון
  26. ^ דודו כהן, ‏"רוחאני יותר מסוכן מאחמדיניג'אד", באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 ביוני 2013‏
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38351696דניאל דנה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דניאל_דנה&oldid=2549595"