דמי ניהול

דמי ניהול הם עמלה אותה גובה גוף בעבור ניהול חשבון, כגון: חשבון בנק, תיק השקעות, קופת גמל, אשראי, קרן פנסיה וביטוח מנהלים. העמלה נגבית לעיתים באופן אחיד מכלל הלקוחות, או באופן סגמנטי מלקוחות על פי החלטת הגוף המנהל. במדינות מסוימות החוק מגביל את גובה דמי הניהול המקסימליים באמצעות חוק.

דמי ניהול בחיסכון הפנסיוני

כיצד נגבים דמי הניהול

החל משנת 2005 הקופות הפנסיוניות רשאיות לגבות שני סוגים של דמי ניהול:

דמי ניהול מהפקדות - נגבים באחוזים מסכום כל הפקדה לחיסכון
דמי ניהול מצבירה - נגבים אחת לחודש באחוזים מכל החיסכון שנצבר בקופה

גובה דמי הניהול שגובים הגופים הפנסיוניים משתנה לפי סוג הגוף הפנסיוני. המדינה קבעה בחקיקה ובתקנות את הסכומים המרביים המותרים. גובה דמי הניהול המרביים בקרנות פנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות גמל קבוע בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964

דמי הניהול המרביים המותרים (נכון לשנת 2014):

אפיק החיסכון	דמי ניהול מרביים מההפקדות החודשיות	דמי ניהול מרביים מהסכום הצבור
קרנות פנסיה חדשות מקיפות	6%	0.5%
קרנות פנסיה חדשות כלליות	4%	1.05%
קופת גמל	4%	1.05%
ביטוח מנהלים	4%	1.05%

דמי הניהול משפיעים על החיסכון הצבור לפי הנוסחה של ריבית דריבית, ולכן יש להם השפעה גדולה על החיסכון הפנסיוני. רבע עד שליש מהתשואה הולך לדמי ניהול ולמעשה כל שקל שיוצא מהחיסכון הפנסיוני כדמי ניהול הוא שקל שיחסר בחיסכון בריבית דריבית ביציאה לפנסיה. בהתאם לכך, גובה דמי הניהול הוא אחד הפרמטרים בהחלטה על בחירת קופת גמל.

דמי הניהול המרביים בכל קופה מוצגים באתר של רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון.^[1]

שינויים שחלו בדמי הניהול של קופות הגמל משנת 2005

בשנת 2005 הופעלה רפורמת בכר שעיקרה הפחתת ריכוזיות ענף הבנקאות וצמצום ניגודי העניינים המובנים בו. במסגרת הרפורמה החל תהליך מכירתן של קופות הגמל שהיו בשליטת הבנקים לגופים פרטיים: בתי השקעות וחברות ביטוח. מהלך זה הביא לעלייה משמעותית בדמי הניהול בקופות הגמל כפי שעולה ממחקר שערך הכלכלן אליעזר שוורץ עבור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בפברואר 2010. במחקר עלו הממצאים הבאים:

שיעור דמי הניהול ברוב קופות הגמל שנמכרו בידי הבנקים עלו באופן משמעותי בשיעור מצטבר של 58% בין השנים 2009-2005 (בממוצע משוקלל לפי היקף נכסי הקופות בסוף שנת 2009), לעומת עלייה בשיעור של כ-50% בכלל קופות הגמל בתקופה זו, ולעומת עליות מתונות יותר (ואף ירידות) בחלק מקופות הגמל העצמאיות שנבדקו;
למרות העלייה בדמי הניהול, דמי הניהול הממוצעים בקופות הגמל נמוכים באופן משמעותי מהשיעור המרבי המותר, ודמי הניהול הממוצעים בענף הם בשיעור של 45% מהשיעור המרבי המותר (בשנת 2009, 0.9% לעומת דמי ניהול מרביים בשיעור של 2%). דמי הניהול הממוצעים בענף מוטים כלפי מטה בגלל קופות הגמל המפעליות בהן לא נגבים לרוב דמי ניהול.

שינויים בדמי הניהול של ביטוח המנהלים משנת 2004

החל משנת 2004 הופסק שיווק מוצרי פוליסות מסוג משתתף ברווחים. בפוליסות אלו היה נהוג לגבות דמי ניהול מהחיסכון הצבור ובנוסף העמיתים השתתפו ברווחים יחד עם חברת הביטוח אשר גבתה 15% מהרווחים הריאליים של התיק. בנוסף לדמי ניהול אלו היה מרכיב נוסף בדמי הניהול שכונה פוליסה. הוחל בשיווק פוליסות חדשות, בהן קיימת הפרדה ברורה בין חיסכון, כיסויים ביטוחיים ודמי ניהול. כל הפקדה חודשית לפוליסות אלה מחולקת באופן ברור בין החלק המיועד לחיסכון, החלק המיועד לרכישת כיסויים ביטוחיים ודמי הניהול הנגבים מתוך ההפקדה ומועברים לחברת הביטוח. מבנה דמי הניהול שונה בהתאם לטבלת דמי הניהול המקסימליים (ראו טבלה לעיל),וגורם הפוליסה בפוליסות מנהלים ועצמאים בוטל.

שינויים בדמי הניהול בביטוחי המנהלים ובקופות הגמל משנת 2013

בעקבות מאבק ציבורי שהובילו חברי הכנסת חיים כץ, שלי יחימוביץ', אילן גילאון ואמנון כהן, עמותת פורום החוסכים לפנסיה בישראל וכלי תקשורת כלכלית, אישרה ועדת הכספים של הכנסת ב-27 בפברואר 2012 תקנות המורות על הפחתת תקרת דמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים החל מינואר 2013: 4% מההפקדות ו-1.1% מהצבירה בשנת 2013, ו-1.05% מהצבירה לשנה החל משנת 2014. כמו כן, חשבונות רדומים ישלמו 0.3% לשנה, וגמלאים עד 0.6% לשנה. התקנות לא חלות על קרנות ההשתלמות.