דיפלומטיה צבאית
דיפלומטיה צבאית היא תחום בדיפלומטיה העוסק בהשגת יעדי מדיניות החוץ של מדינה בתחומי הצבא והביטחון באמצעות משא ומתן וכלים דיפלומטיים נוספים.[1] על פי רוב נמצאת הדיפלומטיה הצבאית באחריותם של משרד ההגנה והצבא.
היסטוריה
הדיפלומטיה הצבאית לא הוגדרה לאורך ההיסטוריה, אולם ניתן למנות מספר התייחסויות אליה. סון דזה, בספרו אמנות המלחמה, מתייחס לאספקטים מסוימים של הדיפלומטיה הצבאית, כמוהו גם פרידריך השני, מלך פרוסיה. גם קרל פון קלאוזביץ, בספרו על המלחמה, התייחס לצורך בפעולות דיפלומטיות בהקשר צבאי.[2] ככלל, עד המאה ה-19 נתפסה הדיפלומטיה הצבאית ככלי לאיסוף מודיעין ולניתוח מצבם של כוחות צבאיים ומצבם הביטחוני של מדינות, במטרה למפות איומים ביטחוניים.[3]
לאחר התפרקות ברית המועצות החלה תמורה משמעותית בדיפלומטיה הצבאית, וזו הפכה לרכיב משמעותי יותר בעשייה הצבאית מבעבר.[4][5] הדיפלומטיה הצבאית הפכה לכלי המשמש למספר מטרות: איסוף ועיבוד מידע על צבאה של מדינה ועל ביטחונה; קידום שיתוף הפעולה, התקשורת וההדדיות בין שני צבאות; ארגון ושימור קשרים ביטחוניים; תמיכה ביצוא וייבוא סחורות בעלות נופך צבאי בין המדינות; ייצוג המדינה בטקסים ואירועים רשמיים נוספים.[6]
נספח צבאי
ערך מורחב – נספח צבאי
נספח צבאי הוא דיפלומט, לרוב איש צבא בדרגה פיקודית, אשר אמון על ייצוג האינטרסים הביטחוניים של מדינתו במדינה בה הוצב. נספחים צבאיים מהווים חלק משמעותי בדיפלומטיה הצבאית.
בממלכה המאוחדת, אך ורק פעולות הנספחים הצבאיים מכונות "דיפלומטיה צבאית" על ידי משרד ההגנה.[7]
דיפלומטיה צבאית במדינות שונות
דיפלומטיה צבאית בישראל
עוד בימי מלחמת העצמאות ניהלו היישוב, ולאחר מכן צה"ל, מהלכים דיפלומטיים בעלי אופי צבאי, בין אם מול מדינות הגוש המזרחי לצורך רכישת נשק ובין אם מול ארצות ערב לצורך השגת הפסקת אש.[8]
בשנת 1956, לאחר הלאמת חברת תעלת סואץ החלו צרפת ובריטניה בהכנות לכיבוש התעלה, במבצע שכונה מבצע מוסקטר. צרפת, לה היו קשרים ביטחוניים עם ישראל, שאפה לשיתוף פעולה עם ישראל במבצע. המאמץ הדיפלומטי הוביל להצטרפות צה"ל למלחמה, ולחיזוק הקשרים הביטחוניים בין ישראל לצרפת.[9]
בשנת 1986 הוקמה יחידת "גבעון", יחידת מילואים באגף המבצעים, שמטרתה הייתה תיאום וקישור בין צה"ל לבין הכוחות המזוינים של ארצות הברית לאור אירועים שהתרחשו לאחר מלחמת לבנון הראשונה, דוגמת הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות. במהלך מלחמת המפרץ ניהלה ארצות הברית מאמץ דיפלומטי צבאי מול ישראל, במטרה למנוע מצה"ל לתקוף בעיראק בתגובה לירי טילי קרקע-קרקע על ישראל.[9]
בשנת 1999 הוקמה החטיבה לקשרי חוץ, האחראית על ריכוז מאמצי הדיפלומטיה הצבאית בצה"ל, ומפעילה בית ספר לדיפלומטיה צבאית.
לקריאה נוספת
- שלי חורש־סגל, דיפלומטיה צבאית – תפיסה, עקרונות והמלצות, בין הקטבים 25, מרץ 2020, עמ' 127–146
- Lech Drab (2018). "Defence diplomacy – an important tool for the implementation of foreign policy and security of the state". Security and Defence Quarterly. 20 (3): 57–71. doi:10.5604/01.3001.0012.5152.
- Erik Pajtinka (2016). "Military Diplomacy and Its Present Functions". International & National Studies. 20: 179–194. doi:10.24356/SD/20/9.
- MAJ James E. (Ed) Willard (2006). Military Diplomacy: An Essential Tool of Foreign Policy at the Theater Strategic Level (PDF).
הערות שוליים
- ^ אין בנמצא הסכמה בנוגע להגדרה המדויקת של דיפלומטיה צבאית. יתר על כן, יש להבדיל בין "Military diplomacy" לבין "Defence diplomacy", להם משמעות שונה בהקשרים שונים. ראו פייטנקה, עמ' 181: "the term military diplomacy is often used in several different meanings".; דראב, עמ' 64: "there have been attempts to scientifically recognise this terminology proposal, which, however, did not bring a universally recognised definition of defence diplomacy".
- ^ וילארד, עמ' 10–14.
- ^ חורש־סגל, עמ' 129.
- ^ חורש־סגל, עמ' 130.
- ^ Göran Swistek (Spring 2012). "The Nexus Between Public Diplomacy and Military Diplomacy in Foreign Affairs and Defense Policy" (PDF). Connections. 11 (2): 79–86.
- ^ פייטנקה, עמ' 188.
- ^ דראב, עמ' 59–60.
- ^ שמואל כהן שני, בין הכומתה לצילינדר: ראשיתה של 'דיפלומטיית המדים' במלחמת העצמאות, בין הקטבים 24, מרץ 2020, עמ' 103–124, בעמ' 113–117
- ^ 9.0 9.1 בני מיכלסון, שיתוף פעולה בין צבאות שלא במסגרת ברית, בין הקטבים 25, מרץ 2020, עמ' 159–177
