דיפלודוקוס

דיפלודוקוס
	; שחזור של דיפלודוקוס; ; מודלים של דיפלודוקוס בהשוואה לאדם
תקופה
	ימי קדם
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	בעלי אגן דמוי לטאה
אינפרא־סדרה:	זאורופודה
משפחה:	דיפלודוקיים
סוג:	דיפלודוקוס
מינים
	Diplodocus longus; Diplodocus carnegiei; Diplodocus hayi; Diplodocus hallorum;
שם מדעי
	Diplodocus; ‏ע. צ'. מארש (1878)

שלד במוזיאון קרנגי

דיפלודוקוס (שם מדעי: Diplodocus) הוא סוג של דינוזאור זאורופוד גדול, אוכל צמחים ממשפחת הדיפלודוקיים שחי בימי קדם. פירוש השם "דיפלודוקוס" הוא "קורה כפולה", שם שמתייחס למבנה החוליות שלו.

מיון

הסוג דיפלודוקוס כולל שני מינים תקפים:

דיפלודוקוס קרנגי (Diplodocus carnegiei)
דיפלודוקוס הלורום (Diplodocus hallorum)

ועוד שני מינים מוטלים בספק:

דיפלודוקוס לונגוס (Diplodocus longus)
דיפלודוקוס האיי (Diplodocus hayi)

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלה מין של דיפלודוקוס שהיה גדול באופן ניכר משאר המינים, בהתחלה הוא סווג כסיסמוזאורוס ("לטאה מרעידת אדמה"), סוג חדש במשפחת דיפלודוקיים, אך מחקרים מאוחרים יותר סיווגו אותו כמין של דיפלודוקוס בשם דיפלודוקוס הלורום (Diplodocus hallorum) והקטינו את ההערכות על גודלו לאורך מרבי של 32 מטר ומשקל מרבי של 27 טונות.

מחקר שנערך ב-2015 טען שאמפיקוליאס פראג'ילימוס, דינוזאור שגילה אדוארד דקרינקר קופ וגודלו הוערך בכ-40–60 מטר ומשקל של למעלה מ-100 טונות, איננו טקסון תקף, אלא פשוט פרט גדול מאוד של דיפלודוקוס, ושההערכות של קופ על גודלו היו מוגזמות.^[1] עם זאת, מאמר מ-2018 חלק על כך וטען שאמפיקוליאס הוא למעשה סוג חדש בשם מאראפוניזאורוס שאורכו היה כ-30 מטר.

מאפיינים

הדיפלודוקוס היה דינוזאור ארוך יחסית, כ-27 מטרים (89 רגל) אורכו בממוצע^[2], אך רזה ובנוי קל יחסית לאורכו - משקלו הממוצע היה לא יותר מ-20 טונות. פרטים גדולים וזקנים במיוחד הגיעו לאורך של 32 מטרים (105 רגל) ומשקל של עד 27 טונות (כך למשל הפרט מהמין דיפלודוקוס הלורום שבעבר סווג כ"סייסמוזאורוס").

הדיפלודוקוס היה בעל גוף זאורופודי טיפוסי: צוואר ארוך, בטן גדולה הנתמכת בארבע רגליים דמויות עמודים וזנב ארוך. זנבו של הדיפלודוקוס היה ארוך במיוחד ודמה במבנהו לשוט. פלאונטולוגים ביצעו מספר מחקרים ביומכניים על זנבו של הדיפלודוקוס, כדי לברר את האופן שבו תפקד ואיזה תפקיד מילא עבור הדיפלודוקוס, כאשר שתי הסברות העיקריות הן אמצעי הגנה כשוט מצליף ואמצעי איתות היכול ליצור רעש אדיר בהצלפה מהירה וחזקה. לאורך גבו של הדיפלודוקוס, מקצה הראש ועד לקצה הזנב, נמתחה שורה ארוכה של דוקרני קראטין קטנים, כ-18 ס"מ גובהם.

הגולגולת שלו הייתה קטנה, צרה ובעלת חוטם ארוך ובפיו היו מקובעים שיניים רבות דמויי עפרונות, שבאמצעותן תלש עלים וצמחייה. הלעיסה והעיכול התבצעו בקיבה (לדיפלודוקוס לא היו לחיים שלעסו את המזון) וכן באמצעות גסטרוליתים - אבנים שבלע וטחנו את המזון בתוך קיבתו. בניגוד לשחזורים מוקדמים, נחיריו של דיפלודוקוס היו בחזית הגולגולת ולא בקודקודה.

טורפים

הדיפלודוקוס, ככל זאורופוד אחר, היה מגושם ואיטי בשל גודלו, והיווה טרף עבור טורפים רבים כגון האלוזאורוס, שהיה הטורף הנפוץ ביותר באותה תקופה וקרובי משפחתו, הזאורופגנקס והאפאנטריאס הגדולים שהיו טורפי על באזורי מחייתם. עם זאת, בדומה לרוב הזאורופודים, כאשר הגיע הדיפלודוקוס לבגרות מלאה הפך גדול מדי עבור טורפים ובכך קיבל הגנה מלאה, מכיוון שאלו העדיפו להתרכז בפרטים הצעירים, הזקנים או החולים שבעדר ובכך להגדיל משמעותית את הסיכוי להצלחת הציד. בשל כך הרבו הדיפלודוקוסים להסתובב בעדרים גדולים הכוללים פרטים מגילאים שונים ובכך לעלות את סיכויי ההישרדות של החלשים והמין כולו. בזכות שיטה זו זכו הזאורופודים להיות אחת מקבוצות הדינוזאורים המצליחות ביותר, ששרדה לאורך זמן.

בתרבות

הדיפלודוקוס הוא אחד הזאורופודים המוכרים ביותר והוא מוצג בתערוכות מוזיאונים יותר מכל זאורופוד אחר. כמה תצוגות ידועות של דיפלודוקוסים הם ב: מוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע, המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, שם היה שלד ידוע בשם "דיפי", מוזיאון הטבע בברלין ועוד. עם זאת חלק מהתצוגות, הקיימות שנים רבות, מבוססות על דינוזאורים דומים כמו הברונטוזאורוס או שקיבלו תווית שגויה.