הרתעת מצביעים
הרתעת מצביעים (נקראת גם דיכוי בוחרים) היא דרך פעולה המיועדת להשפיע על תוצאת בחירות באמצעות מניעת ההשתתפות של קבוצות באוכלוסייה בהצבעה.
הרתעת מצביעים שונה מתעמולת בחירות, שבאמצעותה מנסים לשכנע את הבוחרים לשנות את דפוסי ההצבעה שלהם. הרתעת מצביעים היא פעולת דיכוי של המצביעים, מתוך כוונה לצמצם את מספר הבוחרים שעשויים להצביע בעד מועמד או מפלגה מסוימת.
קיימות דרכים רבות להרתיע מצביעים, החל משינוי חוקי ההצבעה, באופן המקשה על ההצבעה, ועד לאיומים ואלימות כלפי בוחרים. הרתעת מצביעים מצליחה כאשר מספר משמעותי של בוחרים נמנעים מלהצביע בגלל פחד או ניכור. בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין שאלבי נ' הולדר כי חוקי ההצבעה הביאו להרתעת מצביעים ולאפליה.
מקרים בולטים של טענות להרתעת מצביעים
אוסטרליה
באוסטרליה קיימת חובת הצבעה, אך יש להירשם במשרד הפנים כדי להצביע.
עד שנת 2006 פרק הזמן שנדרש להירשם היה תוך שבוע מההכרזה על מועד הבחירות. בשנה זו החליטה ממשלת אוסטרליה, בראשותו של ג'ון הווארד, לצמצם את פרק הזמן ליום אחד בלבד מההכרזה על מועד הבחירות. חוק חדש זה הרתיע בוחרים צעירים רבים, שנטו להצביע למפלגות האופוזיציה.
בשנת 2010 עתרה מפלגת הלייבור האוסטרלית יחד עם ארגוני זכויות אדם כנגד התיקון לחוק, ובית המשפט הגבוה של אוסטרליה קבע כי התיקון אכן מרתיע בוחרים, ויש להחזיר את המצב לקדמותו. לקראת הבחירות שנערכו ב-2010 פרק הזמן לרישום הוחזר לקדמותו, והיה שבוע. יתרה מזו, נעשה תיקון נוסף לחוק המאפשר לאזרחי אוסטרליה בני 16 ומעלה להירשם בפנקס הבוחרים, וכך מיד לקבל זכות בחירה ביום בו הם מגיעים לגיל 18.
קנדה
זמן קצר לפני הבחירות הכלליות בקנדה לשנת 2011, עשרות אלפי מצביעים קיבלו שיחת טלפון ובה הודעה מוקלטת המודיעה להם כי מיקום הקלפי שלהם השתנה. המיקום החדש שצוין בהודעה היה שקרי בכוונה, ולרוב אילץ את הבוחרים לנסוע מספר שעות רק כדי לגלות שזו הייתה טעות. רוב המצביעים היו מזוהים עם המפלגה הליברלית של קנדה.
ועדת חקירה מצאה כי השיחות נעשו ככל הנראה על ידי המפלגה השמרנית של קנדה, ואחד מפעיליה הורשע.
הממלכה המאוחדת
לוטפור רחמן נבחר לתפקיד ראש הרובע טאוור האמלטס בלונדון, עד שהודח מהתפקיד בגלל הפרת חוקי ההצבעה, לאחר שנחשף כי תומכיו איימו על הבוחרים של יריביו בקלפי.
בשנת 2018 המפלגה השמרנית הציעה אמצעי זיהוי חדשים למצביעים, שעלותם גבוהה במיוחד. על פי ההערכות, אם יתקבלו אמצעים אלה הם יקשו בעיקר על בוחרים צעירים או חסרי אמצעים, המזוהים עם מפלגת הלייבור.
ארצות הברית
חוקי ג'ים קרואו
ערך מורחב – חוקי ג'ים קרואו
בארצות הברית, חוקי הבחירות שונים ממדינה למדינה, ובהתאם לכך התפתחו צורות שונות של הרתעת מצביעים. עם היווסדה של המדינה, הזכות להצביע ברוב המדינות הוקנתה רק לגברים לבנים בעלי רכוש בני 21 ומעלה. עם הזמן הוענקה זכות הצבעה גם למיעוטים גזעיים ולנשים, וגם גיל ההצבעה ירד. אך במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מדינות דרום ארצות הברית חוקקו סדרת חוקים המכונה "חוקי ג'ים קרואו" שהרתיעו מצביעים שחורים או עניים. חוקים אלו כללו הטלת דרישה להוכחת תשלום כל המיסים כתנאי להצבעה; קביעת מבחני קרוא וכתוב ומבחני אופי כתנאי להצבעה; מניעת האפשרות להצבעה לפני יום הבחירות ("הצבעה מוקדמת"); קביעת שעות ההצבעה באופן שהקשה על שחורים עובדים להגיע לקלפיות; התניית זכות ההצבעה בהצגת תעודות זהות מסוג שלא היה ברשותם של שחורים; שלילת זכות הבחירה ממורשעים באופן שפגע בעיקר בשחורים, וסימון גבולות מחוזות ההצבעה באופן שהקנה יתרון למועמדים רפובליקאים.[1]
שיטות נוספות רבות ומגוונות ננקטו להרתעת מצביעים: הפעלת אלימות כלפי שחורים כדי להרתיעם מלהשתתף בבחירות; פיזור כרוזים בחתימת הקו קלוקס קלאן בשכונות של שחורים, ובהם אזהרה מפני השתתפותם בבחירות; הצבת משמרות של אנשי הקו קלוקס קלאן בדרכים המובילות לקלפיות; הצבת מחסומי משטרה בדרכים המובילות לקלפיות בשכונות של שחורים. כמו כן בוצעו תרמיות בנקודות ההצבעה: איוש חלקי של ועדות הקלפי; השמדת פתקי הצבעה; תרמית בספירה; התערבות בפעולת מכונות ההצבעה; הצבעה בשם אנשים שמתו ("הצבעת רוחות"); אי-פתיחת קלפיות.
צעדים אחרים שנויים במחלוקת כללו סגירת סניפים של משרד התחבורה בשכונות המיעוטים, דבר המקשה על הנפקת תעודה מזהה; סגירת קלפיות בשכונות מיעוטים; חסימה מכוונת של דרכי התנועה לשכונות מיעוטים ביום הבחירות; ומחיקה שרירותית של מצביעים מרשימות הבוחרים זמן קצר לפני הבחירות.
רוב השיטות לדיכוי הבוחרים הפכו לבלתי-חוקיות לאחר חקיקת חוק זכויות ההצבעה (1965), שהיה ציון דרך חשוב בחקיקה האמריקנית כנגד הפרדה גזעית ברחבי ארצות הברית. על פי החוק, מדינות המבקשות לערוך שינויים בחוקי ההצבעה חייבות לקבל אישור מפורש לכך ממחלקה ייעודית לזכויות אזרח במחלקת המשפטים של ארצות הברית.
טענות להרתעת מצביעים במאה ה-21
בשנים האחרונות התגלו מקרים רבים של הרתעת מצביעים, שכוונו לרוב לאוכלוסיית השחורים בארצות הברית.[2]
בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין שאלבי נ' הולדר (אנ') כי חוקי ההצבעה הביאו להרתעת מצביעים ולאפליה. עם זאת, פסק הדין התיר למדינות לחוקק חוקים לזיהוי הבוחרים גם אם הם עלולים להרתיע מצביעים, כל עוד לא קיימת אפליה מוכחת בחוקים אלו. בעקבות פסק הדין חוקקו בטקסס, מיסיסיפי ואלבמה חוקים מחמירים לזיהוי הבוחרים. בקרוליינה הצפונית נחקק חוק זיהוי בוחרים שמקשה במיוחד על בוחרים שחורים, אך עתירה נגדו נדחתה.
חוק נוסף בקרוליינה הצפונית אוסר הצבעה מוקדמת, ומקומות עבודה רבים המעסיקים שחורים אינם מאפשרים להם לקבל חופש ביום הבחירות, וכך נמנעת מהם זכות הבחירה.
בדקוטה הצפונית מתגוררים אמריקאים ילידים רבים שאינם בעלי כתובת קבועה אלא תא דואר בלבד, אך בית המחוקקים קבע שרק תושבים בעלי כתובת קבועה רשאים להשתתף בבחירות.
ארצות הברית היא אחת המדינות היחידות שבהן אסירים לא זכאים להצביע, וברוב המדינות של ארצות הברית גם אסירים משוחררים אינם רשאים להשתתף בבחירות. מגבלה זו מונעת את זכות הבחירה מ-6 מיליון מצביעים.
במדינת ג'ורג'יה אירעו מספר מקרים של הרתעת בוחרים. בשנת 2012 התגלה שתושבים רבים ממוצא אסייתי נרשמו לבחירות אולם שמותיהם לא הופיעו בספר הבוחרים, ולמעשה נמנעה מהם זכות ההצבעה. בשנת 2014 עצרו כוחות משטרה אוטובוס שהסיע בוחרים שחורים לקלפי ומנע מהם להגיע לנקודת ההצבעה. בבחירות במדינה בשנת 2015 ביטל מזכיר המדינה, בריאן קמפ, את רישומם של 53,000 בוחרים בגלל תקלות טכניות. בדיקה גילתה שרוב הרישומים שנפסלו הם של שחורים. קמפ הואשם באופן נרחב בדיכוי בוחרים.
ערוץ 4 הבריטי השיג מסמכים שמלמדים על כך שבבחירות 2016, מטה טראמפ סיווג כ־200 מיליון אמריקאים על פי קריטריונים שונים וחילק אותם ל־8 קטגוריות שונות. מיעוטים - שחורים, היספנים, אסיאתים ואחרים - היוו 54% מקטגוריית ה"הרתעה".[3]
ישראל
ביום הבחירות לכנסת העשרים ואחת הציבו חברי ועדת הקלפי מטעם הליכוד 1,200 מצלמות ומכשירי הקלטה בקלפיות ביישובים ערביים. משקיפים של הליכוד בקלפיות תועדו כשהם נושאים מצלמות נסתרות.[4]. המבצע נערך בידי חברת אסטרטגיה לאחר פנייה מראש הממשלה ומנהל קמפיין הליכוד בנימין נתניהו, בעלות של כמיליון וחצי שקלים.[5]
המבצע כונה "טוהר הבחירות" ומטרתו המוצהרת הייתה מניעת זיופים כגון התחזות למצביעים אחרים, במקומות בהם שיעורי ההצבעה לא הגיוניים ואין אכיפה.[6] בחברת האסטרטגיה, קייזלר ענבר, התגאו ברשומת פייסבוק שמנעו אלפי זיופים וששיעור ההצבעה במגזר הערבי ירד מתחת ל-50%, הנמוך ביותר שנראה בשנים האחרונות.[7]
יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, השופט חנן מלצר, קבע לאחר שהוגשו תלונות בעניין, כי ניתן להשתמש במצלמות רק במקרים של "חשש לפגיעה מהותית בטוהר הבחירות או בסדרן התקין". מלצר ביקש מהמשטרה להחזיר אותן לפעילים, ואפשר להם להשתמש בהן להקלטת שמע. הוא ציין כי חברי ועדת הקלפי יוכלו מאוחר יותר לתעד את ספירת הקולות באמצעות המצלמות, אך יהיה עליהם להודיע על כך לכל המשתתפים בספירה.[8]
סמוך לבחירות לכנסת ה-22 החליט מלצר שהשימוש במצלמות ללא היתר מיוחד מוועדת הבחירות המרכזית מחייב הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית, ובעקבות כך היה ניסיון לחקיקת הצעת חוק המצלמות בקלפיות.[9]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^
מני מאוטנר, התפתחות מבהילה ביום הבחירות, באתר הארץ, 14 באפריל 2019.
- ^ Voter-Suppression Tactics in the Age of Trump, באתר הניו יורקר, 21 באוקטובר 2018 (באנגלית).
- ^ ברק, רועי (2020-09-29). "תחקיר: כך מטה טראמפ הוציא את הרוח מהמפרשים של הבוחר השחור". Globes. נבדק ב-2020-09-29.
- ^
משקיפים של הליכוד עם מצלמות נסתרות על מצביעים בקלפיות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ עקיבא נוביק, יוזם המצלמות בקלפיות - נתניהו; העלות - מיליון שקלים וחצי, באתר החדשות 13, 23 באפריל 2019.
- ^ טל שניידר, גנץ לא שפוי? מצלמות בקלפיות? "קודם מנצחים, אחר-כך עושים בקרת נזקים", באתר גלובס, 10 במאי 2019
- ^ רשומת הפייסבוק
יח"צנים אחראים למצלמות הנסתרות בקלפיות: "בליווי צמוד של נתניהו", באתר ynet, 10 באפריל 2019 - ^ חיים לוינסון, בחירות 2019: הליכוד הציב 1,200 מצלמות בקלפיות ביישובים ערביים "כדי למנוע זיופים", באתר הארץ, 9 באפריל 2019.
- ^ אמיר אלון ומורן אזולאי, נאסר לצלם בקלפיות - והליכוד בוחן אפשרות לחוק חדש, באתר ynet, 26 באוגוסט 2019
34967501הרתעת מצביעים