דייוויד תומפסון (חוקר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד תומפסון
David Thompson

דייוויד תומפסון (באנגלית: David Thompson; ‏30 באפריל 1770 - 10 בפברואר 1857) היה סוחר פרוות בריטי-קנדי, מודד וקרטוגרף. במהלך הקריירה שלו הוא נסע כ-90,000 ק"מ ברחבי צפון אמריקה, תוך מיפוי של 4.9 מיליון קמ"ר של צפון אמריקה לאורך הדרך.[1] בזכות ההישג ההיסטורי הזה תואר תומפסון, בראשית המאה ה-20, כ"גאוגרף היבשתי הגדול ביותר שחי אי פעם".[2]

ביוגרפיה

דייוויד תומפסון נולד בוסטמינסטר, מידלסקס, בן למהגרים ולשים דייוויד ואן תומפסון. כשהיה תומפסון בן שנתיים, אביו נפטר. בגלל הקשיים הכספיים כשאמו נשארה ללא משאבים, הוא (בגיל 7) ואחיו הבכור הוכנסו לבית יתומים בווסטמינסטר.[3][4] תומפסון סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי שם קיבל השכלה מתאימה לאנשי הצי המלכותי: כולל מתמטיקה - טריגונומטריה וגאומטריה, ניווט מעשי כולל שימוש במכשירים ימיים, מציאת קווי רוחב ואורך וביצוע חישובי ניווט מתצפית על השמש, הירח וגאות ושפל. כמו כן למד שרטוט מפות ורישום, ביצוע מדידות קרקע ושרטוט נופים. בהמשך חייו למודים אלה היו הבסיס לקריירה שלו.

בשנת 1784, בגיל 14, בית היתומים שילם לחברת מפרץ הדסון סכום של חמישה פאונד, כדי להכשיר את תומפסון למשרת בחברה במשך תקופה של שבע שנים.[5] ב־28 במאי באותה שנה הוא עזב את אנגליה והפליג לצפון אמריקה.

חברת מפרץ הדסון (HBC)

ב־2 בספטמבר 1784,[6] הגיע תומפסון לצ'רצ'יל (עיירה במניטובה) ושובץ לעבודה משרדית והעתיק את המסמכים האישיים של מושל פורט צ'רצ'יל, סמואל הרן. בשנים לאחר מכן עבר כעובד החברה למקומות שונים בקנדה, למד ניהול חשבונות, תימחר פרוות שהחברה סחרה בהם. ב־23 בדצמבר 1788, שבר תומפסון את הרגל שלו, מה שאילץ אותו לבלות את שני החורפים הבאים בקומברלנד. בתקופה זו הוא הרחיב מאוד את כישוריו המתמטיים, האסטרונומיים והמדידות בהשגחתו של מודד חברת המפרץ של הדסון, פיליפ טרנור. בתקופה זו הוא גם איבד את ראייתו בעין ימין.[7]

בשנת 1790, כאשר חניכותו הייתה לקראת סיום, ביקש תומפסון לקבל מהחברה כלי מדידה במקום מתנת הפרידה האופיינית - בגדים שהציעה החברה. הוא קיבל את שניהם. הוא נכנס לעבודתו בחברת מפרץ ההדסון כסוחר פרווה. בשנת 1792 השלים את הסקר המשמעותי הראשון שלו, תוך מיפוי מסלול לאגם אתאבאסקה (שם נמצא גבול אלברטה/ססקצ'ואן בימינו). מתוך הכרה בכישורי הכנת המפות שלו, קידמה החברה את תומפסון למשרת מודד בשנת 1794. הוא המשיך לעבוד בחברת מפרץ ההדסון עד 23 במאי 1797. הוא עזב את החברה כשנעשה מתוסכל ממדיניות חברת מפרץ הדסון בנוגע לקידום השימוש באלכוהול בקרב הילידים באזור סחר הפרוות.

הוא עבר 130 ק"מ בשלג כדי להיכנס לתפקיד אחר בחברה הצפון-מערבית. שם המשיך לעבוד כסוחר פרווה וכמודד.

חברת צפון מערב

החלטתו של תומפסון לעבור לחברה הצפון-מערבית (NWC) בשנת 1797 מבלי לתת הודעה מוקדמת לחברה שעזב, לא התקבלה היטב על ידי מעסיקיו לשעבר. אולם החברה הצפון-מערבית תמכה בו בכך שטענה שתומפסון התעניין בסקר ועבודת מיפוי בפנים הארץ, מה שהיה אמור להפוך לשטח קנדה. הם העריכו את זה כאינטרס של החברה הצפון- מערבית לטווח הארוך.

מפת אגן נהר הקולומביה ומסלול מסעותיו של דויד תומפסון אל האוקיינוס השקט

בשנת 1797 נשלח תומפסון דרומה על ידי מעסיקיו לסקר באזור הגבול קנדה-ארצות הברית לאורך נתיבי המים מאגם סופיריור כדי לספק שאלות בלתי פתורות בשטח שנבעו מאמנה בין בריטניה הגדולה לארצות הברית לאחר מלחמת השחרור האמריקאית.

עד שנת 1798 השלים תומפסון סקר של 6,750 ק"מ מגראנד פורטייג', דרך אגם ויניפג, אל פרשת המים של הנהרות אסיניבויין ומיסיסיפי, כמו גם לשני צידי אגם סופריור.[8] באותה שנה שלחה אותו החברה לאגם ה"צב האדום" (באלברטה של ימינו) כדי להקים עמדת סחר.[9] תומפסון העביר את העונות הבאות במסחר שבסיסו בפורט ג'ורג (באלברטה), ובאותו הזמן הוביל כמה משלחות אל הרי הרוקי.

ב־10 ביולי 1804, בישיבה השנתית של החברה הצפון-מערבית בקמיניסטיקה, הפך תומפסון לשותף מלא של החברה. הוא הפך ל"שותף חורף", שבסיסו בשטח ולא במונטריאול, עם שתיים מתוך 92 המניות של החברה בשווי של יותר מ-4,000 פאונד.[10] את העונות הבאות בילה בניהול פעולות המסחר בפרוות, אך עדיין מצא זמן להרחיב את סקריו על נתיבי המים סביב אגם סופריור. בישיבת החברה ב -1806, החליטו לשלוח את תומפסון חזרה לפנים היבשת, מתוך החשש מהמשלחת המתחרה האמריקאית בראשות לואיס וקלארק. חשש זה הוביל את החברת צפון-מערב להציב לתומפסון משימה למצוא את המסלול לאוקיינוס השקט ולפתוח את שטחי המסחר הרווחיים לאזור זה.

המסע לנהר קולומביה

לאחר האספה הכללית בשנת 1806, נסע תומפסון להרי הרוקי להתכונן למשלחת שתלך בעקבות נהר קולומביה עד האוקיינוס השקט. ביוני 1807 חצה תומפסון את הרי הרוקי ובילה את הקיץ בסקר אגן קולומביה. הוא המשיך לסקור את האזור בעונות הבאות. תומפסון מיפה והקים עמדות מסחר בצפון-מערב מונטנה, איידהו, וושינגטון ומערב קנדה. חלק מעמדות המסחר שהקים היו הראשונות ממערב לרוקי באיידהו ומונטנה. [9] עמדות אלה שהוקמו על ידי תומפסון הרחיבו את שטח המסחר של חברת צפון-מערב לשטח הניקוז של אגן קולומביה. המפות שהוא עשה באגן נהר קולומביה היו באיכות ופרטים כה גבוהים עד שהמשיכו להיחשב כמקור סמכותי עד אמצע המאה העשרים.

בתחילת 1810 חזר תומפסון מזרחה לכיוון מונטריאול, אך תוך כדי נסיעה קיבל הוראה לחזור להרי הרוקי ולמפות את הדרך לשפך של נהר הקולומביה, כחלק מהתחרות עם החברות האמריקאיות שפעלו במטרות דומות. במהלך שובו עוכב תומפסון על ידי קבוצה עוינת של ילידים, והוא נאלץ לחפש מסלול חדש למעבר בהרי הרוקי ומצא את המעבר דרך אתאבאסקה.

דייוויד תומפסון היה האירופאי הראשון שעבר לאורך כל נהר קולומביה. במהלך נסיעתו בשנת 1811 במורד נהר קולומביה, הוא חנה במפגש עם סנייק ריבר ב־9 ביולי 1811. שם הציב שלט עם הודעה שהאזור שייך לבריטניה והצהיר על כוונת החברה צפון-מערב לבנות נקודת מסחר במקום זה. הודעה זו נמצאה בהמשך אותה שנה על ידי עובדי חברת אסטור שביקשו להקים תחנת מסחר פנים-יבשתית, ובחרו באתר צפוני יותר בפורט אוקנוגן. החברה הצפון-מערבית הקימה את התחנה בסמוך למפגש עם הסנייק ריבר כמה שנים מאוחר יותר.

תומפסון המשיך במורד הקולומביה, עבר את "מחסום דאלאס" באורגון בפחות מאמץ מזה שעברו לואיס וקלארק, כאשר גאות בנהר נשאה את סירתו מעל מפלי המים. ב־14 ביולי 1811 הגיע תומפסון למבצר אסטוריה שנבנה בשפך נהר קולומביה, כחודשיים לאחר הגעת הספינת של חברת הפרווה הפסיפיק.[11]

נישואין וילדים

ב־10 ביוני 1799 באיל-לה-קרוס, התחתן תומפסון עם שרלוט סמול, נצר לראשוני המתיישבים הצרפתים בקנדה, שהייתה בת שלוש-עשרה שנים. היא הייתה ביתו של סוחר הפרוות הסקוטי פטריק סמול.[12] נישואיהם אושרו כעבור שלוש-עשרה שנים בכנסייה הסקוטית הפרסביטריאנית במונטריאול ב־30 באוקטובר 1812. לתומפסון ולסמול נולדו 13 ילדים.[13] חמישה מהם נולדו לפני שעזב את סחר הפרוות. המשפחה לא הסתגלה בקלות לחיים במזרח קנדה. הם גרו במונטריאול בזמן שהוא היה במסעות. שניים מהילדים, ג'ון (בן 5) ואמה (בת 7) מתו מטפיל שכיח.[8] הזוג היה נשוי 57 שנים הנישואין הארוכים ביותר שנודעו בקנדה באותם ימים.

שנים מאוחרות

עם שובו למונטריאול פרש תומפסון עם פנסיה נדיבה של חברת צפון-מערב. הוא התיישב בפרבר הסמוך לעיר ועבד על השלמת המפה הגדולה שלו - סיכום חייו של חקר וסקר של פנים צפון אמריקה. המפה כיסתה את האזור הרחב שנמתח מאגם סופריור ועד לאוקיינוס השקט, וניתנה על ידי תומפסון לחברת צפון מערב. המפה של תומפסון משנת 1814, היא ההישג הגדול ביותר שלו. המפה הייתה כל כך מדויקת עד שמאה שנים מאוחר יותר היא עדיין הייתה הבסיס למפות שהנפיקה ממשלת קנדה. המפה נמצאת בארכיון של אונטריו.[14]

בשנת 1815 העביר תומפסון את משפחתו לוויליאמסטאון, וכמה שנים אחר כך הועסק שוב בביצוע סקר של הגבול שנקבע עם ארצות הברית, שנמתח עד העיירות המזרחיות של קוויבק. גבול שנקבע בחוזה גנט לאחר המלחמה ב־1812 בין ארצות הברית ובריטניה באזור זה. בשנת 1843 השלים תומפסון את אטלס האזור שלו ממפרץ הדסון לאוקיינוס השקט.

לאחר מכן חזר תומפסון לחיות כבעל אדמות, אך עד מהרה הוא נהרס מבחינה כספית. עד שנת 1831 היה תומפסון שקוע כל כך עמוק בחובות, עד שהוא נאלץ לחזור לתפקיד מודד של חברת האדמות הבריטית האמריקאית כדי לספק מזון למשפחתו. מזלו המשיך לבגוד בו, והוא נאלץ לעבור לגור עם בתו וחתנו בשנת 1845. הוא החל לעבוד על כתב יד שתיאר את חייו כחוקר פנים היבשת, אך פרויקט זה לא הושלם בגלל הידרדרות בריאותו.

מוות והנצחה

בול דואר קנדי לזכרו של דויד תומפסון, לכבוד 100 שנה למותו.

גודל השטח שמיפה תומפסון הסתכם ב-3.9 מיליון קמ"ר של אזורים לא ידועים (חמישית משטח יבשת צפון אמריקה). בן זמנו, החוקר הגדול אלכסנדר מקנזי, העיר כי תומפסון מיפה בעשרה חודשים יותר ממה שהיה מקובל לעשות במשך שנתיים.[15]

למרות ההישגים המשמעותיים הללו, תומפסון נפטר באלמוניות במונטריאול ב־10 בפברואר 1857, והישגיו כמעט ולא הוכרו. הוא מעולם לא סיים את ספרו על 28 שנותיו במסעות ובסחר הפרוות. אף על פי שתיעד מסעות אלה בשמונים מחברות השדה שלו[16] בשנת 1916 עבודתו של תומפסון הובאה לדפוס על ידי הגאולוג ג'יי בי טירל שפרסם אותה כספר - חלק מהסדרה הכללית של אגודת שמפליין.[17] מהדורות נוספות ובחינות מחודשות של חייו של תומפסון ויצירותיו פורסמו בשנת 1962 על ידי ריצ'רד גלובר, בשנת 1971 על ידי ויקטור הופווד, ובשנת 2015 על ידי ויליאם מורו.[18]

גופתו של תומפסון הובאה לקבורה בבית הקברות במונטריאול בקבר לא מסומן. רק בשנת 1926 הביאו מאמציהם של ג'יי.בי טירל והחברה ההיסטורית הקנדית להצבת מצבה לציון קברו. בשנה שלאחר מכן, תומפסון הוכר על ידי הממשלה הפדרלית כדמות היסטורית לאומית.[19]

לוח זיכרון פדרלי המשקף הכרה זו נמצא בפארק הלאומי ג'ספר, אלברטה.

בשנת 1957, מאה שנה לאחר מותו, כיבדה אותו מחלקת הדואר של קנדה עם דמותו על בול דואר. כביש מהיר באלברטה נקרא על שם דייוויד תומפסון, כמו כן בית הספר התיכון דייוויד תומפסון ממוקם בצד הכביש המהיר ליד לסליוויל, אלברטה. המצפה האסטרונומי של דייוויד תומפסון בפארק ההיסטורי של פורט ויליאם נקרא להנצחתו ותגליותיו.

ההכרה בגדולת תרומתו מתבטאת בהמשך הנצחתו גם בראשית המאה ה-21, בתערוכות, ובסימון תחנות בחייו, כמו לוח זיכרון בבית הספר שלמד בו באנגליה. כמו כן נערכו מספר תוכניות טלוויזיה על חייו ועבודתו על ידי הביביסי ב 2009.

שירות הפארקים הלאומיים של קנדה, הודיע ב-2018 כי שם את ספינת המחקר החדשה שלו תקרא על שם דייוויד תומפסון, שתשמש לארכאולוגיה תת-ימית, כולל מיפוי קרקעית הים.[20]

כתביו

  • 1814: Map of the North-West Territory of the Province of Canada
  • 1897: New light on the early history of the greater Northwest: the manuscript journals of Alexander Henry, fur trader of the North West Company, and of David Thompson, official geographer and explorer of the same company, 1799–1814 : exploration and adventure among the Indians on the Red, Saskatchewan, Missouri and Columbia Rivers (edited by Elliott Coues)
  • 1916: David Thompson's narrative of his explorations in western America, 1784–1812 (edited by J.B. Tyrrell)
  • 1950: David Thompson's journals relating to Montana and adjacent regions, 1808–1812 (edited by M. Catherine White)
  • 1962: David Thompson's narrative, 1784–1812 (edited by Richard Glover)
  • 1974: David Thompson's journal of the international boundary survey, 1817–1827 : western Lake Erie, August–September 1819 (edited by Clarke E. Leverette)
  • 1993: Columbia Journals (edited by Barbara Belyea)
  • 2006: "Moccasin Miles – The Travels of Charlotte Small Thompson 1799–1812" Contemporary and Historical Maps: Charlotte Small (S. Leanne Playter/Andreas N. Korsos|Publisher: Arcturus Consulting)
  • 2006/2007: "David Thompson in Alberta 1787–1812"; "David Thompson on the Columbia River 1807–1812"; "The Explorations and Travels of David Thompson 1784–1812"; "Posts and Forts of the North American Fur Trade 1600–1870" Contemporary and Historical Maps: David Thompson (Andreas N. Korsos|Publisher: Arcturus Consultin
  • 2010 : Official Documentary of Thompson was released by national geographic, ca.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד תומפסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "The Country of Adventurers: David Thompson narrated by Rick Hansen".HBC History Foundation
  2. ^ David Thompson's narrative of his explorations in western America, 1784–1812 (edited by J.B. Tyrrell)
  3. ^ "David Thompson". Hudson's Bay Company History Foundation. Retrieved 9 January 2013.
  4. ^ Thompson/William E Moreau, The Wrtings of David Thompson, Volume 1, The Travels, 1850 version, The Champlain Society, 2009 p.xx
  5. ^ Van Herk, Aritha (2007). "Travels with Charlotte". canadiangeographic.ca. July/August. Canadian Geographic Magazine. Retrieved
  6. ^ Thompson/William E Moreau, The Wrtings of David Thompson, Volume 1, The Travels, 1850 version, The Champlain Society, 2009 p.23
  7. ^ J. & A. Gottfred, "Art. I. The Life of David Thompson
  8. ^ 8.0 8.1 Van Herk, Aritha (2007). "Travels with Charlotte". canadiangeographic.ca. July/August. Canadian Geographic Magazine. Retrieved 27 March 2018.
  9. ^ "Lac La Biche". Atlas of Alberta Lakes. Edmonton, Alberta: University of Alberta. 2004. Archived from the original on 10 June 2015. Retrieved 27 March 2018.
  10. ^ Thompson/William E Moreau, The Wrtings of David Thompson, Volume 1, The Travels, 1850 version, The Champlain Society, 2009 p.xxV
  11. ^ Meinig, D.W. (1995) [1968]. The Great Columbia Plain (Weyerhaeuser Environmental Classic ed.). University of Washington Press. pp. 37–38, 50.
  12. ^ Nicks, John (1985). "Thompson, David (1770–1857)". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. VIII (1851–1860) (online ed.). University of Toronto Press.
  13. ^ Sterling, Keir B. "David Thompson." Science and Its Times, edited by Neil Schlager and Josh Lauer, vol. 4: 1700 to 1799, Gale, 2000, p. 74. Gale Virtual Reference Library
  14. ^ David Thompson Records Held by the Archives of Ontario
  15. ^ Thompson, David (1916). David Thompson's Narrative of His Explorations in Western America, 1784–1812. Champlain Society.
  16. ^ Boychuk, Rick (2007). "David Thompson's living legacy". canadiangeographic.ca. July/August. Vol. 127 no. 4. Canadian Geographic Magazine. p. 13. Retrieved 27 March 2018.
  17. ^ Thompson, David (1916). Tyrrell, Joseph (ed.). David Thompson's Narrative of His Explorations in Western America, 1784–1812. Champlain Society. doi
  18. ^ Thompson, David (1962). Glover, Richard (ed.). David Thompson's Narrative, 1784–1812 (volume II). Champlain Society.
  19. ^ David Thompson National Historic Person, Directory of Federal Heritage Designations, Parks Canada
  20. ^ RV David Thompson – Parks Canada’s New Research Vessel, Parks Canada backgrounder, March 16, 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32074176דייוויד תומפסון (חוקר)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דייוויד_תומפסון_(חוקר)&oldid=2023095"