דיו לבא מן הדין להיות כנדון

דיו לבא מן הדין להיות כנדון או בקיצור דיו הוא הגבלה בדין קל וחומר שמשמעותו שאין ללמוד לדבר הנלמד יותר ממה שיש בדבר המלמד עצמו, כגון לעניין כמות.

דוגמה לדבר הוא מקור הדין - קל וחומר שמובא בתורה, לעניין צרעת מרים. כאשר ענה ה' לתפילת משה בקל וחומר: "אם אביה היה יורק בפניה, וכי לא הייתה מתביישת שבעה ימים? אם כן כשהנזיפה היא מה' ודאי שראוי שתתבייש יותר". אך כאמור מחמת דין ה'דיו' לא נענשה מרים יותר משבעה ימים.

מקור

מקור דין ה'דיו' הוא מדאורייתא, ונלמד מהעונש שהוטל על מרים הנביאה לאחר שדיברה לשון הרע על משה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים - תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף (במדבר יב, יד)

וכך נאמר בגמרא במסכת בבא קמא

ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים - קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום. אלא דיו לבא מן הדין להיות כנידון.

— מסכת בבא קמא דף כה עמוד א

מחלוקת רבי טרפון וחכמים

במסכת בבא קמא ”אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק, אמר להם אף אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק”.

הגמרא מבארת שאף לדעת רבי טרפון החולק על חכמים, אומרים דיו, אלא שהוא סובר שיש הגבלה בדין ה'דיו', בכך שלא אומרים אותו אלא במקרה שהקל וחומר מתקיים גם אחרי אמירתו. כגון בדוגמה של מרים שאף אם נאמר 'דיו', עדיין למדנו בקל וחומר את עצם הדין שצריכה להמתין שבעה ימים. אך במקרה של שור המזיק, מאחר שאם נאמר 'דיו' ממילא ה'קל וחומר' מאחר שאף ללא הקל וחומר דינו שחייב חצי נזק, במקרה זה סבור רבי טרפון שלא נאמר כלל זה.

דיו מסוף הדין

המחלוקת שם היא בדין שור שהזיק בקרן. כשהוא תם לדעת חכמים תמיד הוא משלם חצי נזק. אבל רבי טרפון סובר שהוא משלם נזק שלם במקרה שהנזק היה ברשות הניזק. כדי להוכיח את דבריו הוא למד קל וחומר: אם שן ורגל שפטורים לגמרי ברשות הרבים חייבים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, זאת אומרת שרשות הניזק חמורה יותר מרשות הרבים. לכן הדין הוא שישלם בקרן ברשות הניזק נזק שלם כמו ששן ורגל משלמים. ועל זה אמרו חכמים דיו לבא מן הדין להיות כנידון. הרי אם אתה בא ללמוד שרשות הניזק תהיה חמורה יותר מרשות הרבים אתה לא יכול לחייב בה יותר ממה שמצאת ברשות הרבים. זהו דיו רגיל, שהדבר שאותו באים ללמוד בו דין לא יכול להיות חמור יותר מהדבר שממנו לומדים אותו. אבל כאן רבי טרפון דחה את טענתם ואמר שהוא לא בא ללמוד את דין קרן ברשות הניזק מקרן ברשות הרבים. אלא את דין קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. הרי מצאנו שקרן חמורה יותר משן ורגל שהרי ברשות הרבים היא חייבת ואילו רגל פטורה. אם כן ודאי שקרן ברשות הניזק תהיה שווה לרגל ברשות הניזק. כאן חכמים חידשו שגם בזה אומרים דיו לבא מן הדין. שהרי לא מצאת חומרא בקרן אלא מה שהיא חייבת חצי נזק. לכן אתה לא יכול לחייב אותה מקל וחומר יותר מחצי נזק.

התוספות הזכירו דיו מסוג זה במסכת קידושין, תוספות שם הקשו על דברי הגמרא ”מה כסף שאינו גומר קונה, חופה שגומרת אינו דין שתקנה”. 'נימא דיו מסוף דינא' (נאמר דיו מסוף הדין). כלומר שחופה לא תקנה בלי כסף לפניה. שהרי גם כשהיא גומרת היא צריכה כסף לפניה.