דיולה באואר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. דיולה באואר, שמו בעברית יעקב בן צבי (בהונגרית: Bauer Gyula; טאטה, 25 באוגוסט 1862 – בודפשט? 6 ביוני 1940) היה גנרל שני כוכבים (אלוף) יהודי-הונגרי בצבא ממלכת הונגריה, קודם קולונל אימפריאלי ומלכותי בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, אחד ממפקדי שדה הקרב המצטיינים במלחמת העולם הראשונה, שהועלה לדרגת גנרל שני כוכבים במשטר מיקלוש הורטי.
ביוגרפיה
דיולה באואר נולד במשפחה יהודית דתית בטאטה-טובארוש, במחוז קומרום. אביו, הרמן באואר הגיע להונגריה מדרום פולין כמה שנים לפני הולדתו, אך אחיו והוריו נשארו שם, ליד קרקוב. הוא נישא בהונגריה, אשתו הראשונה הייתה רוזליה בונהאדי. הדתיות של המשפחה בהחלט תרמה לכך שהגנרל מעולם לא עזב את אמונת אבותיו ונשאר יהודי עד מותו. לאחר לימודים פרטיים (חדר, תלמוד תורה), הוא סיים את בית ספר הריאלי בטאטה עם תוצאות טובות ואחר כך בין השנים 1880–1882 הפך לצוער בבית הספר לקצינים בבודפשט. בשנת 1886 סיים קורס רכיבה על סוסים, ובשנים 1895–1896 למד בבית הספר לקציני מטה בפוז'ון.
בפעם השנייה, ב-14 בספטמבר 1911, התחתן עם עם ארז'בט קיש[1] בתם של המשורר היהודי-הונגרי המפורסם יוז'ף קיש ושל רוזה ברמן, באואר עצמו היה משורר חובב, כמה משיריו התפרסמו בכתבי עת ספרותיים. הוא יצר מערכת יחסים מצוינת עם חותנו לעתיד יוז'ף קיש, שהיה אז גם העורך הראשי של כתב העת "הט" (A Hét). מערכת היחסים ביניהם התבססה על התשוקה של באואר לכתיבת שירה, הוא שלח הרבה מעבודותיו לקיש, ועם השנים הקשר שלהם הלך רחוק עד שקצין ה-k. u. k. כלומר הקיסרי והמלכותי (בגרמנית: kaiserlich und königlich) התמיר והנאה הוזמן לקיש, שם הוצג בפני נשות המשפחה. הפגישה הראשונה התקיימה בינואר ובעקבותיה האירוסין במאי, אחריו נישואים וירח דבש באופטיה. בתם היחידה, שרה באואר, נולדה בשנת 1917. על פי ההתכתבויות המאוחרות יותר של שניהם, דיולה באואר היה אב אכפתי ודואג, אך יחסיו עם אשתו התדרדרו באופן דרמטי עד סוף המלחמה ובשנת 1919 התגרשו רשמית, הן ברשויות האזרחיות והן על ידי גט ברבנות של פשט. בזקנתו הוא נתמך על ידי אשתו השלישית, ד"ר סלסטין לוי (1876–1943).
קריירה צבאית
הקריירה של דיולה באואר החלה בשנת 1882, כאשר הגיע לגדוד הרגלים "פרמן" מס' 12 (לשעבר גדוד Archduke Wilhelm Franz of Austria) כסגן משנה. הוא שירת במשך 25 שנה בגדוד זה שהיה מורכב משני שלישים חיילים הונגרים ושליש סלובקים ממחוז קומרום, באואר פעל בגדוד גם כמורה לשפה ההונגרית עבור קצינים שההונגרית לא הייתה שפת אמם. סגן באואר הצעיר היה גם צלף ופרש מצוין שזכה בתחרויות ספורט צבאיות ואזרחיות רבות, שלגביהם קיבל מהממונים עליו שבחים בכתב. הוא הועלה לדרגת מייג'ור בשנת 1910 ומונה למפקד גדוד. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מונה כסגן מפקד חטיבה לצד הקולונל קארוי מיהאנוביץ', בתפקיד כבר כלוטננט קולונל.
עד יולי 1914 החזיק סגן אלוף באואר בהצטיינות הבאות:
- מדליית יובל לכוחות המזוינים (1898)
- תג שירות קצינים דרגה 3 (1907)
- צלב היובל לכוחות המזוינים (1908)
- צלב הגיוס (1913)
הוא הועלה לקולונל (אלוף-משנה) בשנת 1915, ובמקביל מונה למפקד חטיבת הרגלים ה-44. חייליו אהבו את באואר בהערצה, והוא היה גאה מאוד ב"נבלים" שלו, כפי שהוא התייחס במכתב ל"ממזרים" שלו משומוג'. קולונל באואר היה חייל בכל רמ"ח איבריו, נלחם עם חייליו בשוחות הקשות ביותר בים הבוץ של גליציה, ובמערות הקארסט. הוא גם הרוויח את "מדליית הצלב של קרל" עבור השירות בחזית ואת "מדליית הפצועים", עם שני פסים אמצעיים, על שתי פציעותיו, הראשון ב-14 בספטמבר 1914, ליד משאנה דולנה, בגליציה, והשני ביוני 1916.
באואר נשאר יהודי מסורתי עד היום האחרון בחייו, וכך הוא גם הובא למנוחות. הכבוד למסורת לא רק היה חשוב לו, אלא הוא עשה כמיטב יכולתו להבטיח שחייליו, ללא קשר לדת, ינסו להשיג את "המזון הרוחני" הדרוש ככל האפשר. הוא לא הכיר שום אפליה, רק חיילים טובים או רעים והנהיג את חייליו ביד קשה אך בהגינות. בשל יכולות הלחימה שלו, הוא זכה למספר ציונים לשבח רציניים. הבולט מבין ההוקרות האלה היה הענקת תואר אצולה הונגרי, בשנת 1917.
לקולונל באואר הוענקו אותות ההצטיינות הבאים במהלך מלחמת העולם הראשונה;
- מסדר כתר הברזל הקיסרי האוסטרי דרגה שלוש, ב-1 בספטמבר 1915,
- צלב הכשרון הצבאי השלישי. דרגה 3, 24 באפריל 1916,
- מדליית הכשרות הצבאית מארד 14 ביוני 1917,
- צלב קרל, 1917,
- תג שירות קצינים דרגה 2, 1917,
- מדליית הפצוע עם שתי רצועות אמצעיות לשני פציעותיו בשנת 1918.
בשנת 1921 הוענק לו תואר גנרל על ידי העוצר מיקלוש הורטי, מושל הונגריה. מלבד הקולונל מארטון זלד (גם הוא בעל תואר אצולה) משיאו-אגארד, הוא היה הקצין היהודי היחיד של הכוחות המזוינים ההונגרים, שזכה בתואר גנרל אחרי 1918 (עליה לשלטון של משטר ימני-לאומני-אנטישמי. אחרי שנת 1929 הוענקה לו עוד מדליית זיכרון מלחמה הונגרי עם חרב וקסדה ולאחר מכן גם מדליית הזיכרון של המלחמה האוסטרית-בולגרית.
הגנרל דיולה באואר "האציל מקרופייץ" נפטר בגיל 78 ביום חמישי כ״ט באייר ה׳ת״ש. בתו, שרה באואר בעלת תואר האצולה איבדה את בעלה הצעיר, זולטאן הלמג'י, כבר באביב 1944 (עם כניסת הוורמכט להונגריה במבצע מרגרטה. היא שרדה את צעדות המוות בודפשט-הדיישהאלום (בסתיו 1944) וחזרה הביתה ממחנה הריכוז בליכטנוורט.
קברו של הגנרל דיולה באואר ממוקם בבית הקברות היהודי פרקשרט בבודפשט. בשנת 2014 שופץ וחודש קברו על ידי משרד ההגנה ההונגרי וארגון שומר מסורת צבאית בקנדה.
לקריאה נוספת
- Bíró Ákos: Kétfejű sas Dávid pajzsán. Gabbiano Print Kiadó, Budapest, 2013.
- Múlt és Jövő: Györkei Jenő: Magyar zsidók a Haza szolgálatában. Múlt és Jövő. [2014. május 27-i dátummal az eredetiből archiválva].
- Somogy Portál: Kétszáz somogyi katonadal.. Somogy Portál.
- Honvédelem, 2014.05.26: Draveczki-Ury Ádám: Minden katona méltó példaképe lehet. Honvédelmi Minisztérium, 2014. május 26.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
