ז'טל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דיאטלובו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'טל
Дзятлава
סמל ז'טל
סמל ז'טל
דגל ז'טל
דגל ז'טל
הכנסייה הקתולית "עליית מרים" נוסדה על ידי מרשל הסיים לאו ספייהה
הכנסייה הקתולית "עליית מרים" נוסדה על ידי מרשל הסיים לאו ספייהה
מדינה בלארוסבלארוס בלארוס
וובלסט הורדנה (מחוז)הורדנה (מחוז) הורדנה
ראיון ז'טל
תאריך ייסוד 1498
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 7,700 (2016)
Dzyatlava Dyatlovo

ז'טל (בלארוסית: Дзятлава, דזיאטלבה; בליטאית: Zietela, זייטלה; בפולנית: Zdzięcioł, זדז'נצ'ול; ברוסית: Дятлово, דיאטלובו; ביידיש: זשעטל) היא עיירה בבלארוס במחוז הורדנה כ-165 קילומטר מדרום-מזרח להורדנה. בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה המקומית 7,700 נפש. בעיר התקיימה קהילה יהודית עד למלחמת העולם השנייה.

גאוגרפיה

ז'טל ממוקמת בין הערים סלונים ונבהרדק, כ-170 קילומטר מערבית למינסק וכ-150 קילומטר דרומית מווילנה. בז'טל זורמים שני נהרות, נהר הז'טלקה ונהר הפומרייקה, שניהם נשפכים לנהר הניימן שעובר 13 קילומטר צפונית לעיירה. מזג האוויר בז'טל אופייני לאזור, והוא נע בין 30 מעלות מתחת לאפס בחורף ל-30 מעלות מעל האפס בקיץ.

היסטוריה

ז'טל נזכרת לראשונה במסמכים מ-1498, כשהוענקה מאת המלך הפולני יאן אולברכט לנסיך קונסטנטין אוסטרוגסקי מהאיחוד הפולני-ליטאי, שבנה שם בהמשך טירה. במאה השבע עשרה הייתה העיר בבעלות האציל לֶאוּ ספייהה, שהורה על הקמת כנסייה קתולית בכיכר העיר המרכזית. הכנסייה שנחנכה ב-1646, ושופצה לאחר שריפה ב-1743 קיימת עד היום.[1]

בינואר 1708, במהלך המלחמה הצפונית הגדולה של הברית האנטי-שוודית, שהה הצאר הרוסי פיוטר הגדול בז'טל למשך שבוע. במאה השמונה עשרה הייתה העיר בבעלות המגנאט הפולני סטניסלב סולטיק, שבנה לעצמו שם בית בסגנון הבארוק ב-1751.

כיכר השוק בז'טל, 1938, לפני פלישת ברית המועצות לפולין

עד למלחמת העולם השנייה ז'טל השתייכה לחלק המזרחי של הרפובליקה הפולנית השנייה, והייתה חלק ממחוז ז'טל שבפרובינציית נובהרודוק.[2] האוכלוסייה הייתה מורכבת בעיקר מיהודים.

הכוחות הסובייטיים פלשו למזרח פולין ב-17 בספטמבר 1939 והוצבו באזור עד פרוץ המלחמה עם גרמניה ביוני 1941. לאחר נסיגה מהירה של הסובייטים, וכמה חודשים של רדיפות על ידי הנאצים, ב-22 בפברואר 1942 הקימו השלטונות הגרמניים החדשים באופן רשמי את גטו ז'טל.[3][4]

במהלך השואה, נהרגו בין 3,000 ל-5,000 מיהודי העיר בידי הגרמנים ומשתפי פעולה ליטאים ובלארוסים בשנת 1942 בשתי פעולות גדולות שכונו טבח ז'טל.[5]

הקהילה היהודית

היהודים התיישבו לראשונה בז'טל בשנת 1580, בשנה זו מתועד במסמכים יהודי ראשון בשם ניסן. ז'טל הייתה עיר הולדתם של רבי יעקב קרנץ ("המגיד מדובנה") ורבי ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים").

בז'טל היו ארבעה בתי מדרש, אחד מהם חסידי, וכולם התרכזו בשטח שנקרא "שולהויף". סביבם פעלו חוגים תורניים כמו חברת ש"ס, וחברות עין יעקב ותהילים לפשוטי העם.

בז'טל פעלו גם שורה של מוסדות קהילתיים, ארגוני חסד ותרבות, כגון: עזרת חולים, לינת הצדק, גמילות חסדים, חברה קדישא, מכבי אש ועוד.

המאה העשרים

בתחילת המאה העשרים הייתה קהילת ז'טל בעלת אופי דתי ומסורתי, החיים ב"שטעטל" והפעילות הציבורית התנהלו סביב בתי המדרש. התושבים התחלקו בחלוקה אופיינית לחסידים ומתנגדים, בעלי בתים ובעלי מלאכה, לומדים ועמי ארצות. החל מסוף המאה התשע עשרה חדרו לז'טל זרמים חדשים וליברלים יותר. נוסדו בה סניפים לתנועת חיבת ציון, הציונות ותנועות הפועלים. בהדרגה העבירו כוחות חדשים אלו את מרכז הכובד הציבורי אל מחוץ לבית המדרש. בעיר קם ייצוג למגוון המפלגות היהודיות שאפיינו את הנוף הפולני בתקופה זו. רוב תושבי העיירה היה נאמן למסורת והלך אחרי רב העיר הרב זלמן סורוצקין, אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה ההגמוניה למפלגות הציוניות.

כמו עיירות יהודיות רבות אחרות, המצב הכלכלי בז'טל לא היה מזהיר, והתושבים נאנקו על הקיום היומיומי. צורכי הקהילה מומנו בקושי על ידי מיסים שהוטלו על מכירת בשר ושמרים. העוני יחד עם הביטחון האישי הגרוע של היהודים תחת השלטונות הרוסיים הביאו להגירה של הנוער לארץ ישראל או לאמריקה.

במלחמת העולם עברה הקהילה טלטלות קשות. יהודי העיירה סבלו תכופות מהתנפלויות של קוזקים פליטי חרב וטורי צבא נסוגים. עם כניסת הצבא הגרמני בספטמבר 1915 הורגשה הקלה והוקם שלטון מוניציפלי מסודר בראשות יהודי. מוסדות תרבות שדוכאו תחת שלטון הצאר הרימו ראש, ובעיר קמו מועדוני תרבות וציונות ועיתון בעברית וביידיש ששיקף את הווי העיירה. מוסדות החסד הקהילתיים ניסו לחפות על העוני והרעב. עם נסיגת הגרמנים ב-1917 סבלה הקהילה מפרעות מידי גדודים פולנים או בולשביקים לסירוגין.

לאחר המלחמה התייצב מצבה של הקהילה, ובתקופת הדמדומים שבין נסיגת הגרמנים להחלת השלטון הקומוניסטי התקיימה בה תופעה ייחודית: "רפובליקה יהודית". שלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות חשאיות בקרב יהודי העיר (לאחר שהנוצרים סירבו להשתתף), בהם הגיעה המפלגה הציונית למקום הראשון, ורשימת "אחדות ישראל" בראשות רב העיר הרב זלמן סורוצקין למקום השני. השלטון הפעיל את כל צורכי העיר בתקופה קשה זו, והקים גם מיליציה עירונית חמושה לאבטחת העיר. "רפובליקה" זו התקיימה במשך כחצי שנה, עד שהקומוניסטים המקומיים הרימו ראש בהתקרב הצבא האדום לעיר.

בין מלחמות העולם התגבר כוח הארגונים הציוניים, היידישאים, והאנטי ציוניים כאחד, הוקמו בתי ספר, התאגדויות מקצועיות ומוסדות תרבות, ומרכז הכובד הדתי התערער עוד יותר.

בשנת 1926 היו בעיירה 3,450 יהודים מתוך 4,600 תושבים (75 אחוז מהאוכלוסייה). פליטים יהודים רבים הגיעו ממערב וממרכז פולין לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, כך שבזמן הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, האוכלוסייה היהודית בעיר גדלה ליותר מ-4,500 נפש.

רבני העיר

  • רבי חיים הכהן רפפורט – הרב הראשון של ז'טל הידוע לנו, כיהן בין השנים 1720–1729, היה גם רבה של לבוב, נודע בהשתתפותו בוויכוחים עם הפרנקיסטים בחסות הכמורה הקתולית
  • רבי זאב וולף הלוי, מחבר הספר "עמק הלכה", כיהן בין השנים 1840–1850
  • רבי יוסף צבי הירש דבורצקי – שימש בתפקיד במשך 40 שנה (1850–1891), ויסד בז'טל ישיבה בת למעלה ממאה תלמידים[6]
  • רבי יצחק יהושע שימש כראש ישיבה בז'טל משנת ה'תרכ"א, לפני כן היה מגיד מישרים במיר וראש ישיבה בסלונים.
  • לאחריו רבי ברוך אברהם מירסקי, מראשוני חובבי ציון, מחבר הספר "שמעתתא דרבא" (1892-1912)
  • רבי מיכאל אריה דבורצקי, בנו של רבי יוסף צבי הירש, שימש בתפקיד רק 30 יום לפני שנפטר מהתקף לב
  • הרב זלמן סורוצקין (1912-1929)
  • רבי יצחק רייצר (1930-1942) – רבה האחרון של הקהילה, חי לאחר מכן בירושלים

בשואה

ערך מורחב – גטו ז'טל

עם כניסת הכוחות הגרמנים לעיר ב-30 ביוני 1941. ב-14 ביולי, הורה מפקד הצבא המקומי ליהודים לענוד טלאי צהוב על חזית וגב בגדיהם. ב-23 ביולי בחרו אנשי האס אס שהגיעו לעיירה כ-120 מנכבדי הקהילה והאינטליגנציה היהודית. בין העצורים היו אלתר דבורצקי, עורך דין ופעיל תנועת פועלי ציון והרב ג'נקל קפלן. היהודים המקומיים שיחדו את הגרמנים ושחררו את דבורצקי ואת קפלן, בעוד האחרים נלקחו ונרצחו ביער ליד נבהרדק. בסוף אוגוסט 1941, השלטון הועבר לממשל אזרחי וז'טל הפכה לחלק ממחוז נבהרדק. בשלב זה הוקם בה יודנראט, שלאחר זמן מה דבורצקי הועמד בראשו. אחד מתפקידיו העיקריים של היודנראט היה להבטיח כי כל פקודות הגרמנים יבוצעו בקפדנות. ב-28 בנובמבר, היהודים בעיירה נעמדו בשורה ונאלצו למסור את כל חפצי הערך שלהם לגרמנים. באותו היום היודנראט נאלץ גם לספק ארבעה עשר זגגים ונגרים שנשלחו ליעד בלתי ידוע. ב-15 בדצמבר נלקחו 400 גברים למחנה העבודה בדבורץ לעבוד על הקמת שדה תעופה בפיקוח ארגון טודט.

ב-22 בפברואר 1942 הציבו רשויות הכיבוש כרזות בהם נאמר כי כל היהודים מצווים לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו, שרוכז סביב בית הכנסת בבניין תלמוד תורה. עוד קודם המעבר לגטו דבורצקי רקם קשרים עם היהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים וכן עם קבוצה של חיילים לשעבר בצבא האדום, שהיו בתהליכים לארגון כוח פרטיזנים באזור. בסתיו 1941, לפני הקמת הגטו, הוא עצמו הקים בעיר מחתרת יהודית. המחתרת פעלה להקמת כוח מזוין, ולהניא את האוכלוסייה המקומית משיתוף פעולה עם הגרמנים. ב-20 באפריל 1942, נאלצו דבורצקי ושישה חברי המחתרת בגטו לברוח ליער לאחר שנודעה לגרמנים על קיומה. הוא נהרג ממארב של הפרטיזנים הלא יהודים זמן קצר לאחר מכן. לאחר זמן מה, הוקמה ביער הסמוך פלוגת פרטיזנים שהורכבה מיותר ממאה יהודים ונקראה "גדוד ז'טל".

ב-29 באפריל 1942 עצרו הגרמנים את חברי היודנראט ובשחר ה-30 באפריל, הכלואים בגטו התעוררו ביריות. הגרמנים הודיעו כי על כל היהודים ללכת לבית הקברות הישן, שהיה ממוקם בתוך גבולות הגטו. בחוץ נערכה סלקציה: נשים, ילדים, וזקנים נשלחו שמאלה, ועובדים מיומנים וצעירים נשלחו ימינה. כ-1,200 מאלה שנשלחו ימינה צעדו לאורך הרחובות אל יער קורפיש בגבולה הדרומי של העיר, בו הוכנו מראש מספר בורות ירי. הגרמנים ירו בהם בקבוצות של עשרים. במהלך הירי, קומיסר המחוז הגרמני הופיע ושחרר את מי שהיו להם תעודות המציינות את מקצועם, כמו גם את בני משפחותיהם. כך חזרו כמאה איש לגטו. הטבח בוצע על ידי כוחות גרמניים מקומיים והמשטרה הפולנית.

ב-6 באוגוסט 1942 התחיל טבח שני שנמשך שלושה ימים. במהלך פינוי הגטו, בסביבות 2,000-3,000 יהודים נורו לתוך שלושה קברי אחים בבית העלמין היהודי במבואותיה הדרומיים של ז'טל, כ-1,000 איש בכל פעם. רק כ-200 בעלי מלאכה יהודים הועברו לגטו נבהרדק. זה היה סופה של הקהילה היהודית בז'טל. כמה מאות יהודים שהסתתרו בבונקרים שהוכנו מראש ברחו עם גמר הטבח, בהם הרב קפלן ובני משפחתו. חלקם הרכיבו מחנה ביער נקרשקי, שבו הצליחו לשרוד עד השחרור. מתוך כ-800 היהודים שברחו שרדו כ-400, 166 מתוכם נהרגו בקרבות ביערות ובשורות הצבא האדום.

גלריה

  • תצלום של בית הכנסת בז'טל בין מלחמות העולם
    תצלום של בית הכנסת בז'טל בין מלחמות העולם
  • בית הקברות היהודי בז'טל
    בית הקברות היהודי בז'טל
  • אחת האנדרטאות בז'טל לזכר היהודים שנספו בה בשואה
    אחת האנדרטאות בז'טל לזכר היהודים שנספו בה בשואה
  • קברו של הפרטיזן היהודי יחזקאל אטלס
    קברו של הפרטיזן היהודי יחזקאל אטלס

מורשת ליטאית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

אישים

אישים ידועים יוצאי ז'טל:

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'טל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Photographs, at globus.tut.by
  2. ^ "Województwo Nowogródzkie". Skorowidz miejscowości Rzeczypospolitej Polskiej – Tom VII – Część I. וורשה: Główny Urząd Statystyczny Rzeczypospolitej Polskiej (Central Statistical Office of Poland). 1923.
  3. ^ האנציקלופדיה של השואה. "גטו ז'טל" (Wikipedia OTRS ticket no. 2007071910012533). מוזאון השואה בארצות הברית. נבדק ב-27 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Piotr Eberhardt, Jan Owsinski (2003). Ethnic Groups and Population Changes in Twentieth-century Central-Eastern Europe: History, Data, Analysis. M.E. Sharpe. ISBN 978-0-7656-0665-5.
  5. ^ Christian Gerlach (1999). Kalkulierte Morde: Die deutsche Wirtschafts- und Vernichtungspolitik in Weißrußland 1941 bis 1944 [Calculated Murder: The German economic and annihilation policy in Belorussia 1941 to 1944] (בגרמנית). Hamburger Edition, Hamburg. pp. 206, 614, 702. ISBN 3930908549.
  6. ^ פוטשובסקי, משה נתנאל, אמונת התחיה, ה'תרנ"ד, עמ' ט'
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26020811ז'טל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27טל&oldid=2036059"