דונטלו

דונטלו
	פסל בדמותו של דונטלו המוצג בגלריית אופיצי
לידה	בערך 1386
השפעה על	דזידריו דה סטיניאנו

ערך זה עוסק בפסל איטלקי. אם התכוונתם לדמות מ"צבי הנינג'ה", ראו דונטלו (צבי הנינג'ה).

דונאטו די ניקולו די בטו בארדי, המוכר יותר בשמו דונטלו (באיטלקית: Donatello; בערך 1386 - 13 בדצמבר 1466) היה אחד מגדולי הפסלים בהיסטוריה, ומהבולטים באמנים האיטלקים של תקופת הרנסאנס. הוא אף נחשב לאבי הפיסול המודרני.

חייו

דונטלו, יליד העיר פירנצה, היה תלמידו של הפסל ואומן הזהב לורנצו גיברטי, ולמד ויצר תחת הדרכתו בסדנת הקתדרלה של פירנצה. בשנת 1408 קיבל דונטלו את ההזמנה הראשונה שלו.

בתקופת לימודיו והכשרתו יצר דונטלו בעיקר יצירות דתיות שנועדו לקתדרלה עצמה ולכנסייה הסמוכה, אורסנמיקלה. סגנונו ריאליסטי, רב הבעה ועוצמה ומונומנטלי. המפורסמים בפסליו בתקופה זו הם פסלו של סן ג'ובאני אוונג'ליסטה (1415) שניצב בעבר בחזית הקתדרלה, והיום מצוי במוזיאון שלה, ופסליו סן מרקו (1413) וסן ג'ורג'ו (1417), שהוצבו בתחילה בגומחות בקיר החיצוני של כנסיית אורסנמיקלה. "סן מרקו" מוצג במוזיאון הכנסייה, ו"סן ג'ורג'ו" במוזיאון הלאומי ברג'לו.

דונטלו נטל מלימודי הפיסול הקלאסי גם את תנוחת הקונטרה פוסטו, שאומני התקופה עשו בה שימוש רב, אך הוא עשה בה שימוש חופשי ונועז יותר, בשונה ממיכלאנג'לו, שחי אחריו, ונאני די בנקו. בסגנון זה הדמות היישובה נשענת לצד אחד אך נוטה או מביטה לצד אחר ואבריה יוצרים פוזיציה א-סימטרית. "סן מרקו" הוא אחד הפסלים הראשונים שהחיה, לאחר 1000 שנים, את אמנות יוון העתיקה ואת תנוחת הקונטרה פוסטו.^[1]

בשירות הסדנה של הקתדרלה הוא יצר גם חמישה פסלים שהוצבו בגומחות מגדל הפעמונים הצמוד, קמפנילה די ג'וטו. בצד המזרחי הוצבו הנביא חסר הזקן, הנביא המהורהר ועקדת יצחק. בצד המערבי הוצבו פסלי הנביאים ירמיהו וחבקוק. פסלים אלה הועברו בשנת 1937 למוזיאון הדואומו ובמקומם הוצבו עותקים.

משנות ה-20 של המאה ה-15 מופיעה ביצירתו של דונטלו טכניקה אותה פיתח, "סטיאצ'טו", כלומר "בסגנון של ציור בשיש". הפיסול הוא אמנם עדין ומדויק אך עומק הסיתות רדוד עד כדי דמיון לציור ולא לפסל. סגנון זה שואב את השראתו מהפיסול הקלאסי העתיק.

יצירתו המשותפת עם הפסל מיקלוצו, פסלו של האנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה, משנת 1427 בקירוב, המצויה בבפטיסטריום (אגף הטבילה של הקתדרלה), פרצה דרך בעיצוב מצבות קבר.

בשנים 1430 - 1432 שהה דונטלו ברומא ושם העמיק את גישתו הקלאסית ואת סגנון הסטיאצ'טו. בסגנון זה הוא פיסל ב-1433 סדרה של ילדים-מלאכים למרפסת המקהלה בקתדרלה של פירנצה, האוחזים ידיים ורוקדים.

בשנת 1433 עבר דונטלו לעיר פדובה ושם יצר את אנדרטת ארסמו דה נרני רכוב על סוסו, פסל ברונזה בגודל טבעי, בפיאצה דל סאנטו (1443–1447). פסלים כאלו לא נראו מאז התקופה הקלאסית העתיקה. אמנים שונים בפדובה יצרו בהשראת הסגנון הקלאסי שלמדו מדונטלו. גם בפירנצה השפיע מבחינה סגנונית על אומנים בהם דזידריו דה סטיניאנו.

בשנת 1553 דונטלו חזר לעיר הולדתו פירנצה, שם יצר את מרים המגדלית בעלת התשובה. הוא ביצע את העבודה כשהיה בן יותר משישים, זקנתו ודעיכתו הפיזית השפיעו על בחירת הנושא, הקשור למוות. היצירה התקבלה בתדהמה עקב הריאליזם חסר התקדים שלה. מרים המגדלית מוצגת בתור נזירה זקנה ומקומטת, עומדת בתנוחת קונטרה פוסטו כשידיה שלובות בתפילה. גם הבחירה בחומר ממנו עשוי הפסל: עץ, חומר אורגני פגיע שיכול להתרכך, נראית מתאימה כאן.^[2]

פסלים בולטים נוספים של דונטלו הם: דוד (1430) ויהודית והולופרנס (1456, פאלאצו וקיו, עותק הוצב בכיכר הסיניוריה), שנוצר עבור משפחת מדיצ'י. שני הפסלים הוצבו זה לצד זה כשלושים שנה ונחשבו בפועל כזוג. גם יהודית וגם דוד במאבקו מול גוליית נתפסו כקוטלי עריצים ושניהם נחשבו כמגיני העיר כנגד תוקפנות חיצונית.^[3]^[4]

דונטלו מת בשנת 1466 בגיל 80. הוא מעולם לא נשא אישה ולא היו לו ילדים. דונטלו היה נערץ והיווה דמות לחיקוי למיכלאנג'לו ורפאל. עם זאת נשכח דונטלו כמעט לחלוטין עם חלוף השנים, וזכה להכרה בגדולתו וחשיבותו רק בשנת 500 להולדתו, היא שנת 1886, עת נערכה תערוכה של יצירותיו בגלריה של פירנצה.

ביוגרפיה של דונטלו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.