דולורס הוארטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דולורס הוארטה
Dolores Huerta
לידה 10 באפריל 1930 (גיל: 94)
מדינה ארצות הברית
פעילות בולטת מנהיגת איגודי עובדים, פעילת התארגנות קהילתית, קידום נשים בספירה הציבורית
ידועה בשל שביתת הענבים בדליינו, הססמה "Sí, se puede"
בן זוג

דולורס קלרה פרננדס הוארטה (בספרדית: Dolores Clara Fernández Huerta; נולדה ב-10 באפריל 1930) היא מנהיגת איגודי פועלים ופעילה למען זכויות אזרח מקסיקנית-אמריקאית, אשר ייסדה יחד עם סזאר צ'אבס את אגודת פועלי החקלאות הלאומית (לימים UFW). הוארטה הייתה בין מארגני שביתת הענבים בדליינו בשנת 1965 בקליפורניה, והובילה את המשא ומתן שהסתיים בהסכם הקיבוצי הראשון בהיסטוריה של הפועלים החקלאיים, אשר נערך כתוצאה מהשביתה והחרם הנלווה לה.[1]

הוארטה זכתה בפרסים רבים עבור שירות לקהילה ופעילותה למען זכויות עובדים, מהגרים ונשים, ביניהם פרס האמריקאית המצטיינת מטעם קרן יוג'ין וי. דבס, הפרס הנשיאותי על שם אלינור רוזוולט לזכויות אדם,[2] ומדליית החירות הנשיאותית.[3] היא הייתה הלטינה הראשונה להיכנס להיכל התהילה הלאומי לנשים, ב-1993.[4][5]

הוארטה טבעה את הסיסמה "Sí, se puede" ("כן, אנחנו יכולים") אשר אומצה בגרסתה האנגלית (!Yes, We Can) על ידי ברק אובמה במסע הבחירות שלו לנשיאות ארצות הברית.[6] היא מוכרת כגיבורה עממית ומודל לחיקוי בקהילת הצ'יקנה, והיא הנושא במספר רב של קורידוס (בלדות עממיות) וציורי קיר.[7]

תחילת דרכה

הוארטה נולדה בעיירת הכורים דוסון, שבניו מקסיקו, להורים חואן פרננדס ואליסיה צ'אבס. חואן פרננדס נולד בדוסון למשפחת מהגרים מקסיקנים, ועבד ככורה פחם. במהלך השפל הגדול הוא הצטרף למספר הגדול של פועלים חקלאיים עונתיים שהתהווה בעקבות הכשלים הכלכליים של התקופה, אשר נדדו ממקום למקום על פי עונת הקטיף. הוא בעיקר קטף סלק במדינות קולורדו, נברסקה, ווויומינג. הוא נהיה פעיל בהתארגנות פועלים באיגודים, והוארטה גדלה על סיפוריו של אביה בנושא.[8] הוריה התגרשו כשהיא הייתה בת שלוש, והקשר בינה לבין אביה נחלש, היות שהוא חזר לניו מקסיקו והיא חייתה עם אמה בקליפורניה. חואן פרננדס נבחר לבית המחוקקים של ניו מקסיקו ב-1938.[9]

צ'אבס גידלה את הוארטה ושני אחיה במרכז קליפורניה, בקהילת הפועלים החקלאיים של סטוקטון. צ'אבס הייתה פעילה בקהילה בנושאים רבים, כולל סיוע ורווחה, ארגונים אזרחיים, ובכנסייה. היא עודדה את הגיוון התרבותי שהיה חלק אינטגרלי בילדותה של הוארטה ובחינוכה, שכן הייתה זו קהילה של מהגרים, הן מחוץ לארצות הברית והן מרחביה. לימים, צ'אבס פתחה מסעדה ובית מלון, בהם סיפקה שירותים ודיור מוזלים או ללא תשלום לפועלים חסרי אמצעים ומשפחותיהם. הוארטה שאבה מאמה את המסירות לעבודתה עם פועלי החוות מאוחר יותר בחייה. בראיון סיפרה הוארטה כי: "האדם הדומיננטי בחיי היא אמי. היא הייתה אישה מאוד אינטליגנטית ומאוד עדינה".[10] מעשיה הנדיבים של צ'אבס סיפקו את הבסיס של האידאולוגיה של הוארטה להתנגדות בלתי אלימה, הנובעת ממקום רוחני. באותו ראיון היא הוסיפה: "כשאנו מדברים על כוחות רוחניים, אני חושבת שנשים היספניות מכירות את הכוחות האלה טוב יותר. אנחנו יודעות מהו צום, כי זה חלק מתרבות. אנחנו יודעות מהן מערכות יחסים, ואנחנו יודעות מהי הקרבה".[11]

הפעילות הקהילתית של הוארטה החלה כאשר היא הייתה תלמידה בתיכון. היא הייתה פעילה במספר מועדונים בבית הספר, וגם הייתה חברה בצופות (Girl Scouts) עד גיל 18. היא ספגה בעת לימודיה התייחסות מפלה וגזענית בשל היותה צ'יקנה, וניסיון זה שכנע אותה שהחברה חייבת להשתנות. אחרי שסיימה את לימודיה בתיכון, היא למדה במכללה הקהילתית, שם הוציאה תעודת הוראה.[12] לאחר תקופה בה לימדה בבית ספר יסודי, הוארטה עזבה את עבודת ההוראה והחלה במסע חייה לשינוי חברתי, קידום זכויות לקהילות מוחלשות, ומאבק נגד אי-צדק כלכלי:

קריירה כאקטיביסטית

בשנת 1955, הוארטה עזרה לפרד רוס להקים את סניף סטוקטון של ארגון שירות לקהילה (CSO), אשר נלחם למען שיפור מצבם הכלכלי של הקהילה הלטינה-אמריקאית. הוארטה נטלה על עצמה תפקידים מרכזיים בפעילות הארגון.[13] היא זכתה בשל כך בביקורת קשה מהסביבה, מכיוון שהגישה החברתית הייתה שתפקידים בעלי אחריות אמורים להיות בידיהם של גברים לבנים.[14]

ב-1960, הוארטה הייתה מייסדת שותפה של אגודת הפועלים החקלאיים, אשר ערכה רישום מצביעים והפעילה לחץ על רשויות מקומיות לבצע שיפורים בשכונות הבאריו (שכונות מקסיקניות).

דרך העבודה שלה ב-CSO, הוארטה הכירה את סזאר צ'אבס, שמונה כמנכ"ל הארגון. השניים הבינו עד מהרה שהם חולקים מטרות משותפות לשיפור חייהם של פועלים חקלאיים. בשנת 1962, לאחר שהדירקטוריון של CSO דחה את בקשתם לפעול לארגון הפועלים החקלאיים, השניים התפטרו ואז ייסדו יחדיו את אגודת הפועלים החקלאיים הלאומית (NFWA).[15][16]

לימים, NFWA הפך לוועדה המארגנת המאוחדת של הפועלים החקלאיים (UFWOC), הארגון אשר הצטרף בתמיכה לשביתת הענבים בדיליינו, ואז הוביל את חרם הצרכנים הלאומי. במהלך המאבק המשותף עם האיגוד של הפועלים הפיליפינים אשר פתחו בשביתה, התמזגו הארגונים ויצרו את UFW, האיגוד שהפך למוביל בייצוג פועלים חקלאיים בקליפורניה ובמדינות אחרות.[17]

החל משנת 1965, הוארטה ניהלה את החרם הצרכני הכלל-ארצי של UFW במהלך שביתת הענבים בדליינו. היא ארגנה מגוון חרמות נושקות לחרם המרכזי, שמטרתם הייתה לעורר את הציבור למצוקת הפועלים החקלאיים וכן לקדם זכויות הצרכן. תוצאת החרם הייתה הסכם קיבוצי בין מגדלי הענבים בקליפורניה עם הפועלים, המיוצגים על ידי UFW, במסגרתו שופרה משכורתם, שופרו תנאי העבודה והרווחה שלהם, ואושרו בחירות לאיגוד מייצג.

בנוסף, הוארטה פעלה במישור המשפטי והחקיקתי לשיפור תנאים עבור פועלים חקלאיים. החוקים שהיא קידמה כוללים:

  • חוק משנת 1960 המאפשר לדוברי ספרדית להיבחן לרישיון נהיגה בקליפורניה בספרדית.
  • חוק משנת 1962 המבטל את תוכנית ברסרו, אשר התירה לתאגידים לייבא פועלים זרים ללא הבטחת זכויותיהם לשכר מינימום או תנאי בסיס אחרים.
  • חוק משנת 1963 שהרחיבה את התוכנית הפדרלית AFDC (סיוע למשפחות עם ילדים, או קצבת ילדים), לכלולת עובדים חקלאיים בקליפורניה.
  • חוק יחסי העבודה החקלאית של קליפורניה (ALRA) משנת 1975, אשר אישר משא ומתן קיבוצי עבור עובדים חקלאיים, ואף יסד את מנהל יחסי העבודה החקלאית של קליפורניה (ALRB) כדי לפקח על התהליך.

במהלך פעילותה למען פועלים חקלאיים, הוארטה נעצרה 22 פעמים עבור השתתפות באירועי התנגדות אזרחית בלתי אלימים ובשביתות. היא פרשה מעבודה קבועה במסגרת זו, אך ממשיכה להיות פעילה עבור מגוון מטרות פרוגרסיביות, יושבת במספר דירקטוריונים של מלכ"רים, כולל בארגון Feminist Majority Foundation.

ב-5 ביוני 1968, הוארטה עמד לצד רוברט קנדי על הבימה כשהוא נאם את נאום הניצחון שלו כשזכה בבחירות המוקדמות הדמוקרטיות של קליפורניה לנשיאות. רגעים ספורים לאחר מכן, קנדי וחמישה בני אדם נוספים נורו בדרכם החוצה דרך מטבח המלון. הוארטה הייתה שם איתו מוקדם יותר, אך לא ליוותה אותו ביציאה. קנדי מת מפצעיו ביום למחרת.

בספטמבר 1988, הוארטה הוכתה קשות על ידי משטרת סן פרנסיסקו במהלך מחאה שלווה וחוקית נגד המצע הפוליטי של המועמד דאז לנשיאות ג'ורג' בוש. מכות האלה שספגה גרמו לנזק פנימי קשה בפלג הגוף העליון שלה, כולל מספר צלעות שבורות, ונדרשה הסרת הטחול שלה בניתוח חירום. ההתקפה עליה צולמה, והווידאו שודר באופן נרחב בחדשות הטלוויזיה המקומית. הוארטה תבעה את עיריית סן פרנסיסקו, וזכתה לפיצויים, אותם תרמה למאבק למען פועלי החוות.[18] כתוצאה מהתקיפה והתביעה שבעקבותיה, עיריית סן פרנסיסקו שינתה—תחת לחץ—את מדיניותה בנושא שליטה בקהל ואת תהליכי המשמעת של שוטרים.

בעקבות החלמה הארוכה שלה, הוארטה נטלה חופשה ללא תשלום מהאיגוד כדי להתמקד במאבק למען זכויות נשים. היא נסעה ברחבי ארצות הברית למשך שנתיים מטעם ארגון Feminist Majority (הרוב הפמיניסטי) במסגרת הקמפיין "הפמיניזציה של הכוח: 50/50 עד שנת 2000" אשר עודד נשים לטינה לרוץ בבחירות לתפקידים ציבוריים. הקמפיין הביאה לעלייה משמעותית במספר הנשים שנבחרו ברמה המקומית, המדינתית והפדרלית.[19][20] היא גם שימשה כיו"ר הלאומית של מפלגת המאה ה-21, שהוקמה ב-1992 על העקרונות שנשים יהוו 52% ממועמדי המפלגה, וכי על בעלי התפקידים במפלגה לשקף את הגיוון האתני של האומה.

קרן דולורס הוארטה 

הוארטה היא הנשיאה של קרן דולורס הוארטה (DHF), אותו יסדה בשנת 2002.[21] הארגון הוא מלכ"ר "למען הקהילה הפועל ברמה עממית-שורשית... DHF יוצר הזדמנויות בהתארגנות קהילתית, פיתוח מנהיגות, מעורבות אזרחית, וקידום מדיניות בתחומים המועדפים הבאים: בריאות והסביבה, חינוך ונוער, ופיתוח כלכלי."[22]

פרסים והכרה

הוארטה מונתה כאחת משלוש הנשים החשובות של השנה ב-1997 על ידי Ms. מגזין.[23] היא הייתה הזוכה הראשונה בפרס זכויות האדם על שם אלינור רוזוולט מידי הנשיא ביל קלינטון בשנת 1998. באותה שנה, Ladies' Home Journal זיהה אותה כאחת מ"100 הנשים החשובות ביותר של המאה ה-20", ברשימה שיצאה גם כספר צילומים בכריכה קשה. יחד איתה ברשימה היו מנהיגות כמו אינדירה גנדי ומרגרט תאצ'ר, פמיניסטיות כמו גלוריה סטיינם, פעילות כמו רוזה פארקס, ודמויות פופולריות אחרות כמו הנסיכה דיאנה והאם תרזה.[24]

היא זכתה בפרס Puffin/Nation לאזרחות יצירתית בשנת 2002.[25] היא קיבלה תואר לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון בהכרה בהישגיה הרבים במאי 2006. היא קיבלה, יחד עם וירחיליו אליזונדו, את פרס השלום לשנת 2007 מטעם Community of Christ International.[26]

ב-18 במאי 2007, הודיעה הוארטה על תמיכתה במועמדת לנשיאות הילרי קלינטון,[27] ובוועידה הדמוקרטית הלאומית של שנת 2008, הוארטה הציבה את שמה כמועדת רשמית.[28]

בשנת 2008 הוענק להוארטה פרס ג'יין אדמס למנהיגות,[29] וב-2009 זכתה במדליית UCLA הכבוד הגבוה ביותר שניתן מטעם האוניברסיטה.[30]

באוקטובר 2010, קיבלה הוארטה תואר של כבוד על ידי מילס קולג', עבור "חיים כאלופת צדק חברתי, אשר בשל מנהיגותה האמיצה השיגה רמת תמיכה ללא תקדים ברמה הלאומית בעובדים חקלאיים, בנשים, ובקהילות מוחלשות במסע בלתי נלאה למען זכויות האדם".[31] באותו החודש, הוענק לה גם תואר דוקטור לשם כבוד[32] מטעם אוניברסיטת הפסיפיק, אשר חשפה דיוקן רשמי שלה עבור פרויקט "אדריכלי השלום" של האמן מייקל קולופי.[33]

הוארטה קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ברק אובמה ב-29 במאי 2012.[34] היא יו"ר של כבוד בארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה[35] וגם יושבת בדירקטוריון של ארגון Equality California בקליפורניה.[36]

ב-2017 קיבלה הוארטה תואר דוקטור של כבוד מטעם מכללת מאונט הוליוק.

ארבעה בתי ספר יסודיים בקליפורניה; בית ספר אחד בפורט וורת', טקסס; בית ספר תיכון בפואבלו, קולורדו, וכן בית ספר התיכון של סלינס, שם יש אוכלוסייה גדולה של פועלים חקלאיים, נקראים על שמה של הוארטה. במכללת פיצר שבקלרמונט בקליפורניה יש ציור קיר המוקדש לה.[37] ב-2013, הוארטה זכתה בפרס ג'פרסון לשירות ציבורי.[38]

אסטרואיד 6849 Doloreshuerta שהתגלה ב-1979 על ידי אלינור הלין ושלטה ג'ון באס נקרא על שמה. ההכרזה נעשתה באוגוסט 2019.[39]

ייצוגים בתרבות

זכויות נשים

הוארטה פעלה למען זכויות נשים ובקמפיינים פמיניסטיים במסגרת עבודתה כמארגנת איגודים ומקדמת זכויות פועלים ומהגרים.[43] היא משמשת בתפקידים רשמיים בארגונים פמיניסטיים, ומקדמת מועמדות בעלות מצע פוליטי פמיניסטי בבחירות מקומיות ולאומיות.

הוארטה הייתה יו"ר של כבוד ב[מצעד הנשים בוושינגטון שהתקיים ב-21 בינואר 2017, יום אחרי השבעתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית.

חיים אישיים

הוארטה נישאה לראלף הד בעת לימודיה במכללה. לזוג שתי בנות, סלסט ולורי. הוארטה התגרשה מהד, ומאוחר יותר נישאה לוונטורה הוארטה, ולהם נולדו חמישה ילדים. בנם, אמיליו חסוס הוארטה, התמודד לבחירות לקונגרס. גם נישואים אלו הסתיימו בגירושים.

הוארטה קיימה מערכת יחסים עם ריצ'רד צ'אבס, אחיו של סזאר.[44] השניים לא נישאו, אך חיו יחדיו ונולדו להם ארבעה ילדים משותפים. הם היו יחד עד מותו של ריצ'רד ב-27 ביולי 2011.

אוסף ארכיוני

מסמכי דולורס הוארטה[45] הם חלק מן האוסף הקבוע של UFW בארכיון הספרייה על שם וולטר פי. רויתר. יש גם מידע רב אודותיה באוסף מסמכי סזאר צ'אבס, השמורים באותו הארכיון.[46]

לקריאה נוספת

  • Amsler, T. R. (Summer 2007). 'Si, Se Puede': Hayward teachers gain concessions and a valuable ally. Rethinking Schools, 21(4), 11.
  • Felner, J. (Jan/Feb 1998). Dolores Huerta. Ms, 8(4), 48–49.
  • Huerta, D. (Spring 2007). One more child left behind . Ms, 17(2), 79.
  • Perez, F (1996). Dolores Huerta. Austin, TX: Raintree.
  • Rose, M. (2004). Dolores Huerta: The United Farm Workers Union. In Arnesen, E (Ed.). Human tradition in American labor history. (pp. 211–229). Wilmington, DE: Scholarly Resources Inc.
  • Rosenburg, R. (Editor & Director) (1996). Women of hope [Videocassette]. Princeton, NJ: Films for the Humanities.
  • Schiff, K. G. (2005). Lighting the way: Nine women who changed modern America. New York, NY: Hyperion.
  • Telles, R & Tejada-Flores, R. (Directors) (1997). Fight in the fields [videocassette]. San Francisco, CA: Paradigm Productions.
  • Vogel, N. (September 7, 2005). Legislature OKs gay marriage; Assembly action sends the bill to the governor, who has signaled that he will veto the measure. Los Angeles Times, p. A1.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דולורס הוארטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Dolores Huerta". National Women's History Museum.
  2. ^ "Biography: Dolores Clara Fernandez Huerta". National Women's History Museum, Education & Resources.
  3. ^ "Remarks by the President at Presidential Medal of Freedom Ceremony". Obama White House Archives. 29 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Meet the 20 MAKERS Inducted Into the National Women's Hall of Fame". Makers. 5 באוקטובר 2015. אורכב מ-המקור ב-2017-03-26. נבדק ב-2018-03-21. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Dolores Huerta". The Adelante Movement. אורכב מ-המקור ב-2018-03-20. נבדק ב-2018-03-21.
  6. ^ "Sí Se Puede". Makers. אורכב מ-המקור ב-2017-03-25. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Dolores Huerta". Gale Group.
  8. ^ García, Mario T. (2008). García (ed.). A Dolores Huerta Reader. Albuquerque: University of New Mexico Press. p. 8.
  9. ^ García 2008, p. 177.
  10. ^ Loya, Gloria (January 1998). "Considering the sources/ fuentes for a Hispanic feminist theology." Theology Today. Retrieved September 23, 2015.
  11. ^ Loya 1998.
  12. ^ "Delta College Cultural Awareness Programs Presents: "A Morning with Dolores Huerta"". Delta College. 22 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-2010-11-22. נבדק ב-2 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Frank, M. "Dolores found her calling as an organizer while serving in the leadership of Stockton Community Service Organization (CSO)", "Dolores Huerta: "Sí, se puede—We can do it."." File: Dolores Huerta. Available: Archives of Labor and Urban Affairs, Ruether Library, College of Urban, Labor, and Metropolitan Affairs, Wayne State University, Detroit, MI (1987).
  14. ^ Rose, Margaret(1990). "Traditional and Nontraditional Patterns of Female Activism in the United Farm Workers of America." Retrieved September 23, 2015.
  15. ^ Biography.com. "Dolores Huerta". אורכב מ-המקור ב-5 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Dolores Huerta Foundation (November 16, 2013). "Dolores Huerta."
  17. ^ Brown, Monica (2010). Side by Side/'Lado a lado': The Story of Dolores Huerta and Cesar Chavez. Harper Collins.
  18. ^ "La Voz de Aztlan - Volume I Issue 6". Aztlan.net. אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Carpini, Michael (בינואר 1993). "The Year of the Woman? Candidates, Votes and the 1992 Elections". Political Science Quarterly. 108: 29–36 – via University of Pennsylvania Scholarly Commons. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "The Year of the Woman, 1992". History, Art & Archives | United States House of Representatives.
  21. ^ "DHF History". Dolores Huerta Foundation. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2012. נבדק ב-23 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "About the Dolores Huerta Foundation". Dolores Huerta Foundation. אורכב מ-המקור ב-23 בינואר 2012. נבדק ב-23 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Dolores Huerta :: Biography". Dolores Huerta Foundation.
  24. ^ 100 most important women of the 20th century (1st ed.). Des Moines, Iowa: Ladies' Home Journal Books. 1998. ISBN 978-0-696-20823-2.
  25. ^ Puffin/Nation Prize for Creative Citizenship, official web site.
  26. ^ Author unknown (2007). Two Recipients Share This Year's Award. Community of Christ International Peace Award, 2007. Retrieved on August 3, 2007 from "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה).
  27. ^ Human Rights Leader Dolores Huerta Endorses Clinton, May 18, 2007, Clinton campaign news release.
  28. ^ "2008 Democratic National Convention: Remarks as Prepared for Delivery by Dolores Huerta, Civil Rights Leader". Prnewswire.com. 27 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Currie, Lorenzo (2013). Through the Eyes of the Pack. Xlibris Corporation. p. 293. ISBN 1493145169.
  30. ^ Elizabeth Kivowitz Boatright-Simon, UCLA's main commencement ceremony, UCLA Newsroom, June 10, 2009
  31. ^ "Legendary Labor Leader Dolores Huerta to speak at Mills College Convocation". Mills College. אורכב מ-המקור ב-7 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Dolores Huerta Honorary Degree Conferral Open to the Public". אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Architects of Peace".
  34. ^ Cook, Rachel (26 באפריל 2012). "Dolores Huerta will be given Medal of Freedom, White House announces". Bakersfield Californian. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Democratic Socialists of America :: Our Structure". Democratic Socialists of America. אורכב מ-המקור ב-2012-01-19. נבדק ב-2018-03-21.
  36. ^ "About EQCA :: Board of Directors". Equality California. אורכב מ-המקור ב-12 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Viva Dolores Huerta!". Claremont Colleges Digital Library.
  38. ^ Moreno, Carolina (20 ביוני 2013). "Dolores Huerta Receives National Award". Huffington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "M.P.C. 115893" (PDF). minor planet center. 27 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ .CHICANA.
  41. ^ A CRUSHING LOVE.
  42. ^ "'Dolores' Comes to U.S. Theaters Beginning Sept. 1". Dolores The Movie (באנגלית אמריקאית).
  43. ^ Richard, Garcia (1993). Dolores Huerta: Woman, Organizer, and Symbol. CALIF HIST 72.1. pp. 56–71.
  44. ^ Quinones, Sam (28 ביולי 2011). "Richard Chavez dies at 81; brother of César Chávez (He helped César Chávez build the United Farm Workers into a political and agricultural force. He organized the California grape boycott in the late 1960s.)". Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "Walter P. Reuther Library Dolores Huerta Papers". reuther.wayne.edu (באנגלית). נבדק ב-2018-03-15.
  46. ^ "Walter P. Reuther Library UFW Office of the President: Cesar Chavez Records". reuther.wayne.edu (באנגלית).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34247780דולורס הוארטה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דולורס_הוארטה&oldid=2072005"