דוכסות ספולטו

דוכסות ספולטו
Ducatus Spolitanorum (לטינית)
Ducato di Spoleto (איטלקית)

דוכסות ספולטו באיטליה בסביבות שנת 1000
ממשל
עיר בירה	ספולטו
היסטוריה
ישות קודמת	ממלכת הלומברדים
ישות יורשת	מדינת האפיפיור

דוכסות ספולטו (באיטלקית: Ducato di Spoleto, בלטינית: Ducatus Spolitanorum) הייתה טריטוריה לומברדית שנוסדה בערך בשנת 570 במרכז איטליה על ידי הדוקס הלומברדי פארואלד. בירתה הייתה העיר ספולטו.

לומברדים

ממלכת איטליה הלומברדית הכוללת את הדוכסות.

הלומברדים פלשו לצפון איטליה בשנת 568 והחלו בכיבוש חצי האי ובסופו של דבר הקימו את ממלכת הלומברדים. לאחר כיבוש הצפון, עברו הלומברדים למרכז ודרום איטליה וכבשו את המרכז החשוב של ספולטו בשנת 570. בשנת 572 כבשו הלומברדים את העיר פאביה הצפונית לאחר מצור של שלוש שנים וכוננו את עיר הבירה הראשונה של ממלכתם החדשה. ככל שהזמן התקדם, השטחים שנכבשו חולקו על ידי המלך הלומברדי בין דוכסים תלויים רבים.

עם זאת, עשור של אינטררגנום לאחר מותו של יורשו של אלבוין (574), הותיר את הדוכסים הלומברדים (במיוחד הדרומיים) מיושבים היטב בשטחים החדשים שלהם ודי בלתי תלויים במלכים הלומברדים בפאביה. עד 575 או 576 פארואלד תפס את נורסיה וספולטו, הקים את הדוכסות שלו ונתן חסות לבישוף אריאני. בתוך ספולטו, "הקפיטוליום" הרומי ה"מוקדש" ליופיטר, יונו ומינרווה כבר הוחלף על ידי הקתדרלה של הבישוף (המושב נוסד במאה ה-4) אשר שילבה את המבנה הפגאני (כיום כנסיית סן אנסאנו). הדוכסים הלומברדים שיקמו את הביצורים של הרוקה הגבוהה, שחומותיה פורקו על ידי טוטילה במהלך המלחמה הגותית.

הדוכסים של ספולטו ניהלו מלחמה לסירוגין עם האקסרכיה הביזנטית של רוונה, ושטחיה של ספולטו השתנו עם הזמנים על פני רוב אומבריה, לאציו, מארקה ואברוצו. אף על פי שאף פעם לא הייתה חשובה כמו דוכסות בנוונטו, לספולטו יש מקום די לא ברור בהיסטוריה של הלומברדים, בכל זאת. הדוכס השני שלה ארילף ערך משלחות תכופות נגד הביזנטים (בשנים 579–592 נגד רוונה וב-592 נגד רומא). את אריאולף ירש תאודלפיוס, בנו של פארואלד, שהאנציקלופדיה הקתולית מייחסת לו את הבניין הראשון של הקתדרלה של ספולטו. אחר כך הגיעו אטו (653), תרסימונד הראשון (663), ופארולד השני (703), ששלט יחד עם אחיו וואצ'ילאפ. פארואלד השני כבש את קלאסיס, נמל רוונה, על פי "תולדות הלומברדים" של פול הדיאקון : "גם באותה תקופה פארואלד, הדוקס הראשון של הספולטנים, שפלש לקלאסיס עם צבא של לומברדים, השאיר את העיר העשירה מקוללת חשופה מכל עושרה". לאחר מכן הוא היה מחויב על ידי ליותפראנד, מלך הלומברדים לשקם את העיר, מדד לשליטה המרכזית הרופפת של השלטון הלומברדי שעל ליותפראנד היה לחזק, לפחות כפי שפירש פאולוס את האירועים עבור פטרוניו הפרנקים. בספולטו הודח פארואלד על ידי בנו טרנסמונד השני (724), שגם הוא מרד בליוטפרנד ויצר ברית עם האפיפיור גרגוריוס השלישי, שהעניק לו מחסה ברומא ב-738. אילדריץ', שהחליף אותו כדוכס, נהרג על ידי טרנסמונד בשנת 740, אך בשנת 742 הופרש טרנסמונד בכוח למנזר על ידי ליותפראנד, שהעניק את הדוכסות שזכה בה בכוח הנשק לאגיפרנד (742). עד מותו של ליותפראנד (744), ספולטו הייתה בשליטה מרכזית יותר מפאוויה, ותאודיקוס ירש אותה בשלום. שלושה דוכסים מהמאה ה-8 היו מלכי הלומברדים, סימן שבאותה תקופה ספולטו הייתה קשור יותר לממלכה מאשר דוכסות בנוונטו.

פייף אימפריאלי

בשנת 776, שנתיים לאחר נפילת פאביה, נפלה ספולטו גם בידי קרל הגדול והאימפריה הקרולינגית שלו, והוא קיבל את התואר מלך הלומברדים. אף על פי שהעניק את השטח לכנסייה, הוא שמר על הזכות למנות את דוכסיה, ויתור חשוב שניתן להשוות לזכות האימפריאלית הבלתי מעורערת עדיין למנות בישופים טריטוריאליים, ואולי לפעמים עניין של מחלוקת בין הקיסר לאפיפיור, עבור האפיפיור אדריאנוס הראשון שמינה לאחרונה את הדוכס מספולטו.

בשנת 842, הדוכסות לשעבר הוקמה מחדש על ידי הפרנקים כדי להיות מוחזקת כשטח גבול פרנקי על ידי מארקגראף תלוי. בין הבולטים יותר מבין הדוכסים הפרנקים, חילק גי הראשון את הדוכסות בין שני בניו למברט וגי השני, שקיבל כחלקו את אדנות קמרינו, שנעשתה לדוכסות. למברט היה לוחם אמיץ נגד פושטים סרצנים, אך אדם שטבח באותה מידה בביזנטים (כמו ב-867), והודח ב-871, מונה מחדש ב-876 ולבסוף נודה על ידי האפיפיור יוחנן השמיני. בשנת 883 גי השני איחד את הדוכסות, מעתה כדוכסות ספולטו וקמרינו. לאחר מותו של קרל השמן בשנת 888, גי הכתיר את עצמו לקיסר הרומאים ולמלך איטליה על ידי האפיפיור סטפנוס החמישי (891). בשנה שלאחר מכן הכתיר האפיפיור פורמוסוס את בנו של גי למברט השני לדוכס, למלך ולקיסר.

הדוכסים מספולטו המשיכו להתערב בפוליטיקה האלימה של רומא. אלבריקו הראשון, דוכס קמרינו (897), ולאחר מכן דוכס ספולטו, נשא לאישה את האצילה הרומית הידועה לשמצה מרוזיה, פילגשו של האפיפיור סרגיוס השלישי (904–911), ונהרג על ידי הרומאים ב-924. בנו אלבריקו השני הפיל את הסנאטריקס בשנת 932 אף על פי שבנה, אחיו למחצה, היה האפיפיור יוחנן השנים עשר. בערך בשנת 949, המלך הפרנקי ברנגר השני מאיטליה כבש את ספולטו מהמרקיז, הקטין את גודלה של הדוכסות והותיר בצד טריטוריה שתהפוך למרקיזות פרמו.

באותה תקופה ניתק הקיסר אוטו הראשון מדוכסות ספולטו את האדמות שנקראו סבינה לנגוברדיקה ומסר אותן לידי הכס ה"קדוש". כעת השליטה בספולטו הפכה יותר ויותר לפייף של הקיסרים. בשנת 967, אוטו איחד לזמן קצר את דוכסות ספולטו עם זו של נסיכות קפואה ובנוונטו, אשר נשלטה אז על ידי פנדולף איירונהד. לאחר מותו של פנדולף בשנת 981, הנסיכות המשותפת של ספולטו, קפואה ובנוונטו חולקה בין בניו של פנדולף, הנלחמים בלי סוף כדי להשיג עליונות. לנדולף הרביעי זכה בספולטו, קפואה ובנוונטו, בעוד שפנדולף השני קיבל את סלרנו. ואז בשנת 989 ניתק אוטו השלישי את ספולטו והעניק אותה להוגו, מרקיז טוסקנה. מאוחר יותר בדצמבר 998, מינה אוטו את אדמר מקפואה לדוכס ספולטו. אדהמר שלט ארבע שנים עד שהדוכסות אוחדה בפעם השנייה עם טוסקנה ב-1003.

במהלך מחלוקת ההשקעות עם האפיפיור, הקיסר היינריך הרביעי מינה דוכסים אחרים בספולטו. בשנת 1152 נתן הקיסר את הדוכסות לגאלף השישי מאסטה. העיר נהרסה על ידי הקיסר פרידריך ברברוסה שלוש שנים לאחר מכן, אך נבנתה מחדש במהרה. לאחר מכן, הדוכסות הוחזקה על ידי משפחתם של ורנר (גוארניירי) מאורסלינגן, מרקיזי אנקונה. ב-1183 מינה פרידריך את קונרד מאורסלינגן לדוכס. קונרד שלט עד 1190 כאשר פרידריך מת והגואלפים תפסו את הנסיכות והציבו את פנדולף כדוכס. חמש שנים לאחר מכן לאחר שהיינריך השישי ירש את פרידריך הראשון כקיסר, קונרד חזר לתפקיד דוכס ספולטו. אולם לאחר שהיינריך השישי מת ב-1197 ואוטו אוטו מבראונשווייג הפך למלך איטליה ב-1198, קונרד עזב את התפקיד ומסר את ספולטו לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי.

פייף אפיפיורי

בשנת 1201, כתמיכה ברצונו של האפיפיור אינוקנטיוס לחזק את שליטת מדינות האפיפיור, העניק אוטו את הזכויות האימפריאליות עבור ספולטו לאפיפיור. אולם בשנת 1209, לאחר מותו של פיליפ משוואביה, הפך אוטו לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" והתנער מהבטחותיו הקודמות לתמוך באפיפיור. אוטו שם את כוונתו לשיקום הכוח הקיסרי וכבש את ספולטו עד 1213 כאשר הדוכסות הוחזרה לשלטון האפיפיור עם מושל, בדרך כלל קרדינל. עם זאת, ספולטו נותרה כלי משחק במאבקים בין האפיפיור לפרידריך השני עד הכחדת בית הוהנשטאופן ב-1254.

בסופו של דבר, שטחי ספולטו סופחו למדינות האפיפיור ולממלכת נאפולי. התואר דוכס ספולטו שימש מאוחר יותר את חברי בית סבויה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוכסות ספולטו בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39560886דוכסות ספולטו