דובר החוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טורגני דובר החוק נואם באספת אופסלה בשנת 1018 ומאלץ את המלך אולוף סקוטקונונג של שוודיה להסכים לחתום הסכם שלום עם יריבו, המלך אולף השני הבריא, מלך נורווגיה, ואף לתת לו את יד בתו. איור מאת כריסטיאן קרוג

דובר החוק או איש החוקאיסלנדית: lög(sögu)maður, בדנית: lovsigemand, בנורווגית: lagmann, בשוודית עתיקה:laghmaþer או laghman, בשוודית: laghman, בפרואזית: løgmaður, בפינית: laamanni, בגרינלנדית:inatsitinuk) היה תפקיד מנהיגותי חילוני בארצות הסקנדינביות שהוקם בראשית ימי הביניים. יסודו במסורת בעל-פה המשותפת הגרמאנית, שבה היה נהוג שחכמי העם ידקלמו את החוק. בארצת הסקנדינביות הפך ייעוד זה לתפקיד רשמי. שניים מדוברי החוק הידועים ביותר היו סנורי סטורלוסון וטורגני דובר החוק (תורגני). בלטינית מילה מקבילה הייתה justitiarum, בצרפתית - justicier, בעלת משמעות של "איש צדיק" או "שופט".

איסלנד

התפקיד של "דובר החוק" lög(sögu)maður (לגסגומדור או לגסגימדיר) הונהג באיסלנד בשנת 930 יחד עם הקמת האלת'ינגי, אספת העם או הפרלמנט. אולפליוטור (אולפליוטיר - Úlfljótr) שהגיע מנורווגיה[1] הייתה הדמות המייסדת הנחשבת גם למחברם המקורי של החוקים. דובר חחוק נבחר לשלוש שנים. מלבד היותו יושב ראש האלתינג, עסק דובר החוק בייעוץ ובדיקלום החוק. דובר החוק היה התפקיד המשילותי היחיד באיסלנד החופשית הימיביניימית. דיקלום החוק באלת'ינגי נעשתה על ידו שליש בכל קיץ. גרימר סוורטינגסון הושאר פחות זמן בתפקיד אך ורק מכיוון שקולו היה חלש מדי עבור התפקיד. חוץ מסמכויותיו לגבי דיקלום החוק וניהול הפרלמנט, לא היה לדובר החוק סמכות שלטונית. אולם הוא יכול גם למלא תפקיד בוררות במחלוקות שהופיעו לעיתים קרובות. בתקופת ביניים אחרי 1262 עוכב לכמה שנים מינויו של דובר חוק. בהמשך התפקיד חודש בשם "לוגמאר". אחרי האיחוד עם נורווגיה בשנת 1264 מונו שני דוברי חוק מלכותיים שמילאו תפקיד חשוב בהליכים המשפטיים במסגרת האלת'ינגי. התפקיד בוטל יחד עם האלת'ינגי בשנת 1800.

רשימת דוברי החוק האיסלנדים

החוקרים משערים ששני יורשיו של אולפליוטור בתפקיד כיהנו כל אחד 20 קייצים, אולם החל מתורכל מאני, הכרונולוגיה המסורתית היא ככל הנראה נכונה. השמות מוזכרים בצורתן האיסלנדית המודרנית.

דובר החוק Lögsögumaður זמן כהונה
אולפליוטור Úlfljótur לערך 930
הראפן הנגסון Hrafn Hængsson 930–949
ת'ורארין ראגאברודיר אוליפסון Þórarinn Ragabróðir Óleifsson 950–969
ת'ורקל מאני ת'ורסטיינסון Þorkell máni Þorsteinsson 970–984
ת'ורגייר ליוסווטנינאגודי פורקלסון Þorgeir Ljósvetningagoði Þorkelsson 985–1001
גרימור סוורטינגסון Grímur Svertingsson 1002–1003
סקאפטי ת'ורודסון Skafti Þóroddsson 1004–1030
סטיין ת'ורייסטסון Steinn Þorgestsson 1031–1033
ת'ורקל טיירוואסון Þorkell Tjörvason 1034–1053
יליר בלוורקסון Gellir Bölverksson 1054–1062
גונאר הין ספאקי ת'ורגרימסון Gunnar hinn spaki Þorgrímsson 1063–1065
קולביין פלוסאסון Kolbeinn Flosason 1066–1071
יליר בלוורקסון Gellir Bölverksson 1072–1074
גונאר ת'ורגרימסון Gunnar Þorgrímsson 1075
סיגוואטור סוטרטסון Sighvatur Surtsson 1076–1083
מרקוס סקגיאסון Markús Skeggjason 1084–1107
אולפהיידין גונארסון Úlfhéðinn Gunnarsson 1108–1116
ברגת'ור הראפנסון Bergþór Hrafnsson 1117–1122
גודמונדור ת'ורגיירסון Guðmundur Þorgeirsson 1123–1134
הראפן אולפהדינסון Hrafn Úlfhéðinsson 1135–1138
פינור האלסון Finnur Hallsson 1139–1145
גונאר אולפהדינסון Gunnar Úlfhéðinsson 1146–1155
סנורי הונבוגאסון Snorri Húnbogason 1156–1170
סטירקאר אודאסון Styrkár Oddason 1171–1180
ייסור האלסון Gissur Hallsson 1181–1202
האלור ייסורארסון Hallur Gissurarson 1203–1209
Styrmir Kárason 1210–1214
סנורי סטורלוסון Snorri Sturluson 1215–1218
טייטור ת'ורוואלדסון Teitur Þorvaldsson 1219–1221
סנורי סטורלוסון Snorri Sturluson 1222–1231
סטירמיר קאראסון Styrmir Kárason 1232–1235
טייטור ת'ורוואלדסון Teitur Þorvaldsson 1236–1247
אולפר הוויטסקאלד ת'ורדרסון Ólafr hvítaskáld Þórðarson 1248–1250
סטורלה ת'ורדרסון Sturla Þórðarson 1251
אולפר הוויטסקאלד ת'ורדרסון Ólafr hvítaskáld Þórðarson 1252
טייטור איינארסון Teitur Einarsson 1253–1258
קייטיל ת'ורלקסון Ketill Þorláksson 1259–1262
ת'ורלייפור הריימור קייטלסון Þorleifur hreimur Ketilsson 1263–1265
סיגורדור ת'ורוולדסון Sigurður Þorvaldsson 1266
יון איינארסון Jón Einarsson 1267
ת'ורלייפור הריימור קייטילסון Þorleifur hreimur Ketilsson 1268
יון איינארסון Jón Einarsson 1269–1270
ת'ורלייפור הריימור קייטילסון Þorleifur hreimur Ketilsson 1271

שוודיה

בראשית ימי הביניים בשוודיה תפקיד דובר החוק היה החשוב ביותר בקרב המנהיגים האזוריים. בכל אזור או פרובינציה מסורתית של שוודיה, הקרוי "לאסאגה", ישב דובר חוק מסוג זה. כול דוברי החוק היו כפופים לדובר החוק של טיונדלנד. דובר החוק - ה"לאגמן" עמד בראש אספה בשם "תינג", פעל כשופט וניסח את החוקים שנחקקו על ידי העם. דובר החוק היה חייב לזכור את החוקים בעל פה ולדקלם אותם בפני ה"תינג". הוא היה אחראי על ניהול התינג ועל ביצוע החלטותיו. חובתו הייתה להגן על הזכויות והחרויות של התושבים ולדבר בשמם אל המלך או אל נציג המלך. כנציג העם, זה היה דובר החוק שהצהיר על הכרת המלך הנבחר החדש בעת מסעו של האחרון (אריקגאטה - "Erikgata") ברחבי הפרובינציות. החל משנת 1350 בערך אחרי שביעת חוקי הפרובינציות, השתתפו דוברי החוק של הפרובינציות בטקס ברחית המלך אבני מורה (Mora stenar) כשלכל אחד מהם תריסר שותפים מלווים.

לפי החוש הגותי המערבי (Västergötland, הידוע גם כחוק היטלאנדי), התמנה דובר החוק לכל החיים, מקרב ה"בנדר" (bönder) של כל פרובינציה. חייב היה להיות בן של בעל אדמה. התפקיד לא היה תורשתי אבל בדרך כלל נבחרו בו בני המשפחה בעלות העוצמה בארץ.

דובר החוק הראשון בשוודיה, כפי שהגיע אלינו מעמודי פנקס החוק הגותי המערבי שהועתק על ידי הדיאקון לאורנציוס, כומר מווידהם בשנות ה-1320, נקרא לום והוא חי בסביבות שנת 1000. דובר החוק השוודי הראשון שעליו יודעים פרטים ביוגרפיים מהותיים היה אסקיל (בערך 1175–1227), המופיע במספר שבעה עשר ברשימה של לאורנציוס. מאמצע המאה ה-13 ואילך, היו דוברי החוק קשורים יותר למלך, ולעיתים קרובות הם היו חברים במועצת המלך. המלך מגנוס אריקסון החליט שהמונרך יוכל להפעיל את השפעתו על בחירתם של דוברי החוק. ששה בני אצולה וששה "בנדר" מן היישוב בהתיעצות עם שני כמרים היו בוחרים שלושה מועמדים מקרב חברי האספה ומתוכם בחר המלך את מי שנראה לו הראוי ביותר. פרוצדורה זאת נמשכה עד למאה ה-16 כשכל תהליך הבחירה הועבר לידי המלך עצמו. מאותו רגע נבחרו דוברי החוק אך ורק מקרב האצילים. בנוסף התפקיד הפך למשרה מתוגמלת. הדובר נבחר לחבר במועצת המלך וקיבל שכר ועבודתו נעשתה בעיקר על ידי שכירים אחרים שעמדו לרשותו. עם זאת בשנת 1680 פריבילגיה אחרונה זו בוטלה ודוברי החוק שוב חויבו לבצע את משימתם בעצמם והונהג פיקוח על מינוי חברי מועצת המלך. התפקיד, שחשיבותו ירדה עם הזמן, היה שקול כנגד זה של שופט. המינוי נשאר מוגבל לאנשי האצולה בלבד עד שנת 1723. בסופו של דבר הוא בוטל בשנת 1849. עדיין השתמשו לפעמים בתואר זה בתור תואר כבוד למושלים.

ב-1947 הונהג שוב התואר "לאגמן" עבור שופטים בכירים, דהיינו נשיאי אגפים של בתי הדין לערעורים. אחרי רפורמה בשנת 1969 נשיאי בתי הדין המחוזיים (tingsrätter) נקראו לאגמן, בעוד שנשיאי האגפים של בתי הדין לערעורים נקראו "דוברי בתי הדין לערעורים" - hovrättslagmän. בהתאמה, נשיאי בתי המשפט המחוזיים למנהל, ה- förvaltningsrätter, מכונים גם "לאגמן", בעוד שנשיאי אגפים של בתי הדין לערעורים בתחום המנהל נקראים קאמרטסלאגמן - kammarrättslagmän.

הלאגמן הראשונים בכח פרובינציה של שוודיה
פרובינציה (לאגסאגה -lagsaga) לאגמאן ראשון שנה
אופלנד בירייר פרסון 1296–1316
טיונדלנד לארס 1231
טיונדלנד ישראל אנדרסון 1286-89
טיונדלנד בירייר פרסון 1293-96
אטונדלנד יירמונד 1231
אטונדלנד הוקון 1286-96
פיידרונדלנד ? (הצטרפה לאופלנד בשנות ה-1290)
הלסינגלנד ? ?
סדרמנלנד ביירן נף 1285-86
סדרמנלנד יוהאן אינייואלדסון 1295-1304
וסטמנלנד ודאלה מגנוס גריירסון 1305
וסטמנלנד ודאלה גרייר מגנוסון 1325-36
נרקה פיליפ טרנסון 1271-79
ורמלנד א. מחוקק בורלמנד 1190
ורמלנד הלדו 1268
ורמלנד מארל הרלדסון c. 1285
וסטרייטלנד אסקיל מגנוסון (שושלת פולקונג) 1217-27
וסטרייטלנד גוסטף 1230
וסטרייטלנד פולקה 1240
וסטרייטלנד פטר נף 1251-53
אסטרייטלנד לארס פטרסון 1244
אסטרייטלנד מגנוס בנגטסון (שושלת פולקונג) 1247-63
טיוהראד (סמולנד) נילס 1180
טיוהראד (סמולנד) אולף 1200
טיוהראד (סמולנד) קרל אינייבורגסון 1266-68

נורווגיה

בנורווגיה דוברי החוק היו יועצים מלומדים בתחום החוקים עד שהמלך סוורה הראשון (1184–1202) הפך אותם לפקידים בכירים שלו. לפי חוקי מגנוס השישי (1263–1280) הם קיבלו את הזכות להיות שופטים ולעמוד בראש בתי הדין העליונים של המדינה - ה"לאגטינג". לפני שנת 1600 כיהנו כ-10–12 דוברי חוק בכל הממלכה והם היו חלק מהאצולה. במאות 14–15 הם גויסו בדרך כלל מקרב האצולה הגבוהה וכמה החזיקו התואר האצולה הגבוה ביותר הידוע בממלכה - "אביר". במאה ה-16 עדיין גויסו בקרב האצילים, אבל לעיתים קרובות מבין בני האצולה הזוטרה. לדוברי החוק הוענקו אחוזות. למשל אחוזת מארקר נהגה להיות נכס של דובר החוק של אוסלו. גם בהזדמנויות טקסיות זכו דוברי החוק ליחס המקובל כלפי אצילים. בתי הדין "לאגטינג" ווהתפקיד של "דובר החוק" בוטלו בשנת 1797 אולם התואר הונהג מחדש ב-1887 עם הנהגת שיטת המושבעים בבתי המשפט.

פינלנד

בזמן השלטון השוודי עד שנת 1809 פעלה בפינלנד אותה שיטה כמו בשוודיה. בימי השלטון הרוסי תפקידי ה"לאגמן" בוטלו בשנת 1868 כשהתואר הפך לסמלי בלבד. החוקים התחילו להתפרסם בפינית והמילה השוודית הפכה בפינית ל"לאמאני" - laamanni. בעת הרפובליקה הפינית העצמאית ברפורמה משנת 1993 הונהגו מחדש תוארי ה"לאמאני" ו"לאגמן" כשמות לשופטים הראשיים של בתי המשפט המחוזיים או לשופטים הבכירים של בתי הדין לערעורים.

לקריאה נוספת

  • Magnus Magnusson: Iceland Saga. The History Press, Stroud 2005
  • Philip Pulsiano, Kirsten Wolf (ed) - Medieval Scandinavia - an Encyclopedia, Garland, NY 1993 -repr. Revivals, Routledge 2016

הערות שוליים

  1. ^ Hans Fix עמ' 384
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30101473דובר החוק