דוקטור סוס
 | |
| דוקטור סוס וכמה מספריו | |
| שם לידה | תאודור סוס גַייזֶל |
|---|---|
| שפות היצירה | אנגלית |
| תחום כתיבה | ספרי הילדים |
דוקטור סוס (באנגלית: Dr. Seuss) הוא שם העט של תאודור סוס גַייזֶל (באנגלית: Theodor Seuss Geisel; 2 במרץ 1904 - 24 בספטמבר 1991), סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר. ידוע גם בשמות העט תאו לזייג ורוזטה סטון.
חייו ועבודתו
גייזל נולד בספרינגפילד שבמסצ'וסטס, למשפחה ממוצא גרמני. הוא החל את לימודיו בקולג' דרטמות ב-1925, ולמד שם יחד עם חברו, הסופר נורמן מקלין. במהלך שהותו בה כתב עבור מגזין הומור. לאחר שקיים מסיבת שתייה בעת תקופת היובש בארצות הברית הושעה מן הלימודים והחליט לכתוב למגזין (ולכתבי עת אחרים) תחת שם העט "סוס", שהוא שמו האמצעי ושם הנעורים של אמו. סוס ביטא את השם, ממוצא גרמני, "זוֹיְס" (על פי ההגייה הגרמנית), אך בארצות הברית השתגרה ההגייה "זוּס", ובישראל "סוּס" (בתרגומים ישנים של ספריו לעברית, כמו תרגום של "המלך צב-צב" על ידי לאה גולדברג, השם אכן נכתב: "ד"ר זויס"). גייזל השתמש גם בשם העט תאו לזיג (Theo. LeSieg, "גייזל" בהיפוך אותיות) בספרים שהוא חיבר ואחרים איירו. הוא נרשם ללינקולן קולג', שבאוקספורד בבריטניה, במטרה לעשות דוקטורט בספרות. התואר "דוקטור" הוא מחווה לאביו, שתקוותו שבנו יעשה דוקטורט באוקספורד לא התממשה - הוא פגש שם את הלן פאלמר, נישא לה ב-1927 וחזר לארצות הברית.
גייזל החל לשלוח מאמרים ואיורים הומוריסטיים למגזינים ועיתונים שונים. במהלך השפל הגדול התפרנס מציור מודעות. הוא כתב ואייר רצועת קומיקס קצרת-יומין בשם האג'י ב-1935.
ב-1936, בעת ההפלגה השנייה של ד"ר סוס לאירופה, נתן קצב מנועי האונייה את ההשראה לפואמה שהייתה לספרו הראשון, "רחוב תות, סיפור לא פשוט". סוס כתב עוד שלושה ספרי ילדים לפני מלחמת העולם השנייה ובאופן לא טיפוסי שניים מהם כתובים בפרוזה (ראו רשימת יצירות להלן).
כאשר החלה מלחמת העולם השנייה, פנה ד"ר סוס לציור קריקטורות פוליטיות, עבור "PM", עיתון ניו יורקי בעל נטייה שמאלנית. במשך כשנתיים צייר ד"ר סוס את "מאמר המערכת המאויר" של העיתון, ובסך הכול צייר מעל 400 קריקטורות. בקריקטורות הביע את איבתו למשטרי היטלר ומוסוליני. חלקן תיארו אזרחים אמריקאים ממוצא יפני כבוגדים, אחת מהן הופיעה ימים ספורים לפני שממשלת ארצות הברית החלה לכלוא אותם.
ב-1942 הפנה ד"ר סוס את מרצו לתמיכה ישירה במאמץ המלחמתי של ממשלת ארצות הברית. תחילה עבד בציור כרזות עבור משרדי ממשלה אמריקאיים, ביניהם משרד האוצר. ב-1943 הצטרף לצבא ארצות הברית ונשלח להוליווד ליצור סרטים עבור הצבא האמריקאי. ביניהם: "המשימה שלך בגרמניה" - סרט תעמולתי מ-1945 על שלום עתידי באירופה, "תוכנית למוות" - מחקר על תרבות יפנית שזכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ב-1947 ו"טוראי בלגן" - סדרת סרטי הכשרה צבאית. על סדרת הסרטים הפטריוטים שיצר קיבל מהצבא את אות לגיון ההצטיינות[1]. גם סרטים לא-צבאיים שלו מאותה תקופה התקבלו באהדה: "ג'רלד מקבוינג-בוינג" זכה באוסקר לסרט הקצר המצויר הטוב ביותר ב-1951.
לאחר המלחמה, ד"ר סוס ואשתו עברו ללָה הוֹיָה בקליפורניה, קהילה קטנה בסן דייגו. סוס חזר לחבר ספרי ילדים, שנחשבים ליצירותיו הטובות ביותר, וכתב ספרים אהובים כמו "אם היה לי קרקס" (1956) ו"כך גנב הגרינץ' את חג המולד" (1957).
באותו זמן אירעה התפתחות חשובה שהשפיעה רבות על עבודתו המאוחרת של סוס. במאי 1954 פרסם מגזין לייף דו"ח על אנאלפביתיות בקרב ילדים, שמסקנתו הייתה שילדים מתקשים ללמוד לקרוא בגלל אופיים המשעמם של ספריהם. המוציא לאור של סוס חיבר רשימה של 400 מילים חשובות לדעתו, וביקש מד"ר סוס לבחור 250 מילים מתוך הרשימה ולכתוב ספר שמורכב מהן בלבד. לאחר עבודה של תשעה חודשים חזר סוס עם הספר "חתול תעלול", שמכיל 236 מהמילים שניתנו לו. הספר המשיך את סגנון הציור והחריזה המצוי ביצירותיו המוקדמות של סוס, ומפגין את אותו כישרון יצירתי, אבל בשל אוצר המילים הפשוט שלו היה קריא גם לקוראים מתחילים.
ב-1960 התערב בנט קרף עם ד"ר סוס על 50 דולרים שאין ביכולתו של האחרון לכתוב ספר שלם המשתמש באוצר מילים של חמישים מילים בלבד. התוצאה הייתה "לא רעב ולא אוהב". קרף מעולם לא שילם את הכסף. ספרים אלו נחלו הצלחה גדולה בעולם, והם עודם אהודים מאוד. סוס המשיך לכתוב ספרי ילדים רבים, הן בסגנון הפשטני החדש (שנמכרו בתור "ספרים למתחילים") והן בסגנון הישן והמפורט יותר. ספרי המתחילים לא היו קלים לחיבור, וסוס עבד חודשים רבים על יצירתם.
סוס חיבר גם ספרים למבוגרים באותו סגנון של חריזה ואיורים, לדוגמה: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" ו"זקנים רק פעם אחת", סאטירה על בתי חולים וחיי קשישים. ספריו של סוס זכו לפופולריות עצומה ברחבי העולם, ומספר העותקים שנמכרו הוא מעל 222 מיליון.
בעקבות מחלה, התאבדה אשתו, הלן פאלמר גייזל, ב-23 באוקטובר 1967. סוס התחתן עם אודרי סטון דיאמונד ב-21 ביוני 1968. סוס בעצמו נפטר בביתו בלה הויה שבקליפורניה ב-24 בספטמבר 1991 בגיל 87, לאחר מספר שנים שבהן סבל ממחלת סרטן הפה[2].
סגנון השירה של ד"ר סוס
דוקטור סוס כתב את רוב ספריו בצורה שמאופיינת בשירה כטטראמטר אנאפסטי, מקצב בו השתמשו גם לורד ביירון ומשוררים אחרים מהקאנון הספרותי האנגלי. טטראמטר אנאפסטי מכיל ארבע יחידות מקצביות (אנאפסטים), שכל אחת מהן מכילה שתי פעימות חלשות ולאחריהן אחת חזקה (ההדגמה משמאל לימין):
לעיתים, ההברה החלשה הראשונה מושמטת, או שעוד הברה חלשה מוכנסת בסוף. שורה טיפוסית (השורה הראשונה של אם היה לי קרקס באנגלית) היא:
גם המתרגמים לעברית השתדלו לשמור על המקצב המקורי של ד"ר סוס. להלן קטע לדוגמה מתוך תרגומה של לאה גולדברג לסיפור "הארנב החשוב בעיניו":
"עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה שָׁכַב הָאַרְנָב
וְהָיָה מְאֻשָּׁר וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו"— המשפט הפותח את הסיפור, "הארנב החשוב בעיניו"
לרוב שמר סוס על מקצב זה בקפידה, עד שנותיו האחרונות שבהן לא יכול להמשיך לכתוב בסגנון הנוקשה בכל השורות. העקביות במקצב היא אחת מסימני ההיכר שלו. הפארודיות והחיקויים הרבים שנעשו ליצירותיו הם לעיתים קרובות לא מוצלחים משום שמחבריהם לא הצליחו לכתוב בטטראמטר אנאפסטי נוקשה, או לא ידעו כלל שהם צריכים.
סוס חרז גם במקצב טטראמטר טרוכאי, המכיל ארבע יחידות שכל אחת מהן מכילה פעימה חזקה ולאחריה פעימה חלשה:
- X x X x X x X x
דוגמה לכך היא הכותרת (והשורה הראשונה) של One Fish, Two Fish, Red Fish, Blue Fish. (תורגם לעברית כ"דברים מוזרים קורים בספרים").
הנוסחה למקצב טרוכאי מתירה להשמיט את הפעימה החלשה האחרונה בשורה, דבר שמקל על החריזה.
סוס בדרך כלל כתב במקצב זה רק פסקאות קצרות, ובקטעים ארוכים יותר שילב אותו עם טטראמטר יאמבי:
בו קל יותר לכתוב. כך למשל, המכשפים ב"גדליהו והמיסטוק" אומרים את הלחש הבא (במקצב טטראמטר טרוכאי) כאשר הם מופיעים לראשונה (ובכך הם מזכירים את המכשפות ממקבת' של שייקספיר):
והם מחליפים למקצב יאמבי ללחש שיוצר את המיסטוק:
Go make the oobleck tumble down
ב"לא רעב ולא אוהב" (Green Eggs and Ham), שמי-הוא-שב (Sam-I-am) מדבר לרוב במקצב טרוכאי, והדמות הכעוסה שהוא משכנע משיבה לו במקצב יאמבי.
אף על פי שרוב ספריו של ד"ר סוס הם אחידים במקצב האנאפסטי או במקצב היאמבי-טרוכאי, כמה מהם משלבים מקצבים.
איוריו של ד"ר סוס
באיוריו המוקדמים, השתמש ד"ר סוס לעיתים קרובות במרקם המוצלל שנוצר על ידי רישומי עיפרון או צבעי מים, אך בספרי הילדים של התקופה הפוסט-מלחמתית השתמש לרוב בעט ודיו שיצרו איורים נוקשים יותר, בדרך כלל רק בשחור, לבן ועוד צבע אחד או שניים. ספרים מאוחרים יותר כמו "הלורקס" מכילים יותר צבעים.
דמויותיו של סוס הן לעיתים תכופות עגלגלות ושחוחות במקצת. לדוגמה ניתן לציין את פניהם של הגרינץ' ושל חתול תעלול. קביעה זו תקפה גם לרובם המוחלט של הבניינים והמכונות שצייר ד"ר סוס: אף על פי שחפצים אלו בנויים בקווים ישרים בעולם הממשי, סוס נמנע בקפידה מקווים ישרים כאשר צייר אותם.
סוס נהנה בבירור מציור חפצים משוכללים מבחינה ארכיטקטונית. הארמונות, המשטחים, השיפועים וגרמי המדרגות שעומדים מאליהם אותם צייר בסגנון משתנה תמידית (אך לעולם לא ישר), הפכו להיות סימן ההיכר שלו. סוס צייר גם מכונות דמיוניות מפורטות, כמו בספר "המלחמה האיומה על החמאה", שבו כלי הנשק שבהם משתמשים הצדדים הופכים להיות יותר ויותר משוכללים ומתוחכמים, כמו: "מקל מתפצל משולש דובדבן". סוס אהב לצייר גם סידורים מוזרים של פרווה או נוצות, לדוגמה, זנבה של "ציפ-ציפורה הציפור".
ציוריו של ד"ר סוס מעבירים לעיתים תחושה חיה של תנועה. הוא חיבב מחווה שבה היד מתהפכת קדימה, פושטת את האצבעות מעט אחורה ואת האגודל למעלה. תנועה זו נעשית, למשל, על ידי חתול תעלול כאשר הוא מציג את החתולים הקטנים ב"חתול תעלול חוזר". סוס שומר גם על המסורת של ציירי קריקטורות בכך שהוא מראה תנועה של דמויות בעזרת קווים. קווים כאלו משמשים גם כדי להדגים פעולה של החושים (ראייה, ריח ושמיעה) ב"הארנב החשוב בעיניו", ואפילו למחשבה, כמו הרגע שבו הגרינץ' הוגה את רעיונו המרושע.
דעותיו הפוליטיות של ד"ר סוס
מיצירותיו ניכר שדעותיו הפוליטיות של ד"ר סוס היו ליברליות. הקריקטורות הפוליטיות המוקדמות שלו מראות את התנגדותו העזה לפשיזם. הדבר היה עוד לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. הקריקטורות שלו גם הפנו תשומת לב לשואה בראשיתה, וגינו אפליה בארצות הברית נגד שחורים ויהודים. יחסו הקשה של גייזל ליפנים ולאמריקאים ממוצא יפני נתפס אצל רבים כעיוורון משונה.
ב-1948 עבר גייזל להתגורר בלה הויה, קליפורניה, לאחר שנים שבהן גר ועבד בהוליווד. על פי סיפור ידוע, כאשר הלך לראשונה להירשם להצביע בבחירות בלה הויה, מספר חברים רפובליקנים קראו לו לבוא למקום בו הם רשמו מצביעים, אך הוא ענה להם: "אתם ידידי, נמצאים שם; אבל אני הולך הנה" (להרשמה למפלגה הדמוקרטית). גייזל היה מאז דמוקרט לכל ימיו.
חלק מספרי הילדים של סוס מעבירים מסרים ממשנתו הפוליטית של סוס. הדבר בולט בחמישה מספריו:
- "הורטון שומע מישהו!" (1954): הורטון, פיל פתוח-מחשבתית, מוצא ראיות לקיומו של עולם מעבר לזה המוכר לנו. כמו גלילאו גליליי או ג'ורדאנו ברונו, הסביבה מסרבת להכיר באפשרות לשוני ורוצה להעניש את הורטון ולהשמיד את הראיות לתגליתו. הורטון, לעומתם, גורס ש"אדם הוא אדם לא חשוב כמה קטן". סוס מדגיש בספר זה בצורה חזקה את חשיבות החירות המחשבתית. סוס התייחס בספר זה כאלגוריה להפצצת הירושימה והתנהגות הכובשים האמריקאים ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה[3]. כיום, השורה "אדם הוא אדם לא חשוב כמה קטן" משמשת בוויכוח בנושא חוקיות ההפלות בארצות הברית, למרות מחאות מצד אלמנתו של ד"ר סוס.
- ערכיו של סוס מבוטאים גם בספר "כך גנב הגרינץ' את חג המולד", שיכול להיחשב (באופן חלקי) כפולמוס נגד המטריאליזם. הגרינץ' חושב שהוא יכול לגנוב את חג המולד מתושבי העיירה בכך שהוא יגנוב את המתנות והקישוטים שלהם, ומגיע להבנה חדשה כאשר הם מוכיחים לו שהוא טועה.
- "הסניצ'ים וסיפורים אחרים" (1961): ספר זה, שנכתב בתקופת עלייתה של התנועה לשוויון זכויות השחורים, עוסק בזהויות פוליטיות באמצעות סיפורה של חברה בה יש מעמדות בהתאם לקיומו או אי קיומו של כוכב על הבטן, וניצולו של יזם אשר עושה הון מרצונם של אנשים להרגיש נעלים על אחרים בשל גזעם. סיפור אחר בספר מציג את המגוחך בפחד של ילד מפני האחר (זוג מכנסיים ללא לובש), אשר מפחד מהילד לא פחות משהילד מפחד ממנו. סיפור שלישי בספר מציג שתי דמויות עקשניות אשר אינן מוכנות לוותר האחת לשנייה, בעוד כל העולם מתפתח ומשאיר אותם תקועים במקום.
- "הלורקס" (1971): נתפס כמניפסט למען איכות הסביבה. זהו סיפורו של תעשיין תאב-בצע וחסר-מעצורים שהורס בצורה כל כך שיטתית את הסביבה המקומית, עד שהוא גורם לסגירתה של החברה שלו עצמו. ספר זה הוא ייחודי בכך שהוא מסופר מנקודת המבט של התעשיין עצמו, ולרוב היא מרירה, מלאה בשנאה עצמית ובחרטה. ב-1989, נעשה ניסיון מצד חברות כריתת עצים בלייטונויל, קליפורניה למנוע את הפצת הספר בספריות בבתי-ספר מקומיים, בטענה שאין הוא הוגן כלפי תעשיית כריתת העצים.
- "המלחמה האיומה על החמאה" (1984): נכתב בשנותיו המאוחרות של סוס, והוא פארודיה על מרוץ החימוש הגרעיני בין ארצות הברית וברית המועצות. הספר מציג את ההתנהגות של שני הצדדים כפזיזה והרסנית.
זמן קצר לפני סופה של פרשת ווטרגייט, השתמש גייזל בפרפראזה של כותרת אחד מספריו המפורסמים, בני בן בוני מתי כבר תלך (!Marvin K. Mooney Will You Please Go Now) לתקיפה חריפה: "ריצ'רד מ. ניקסון, מתי כבר תלך?" שהודפסה בעיתונים ראשיים בטורו של חברו של גייזל, ארט בוכוולד.
תרגום ספרי ד"ר סוס לעברית
במשך השנים תורגמו רבים מספריו של ד"ר סוס לעברית, והספרים זכו להצלחה גדולה בישראל. במלאכת התרגום עסקה בעיקר לאה נאור, שמאז שנת 1979 תרגמה 34 מספריו. מתרגמים אחרים הם לאה גולדברג, אבירמה גולן ועוד. נאור אמרה על מלאכת התרגום: "קשה מאוד לתרגם אותו. ההומור שלו מוזיקלי. קשה להעביר את הקצב שלו לעברית. את הציורים הפרועים שלו הוא מצייר לפי המילים המתחרזות באנגלית. למשל, בספר המפורסם שלו "חתול תעלול", הוא המציא את הכובע רק מפני שבאנגלית, המלים חתול וכובע, מתחרזות. איך אפשר לתרגם את זה לעברית?"[4]
עד שלהי 2018 מעולם לא תורגם הספר "איך גנב הגרינץ' את חג המולד" לעברית, בטענה שנושאו הנוצרי לא התאים לקהל היעד דובר העברית. עם זאת, העיבוד הקולנועי של הספר תורגם והוקרן בישראל, והגרינץ' הופיע בסדרת הטלוויזיה "העולם המופלא של דוקטור סוס" ונקרא בעברית "ירקול". במקביל ליציאת הסרט "הגרינץ'", עיבוד הנפשה מחודש לספר, יצא תרגום עברי בתרגומה של לאה נאור תחת השם "הגרינץ' שגנב את חג המולד" בהדפסתו הראשונה, שלאחר מכן נקרא בפשטות "הגרינץ'" בהתאם לשם הסרט וגם על מנת להשכיח אזכור לחג המולד על הכריכה, אם כי הגרינץ' המחופש לסנטה קלאוס עדיין מופיע.
משחקי הלשון נופל על לשון של דוקטור סוס היוו אתגר למתרגמיו, שנאלצו לוותר על תרגום מילולי מדויק. כך למשל "The Cat in the Hat" ("החתול שבכובע") תורגם בשם "חתול תעלול". קושי נוסף היה שמירה על מקצבי השירה, שלא מתאימים תמיד לסגנון העברי.
גם תרגום הספר "Green Eggs and Ham" ("ביצים ירוקות וירך חזיר") יצר קשיים למתרגמת לאה נאור, שכן ירך חזיר אינו מאכל כשר ואיננו מקובל בתרבות העברית-ישראלית. לבסוף היא בחרה להתעלם לחלוטין מסוג המזון שמבקש סם מהדמות השנייה לאכול, ולקרוא לספר "לא רעב ולא אוהב" מבלי להתייחס בשום מקום בספר למילה "חזיר". בתרגום העברי לספר הודגש מוטיב האמא היהודייה, שבא לידי ביטוי בדמותו של שמי-הוא-שב המשכנע את "הילד הסרבן" לאכול בנימוקים כמו: "הי! אולי בחושך? זה נעים. תאכל בחושך. לא רואים".
אף שמלאכת התרגום של ההומור המיוחד לו היא מלאכה קשה, בכל זאת הכניסו המתרגמים משחקי מילים מוצלחים, כמו המשפט "תתקל במקל קוצני במיו-חד" בספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!".
תרגומו של הספר "ימים צבעוניים" לעברית על ידי בני הנדל הולחן ובוצע כשיר על ידי הזמר דודו טסה.
ספריו
- ולחשוב שראיתי את זה ברחוב התות (1937. תר' לאה נאור בשם רחוב תות, סיפור לא פשוט, 1990) — ילד מספר על המראות [הדמיוניים] שהוא פוגש בדרכו לבית-הספר.
- 500 הכובעים של ברתולומאו קאבינס (1938) — מעשה בילד שהסיר כובעו לפני המלך, אך במקומו צמח תמיד כובע חדש.
- הקביים של המלך (1939. תר' לאה נאור, 1979) — מעשה במלך שאהב לרוץ על קביים בחברת הנער המשרת.
- שבע ליידי גודייבה (1940)
- הורטון הפיל דוגר על ביצה (1940. תר' ישעיהו לויט בשם הפיל והביצה, 1954; אבירמה גולן, 1991)
- בריכת מקאליגוט (1947. עיטור קולדקוט)
- תידוויק האייל נדיב-הלב (1948. תר' לאה נאור בשם טידוויק המוס מתנהג בנימוס, 2001)
- ברתולומאו והאובלק (1949. עיטור קולדקוט. תר' לאה נאור בשם גדליהו והמיסטוק, 1979 [הופיע גם כתקליט]) — מעשה במלך המצווה על קוסמיו להוריד מן השמים משהו שלא ירד מהם לעולם. זוהי אותה ממלכה ואותו גיבור (ברתולומאו) מהספר 500 הכובעים של ברתולומאו קאבינס.
- אילו ניהלתי את גן החיות (1950. עיטור קולדקוט. תר' לאה נאור בשם רוצה להיות מנהל גן חיות, 2006)
- ביצים טרופות לעילא! (1953. תר' לאה נאור בשם יופי של חביתה מקושקשת, 2000)
- הורטון שומע מישהו! (1954. הופק לקולנוע)
- מעבר לזברה (1955)
- אם היה לי קרקס (1956. תר' לאה נאור, 1994)
- איך הגרינץ' גנב את חג המולד (1957. הופק לקולנוע. תר' לאה נאור בשם הגרינץ', 2018) — מעשה ביצור רגזן, המתעב את חג המולד ומחליט להרסו דרך גניבת מתנות החג.
- החתול בכובע (1957. הופק לקולנוע. תר' לאה נאור בשם חתול תעלול, 1979) — הידוע בספריו, ובו סיפור מחורז על ביקורו של חתול רבמג אלוף-תעלולים, שחולל מהפכה בבית ואחר-כך החזיר כל דבר למקומו.
- החתול בכובע חוזר (1958. תר' לאה נאור בשם חתול תעלול חוזר, 1979)
- ירטל הצב (1958. תר' לאה גולדברג בשם המלך צב-צב וסיפורים אחרים, 1965; אבירמה גולן בשם יאצק הצב : הזנב של יוכבד שרגיל, 1991) — מעשה במלך הצבים, שרצה להיות הגבוה בעולם והתיישב על גב מאות נתיניו.
- יום הולדת שמח! (1959. תר' לאה נאור, 2002)
- דג אחד, דג כפול, דג אדום, דג כחול (1960. תר' לאה נאור בשם דברים מוזרים קורים בספרים, 1980)
- ביצים וירך-חזיר ירוקים (1960. תר' לאה נאור בשם לא רעב ולא אוהב, 1981)
- הסניצ'ים וסיפורים אחרים (אבירמה גולן בשם החשטפים, אז ממה פחדתי?, 1991; תר' לאה נאור, 1999)
- עשרה תפוחים בצמרת (1961), תחת שם העט תיאו לזייג.
- ספר השינה של דוקטור סוס (1962)
- ספר האלף-בית של דוקטור סוס (1963)
- הופ על פופ (1963)
- שועל בגרביים (1965. תר' לאה נאור בשם בא עם גרביים, 1980)
- הלוואי שהיו לי רגלי ברווז (1965), תחת שם העט תיאו לזייג, איורים על ידי ב. תובאי.
- היו לי צרות להגיע לסולה-סולו (1965. תר' לאה נאור בשם יש לי צרות אבל לא כאלה, 1983)
- בוא אליי הביתה (1966)
- ספר השירים של חתול תעלול (1967)
- ספרגל (1968. תר' לאה נאור, 1982)
- אני יכול להשכיב שלושים טיגריסים היום (1968)
- הספר שלי על עצמי (1970. תר' לאה נאור, 1991)
- אני יכול לצייר זאת בעצמי (1970)
- מר בראון עושה מו! גם אתה יכול? (1970. תר' לאה נאור בשם אדון בו עושה מו, 2000)
- אני יכול לכתוב (1971)
- הלורקס (1972. תר' לאה נאור, 1996. הופק לקולנוע)
- בביתם של האנשים (1972)
- מרווין ק. מוני, הסתלק עכשיו בבקשה! (1972. תר' לאה נאור בשם בני בן בוני, מתי כבר תלך?, 1980)
- אמרתי לך פעם איזה מזל יש לך? (1973. תר' אבירמה גולן בשם כבר אמרתי לך פעם כמה יש לך מזל?, 1991)
- הצורה שלי ושאר עניינים (1973. תר' לאה נאור בשם צורות בצרורות, 1989)
- המון העכברים של מר ברים (1974)
- שעת הסיפור של דוקטור סוס (1974)
- יום רביעי המשוגע (1974)
- יש לי ג'יס בכיס (1974, באנגלית: There's a Wocket in my pocket. תר' לאה נאור, 1980)
- יום נהדר (A great day for UP!, 1974)
- הו, המחשבות שאתה יכול לחשוב! (1975. תר' לאה נאור בשם כמה טוב לחשוב, 1982)
- התסכים להיות צפרדע-פר? (1975)
- מפני שחרק קטן התעטש (1975), נכתב תחת שם העט "רוזטה סטון" (אבן רוזטה), התעטשותו של חרק קטן מתחילה בסדרת אירועים שגורמת לנזק בכל העיר
- הופר הומפרדינג? לא הוא! (1976)
- חידון החתול (1977. תר' לאה נאור בשם חתול שאלול, 1985) — שאלות מצחיקות ותשובות מפתיעות.
- נסה בבקשה לזכור את האחד באוקטמבר (1978)
- לקרוא בעיניים עצומות (1978. תר' לאה נאור, 1982)
- אמור מה שיש לך לומר (1979)
- אולי תוכל להטיס סילון! אולי תוכל להיות פילון! (1980)
- ספר השן (1981. תר' לאה נאור, 2007)- נכתב תחת שם העט תיאו לזייג
- האנצ'ים בבאנצ'ים (1982)
- מלחמת החמאה (1984. תר' לאה נאור בשם המלחמה האיומה על החמאה, 1989)
- אתה זקן רק פעם אחת (1986. תר' לאה נאור, 2008)
- לא אקום היום! (1987)
- הו, כל המקומות שאתה הולך אליהם (1990. תר' לאה נאור בשם אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים! 1991)
- מייזי ראש-נרקיס (1995)
- הימים הצבעוניים שלי (1996. תר' לאה נאור, 2000)
- הידד ליום שונשוני מיוחד! (1998. תר' נימה קרסו, 2001)
- ספר העין (1999. תר' נימה קרסו, 2002)
- זרע הביפולו ועוד סיפורים אבודים (תר' לאה נאור, 2012)
לקריאה נוספת
- יהודה אטלס, "דוקטור סוס: הדוקטור שעשה מאתיים מיליון ביקורי בית", בספר ילדים גדולים (כרך 2, עמ' 160-133), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: דוקטור סוס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוקטור סוס |
- האתר של ד"ר סוס בהוצאת הספרים Random House
- אתר אינטרנט על ד"ר סוס
- כל הקריקטורות הפוליטיות של ד"ר סוס
- דוקטור סוס באתר דףדף (בעברית)
- 7 עובדות מעניינות על 7 ספרי ד"ר סוס (באנגלית)
- יותם שווימר, סוס ללא רוכב - 20 שנה למות דוקטור סוס, באתר ynet, 23 בספטמבר 2011
- יובל ברוסילובסקי, איך הפך ד"ר סוס לאחד מסופרי הילדים האהובים בעולם?, באתר וואלה!, 9 באוקטובר 2012
לזלי קאופמן, ניו יורק טיימס, מתחת לכובע של ד"ר סוס, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013- צח יוקד, הדוקטור הכי מפורסם בהיסטוריה, באתר הארץ, 9 ביוני 2019
טקס Walk of Fame בהוליווד לכבוד ד"ר סוס וקטע מהסרט "חתול תעלול", בארכיון הסרטונים של Associated Press, דצמבר 2004- ספר חדש של ד"ר סוס, ?What Pet Should I Get, ראה אור 24 שנה לאחר מותו של המחבר, בארכיון הסרטונים של Associated Press, יולי 2015
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-105 של דוקטור סוס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 2 במרץ 2009
- צח יוקד, הדוקטור הכי מפורסם בהיסטוריה - ביוגרפיה חדשה, באתר הארץ, 8 ביוני 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
27670180דוקטור סוס