גשר רושמיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גשר הגיבורים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גשר רושמיה
גשר רושמיה בשנת 2011, משמאל בתי שכונת חליסה
גשר רושמיה בשנת 2011, משמאל בתי שכונת חליסה
מידע כללי
שימוש כביש לכלי רכב
כתובת חליסה והדר
מיקום חיפה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 12 ביוני 19277 במאי 1928 (47 שבועות ויומיים)
מבנה גשר
חומרי בנייה בטון מזוין
מידות
אורך 90 מטר
רוחב 7.80 מטר
גובה בקשת המרכזית 20 מטר, בקשתות הצדדיות 10–12 מטר. מטר
מידע טכני
נתיבים 2
מידע נוסף הגשר הארוך בארץ ישראל בעת פתיחתו
(למפת חיפה רגילה)
 
גשר רושמיה
גשר רושמיה
גשר רושמיה בשנות ה-30 של המאה ה-20. ניתן להבחין במסילת הרכבת מתחת לגשר
בית 'איחוד השכונות הערביות' (נקרא בטעות בית הנאג'אדה) ליד גשר רושמיה
הגשר מבט מכוון שכונת חליסה להדר. ברקע "בית התעשייה" המבנה שימש במלחמת העצמאות כעמדה הקיצונית של ההגנה. מבית זה יצאה המחלקה לכבוש את בית הנאג'אדה

גשר רושמיה (גשר הגיבורים) הוא גשר ותיק מעל נחל גיבורים (ואדי רושמיה) בשכונת חליסה בחיפה. על הגשר עובר הכביש המקשר בין שכונת הדר (רחוב הגיבורים, בעבר רחוב צלאח א-דין) אל שכונת חליסה, וממנה אל מפרץ חיפה, הקריות ויישובי העמקים. מתחת לגשר עוברת מאז 2013 דרך נחל הגיבורים המחברת בין העיר התחתית ושכונת הדר הכרמל אל מחלף רופין. אזור הגשר היה מוקד קרבות בראשית מלחמת העצמאות עד שחרור חיפה, ובעקבותיהם שונה שם הגשר לגשר הגיבורים, וזאת כדי להנציח את הקרב על בית הנאג'אדה שחלש על המעבר בגשר. אורכו של הגשר 90 מטר. בזמן פתיחתו הוא היה הגשר הגדול בארץ ישראל.

מקור השם

מקורו של השם רושמיה (בערבית ראס מיה, בעברית ראש מיה, ראש מים) הוא כנראה בשמו של ישוב יהודי עתיק מתקופת החשמונאים, הנמצא בסביבת ראש הואדי (היום נחל גיבורים) ובמורדו[1]. בימי הצלבנים נבנתה באזור מצודה שנקראה באותו שם - מבצר ראש מיה, ששרידיה כיום הם חלק מגן ארכאולוגי בשכונת רוממה.

היסטוריה

גשר רושמייה חיפה סוף שנות השלושים, צלם קורט ברמר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
גשר רושמייה חיפה שנות הארבעים, צלם קורט ברמר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה

הקמת הגשר החלה ב-12 ביוני 1927 והוא נחנך ב-7 במאי 1928 בזמן כהונתו של חסן שוכרי כראש העיר חיפה[2]. באותה תקופה פעלו מחצבות במעלה הוואדי, ולכן הגשר עבר מעל שלוחת מסילת הרכבת שקישרה את המחצבות לנמל. לימים נסגרו המחצבות ופורקה המסילה.

הגשר נבנה ביציקות בטון ומפורסם בשל מבנה הקשתות המסוגנן שלו. למבנה זה יתרונות בצורת העברת המשקל וכמות החומר בשימוש. מבנה הקשתות הוא אליפטי, ומספק מפתח גדול (כ-30 מטר) במקטע המרכזי. בגשר 5 קשתות, אורך יתר הקשת הראשית הוא 30 מטר וגובה הקשת בעת בנייתו מתחתית הואדי היה 20 מטר. יתרי הקשתות הצדדיות נע בין 10–12 מטר. רוחב הגשר כולל המעקה 7.80 מטר[3].

הצורך בבניית הגשר נוצר בעקבות התרחבות שכונת הדר הכרמל והקמת שכונות חדשות לידה. כבישי הגישה לעיר התחתית לא היו נוחים. רק בשנת 1925 חוברה הדר הכרמל לעיר התחתית כשנסלל רחוב הבורג' (היום מעלה השחרור). כדי לנסוע למפרץ חיפה נאלצו התושבים לעבור דרך הרחובות הצפופים של "ארד אל-יהוד" דרך רחובות סוקולוב והשומר. המשך התפתחות העיר יצר צורך דחוף בסלילת דרכים חדשות. גורם נוסף לבניית הגשר היה הרצון ליצור עבודות ציבוריות בתקופה של משבר כלכלי. בניית הגשר השפיעה מיידית על התפתחות השכונות המזרחיות שהגיעו בעקבות הגשר ואדי רושמיה ועל הביקושים לקרקעות באזור[4].

הגשר הפך לאחר בנייתו לעורק תחבורה חשוב. הדר הכרמל הפכה משכונת מגורים שקטה למרכז היישוב, ורחוב הרצל הפך לרחוב הראשי של העיר.

במלחמת העצמאות

לגשר רושמיה הייתה חשיבות אסטרטגית לחיפה היהודית, בשל היותו שער הכניסה העיקרי לשכונת הדר הכרמל, ודרך הגישה היחידה להדר שלא עברה בעיר התחתית, שבה הייתה אוכלוסייה ערבית עוינת וצפופה. בעקבות הלחימה, הפך הגשר לציר העיקרי המחבר בין חיפה היהודית ובין הקריות, נשר, עמק יזרעאל והגליל המערבי. גם התנועה הבין-עירונית בין השרון והמרכז לחיפה עברה דרך הגשר, עקב חסימת כביש חיפה-תל אביב מדרום לחיפה באזור א-טירה והמשולש הקטן[5]. עקב תוואי נחל גיבורים, הגשר שכן בנקודה נמוכה יחסית לסביבתו, כאשר הקצה המזרחי של שכונת הדר הכרמל היהודית ושכונת חליסה הערבית מתנשאים מעליו ושולטים על הגשר באש ובתצפית.

מיד לאחר החלטת כ"ט בנובמבר תקפו ערבים ביריות 3 מכוניות יהודיות שעברו על הגשר[6]. התקפה נוספות על הנוסעים בגשר התרחשה ב-8 בדצמבר 1947[7]. כתגובה ביצעה ההגנה פעולת תגמול רחבה בשכונת חליסה, ב-16 בינואר 1948, במהלכה פוצצו שלושה מבנים הסמוכים לגשר על יושביהם. בפעולה זו נהרגו 35 תושבים ערבים[8]. במרץ 1948 ביצעה ההגנה פעולת תגמול נוספת. הנוסעים על הגשר אובטחו על ידי ממשלת המנדט בעזרת כוחות משוריינים וכן על ידי הצבת עמדת תצפית על גג "בית התעשייה" החולש על הגשר.

הקרב על הגשר במלחמת השחרור

הקרב המכריע על אזור הגשר (שלמעשה היה קרב על השליטה על המבואות המזרחיים של שכונת הדר הכרמל) התקיים ביום 21 באפריל 1948. מחלקה של 31 לוחמים יצאו מבית התעשייה עם משוריינים, עברו על הגשר תחת מטר של אש עזה שנורתה מבתי שכונת חליסה והסתערו על בית 'איחוד השכונות הערביות' (נקרא בטעות בית הנג'אדה)[9]. חשיבות הבית נבעה ממיקומו שאיפשר תצפית ושליטה על כל האזור כולל לארד אל-יהוד[10]. לאחר קרב קשה הגיעו הלוחמים לקומה השלישית והתבצרו בה. לאחר שהסתבר שהחיילים המתבצרים סובלים מהעדר מזון ומחסור בתחמושת נשלחו משוריינים מבית התעשייה עם משלוח מזון ותחמושת שני משוריינים נשרפו כליל[11].חיילי "גדוד 22" של חטיבת כרמלי מנווה שאנן נשלחו לסייע לאחר שבע שעות לחימה הצליח הכוח המחלץ בבוקר ה-22 באפריל להתחבר ללוחמים המתבצרים בבית ולחלצם מהבית וזאת לאחר 22 שעות לחימה קשה[12]. בקרב נהרגו 7 לוחמים ונפצעו 21 לוחמים. בעקבות הקרב החלה מנוסה מיידית של תושביה הערבים של שכונת חליסה[13][14].

לאחר קום המדינה

הגשר המקורי היה בעל שני נתיבים צרים בלבד, וכך נוצרו עם השנים עומסי תנועה באזור. בסוף שנת 1987 החלה הקמתו של גשר חדש נוסף במקביל לגשר הישן, כמה עשרות מטרים מצפון לו[15]. הגשר החדש נקרא "גשר גדוד 22" (על שם גדוד של חטיבת כרמלי שפעל בחיפה), הוא הושלם ונפתח לתנועה ב-1989. מבנה הגשר המקורי שופץ וחוזק בשנת 2005. בעקבות בניית הגשר החדש הפך הגשר הישן לגשר חד סיטרי לתנועה מכיוון שכונת הדר לגשר פז, בעוד הגשר החדש משמש לתנועה מגשר פז לשכונת הדר.

בסוף 2013 נפתחה לתנועה 'דרך נחל הגיבורים' המתחילה בסמוך למטה המשטרה בעיר התחתית, חולפת מתחת לשני הגשרים, וממשיכה בתוואי נחל גיבורים עד אזור הגרנד קניון, שם היא מתחברת לדרך פיק"א המוליכה למרכז חורב ולדרך שמחה גולן המקשרת בין נווה שאנן ושכונת הדר במחלף רופין[16].

לקריאה נוספת

  • יעקב שורר, גשר רושמיה-גשר גיבורים - שמונים שנה להקמתו, חיפה - ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 6, אוקטובר 2008 עמ' 25–29
  • יעקב מרקוביצקי, המערכה על חיפה וסביבותיה במלחמת העצמאות, חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 201–202

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשר רושמיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יוסי בן-ארצי, חיפה - היסטוריה מקומית, עמוד 24 הערה 40
  2. ^ על הדרך החדשה מכביש נצרת להדר כרמל, הארץ, 14 במאי 1928
  3. ^ הנתונים מתוך מאמר שפורסם בשנת 1927 בכתב העת "בנין וחרושת" מס 9–10, ביטאון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל הופיע במאמרו של יעקב שורר
  4. ^ יוסי בן-ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004, עמ' 197
  5. ^ חיפה היא שלנו, מעריב, 27 באפריל 1948
    במאה הקילומטרים של שלטון יהודי, מעריב, 7 במאי 1948
  6. ^ יריות ופצצות אל מכוניות בחיפה, דבר, 1 בדצמבר 1947
  7. ^ התקפה על גשר רושמיה וגבולות הדר הכרמל, דבר, 9 בדצמבר 1947
  8. ^ למעלה מ־35 ערבים נהרגו בפעולות ה"הגנה" בחיפה, הארץ, 18 בינואר 1948
  9. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, ערך חיפה עמוד 2305
  10. ^ יוסי בו ארצי, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, עמ' 87
  11. ^ יעקב שורר, גשר רושמיה-גשר גיבורים, עמ 28
  12. ^ יעקב מרקוביצקי, המערכה על חיפה וסביבותיה במלחמת העצמאות, חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 202
  13. ^ יעקב שורר, גשר רושמיה-גשר גיבורים - שמונים שנה להקמתו, עמ' 28
  14. ^ יוסף, איך נכבשה חיפה, דבר, 9 במאי 1948
  15. ^ 274 מטר יהיה אורכו של הגשר שיבנה על ואדי רושמיה בחיפה, מעריב, 29 בדצמבר 1987
  16. ^ אתר למנויים בלבד דניאל שמיל, הפרקליטות: "לסגור כביש בחיפה - העירייה ביצעה עבירה בראש חוצות", באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2014
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38857641גשר רושמיה