גארי ברתיני

גארי ברתיני
Gary Bertini
עיסוק	מנצח, מורה, מוזיקאי, מלחין
כלי נגינה	כינור, פסנתר

גַאָרִי בֶּרְתִינִי (Gary Bertini;‏ 1 במאי 1927 – 17 במרץ 2005) היה מנצח, מורה, מוזיקאי, ומלחין ישראלי, יליד בסרביה, חתן פרס ישראל לשנת 1978.

ילדותו וצעירותו

גארי ברתיני נולד בשם שלמה גוֹלֶרְגַנְט (Golergant) בשנת 1927 בבריצ'בה (Briceva), כפר יהודי שבבסרביה (אז חלק מרומניה, כיום יישוב ברפובליקת מולדובה). הוא היה בנם של קלמן אהרון גולרגנט, שנודע כק.א. ברתיני, משורר עברי, מתרגם, מורה ופעיל ציוני, וברתה, לבית לכט, רופאה. השם ברתיני נבחר על ידי אביו כשם עט, איתו חתם על שירים שכתב לאשתו, ברתה.

בילדותו עברה המשפחה לעיר סורוקה, בה שימש אביו כמנהל בית הספר התיכון היהודי של רשת "תרבות". בזמן השואה, עת היה נער, נשלח יחד עם רבים מיהודי בסרביה לגטאות ומחנות טרנסניסטריה שבדרום-מערב אוקראינה. בתקופת הגירוש נותק מהוריו, וחזר ופגש אותם רק לאחר תום המלחמה. ברתיני עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל בסוף שנת 1946.

בצעירותו הוא למד נגינה בכינור ובפסנתר, ואת לימודיו המוזיקליים החל ברתיני בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב (1951-1947) אצל מרדכי סתר, גאורג זינגר ואחרים, והמשיך בלימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו באיטליה (1948) ולאחר מכן בשנים 1951–1954 בקונסרבטואר וב"אקול נורמאל דה מוזיק" בפריז.

עם מוריו נמנו דמויות מפורסמות במוזיקה של המאה ה-20, כמו נדיה בולאנז'ה, לואיג'י דאלאפיקולה, ארתור הונגר, ז'אק שאייה ואוליביה מסיאן.

פעילותו המוזיקלית בישראל ובעולם

עם שובו לארץ בתום לימודיו ב-1955 הקים את מקהלת רינת, ובשנת 1965 את "האנסמבל הקאמרי הישראלי", שהפך לתזמורת הקאמרית הישראלית. ניהל אותה עד שנת 1975. בהמשך, בשנים 1977–1986 היה מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים. בשנת 1986 הוא אף חנך יחד עם התזמורת הסימפונית ירושלים ועם הכנר אייזק שטרן את אולם הנרי קראון שבתיאטרון ירושלים. לברתיני גם הייתה הצלחה בינלאומית רבה. בשנת 1959 ניצח לראשונה בקונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק. ב-1965 ניצח לראשונה באנגליה על התזמורת הקאמרית האנגלית. בשנים 1981-1971 היה מנצח אורח ראשי של התזמורת הסקוטית הלאומית. מ-1981 ועד 1983 שימש כיועץ מוזיקלי בתזמורת דטרויט. בשנים 1991-1983 ניהל את התזמורת הסימפונית של קלן. מ-1987 ועד 1991 היה המנהל האמנותי והמנהל המוזיקלי של האופרה בפרנקפורט. בשנים 1998–2005 כיהן כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של המטרופולין טוקיו. כמו כן היה מנצח אורח קבוע באופרה הלאומית הסקוטית וניצח גם באופרה בסטיליה בפריז, ב"לה סקאלה" במילאנו, ובתיאטרון לאופרה "קירוב" (מריאינסקי) בסנקט פטרבורג. היה מנהל אמנותי של האופרה ברומא, מנצח ראשי של האופרה בג'נובה וזמן קצר לפני מותו - מנהל תיאטרון האופרה "סאן קארלו בנאפולי". בין השנים 1988–2005 עבד ברתיני באופרה הישראלית החדשה, תחילה כיועץ אמנותי ואחר כך כמנהל מוזיקלי.

ברתיני הלחין מוזיקה לעשרות הצגות תיאטרון בישראל (ביניהן "פונדק הרוחות", "כנרת כנרת", "פאוסט", "ירמה" ו"הלילה השנים עשר"). כמנצח עודד הזמנת יצירות מקוריות וניצח על ביצועי בכורה רבים, לרבות שלוש אופרות מאת יוסף טל, "לקול הזכרונות" מאת מרק קופיטמן, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר. בשנת 1963 ניצח על המוזיקה שהלחין עדן פרטוש לסרט בירושלים של דוד פרלוב. בשנת 1975 לבקשתו של רולף ליברמן ניצח על הפקה מחודשת של האופרה "אריאן וכחול הזקן" מאת פול דיקא באופרה של פריז. הסימפוניות של מאהלר היו אהובות עליו במיוחד, וסדרת התקליטורים בניצוחו על יצירות אלה (EMI Classics 40238) זכתה לשבחי הביקורת. הרפרטואר המועדף עליו כלל יצירות כמו הסימפוניה התשיעית ומיסה סולמניס מאת בטהובן, הרקוויאמים של מוצרט, ורדי, כמו כן קללת פאוסט מאת ברליוז, רקוויאם המלחמה מאת בריטן, כל יצירותיו של מאהלר, יצירות רבות מן המאה ה-20, לרבות מאת דריוס מיו, איגור סטרווינסקי, ג'ורג' ליגטי ואחרים. פרט לסימפוניות של מהלר, הקליט ברתיני את הסימפוניות של בטהובן עם תזמורת האופרה בג'נובה, את האורטוריה "אברהם ויצחק" מאת סטרבינסקי, עם דיטריך פישר-דיסקאו.

בשנת 1978 זכה בפרס ישראל למוזיקה.^[1] באיטליה זכה פעמיים בפרס מבקרי המוזיקה: ב-1995 כמנצח השנה וב-1998 כמנצח האופראי הטוב ביותר. בשנת 2000 זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים והקדיש את הכסף למימון השתלמויות של מנצחים ישראלים צעירים.

באחרית ימיו, עבד גארי על הפקת האופרה "מסע אל תום האלף", לפי מחזהו של א"ב יהושע, ומוזיקה שכתב יוסף ברדנשווילי. תקוותו הייתה לנצח על האופרה, אך הוא הלך לעולמו טרם הופעת הבכורה.

ברתיני נפטר ב-17 במרץ 2005 בגיל 78, ונקבר בבית העלמין בכפר ויתקין. הותיר אחריו אישה, רוזט, שתי בנות ונכדים.

הנצחה

במסגרת מפעל הנצחת אמנים בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתם של גארי ברתיני ואביו ברחוב ועידת קטוביץ 17.
על שמו נקראת המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני
בין השנים 1987–2013 פעל במכללת לווינסקי שבתל אביב בית הספר לשירת מקהלה על שמו.
בשנת 2021 נקרא על שמו רחוב בשכונת נווה עופר בדרום תל אביב.

יצירות שעל בכורתן ניצח

1962 - דריוס מיו - Cantate de l'initiation (הקנטטה "בר מצווה לישראל" - שנכתבה במיוחד לפסטיבל ישראל, לרגל 13 שנה להקמת מדינת ישראל)
1967 - יוסף טל - מות משה
1970 - יוסף טל - קונצ'רטו כפול לכינור, לצ'לו ולתזמורת קאמרית
1971 - יוסף טל - האופרה "אשמדאי" - באופרה של המבורג
1973 - יוסף טל - האופרה "מצדה 967" בפסטיבל ישראל
1976 - יוסף טל - האופרה "הניסיון"
1978 - יוסף טל - בכל נפשך
1981 - יוסף טל - קונצ'רטו כפול לשני פסנתרים ותזמורת
1982 - יוסף טל - ריקוד המאורעות
1984 - יוסף טל - קונצ'רטו לקלרינט ותזמורת
1980 - ניקולו קסטיליוני -האורטוריה Le Favole di Esopo ("משלי איסופוס")
1984 - וולפגנג ריהם - Chiffre V לתזמורת, עם Ensemble Intercontemporain בתיאטר דה לה ויל בפריז
1986 - וולפגנג ריהם - Abkehr ("ויתור") לתזמורת, בציריך, עם התזמורת הפילהרמונית הגרמנית הצעירה
1986 - דיטר שנבל - Mahler -Moment (רגע מהלר) לתזמורת כלי קשת -בציריך, עם התזמורת הפילהרמונית הגרמנית הצעירה
1989 - מאוריסיו קאגל - Fragende Ode (אודת שאלות) לשתי מקהלות, כלי נשיפה, כלי הקשה
1989 - ג'אקומו מנצוני - "דוקטור פאוסטוס" סמנות מוזיקליות
1990 - מאוריסיו קאגל - ליטורגיות
1995 - יוסף טל - האופרה "יוסף" [1]

לקריאה נוספת

'אופרה ומסורת: גארי ברתיני בין תל אביב לפריס', אופרה 18 (1996), 8-9.
יהואש הירשברג, 'הפרס השנתי למבצעי מוזיקה מטעם שר המדע, התרבות והספורט' (ריאיון עם גארי ברתיני), אוזניים למוזיקה 1 (2000), 2-3.
מיכאל אייזנשטדט, 'גארי ברתיני: הרהורים אישיים על מנצח אדיר, מוזיקאי מופתי ואדם בעל לב של זהב שהלך לעולמו', אופרה 47 (2005), 24-25.
מיכאל אייזנשטדט, 'מסע אל תום', קלסיק 4 (2006), 58-59. (על מורשתו של ברתיני)
מיכל זמורה-כהן, גארי ברתיני בחיי המוזיקה בישראל; עורך הספר: אברהם יבין, ירושלים: כרמל; בהשתתפות מרכז הספר והספריות בישראל – המפעל לספרות מוזיקה, בסיוע משרד התרבות והספורט, תשע"ב 2012.
עקיבא צימרמן, מזמור למנצח, מוסף שבת של מקור ראשון, 31 באוגוסט 2012