גסטון הרביעי מביארן
| דמותו של גסטון הרביעי מביארן באופרה "ירושלים" של ג'וזפה ורדי (1847), שבה הוא גיבור העלילה | |
| לידה | לא ידוע (לפני 1074) |
|---|---|
| נהרג |
24 במאי 1131 ולנסיה, ספרד |
| מקום קבורה | בזיליקת גבירתנו של העמוד (אנ'), סרגוסה, ספרד |
| פעילות בולטת | פיקוד צבאי בקרבות מסע הצלב הראשון ובמערכות הרקונקיסטה בספרד |
| בת זוג | טאלסה מאראגון (אנ') |
.jpg)
גסטון הרביעי מביארן (בצרפתית: Gaston IV de Béarn; נהרג ב-1131[1]), "הצלבן" (le Croisé), היה הוויקונט של ביארן (Béarn) בשנים 1090–1131. במסע הצלב הראשון היה בין כובשי ירושלים ורוב חייו השתתף במערכות הרקונקיסטה בספרד שבמהלכן נפל בקרב.
קורות חייו ופועלו
גסטון הרביעי היה בנו של קנטול החמישי, ויקונט ביארן (אנ'),[2] ובמות אביו ב-1090 ירש את תוארו ואת נחלותיו. בתקופת שלטונו הרחיב וייצב את גבולותיו, ולמרות מעמדו כווסאל של דוכסות אקוויטניה,[3] הפך את ביארן לטריטוריה אוטונומית ונעשה בעל בריתה של ממלכת אראגון שמדרום לפירנאים.
ב-1096 יצא למסע הצלב הראשון, שבו פיקד על כוח מקרב אנשי ביארן במחנהו של רמון הרביעי, רוזן טולוז (המוּכּר גם כריימונד מסן ז'יל). גסטון הרביעי מביארן היה מהמנהיגים בדרג המשני שהורשו להניף את דגליהם שלהם, בדומה לטנקרד ולבלדווין השני, רוזן אנו.[4] גסטון לקח חלק במצור על ניקאה ב-1097 ובקרב דוריליאום אחריו. במערכת המצור על אנטיוכיה ב-1097–1098 פיקד על אחד הכוחות בקרב המכריע נגד כרבוגא, האטאבג (אנ') של מוסול. בנסיבות הסכסוכים בין מנהיגי מסע הצלב בעקבות תפיסת אנטיוכיה, עזב את רוזן טולוז והצטרף עם אנשיו לגוטפריד מבויון במסע לירושלים. יחד עם טנקרד נשלח כחלוץ לפני המחנה לרמלה ולבית לחם.[4] במערכת המצור על ירושלים ב-1099 הופקד גסטון על בניית מכונות המצור. ב-15 ביולי 1099 היה בין ראשוני הנכנסים לעיר וסייע לטנקרד בכיבוש אזור הר הבית. טנקרד וגסטון ניסו להגן על המוסלמים שמצאו שם מפלט, אך אלה נרצחו בכל זאת בידי צלבנים אחרים.[5] באוגוסט 1099 נלחם בקרב אשקלון, וב-1102 כבר נמצא במכורתו. אין ראיה לכך שנלווה לרוזן טולוז במסע הצלב של 1101 נגד סולטנות רום.
אחרי שובו לביארן חיזק גסטון את קשריו עם ממלכת אראגון. הוא נענה לקריאתו של אלפונסו הראשון, "הלוחם", והצטרף למערכות הרקונקיסטה נגד המוסלמים בספרד.[6] אראגון נקראה ממלכה, אבל בתקופה זו לא עלתה על ביארן בשטחה ובכוחה, והטאיפה של סרקוסטה (סרגוסה) (אנ') האפילה עליה. ב-1118 מילא גסטון מביארן תפקיד מכריע בכיבוש העיר סרגוסה מידי המוסלמים, לצד אחיו למחצה קנטול השני מביגור (אנ').[7] הישגיו זיכו אותו בתפקיד מושל העיר ובנכסים נוספים, וכ"סניור של סרגוסה ואונקסטיו" (Uncastillo) היה מעמדו שווה ערך לזה של משפחות האצולה האראגונזיות הראשונות במעלה.
גסטון הרביעי מביארן נהרג ב-1131 בקרבת ולנסיה במארב של לוחמי המוראביטון. ראשו נכרת ונישא לראווה ברחובות גרנדה, ואחרי כן נשלח למראכּש בירת המוראביטון. גופתו הערופה נפדתה בממון רב ונקברה בבזיליקת גבירתנו של העמוד (ספ') שבסרגוסה.[8]
גסטון נודע באדיקותו הדתית. בשובו ממסע הצלב במזרח טרח על בניית כנסיות בנחלותיו, בהן הקתדרלות של לסקאר (Lescar)[9] ושל אולורון. הוא הקים תחנות מחסה לעולי הרגל בדרך סנטיאגו שעברו בנחלותיו. מיוחסת לו בניית בית החולים סנטה כריסטינה במעבר סומפורט (ספ'), שנחשב לאחד משלושת בתי המחסה הגדולים של העולם הנוצרי, יחד עם אלה של ההוספיטלרים בירושלים ושל מעבר סן ברנאר הגדול בהרי האלפים. בהתאם לערכיו הדתיים והאביריים הוריש בצוואתו את נחלותיו באראגון, "שנרכשו בשפיכות דמים ובתהילת ניצחון",[10] כדברי אשתו טאלסה (צר'), למסדר אבירי היכל שלמה.
משפחתו
טאלסה מאראגון, אשתו של גסטון הרביעי מביארן, הייתה נכדתו של רמירו הראשון, מלך אראגון, ודודניתו של המלך אלפונסו הראשון. במותו של גסטון ב-1131 נחשב עדיין בכורו ויורשו קנטול השישי (אנ') לקטין, ואימו כיהנה כעוצרת. בהתאם למסורת המשפחתית של לחימה במוסלמים לצד שליטי אראגון, יצא ב-1134 למסע מלחמה בספרד ונפל בקרב פֿראגה (אנ').[11] אחותו גיסקרדה (אנ') קיבלה את תאריו ונחלותיו בשם בנה פדרו (אנ'). סבתו טאלסה משלה כעוצרת עד מותה ב-1136, ואימו גיסקרדה מילאה את מקומה כעוצרת עד 1147. ב-1148 יצא אף הוא למלחמה במוסלמים בהנהגת רמון ברנגר הרביעי, רוזן ברצלונה. במערכה זו נכבשו טורטוסה, ליידה וכן פֿראגה (Fraga), שבשעריה נהרג דודו, והוא ביקש לשנות את תוארו מ"אדון וסקה" ל"אדון פראגה". כסבו וכאבי-סבו דאג להקמת תחנות מחסה לעולי הרגל בדרך סנטיאגו שבתחומי ביארן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שנת הולדתו ומקומה אינן ידועות; נולד לפני שנת 1074 (שבה בוטלו נישואי הוריו) ונשא אישה ב-1085
- ^ ביארן בגבול הפירנאים הייתה חלק מהחבל ההיסטורי-תרבותי של אוקסיטניה שבדרום-מערב צרפת
- ^ בזמנו של גיום התשיעי (אנ') (צר')
- ^ 4.0 4.1 Jonathan Riley-Smith, The First Crusade and Idea of Crusading, Bloomsbury Academic, 2003, pp. 76, 78–79
- ^ Robert Lawrance Nicholson, Tancred: A Study of His Career and Work in Their Relation to the First Crusade and the Establishment of the Latin States in Syria and Palestine, The University of Chicago, 1940, pp. 7, 94–95
- ^ José Luis de Mesa Gutiérrez, "Hisapanias and France, warriors during the Middle Ages", in: International Journal of Military History 100, 2022, pp. 30–33
- ^ Jonathan Riley-Smith, The Crusades: A History, A&C Black, 2005, p. 116
- ^ מקום קבורתו המדויק במבנה זה אינו ידוע; במוזיאון הכנסייתי מראים את צופר המלחמה של גסטון העשוי מחט פיל מגולף
- ^ בהווה פרוור של העיר פו
- ^ Jose-Maria Lacarra, Alfonso el Batallador, Zaragoza: Guara Editorial, 1978, p. 104 (בספרדית)
- ^ Bernard F. Reilly, The Contest of Christian and Muslim Spain 1031–1157, Oxford: Blackwell, 1995, p. 173
39413001גסטון הרביעי מביארן