קרב דוריליאום
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מסע הצלב הראשון | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 ביולי 1097 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על ניקאה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המצור על אנטיוכיה | |||||||||||||||||
| מקום | דוריליאום, אנטוליה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צלבני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב דוריליאום היה קרב שנערך בשנת 1097 בין כוחות צלבנים לכוחות סולטנות רום. הקרב נערך כחלק ממסע הצלב הראשון, והסתיים בניצחון צלבני.
רקע
מסע הצלב הראשון יצא לדרכו מאירופה באוגוסט 1096, ודרך האימפריה הביזנטית הגיע לאסיה הקטנה בדרכו לשחרור ארץ הקודש מידי האימפריה הסלג'וקית. ב-14 במאי 1097 הגיעו הצלבנים אל חומות ניקאה והטילו עליה מצור. המצור ערך זמן רב, ולאחריו נאלצו הצלבנים למסור את העיר לידי הביזנטים מתוקף הומאגיום שנשבעו לאלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. הצלבנים החליטו לפצל את כוחם לשניים. כוח ראשון התקדם קדימה בפיקודם של בוהמון מטרנטו, טנקרד דה הוטויל, רוברט קורת'וז ורובר השני, רוזן פלנדריה. התלווה אליהם גם כוח ביזנטי בפיקודו של הגנרל טאטיקיוס. עיקר הכוח התקדם במאסף בפיקודם של האחים גוטפריד ובולדווין מבולון, וכן התלוו אליהם כוחות בפיקודם של רמון מסן-ז'יל, אטיין השני, רוזן בלואה ואיג דה ורמנדואה.
ב-29 ביוני נודע לבוהמון שכוחות סלג'וקים מסולטנות רום מתכננים מארב לכוח שלו באזור העיר דוריאלאום שבאנטוליה (ככל הנראה בסמוך לאסקישהיר). הכוח הסלג'וקי כלל טורקים וקפדוקים בפיקודו של קיליג' ארסלאן, ופרסים, אלבנים וקווקזים בפיקוד גאזי אבן דאנישמנד. היסטוריונים בני התקופה מגזימים בגודלו של הכוח; על פי ריימונד מאגילרס הוא כלל 150,000 חיילים ועל פי פולקו משארטר 360,000 חיילים. סופרים אחרים מדברים על בין 25,000 ל-30,000 חיילים. עם זאת, חוקרים מודרניים סבורים שגם הערכות אלו אינן הגיוניות, שכן הלחימה הסלג'וקית נגד הצלבנים הייתה בעיקרה לוחמת גרילה, ולא ייתכן שהסלג'וקים יכלו לגייס כל כך הרבה חיילים. ההערכות המודרניות נעות בין 8,000 ל-6,000 חיילים.
הקרב
בערב ה-30 ביוני הגיע בוהמון אל דוריאלאום. למרות שכאמור לעיל הוא ידע על המארב שמתכננים עבורו, הוא לא ציפה שהוא יגיע כל כך מהר, ומכיוון שחייליו היו מותשים לאחר צעדה של שלושה ימים ללא מנוחה, הוא התיר להם לנוח. ב-1 ביולי הוא מצא את עצמו מוקף בכוחו של קיליג' ארסלאן. הסלג'וקים פתחו את הקרב במטר חיצים על הצלבנים, אשר פתחו במתקפות אבירים ספורדיות ולא מאורגנות. הסלג'וקים הרכיבו קו מכוחות הפרשים שלהם, והסיגו לאחור את החיילים הרגליים כדי ליישר את הקו. בוהמון הורה לאביריו לרדת מהסוסים וליצור קו הגנה משלהם במטרה להגן על האנשים הלא-לוחמים והנשים במחנה.
הקשתים הרכובים הסלג'וקים תקפו שוב, בסגנון הרגיל שלהם: הם ביצעו חדירות מהירות לתוך המחנה הצלבני והמטירו חיצים לכל כיוון. לאחר מכן הם נמלטו במהירות ולא נתנו לצלבנים זמן לרדוף אחריהם. הם לא גרמו נזק רב לאבירים המשוריינים בכבדות (שאותם כינו הסלג'וקים "אנשי ברזל"), אך הסבו נזק כבד לחיילים הלא-משוריינים ולסוסים. בוהמון שלח שליח אל גוטפריד וביקש ממנו להגיע במהירות. כעת הוא רק ניסה להחזיק מעמד עד שגוטפריד יגיע. הוא הורה לאנשיו לסגת אל גדות נהר הטימבריס. היה זה צעד מחוכם, שכן גדת הנהר הייתה ביצתית ולא אפשרה לפרשים הסלג'וקים להתקדם. האבירים הצלבנים פשוט עמדו במקומם ויצרו קו הגנה סביב החיילים האחרים. הסלג'וקים נאלצו להסתפק בהמטרת חיצים ממרחק בטוח, ובהריגת כל אביר שהעז לפרוץ את הקו ולהתקדם. למרות שהחצים לא הסבו נזק רב לשריון האבירים, הרי שהסלג'וקים ירו אותם בכמויות כה גדולות, עד שבסוף חץ כלשהו היה מצליח לחדור לנקודה רגישה כלשהי, ואבירים רבים התמוטטו רק לאחר שהמוני חיצים פגעו בהם.
גוטפריד קיבל את ההודעה של בוהמון, ואנשיו מיהרו להגיע אל הטימבריס בחוסר סדר מוחלט. הוא הורה גם לכוח של רמון מסן-ז'יל לבוא לעזרת בוהמון, אלא שהתקדמותו הייתה אטית יותר. אחר הצהריים הצליח גוטפריד לפרוץ בעצמו את הקווים הסלג'וקיים, ולחדור למחנהו של בוהמון עם 50 אבירים. במהלך היום הגיעו עוד קבוצות רבות, קטנות וגדולות מהאבירים של גוטפריד וגם מהכוח של איג דה ורמנדואה. חלקן נשחטו בידי הסלג'וקים. ככל שמספר הצלבנים על גדות הטימבריס גדל, נעשו התקפותיהם של הסלג'וקים נועזות ונואשות יותר ויותר, ובשלב מסוים הצלבנים נדחקו אל מימיו הרדודים של האגם. אולם הם החזיקו מעמד, ולבסוף הגיע בהפתעה הכוח של רמון (לא ברור אם רמון עצמו הגיע), ופתח במתקפת פתע על הסלג'וקים. המתקפה שלו אילצה את הסלג'וקים לסגת, והצלבנים יכל כעת להיערך למתקפת נגד.
הצלבנים נערכו לאורך הטימבריס. בוהמון, טנקרד דה הוטויל, רוברט קורת'וז ואטיין השני, רוזן בלואה נערכו באגף השמאלי. רמון ורובר השני, רוזן פלנדריה נערכו במרכז, וגוטפריד ואיג באגף הימני. הם עודדו את חייליהם בהבטחות לשלל ולביזה, והצלבנים פתחו במתקפה כשהם מריעים: "היום אם זה משמח את האלוהים אתה תהיה עשיר" ("hodie omnes divites si Deo placet effecti eritis") הסלג'וקים עברו למגננה, והצלבנים פתחו במתקפה עוצמתית ואכזרית. עם זאת, הסלג'וקים לחמו באומץ והצלבנים לא הצליחו לגרום להם לסגת. כעבור כמה שעות הופיע לפתע כוח צלבני נוסף בפיקודו של הבישוף אדהמר מלה פוי אשר תקף את הסלג'וקים בעורפם והעלה באש את המחנה שלהם. המראה הבהיל את הסלג'וקים, אשר חרף הוראות מפקדיהם פתחו בנסיגה מבוהלת משדה הקרב.
סוף דבר
הצלבנים אכן נהיו עשירים כאשר נפלה לידיהם קופת הצבא הסלג'וקי. עם זאת, אבדותיהן היו גדולות במעט מאבדות הסלג'וקים. בעקבות הקרב, המפקד הסלג'וקי באזור, קיליג' ארסלאן, נסוג מזרחה בתוך סולטנות רום, והצלבנים צעדו ברחבי הארץ באין מפריע. באוקטובר הם הגיעו לאנטיוכיה והטילו עליה מצור.
לקריאה נוספת
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים, כרך א, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1971.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
30480617קרב דוריליאום