גנריך יגודה
גנריך גריגורייביץ' יגודה (ברוסית: Генрих Григорьевич Ягода; 1891 – 15 במרץ 1938) היה פוליטיקאי יהודי רוסי, שר הפנים וראש הנ.ק.ו.ד. (המשטרה החשאית הסובייטית) בין השנים 1934–1936.
קורות חיים
יגודה נולד בעיר ריבינסק ליד ניז'ני נובגורוד במשפחה יהודית מרובת ילדים (היו לו 7 אחים ואחיות). נולד בשם ינוך גרשביץ' יגודה - גרסה רוסית לשמות: חנוך בן גרשון יהודה (ישנם מקורות שבהם רשום השם הרשל יהודה). זמן קצר לאחר לידתו של עברה המשפחה לעיר ניז'ני נובגורוד. משפחת יגודה הייתה קרובה לחוגי הסוציאל-דמוקרטים, בזכות קרוב משפחתם, יעקב סברדלוב. הנריך הצעיר עזר לאביו בהדפסת עיתון בלתי חוקי של הבולשביקים. בשנת 1907 חבר הנריך יגודה אל ארגון קומוניסטי-אנרכיסטי. בשנת 1912 נעצר במוסקבה, הוא נשפט על הפרת חוק תחום המושב ונידון לשנתיים של הגליה. הוא נשלח לרצות את עונשו בעיר סימבירסק. בשנת 1913 קיבל חנינה, יחד עם אסירים רבים, לרגל חגיגיות 300 שנות שלטון שושלת רומנוב ברוסיה. לאחר השחרור הוא התנצר (למראית העין), כדי לזכות באישור להתגורר בסנט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית. בסנט פטרבורג עבד כפועל באחד המפעלים בעיר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האימפריה הרוסית, השתתף בלחימה בחזית, נפצע ושוחרר מן השירות הצבאי בשנת 1916.
בגיל 26, אחרי מהפכת אוקטובר בשנת 1917 התקדם בשורות הצ'קה (קודמתו של הנקו"ד), ובספטמבר 1923 הפך לסגן שני לראש הצ'קה, פליקס דזרז'ינסקי. שלש שנים מאוחר יותר, אחרי מותו של דזרז'ינסקי ביולי 1926, יגודה מונה לסגן היושב-ראש של הצ'קה תחת פיקודו של ויאצ'סלב מנז'ינסקי. עקב מחלתו הקשה של מנז'ינסקי, יגודה שלט בפועל במשטרה החשאית החל מסוף שנות ה-20. אחרי תבוסה במאבק נגד סגנים אחרים של מנז'ינסקי ב-1931, מונה יגודה לסגן שני ליושב ראש. ב-10 ביולי 1934, חודשיים לאחר מותו של מנז'ינסקי, מונה יגודה על ידי סטלין לקומיסר העממי לענייני פנים, ולראש המשטרה החשאית.
יגודה נודע לשמצה כמתמכר להימורים וכרודף שמלות. למד רוקחות, רכש ידע בתחום הטוקסיקולוגיה והקים במפקדת ה-נ.ק.וו.ד., ה"לוביאנקה", שבמוסקבה, מעבדת רעלים שהסתייע בה למטרות רצח, במיוחד בטיהורים הגדולים. התמחותו הייתה הרעלה איטית ובלתי-מורגשת של קרבנותיו. יגודה היה כנראה מעורב, בפקודת סטלין, ברצח הממונה עליו, מנז'ינסקי, באמצעות הרעלה. כמו כן, נראה שהיה מעורב בהתנקשות בסרגיי קירוב, מנהיג סניף המפלגה הקומוניסטית בלנינגרד, בדצמבר 1934.
יגודה פיקח על הליך החקירה שהוביל למשפט מוסקבה הראשון ולאחריו הוצאתם להורג של גריגורי זינובייב ולב קמנייב באוגוסט 1936, אירוע שהיווה ציון דרך בטיהורים הגדולים של סטלין.
יגודה היה אחד האחראים לשילוח אסירים למחנות הגולאג ולהעבדתם בעבודות כפייה כמו כריית תעלת הים הלבן תעלת בלומורקנאל או עבודת פרך במכרות ובכריתת עצים ביערות.
בספטמבר 1936 הוחלף יגודה בניקולאי יז'וב, אשר ניהל את שיאם של הטיהורים הגדולים בשנים 1937–1938. במרץ 1937 נאסר יגודה, והואשם בבגידה ובקשירת קשר נגד הממשלה הסובייטית, במהלך משפט הראווה של ה"עשרים ואחד" במרץ 1938. סולז'ניצין תיאר בספרו "ארכיפלג גולאג" כיצד התחנן יגודה שסטלין יחוס עליו, אך ללא הועיל: "אני מבקש ממך, עבורך בניתי שתי תעלות!".
יגודה הוצא להורג על ידי כיתת יורים זמן קצר לאחר משפטו.
משפחתו
גנריך יגודה היה נשוי לאידה אוורבך, אחייניתו של יעקב סברדלוב. מנישואין אלו נולד בנו היחיד - גארי. אשתו ובנו נעצרו יחד עם יגודה בשנת 1937. אידה אוורבך נידונה למוות והוצאה להורג בשנת 1938. גארי יגודה, בנו של גנריך יגודה, גדל בבית יתומים. שם משפחתו הוחלף לאוורבך (שם משפחתו של אמו) כדי למחוק כל זכר לאביו. בשנות ה-90 עלה גארי אוורבך/יגודה עם משפחתו לישראל.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה ותמונתו במדים (ברוסית)