גלינה רומנובה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. גלינה רומנובה (25 בדצמבר 1918 - 3 בנובמבר 1944) הייתה רופאה אוקראינית שגורשה על ידי הנאצים לגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה בכדי להעניק טיפול רפואי לעובדי כפייה. היא הייתה פעילת בתנועת ההתנגדות הגרמנית נגד הנאצים והוצאה להורג בכלא פלצנזה.
ביוגרפיה
רומנובה נולדה ברומניבקה, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית. אביה היה נפח. היא למדה בבית ספר לרפואה במשך שלוש שנים והפכה לחברה בקומסומול. בשנת 1937 נעצרו הוריה על ידי המשטרה החשאית המקומית, ה-נ.ק.ו.ד והיא גורשה מהקומסומול.[1] היא למדה רפואה במכון הרפואי בדניפרופטרובסק במשך חמש שנים, אך לא הצליחה לסיים את לימודיה בגלל המלחמה. בשנת 1942 הורשתה לסיים את לימודיה וב -1 ביולי 1942 גורשה היא ובוגרים אחרים לגרמניה הנאצית ונאלצו לטפל בעובדי כפייה. היא עבדה כרופאה בכמה מחנות ריכוז ועבודה, תחילה בווילדאו ולאחר מכן החל בדצמבר 1942, באורניינבורג ובסביבתה, במחנה הריכוז זקסנהאוזן ובמחנות לווין.
היא ועוזרתה התיידדו וביקשו לסייע ליהודים ולאחרים שנרדפו על ידי הרייך השלישי. היא ארגנה קבוצות התנגדות בקרב עובדי הכפייה הסובייטים ופעלה לספק להם מזון ומידע. חבר אחד חיבר אותה עם אסירים צרפתים ובלגיים[1] ובשנת 1943 היא פגשה את גאורג גרוסקורט, רופא שבין מטופליו היה רודולף הס והוא היה ממייסדי קבוצת ההתנגדות הגרמנית, האיחוד האירופי .[2] גרוסקורט נתן לה תרופות ועצות ותמך במאמצי ההתארגנות שלה. היא הפכה לחברה פעילה בתנועת ההתנגדות "האיחוד האירופי". בספטמבר, כאשר תנועת ההתנגדות "האיחוד האירופי" ניסתה ליצור קשר עם בעלות הברית, נעצרו גרוסקורט ואנשי מפתח אחרים בקבוצה.
רומנובה וחבריה לתנועת ההתנגדות המשיכו בעבודתם והכינו מסר שישלח לבעלות הברית. הם רק עמדו להעביר את המסר לשוודיה כשגילו אותם ונעצרו.[1] חבר אחד, אלכסיי קליניצ'נקו, נפטר בחקירה. רומנובה נעצרה ב־6 באוקטובר 1943 ונידונה למוות ב־27 באפריל 1944. היא הוצאה להורג בגיליוטינה ב -3 בנובמבר 1944 בכלא פלצנזה. [3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Brief biography of Galina Feodorovna Romanova German Resistance Memorial Center. Retrieved May 12, 2011
- ^ Brief biography of Georg Groscurth German Resistance Memorial Center. Retrieved May 12, 2011
- ^ Death sentence of Romanova and others German Resistance Memorial Center. Retrieved May 12, 2011
