האיחוד האירופי (תנועת התנגדות)
האיחוד האירופי (בגרמנית: Europäische Union) הייתה קבוצת מחתרת אנטי נאצית שפעלה ברחבי גרמניה ובעיקר בברלין החל משנת 1939 ועד תום שלטונה של המפלגה הנאצית בגרמניה באביב 1945. בשיא פעילותה מנתה הקבוצה כחמישים חברים גרמניים ומספר חברים בני לאומים אחרים. הם סייעו למתנגדי המשטר הנאצי, לעובדי כפייה, לאסירי המלחמה וליהודים נרדפים. רוב חברי הקבוצה נתפסו וחלקם הוצאו להורג.
פעילים בולטים
בין הפעילים הבולטים בקבוצת "האיחוד האירופי" היו גאורג גרוסקורט שנדון למוות והוצא להורג בשל פעילותו בקבוצה; אשתו אנליזה גרוסקורט שפעלה עמו להצלת יהודים ומתנגדי משטר, נאסרה אף היא אך ניצלה ממוות, נדונה למאסר ושרדה את תקופת המלחמה; האדריכל הרברט ריכטר, רופא השיניים פאול רנץ' ואשתו של רנץ' שנדונו למוות והוצאו להורג; והכימאי רוברט האבמן שנדון אף הוא למוות אך עונשו הומר במאסר מכיוון שהידע המדעי שלו בתחום הנשק הכימי נחשב נחוץ לתוכניות החימוש של המשטר הנאצי. אחת מפעילות הקבוצה הייתה גלינה רומנובה, רופאה שגורשה לגרמניה כדי לטפל בעובדי כפייה הייתה בקשר עם גרוסקורט. לאחר שנעצר היא וחבריה המשיכו בפעילות הקבוצה. היא נתפסה והוצאה להורג בכלא פלצנזה.
פעילות הקבוצה
חברי הקבוצה יצרו קשר עם שבויי מלחמה ועם עובדי כפייה באזור ברלין, הפיצו עלונים אנטי נאציים וסיפקו מזון ליהודים וכן מסמכים מזויפים כדי לאפשר להם לחיות בזהות שאולה של בני הגזע הארי. חלקם הסתייעו בקשרים עם אישים בכירים בממשל הנאצי, כגון קשריו של האבמן עם הרמן גרינג או קשריו של גאורג גרוסקורט עם רודולף הס, שהיה מטופלו האישי, או וילהלם קפלר (אנ') שהיה מהבנקאים שמימנו את המפלגה הנאצית בראשית דרכה. בקשריהם אלה השתמשו חברי הקבוצה כדי להשיג דחייה או פטור מגיוס, וכך שיפרו את פעולת הקבוצה. הם לא האמינו שהם-עצמם יכולים להפיל את המשטר הנאצי, אך האמינו שהוא יתמוטט בסופו של דבר וביקשו ליצור חלופה שלטונית לעת שבה יקרה הדבר. בין חברי הקבוצה היו עובדי כפייה מאוקראינה, צרפת וצ'כוסלובקיה.
חשיפה ופירוק
הגסטפו גילה את פעולות הקבוצה, ובתחילת ספטמבר 1943 עצר את רוב חבריה, בהם בני הזוג גרוסקורט ורנץ', רוברט האבמן והרברט ריכטר. אנליזה גרוסקורט ומרגרט רנץ' שוחררו לאחר חודשיים. שניים מהעצורים נהרגו בעת חקירותיהם במעצר. גאורג גרוסקורט, רוברט האבמן, פאול רנץ' והרברט ריכטר נדונו למוות על ידי בית הדין העממי בברלין ב-16 בדצמבר 1943. האשמה הייתה - בגידה במדינה וסיוע ליהודים.
גאורג גרוסקורט, פאול רנץ' והרברט ריכטר הוצאו להורג בכלא ברנדנבורג (אנ') ב-8 במאי 1944. לפני שנורה כתב גרוסקורט לאשתו: "חשבי על כך שאנו מתים למען עתיד טוב יותר, לטובת חיים ללא שנאה לזולת. אני אוהב מאוד אנשים, ובוודאי הייתי עושה טוב יותר."
חבר הקבוצה פאול האצ'ק (אנ') מצ'כוסלובקיה נורה במאי 1944 ואשתו ובתו הוצאו להורג בדצמבר 1944.
כל היהודים שאותם ניסו חברי הקבוצה להציל נספו בשואה חוץ מאחת: אליזבת פון שבן הוסתרה משנת 1943 על ידי בני הזוג גרוסקורט ורנץ' לתקופות של מספר חודשים. לבסוף נתפסה וגורשה לאושוויץ אך שרדה את מאסרה שם.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה הולל ופואר סיפורה של הקבוצה על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה בגרמניה המזרחית, כדוגמה להתנגדות קומוניסטית לנאציזם. עם זאת, לאחר שנות החמישים החלו ותיקי הקבוצה להביע התנגדות למגמות הרודנות במזרח גרמניה ועל כן החל סיפורם להיות מוצנע. בשנת 1963 פוטר האבמן ממשרתו באוניברסיטה עקב התנגדותו למשטר. כמו כן, במערב גרמניה לאחר המלחמה לא קיבלו השורדים מבין חברי הקבוצה פיצויים למרות חוקי ההשבה הגרמניים (אנ'), חוקים שקיבלה מערב גרמניה בשנות החמישים ושנועדו לפצות את קורבנות הנאצים. כמו כן, לא קיבלו חברי "האיחוד האירופי" פיצויים על רצח בני משפחותיהם ועל החרמת רכושם, והתקשו בקבלת הפנסיות שהגיעו להם.
הכרה והנצחה
בשנת 2005 הכיר יד ושם בבני הזוג גרוסקורט ורנץ' וכן בהרברט ריכטר בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים
- פעילותם של חברי "האיחוד האירופי" להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
