גליה עוז
| לידה |
1964 (גיל: 60 בערך) חולדה, ישראל  |
|---|---|
| תחום כתיבה | ספרות ילדים |
| פרסים והוקרה |
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012) פרס דבורה עומר (2018) |
גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012.
ביוגרפיה
נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011.[1] ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018.[1] ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.[2]
ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול"[3] על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).[4]
סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.
עוז נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. בת לנילי ועמוס עוז. אחותה היא ההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר, ואחיה הוא המשורר והמוזיקאי דניאל עוז.
בפברואר 2021 ראה אור ספרה "דבר שמתחפש לאהבה", ובו היא מספרת כי אביה, עמוס עוז, היכה והתעלל בה בילדותה, וכי ההתעללות הנפשית נמשכה עד מותו.[5]
ספרי ילדים
- "יואלי הכל התקלקל לי" (2001), הד ארצי, הוצאת מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
- "יואלי ברקים ורעמים" (2002) הד ארצי, מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
- "שבע דרכים לעשות הורים שמחים" (2006), הקיבוץ המאוחד (איורים ליאורה גרוסמן)
- "שקשוקה נעלמת" (2007), הוצאת כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[6]
- "שקשוקה שתיים" (2008), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
- "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" (2010), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
- "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" (2012), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
- "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" (2014), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[7]
- "אני מייקי" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים רות גוילי)
- "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים זויה צ'רקסקי נאדי)[8][9]
- "אדון שמחה וששון" (2019) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים זויה צ'רקסקי נאדי)[10]
סרטים תיעודיים
- "למרוד במלכות" (55 ד'), 2007, ערוץ 1, על המחתרת היהודית של שנות ה-80 והזרם האנטי ממלכתי בחוגי הימין
- "קולף הסברס" (45 ד'), 2009, על הצייר הנשכח אשר פלדמן, בן העיר רחובות[11][12][13]
- "יהודים עכשיו" (55 ד') 2010, ערוץ 1, על הזהות היהודית של החילונים בישראל[14]
- "שקופים" (58 ד') 2013, ערוץ 1, על המתח בין תושבי דרום תל אביב לפליטים האפריקאים[15][16]
קישורים חיצוניים
- גליה עוז, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
גליה עוז, ברשת החברתית פייסבוק- ערוץ הכנסת, גליה עוז עם חגי סגל וזהבה גלאון, 13 בפברואר 2011
- ספרים טובים בורחים מהגדרות כמו מאש, ריאיון עם הסופרת גליה עוז לרגל צאת ספרה החדש "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", הפנקס, כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 22 במרץ 2012
- כרמית ספיר ויץ, דוקטור שקשוקה: הבת של עמוס עוז על המלחמות בעולם הילדים, באתר nrg, 16 באוקטובר 2012
- יעל (פרוינד) אברהם, שקשוקה חריפה: גליה עוז יורה לכל כיוון בראיון פתוח, באתר nrg, 31 בדצמבר 2012
- גליה עוז ב"מועדון תרבות"
- יהודה אטלס קורא מתוך "אני מייקי" במסגרת פרויקט "מעודדים קריאה ישראלית"
- סרטון של תיאטרון אורנה פורת על ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול"
- פינתרבות, עיתון אהל און ליין, 31 בדצמבר 2020
על ספריה:
- יעל דר, ללמוד לקרוא בעברית "דיבורית" צחה, באתר הארץ, 12 במרץ 2007
- עמרי הרצוג, חום יולי, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין, לקנא במלכת הכיתה: ספר הילדים שלא מתחנף, באתר הארץ, 23 במרץ 2011
- יהודה אטלס, "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" מאת גליה עוז - מה השריטה שלך, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
- נירה לוין, שקשוקה מאמצת חתול, על "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" באתר דףדף
מאיה לוין, כמה חבל שעלילות הכלבה שקשוקה מגיעות לסיומן, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2014- מרית בן ישראל, אהבה סודית ומוזרה, על "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?", בבלוג עיר האושר
- עטרה אופק, אדון שמחה וששון, באתר המתלהבת, 2019
על סרטיה:
- נעמה לנסקי, הטרוריסט הטוב, באתר הארץ, 23 במאי 2007
- אייל לוי, אי אפשר להתעלם, גם אם רוצים, באתר nrg, 7 בינואר 2013
- אליען לזובסקי, חילונית מסורתית, על הסרט "יהודים עכשיו" באתר כביש 40, גיליון 115, מרץ 2011
ממאמריה:
- על הקסם החתרני של רפאל ספורטה, אתר "הפנקס"
- הויתורים הכי שמחים בספרות, באתר ynet
- על צניעות, מתירנות ושתיקת החילונים, רשימה שהתפרסמה במוסף "יהדות כתרבות" ב"הארץ"
- כהניזם ממוסד, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
- חמישה פסיכופתים עליזים, באתר הארץ, 8 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הפנקס
- ^ זוכי פרס דבורה עומר לשנת 2018, בדף פייסבוק של "הפנקס", 30 בדצמבר 2018
- ^ שקשוקה ושוד הלימונים הגדול באתר של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער
- ^ סרטון של "אורנה פורת" על ההצגה
- ^ "היכה אותי, קילל והשפיל": גליה עוז הוציאה ספר על יחסיה עם אביה, עמוס עוז, באתר Haaretz הארץ
- ^ פרק מן הספר שקשוקה נעלמת באתר text.org.il
- ^ מאיה לוין, כמה חבל שעלילות הכלבה שקשוקה מגיעות לסיומן באתר הארץ, באוגוסט 2014
- ^ מאשה צור-גלוזמן, מלך העולם לא מרשה לנו כמעט אף פעם ללטף אותו, באתר הארץ, נובמבר 2017
- ^ מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?, באתר עיר-האושר
- ^ אדון שמחה וששון גליה עוז, באתר hamitlahevet
- ^ קולף הסברס, באתר הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות
- ^ אתר המוקדש לצייר אשר פלדמן
- ^ אשר פלדמן, נופים ואנשים 1895- 1975, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
- ^ אליען לזובסקי, חילונית מסורתית, כביש ארבעים - מגזין התרבות של הדרום, גיליון 115, מרץ 2011
- ^ הסרט "שקופים" - ריאיון עם ורד לי באתר "הארץ"
- ^ הסרט "שקופים" - כתבה מאתר "ynet"
30713044גליה עוז