גורילת הרים

גורילת הרים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
משפחה:	הומינידים
סוג:	גורילה
מין:	גורילה מזרחית
תת־מין:	גורילת הרים
שם מדעי
Gorilla beringei beringei
תחום תפוצה

גורילת הרים (שם מדעי: Gorilla beringei beringei) הוא תת-מין של גורילה מזרחית, ישנן שתי אוכלוסיות של תת-מין זה. האחת מצויה בהרי הגעש וירונגה שבמרכז אפריקה, בשלושה פארקים לאומיים: פארק לאומי מגאהינגה בדרום-מערב אוגנדה, פארק לאומי ולקנוס בצפון-מערב רואנדה, ובפארק הלאומי וירונגה במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. האוכלוסייה השנייה שוכנת ביער הבלתי חדיר בווינדי - אוגנדה. חלק מן החוקרים סבורים כי האוכלוסייה בבווינדי היא תת-מין נפרד, אף שתיאור טקסונומי רשמי לכך לא התפרסם.

סקר שהתקיים ב-2003 הראה כי עלייה של 17% בגודל האוכלוסייה של גורילות ההר מאז 1989. כיום ישנן כ-380 גורילות ב-30 חברות בהרי וירונגה וכ-320 נוספים בבווינדי. עם זאת, גורילות ההר עדיין נחשבות כתחת סכנת הכחדה חמורה על פי הרשימה האדומה של IUCN. גורילות ההר נמצאות בסכנת הכחדה חמורה ביותר בטבע עקב איבוד בית הגידול שלהם בטבע, ציד, מחלות אנושיות ומלחמות. החל מ-3 בספטמבר 2007 נתונה האוכלוסייה שבהרי וירונגה לסכנה נוספת, בשל התנגשויות אלימות בפארק הלאומי וירונגה בין מורדים הנאמנים ללורן נקונדה לבין כוחות הממשלה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. שומרי הפארק נאלצו להימלט, בהותירם את הגורילות בלתי מוגנות, וגורלן של כ-100 גורילות בצד הגבול של קונגו נשאר עלום. בסך הכל נותרו כ-700 פרטים ממין זה.

תיאור

לגורילות ההר שיער ארוך וכהה משל מיני גורילה אחרים, והודות לכך יכולות גורילות ההרים לגדול במקומות גבוהים ולהימצא באזורים שבהם יורדת הטמפרטורה אל מתחת לנקודת הקיפאון. גורילת ההרים מתאימה לחיים על פני הקרקע יותר מכל פרימט כמעט כמו האדם, ורגליה דומות לאלו של האדם. ניתן לזהות את הגורילות על סמך טביעות האף שלהן הייחודיות לכל פרט; החוקרים עושים בכך שימוש ונעזרים בצילומים ובאיורים של אפים לזיהוי ולמעקב.

גורילת ההרים, בדומה לשאר הגורילות, דו-צורתיות זוויגית רבה, והזכרים שוקלים בדרך כלל כפליים מן הנקבות. לזכרים הבוגרים יש גם בליטות בולטות בראש הגולגולת ובעורף, עובדה המקנה לראשם צורה חרוטית יותר. בליטות אלו מעגנות את השרירים החזקים של לסתותיהם. גם לנקבות הבוגרות יש בליטות, אולם הן קטנות יותר.

זכרים בוגרים נקראים גם כסופי-גב. כאשר הם מגיעים לבגרות, פס בצבע אפור או כסוף מתפתח בגבם. השיער בגבם קצר יותר מהשיער הנמצא ברוב שאר חלקי הגוף, וזרועותיהם ארוכות במיוחד. הזכרים מגיעים בגובהם ל-1.5-1.8 מטר, אורך זרועותיהם מגיע לכדי 2.25 מטר ומשקלם 204-227 ק"ג.

גורילת ההרים היא חיה ההולכת על פני הקרקע ונעה על ארבע רגליים לרוב, אולם היא מטפסת לעצי פרי אם ענפי העץ מסוגלים לשאת את משקלה. היא מסוגלת לרוץ על שתי רגליים עד 6 מטר. בדומה לקופים אחרים, זרועותיה ארוכות מרגליה.

גורילת ההרים פעילה ביום ונחה בלילה. שעות פעילותה הן לרוב ב-6 בבוקר עד 6 בערב. רבות משעות פעילותה מבלה גורילת ההרים באכילה, מאחר שנדרשות כמויות גדולות של מזון כדי לתמוך בגודלה הרב. היא תרה אחר מזון בשעות הבוקר המוקדמות, לאחרי כן היא נחה עד אחרי הצהריים, אז היא שבה לחפש מזון לפני מנוחת הלילה. הגורילה בונה מדי לילה קן מן הצמחייה מסביב, שבו היא נמה את הלילה. רק הגורים הצעירים נמים בקן משותף עם אמם, ואילו גורילות בוגרות ישנות בקנים משל עצמן. הגורילות עוזבות את מקום לינתן עם שחר, למעט כאשר קר וקודר; אז הן נותרות זמן רב יותר בקן.

בית גידול ותזונה

גורילות ההר גדלות ביערות עננים (יערות הגדלים ברום גבוה באקלים טרופי או סובטרופי) בהרי הגעש וירונגה, שגובהם נע בין 2225 ל-4270 מטר. רוב הגורילות חיות על מדרונותיהם של שלושה מהרי הגעש הרדומים: קריסימבי, מיקנו וויסוקה. הצמחייה צפופה מאד בתחתית ההרים, והופכת לדלילה יותר עם העלייה בגובה. היערות שבהם חיות הגורילות הם לעיתים קרובות מכוסי ערפל וקרים.

גורילת ההרים ניזונה בעיקר מצמחים; מרבית תזונתה מבוססת על עלים, נבטים וגבעולים (85.8%) של 142 מיני צומח. בנוסף ניזונה גורילת ההר מקליפות (6.9%), שורשים (3.3%), פרחים (2.3%) וצמחים (1.7%), ומעט מחסרי חוליות קטנים (0.1%). זכרים בוגרים עשויים לאכול עד 34 ק"ג של צמחים מדי יום, ואילו נקבות ניזונות בעד 18 ק"ג ביום.

גודל השטח שמשמש קבוצת גורילות במשך שנה משתנה על פי זמינות מקורות המזון, ולרוב כולל מספר אזורי צמחייה. חוקר הטבע גאורג שאלר זיהה עשרה אזורים נפרדים, בהם: יערות במבוק ברום של 2225 - 2800 מטר, ויערות Hagenia בגובה של 2800 - 3350 מטר, ואזור שבו גדלים סביונים בגובה של 3440 - 4270 מטר. גורילות ההר מבלות את מרבית זמנן ביערות Hagenia.

רבייה

אם וצאצא רכוב עליה

בעת לידתו שוקל ולד של גורילת ההרים כ-1.8 ק"ג. את חודשיהם הראשונים בחיים מבלים הגורים תוך מגע פיזי צמוד עם האם. במהלך חודשים אלו רוכב הגור על גב אמו. משלב מוקדם האם דואגת להחזיק בגור בצורה כמעט קבועה. הגור מתחיל ללכת בכוחות עצמו לאחר ארבעה או חמישה חודשים, ומתחיל לאכול חלקי צמחים בעצמו מגיל ארבעה עד שישה חודשים. בגיל שמונה חודשים צורך הגור מזון מוצק בקביעות. הגור נגמל מיניקה בגיל שלוש, אולם הוא עשוי להישאר עם אמו גם שנים לאחר מכן.

גורילות הרים נחשבות כתינוקות עד גיל שלוש, ומגיל שלוש ועד שש - צעירים. גורילות הרים זכרים בעלי גב שחור הם זכרים לא בוגרים מגיל שמונה ועד שמתפתחים להם שיניים גדולות ופרווה כסופה בגבם. הביוץ אצל הנקבות מתחיל מגיל שבע או שמונה שנים, והן מולידות גור ראשון בגיל 10-12. זכרים לרוב לא מתרבים לפני גיל 15.

אין עונת רבייה מסויימת. מחזוריות הפוריות בת כ-28 יום, והנקבות פוריות במשך 1-3 ימים. תהליך הביוץ פוסק אצל נקבות 3-5 שנים לאחר שהמליטו. ההיריון אורך שמונה חודשים וחצי. לרוב ממליטות הנקבות גור יחיד אחת ל-6 עד 8 שנים, ובמהלך חייהן שנמשכים כ-40 שנה הן ממליטות רק 2-6 צאצאים.

מבנה חברתי

זכר כסוף גב

גורילות ההרים בעלות יכולות חברתיות גבוהות, וחיים בקבוצות מלוכדות יציבות יחסית, שמתבססות על קשרים בין הזכרים הבוגרים לנקבות. הקשרים החברתיים בין הנקבות חלשים יחסית. קבוצות אלו אינן טריטוריאליות; הזכר כסוף הגב השליט מגן לרוב על קבוצתו, ולא על הטריטוריה. בקבוצות של גורילות ההרים אשר חיות בהרי וירונגה הזכר השליט נשאר בשולט בקבוצה במשך תקופה של 4.7 שנים בממוצע.

61% מן הקבוצות מורכבות מזכר יחיד ומספר נקבות, ו-36% מן הקבוצות כוללות יותר מזכר אחד נוסף על הנקבות. השאר הם זכרים החיים לבד, או קבוצות המורכבות מזכרים בלבד, שבהן יש לרוב זכר בוגר ומספר זכרים צעירים. גודל הקבוצה משתנה בין חמישה לשלושים פרטים, כשבממוצע גודל הקבוצה הוא עשרה פרטים. קבוצה טיפוסית מורכבת מזכר כסוף גב אחד, אשר מנהיג את הקבוצה; זכר שחור גב או שניים, אשר מתפקד כשומר; שלוש עד ארבע נקבות בוגרות אשר בדרך כלל נשארות עם הזכר המנהיג במשך כל החיים; ושלושה עד שישה גורים או צעירים.

מרבית הזכרים, ו-60% מן הנקבות, פורשים מן הקבוצה שבה נולדו. הזכרים עוזבים את הקבוצה בסביבות גיל 11 שנים, ותהליך היציאה מן הקבוצה הוא הדרגתי, כאשר הם מבלים יותר ויותר זמן בשולי הקבוצה עד לפרישתם הסופית ממנה.

הזכר כסוף הגב המנהיג קובע לרוב את תנועתה של הקבוצה, ומוביל אותה למקורות מזון במהלך השנה. הוא גם שומר על הקבוצה מאיומים חיצוניים. כאשר אם עוזבת את הקבוצה או מתה, כסוף הגב הוא הלוקח את הטיפול בצאצאיה, ואף מאפשר להם לישון עמו.

כאשר הזכר השליט מת או נהרג, הקבוצה שאותה הנהיג עשויה להיפגע באופן חמור. אם לא נשאר בקבוצה צאצא זכר שמסוגל לרשת את מקומו, הקבוצה עשויה להתפזר או להישלט על ידי זכר אחר שאינו קשור לקבוצה. כאשר כסוף גב תופס את מקומו כמנהיג קבוצה, הוא עשוי להרוג את כל צאצאיו של השליט הקודם. פעולה זו של הרג צאצאים היא אסטרטגית רבייה יעילה, וכך הנקבות החדשות שהשיג יכולות להתפנות לגדל את צאצאיו שלו. הרג צאצאים לא נצפה בקבוצות יציבות.

התנהגות

הגורילות מפיקות 25 סוגי קולות שונים המוכרים למדע. רבים מקולות אלו משמשים לתקשורת בתוך הקבוצה בצמחייה עבותה. הנהימות והנביחות, שהם הקולות הנשמעים לרוב בעת סיור באזור, מצביעות על מיקומם של פרטים בודדים בקבוצה. שימוש בקולות נעשה גם כאשר נדרשת משמעת תוך כדי אינטראקציות חברתיות; שאגות וצווחות מסמנות אזהרה או התרעה, והן מושמעות לרוב על ידי כסוף הגב. גיהוקים מרעישים עמוקים מצביעים על שביעות רצון ונשמעים לעיתים תכופות בזמני אכילה או מנוחה.

תוקפנות קשה היא תופעה נדירה בקרב קבוצות יציבות, אולם כאשר שתי קבוצות נפגשות עשויים שני הזכרים כסופי הגב המנהיגים אותן להילחם אחד בשני עד מוות, תוך שימוש בשיניים הגורם לפציעות עמוקות. מסיבה זו נפתרים עימותים לרוב באמצעות התנהגות מאיימת והצגת איומים, שנועדו להפחיד בלא להגיע לאלימות פיזית. ריטואל של הצגה מאיימת זו, הנו ייחודי לגורילות ונעשה במספר שלבים:

1. שריקות שמגברות בהדרגה
2. אכילה סמלית
3. עמידה על שתי רגליים
4. השלכת צמחים
5. חבטה בחזה עם הידיים
6. בעיטה עם רגל אחת
7. ריצה מצד אל צד, החלפה משתי רגליים לארבע
8. הטחה וקריעה של צמחייה
9. הכאה בקרקע באמצעות כפות הידיים לסיום ההצגה

מחקר

באוקטובר 1902, במסגרת משלחת לקביעת גבולותיה של מזרח אפריקה הגרמנית, ירה רוברט פון ברינג (1865-1940) בשני קופים גדולים. אחד מן הקופים התאושש מהירי ונשלח למוזיאון הזואולוגי בברלין, שם זיהה פרופסור פאול מאטשי (1861-1926) את הקוף כמין חדש של גורילה והעניק לו את השם Gorilla Beringei על שם המגלה. קרל אקליי, צייד בשירות המוזיאון המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע שרצה לחקור גורילות, שכנע ב-1926 את אלברט הראשון, מלך הבלגים להקים פארק לאומי כדי להגן על בעלי החיים בסביבת הרי וירונגה.

גאורג שאלר החל ב-1959 במחקר תצפיתי על גורילות ההרים שנמשך 20 חודשים. בעקבות המחקר פרסם החוקר שני ספרים: The Mountain Gorilla ו-The Year of the Gorilla. לפני שערך את מחקרו מעט היה ידוע אודות חייהן של גורילות ההרים, ומחקרו שפך אור על המבנה החברתי, מהלך החיים והאקולוגיה בנושא זה. בעקבות שאלר, התחילה בשנת 1967 דיאן פוסי במחקר, אשר נמשך בסופו של דבר 13 שנים, ושבמהלכו ערכה תצפיות, ערכה אומדן מדויק ראשון של גודל האוכלוסייה של הגורילות, ויזמה פעילויות שימור כדוגמת פטרולים למניעת ציד.

באפריל 2007 התפרסם סקר של גודל האוכלוסייה של גורילות ההר בפארק הלאומי בווינדי באוגנדה, ולפיו גדלה האוכלוסייה ב-2% מאז שנת 2002.

ראו גם

דיאן פוסי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גורילת הרים בוויקישיתוף

• עינב ברזני, ביקור בוירונגה עם גורילות ההרים בקונגו, ZCP

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25205274גורילת הרים