גוסטב שרדר

רב החובל גוסטב שרדר במשא ומתן על היתרי כניסה בנמל אנטוורפן

גוסטב שרדר (בגרמנית: Gustav Schroeder; ‏27 בספטמבר 1885–10 בינואר 1959) היה רב חובל גרמני שהתפרסם בשל פיקודו על אוניית הפליטים הגרמנית סנט לואיס. בשנת 1993 הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.

ביוגרפיה

גוסטב שרדר נולד בשנת 1885 בצפון גרמניה באזור הגבול עם דנמרק. בשנת 1902 בהיותו בן 17 עזב את לימודיו התיכוניים ועלה בנמל המבורג כימאי מתלמד על ספינת אימונים. בסיום אימוניו נתקבל כימאי בספינה "גרמניה" שהפליגה בקביעות בקו המבורג - ארצות הברית. לאחר מכן קיבל תפקיד של קצין שני בחברות ספנות שפעלו מהונג קונג. במשך השנים עבד כקצין ספנות בחברות שונות, ביניהן 6 שנים בכלכותה.

בשנת 1921 החל שרדר לעבוד בחברת הספנות "המבורג - ארצות הברית". בשנת 1936 קיבל שרדר מינוי של רב חובל והפליג על ספינות שפעלו עבור ארגון הנופש הנאצי כוח באמצעות שמחה שסיפק הפלגות נופש במחירים זולים לפועלים. במסגרת זו ביצע הפלגות לים התיכון ולסקנדינביה, אף כי שרדר עצמו לא היה חבר המפלגה הנאצית.

היה נשוי עם ילדים.

אוניית הפליטים סנט לואיס

ערך מורחב – סנט לואיס (ספינה)

ב-13 במאי 1939 יצאה הספינה "סנט לואיס" בפיקודו של שרדר מנמל המבורג לכיוון קובה כשעל סיפונה 936 פליטים יהודים שחיפשו מקלט מגרמניה הנאצית. רב החובל שרדר נטל על עצמו סיכון רב בנסיבות התקופה והעניק לנוסעיו היהודים יחס אנושי ומגונן. הוא איפשר לנוסעיו לקיים תפילות וטקסי דת יהודיים.

הנוסעים היהודים, לאחר שש שנות רדיפות וגזרות תחת המשטר הנאצי, לא האמינו כי יזכו ליחס כזה בספינה שמעליה התנוסס דגל צלב הקרס ותמונתו של היטלר הייתה תלויה באולם האירוח של הספינה. שרדר הזהיר את 231 אנשי הצוות באזהרה חמורה שעליהם להעניק לנוסעים את מלוא השירות ותנאי הנוחות, המקובלים כלפי כל הנוסעים בשיט עינוגים בקו ספנות זה. רוב אנשי הצוות נענו לדרישת הקברניט.

ביומנו כתב שרדר:

"קיימת תחושת עצבנות בקרב הנוסעים. למרות זאת כולם משוכנעים שלא יראו את גרמניה יותר. פרידות מרגשות התרחשו. נראה כי לרבים הוקל על הלב בעוזבם את בתיהם. אחרים מקבלים את הדבר קשה. אבל מזג האוויר הנהדר, אוויר הים הצח, מזון טוב ושירות מתחשב יביאו במהרה לאווירה נטולת הדאגות של הפלגה ימית ממושכת. חוויות כואבות שחוו על היבשה יעלמו במהרה על הים ויראו רק כחלום."

הנוסעים החזיקו בידיהם רישיונות שאישרו את כניסתם לקובה, ואולם רישיונות אלו ניתנו באופן לא חוקי על ידי המנהל הכללי להגירה בקובה מנואל בניטס גונסלס וב-15 במאי 1939 החליטה ממשלת קובה כי הרישיונות יהיו בתוקף רק עד ה-6 במאי. נראה שהן נוסעי הספינה והן חברת הספנות ידעו על ביטול הרישיונות אך הם הניחו כי הרישיונות אשר הונפקו זמן רב לפני קבלת החלטת הביטול יכובדו, רק 22 מנוסעי הספינה מילאו אחרי הדרישות החדשות של קובה באשר לרישיונות.

בשבת ה-27 במאי הגיעה הספינה להוואנה שבקובה ואולם נשיא קובה פדריקו לרדו ברו התערב בעצמו בעניין והכריז כי קובה לא תיתן מקלט לפליטים וכי הם אינם רשאים לרדת לחוף. לאחר מסע ומתן בין נציגי הג'וינט היהודי לבין שלטונות קובה שלא צלח, ולאחר הגשת בקשה לחניה בארצות הברית שלא אושרה, נאלצה הספינה לחזור לאירופה.

רב החובל שרדר האט את מסע הספינה, בסרבו לחזור לגרמניה עד אשר יימצא מקום מבטחים לנוסעיו היהודים. הוא אפילו תכנן לתת לספינה להיגרר אל חופי אנגליה ולהתנפץ עליהם, בכוונה לאלץ את השלטונות הבריטיים לקלוט את הפליטים בארצם. לבסוף נמצא פתרון ונוסעים הורשו לרדת לנמל אנטוורפן בבלגיה. רוב הנוסעים ירדו בבלגיה וחלקם באנגליה (אלה מהם שהיו בעלי רישיונות תקפים נשארו בקובה). מבלגיה עבר חלק מן הנוסעים להולנד ולצרפת וחלק נשאר בבלגיה. חלק מהנוסעים נשלח למחנות ההשמדה לאחר הכיבוש הגרמני. על פי מחקר שנערך בשנת 2007 כ-254 מנוסעי הספינה נספו בשואה.

אותות והנצחה

בשנת 1957 הוענק לגוסטב שרדר על ידי ממשלת מערב גרמניה צלב ההצטיינות הפדרלי על פועלו למען נוסעי הספינה. שנתיים לאחר מכן בשנת 1959 הלך גוסטב שרדר לעולמו. לאחר מותו הוענק לשרדר ב-11 במרץ 1993 התואר חסיד אומות העולם על ידי ארגון יד ושם.

בסרט הקולנוע העלילתי מסע הארורים שהופק בשנת 1976 אודות מסע התלאות של הספינה, מגלם את דמותו של רב החובל שרדר השחקן מקס פון סידוב.

בשנת 2000 נקרא רחוב על שמו של גוסטב שרדר בהמבורג.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גוסטב שרדר בוויקישיתוף

• על גוסטב שרדר באתר יד ושם (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30532316גוסטב שרדר