כוח באמצעות שמחה

כוח באמצעות שמחה (בגרמנית Kraft durch Freude, ובראשי תיבות KdF, קָה-דֶה-אֶף) היה גוף ממשלתי גדול לתרבות הפנאי בגרמניה הנאצית, חלק מחזית הפועלים הגרמנית (Deutsche Arbeiterfront), ארגון העובדים הלאומי באותה תקופה.

פעילויות

החל משנת 1933 דאג הקָה-דֶה-אֶף לספק פעילויות פנאי במחירים נמוכים, כמו קונצרטים, טיולים וחופשות בבתי הבראה. אוניות נוסעים גדולות, כמו למשל האונייה וילהלם גוסטלוף, נבנו במיוחד עבור הארגון למטרת שיט תענוגות.

המטרה העיקרית של הארגון הייתה לצמצם את פער המעמדות בכך שפעילויות פנאי "בורגניות" יהפכו לזמינות עבור ההמונים. עד מהרה התפשט הארגון (בין השאר בהשפעת ארגון איטלקי-פאשיסטי מקביל, Dopolavoro, כלומר "אחרי העבודה"), שלח שלוחות גם למקומות עבודה - והפך לאחד הגופים הגדולים ברייך כולו. על פי הנתונים הרשמיים, 2.3 מיליון איש יצאו לחופשת קָה-דֶה-אֶף בשנת 1934. ב-1938 המספר היה 10.3 מיליון.^[1] ב-1939 היו בארגון 7,000 עובדים שכירים ועוד 135,000 מתנדבים, שחולקו ליחידות שעסקו בתחומים כמו ספורט, חינוך ותיירות; תאים של הארגון היו בכל מפעל וסדנה שבהם יותר מעשרים פועלים. על פי כמה הערכות, בשנת 1939 כבר השתתפו 25 מיליון איש.

מכונית "כוח באמצעות שמחה"

הקה-דה-אף החל גם בייצור מכונית זולה, קה-דה-אף-וָאגֶן, שמאוחר יותר נקראה בשם פולקסווגן (בגרמנית: "מכונית העם"). לשם ייצור המכונית נבנתה עיר חדשה כדי לשכן בה את הפועלים, קה-דה-אף-שטאדט (כיום וולפסבורג). חלק מהעבודה בוצע בארבייטסדורף על ידי עובדי כפייה יהודים. הארגון הקים תוכנית חיסכון מיוחדת כדי לאפשר לפועלים פשוטים ליהנות ממכונית. על כל פנים, בעקבות פריצת מלחמת העולם השנייה רוב התוכניות הללו לא יצאו לפועל, והמפעל (כמו שאר הקה-דה-אף) התמקד בתמיכה במאמץ המלחמתי. הכוונה המקורית הייתה שאזרחים גרמנים יקנו את המכונית באמצעות תוכנית חיסכון, ואכן כ-336,000 אנשים הצטרפו לתוכנית. אחרי המלחמה כיבדה פולקסוואגן את ההסכמים.