גבריאל פטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. גבריאל אלינה אוגניה מריה פטיצרפתית: Gabrielle Alina Eugenia Maria Petit) (20 בפברואר 18931 באפריל 1916) הייתה אישה בלגית שריגלה עבור השירות החשאי הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא הוצאה להורג ב-1916, והפכה לגיבורה לאומית בלגית לאחר תום המלחמה[1].

ביוגרפיה

פטי נולדה ב-20 בפברואר 1893 בטורנה להורים ממעמד הפועלים, השנייה מתוך שלושה ילדים. כשגבריאל הייתה בת תשע, נפטרה אימה והיא ואחותה הגדולה הלנה, הושמו בבית יתומים קתולי, אחיות הילד ישו, בברוז'לט על ידי אביה. כשהייתה בת 16 נדרשה לעזוב את המקום[2], עברה לגור בבריסל ועבדה כמוכרת. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הייתה בת 21[3] והתנדבה לשרת בצלב האדום הבלגי[4][5].

פטי הייתה מאורסת לחייל מוריס גוברט, סמל בצבא הבלגי. כשפרצה המלחמה כמה חודשים לאחר מכן, מוריס נפצע והגיע בסופו של דבר לבית חולים באנטוורפן. לאחר נפילת אנטוורפן, הוא הסתתר לפני שחצה את הגבול להולנד ביוני 1915 כדי שיוכל להצטרף מחדש לצבא הבלגי בצד השני של החזית דרך אנגליה[2][5].

ריגול

פעילות הריגול של פטי החלה, כאשר סייעה לארוסה, לחצות את הגבול להולנד.

היא העבירה למודיעין הבריטי מידע על הצבא הגרמני הקיסרי, מידע שנרכש במהלך המסע[4].

היא גויסה בפולקסטון על ידי סוכנות הביון הבריטית וולינגר לונדון. באנגליה היא קיבלה הכשרה קצרה כדי להכין אותה לריגול רכבות. תנועות החיילים הגרמנים ברכבת הועברו על ידה לבעלות הברית. תוך שימוש במספר זהויות בדויות ובתחפושות היא נסעה דרך בלגיה, בין היתר תחת השם הבדוי מדמואזל לגראן (הגדולה)[2]. היא כתבה את הדיווחים על פיסות נייר קטנות שהחביאה בבגדיה[5]. היא עבדה בגזרת איפר במובז', חיה בין חיילי אויב, נטלה זהויות בדויות רבות, אספה מידע על תנועות החיילים הגרמניים, נקודות אסטרטגיות, תנאי החימוש ורשת הרכבות מטעם בעלות הברית[3].

גבריאל הייתה פעילה גם ב" Le Mot du Soldat", הרשת הענפה שהעבירה דואר חשאי בין חיילים בלגים בחזית למשפחותיהם בבלגיה הכבושה. היא גם הייתה מעורבת בהפצת "La Libre Belgique", מגזין התנגדות המחתרת הגדול בבלגיה. ועזרה לחיילים הכלואים מאחורי קווים גרמניים לחצות את הגבול ההולנדי[3][4].

במשפט וההוצאה להורג

פטי נבגדה על ידי גרמני שהציג את עצמו כהולנדי. היא נעצרה על ידי הצבא הגרמני בפברואר 1916. פטי נכלאה בכלא דה סינט-גיליס (פרבר של בריסל). היא כתבה סיסמאות פטריוטיות על קירות התא שלה, שהוסרו כל בוקר על ידי השומרים ולאחר מכן נכתבו מחדש על ידי פטי[2]. בתחילת מרץ 1916 נשפטה והורשעה בגין ריגול, כאשר גזר דין המוות הוטל ב-1 במרץ שלאחר מכן. במהלך משפטה סירבה פטי לחשוף את זהותם של חבריה הסוכנים, למרות הצעות חנינה[4].

ב-1 באפריל 1916, גבריאל פטי נורתה, בהתעקשותו של הצבא הגרמני, על ידי כיתת יורים בשדה ההוצאה להורג הלאומי טיר בשארביק. בדרכה אל המוקד היא סירבה לכסות את עיניה. עם מתן הפקודה, פטיט זעקה "תחי בלגיה, תחי ה..."[2]. מיד לאחר ההוצאה להורג היא נקברה במקום בקבר לא מסומן[4].

הנצחה

שמה של פטי מופיע על אנדרטת המלחמה במתחם ההוצאה להורג, שארביק

סיפורה של פטי נותר עלום עד לאחר המלחמה, כאשר התגלה סיפורה והיא הפכה לגיבורה בלגית. במאי 1919, הוצאה גבריאל פטיט מקברה בשטח ההוצאה להורג. נערכה לה הלוויה ממלכתית, בהשתתפות המלכה אליזבת מבלגיה, הקרדינל מרסייה מבריסל וראש הממשלה לאון דלקרואה נשא נאום. אנשים חלפו על פני הארונות במשך שעה, רבים בדמעות. לאחר מכן נקברו שרידיה (ושל עמיתיה הסוכנים א. בודסון וא. סמקנס) בטקס הצטיינות צבאית מלא בבית העלמין בשארביק[2].

בשנת 1923 נחשף פסל של גבריאל פטי בכיכר סן ז'אן במרכז בבריסל - שוב בנוכחות המלכה אליזבת[2]. במהלך הטקס שרו 700 ילדי בית ספר את ה-Brabançonne. על בסיס הפסל נחרטו מילותיה: "אני אראה להם שאישה בלגית יודעת איך למות"[2]. לפי ההערכה, הפסל הוא האנדרטה הראשונה לאישה ממעמד הפועלים בהיסטוריה האירופית[2][1]. בטורנה מולדתה, נקראה כיכר על שמה[4]. לאחר המלחמה נכתבו מספר ספרים ונעשו סרטים על חייה[4].

לקריאה נוספת

  • דה שאפדרייבר, סופי (2015). גבריאל פטיט: מותה וחייה של מרגלת נשית במלחמת העולם הראשונה. לונדון: בלומסברי אקדמיק. ISBN 9781472590862.
  • סרטון ביוטיוב: מחווה לגבריאלה פטיט (אפריל 2016)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבריאל פטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Gabrielle Petit The Death and Life of a Female Spy in the First World War, Bloomsbury, retrieved 7 February 2015
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 סופי דה שאפדרייבר, גבריאל פטיט: מרגלת מלחמת העולם הראשונה, באתר מגלה את בלגיה, ‏9 בינואר 2022
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 גבריאל פטי, באתר Chemins de Memoire
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Propaganda Postcards of the Great War "Gabrielle Petit" Accessed 12 October 2012
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מארי-כריסטין וינק, זיכרון גבריאל פטיט, באתר Traces of war


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38254416גבריאל פטי