גאר ד'אורסה

גאר ד'אורסה (בצרפתית: Gare d'Orsay) הייתה תחנת רכבת בקו פריז-אורליאן בין השנים 1900–1939, מאז 1986 משמש מבנה התחנה את מוזיאון ד'אורסה.

היסטוריה

באתר התחנה, על גדות נהר הסן החל להבנות ב-1810 "ארמון אורסה" (Palais d'Orsay) שיועד להיות מקום מושבה של מועצת המדינה של צרפת, המבנה לא הושלם מעולם ורק קומת הקרקע שלו שימשה את המועצה מ-1840. ב-1842 השתכן במקום בית משפט מנהלי (Cour des Comptes). לאחר נפילת הקיסרות השנייה ב-1870 הועברו מוסדות הממשל הללו לפאלה רויאל. בלילה שבין ה-23 ל-24 במאי 1871 הועלה המבנה באש על ידי אנשי הקומונה הפריזאית.

שרידי המבנה נרכשו על ידי חברת מסילת הרכבת פריז-אורליאן, שתכננה את מסילת הרכבת החשמלית הראשונה בצרפת. התחנה נחנכה ב-28 במאי 1900 לקראת התערוכה העולמית של פריז ובצידה הדרומי נפתח בית מלון ובו 370 חדרים.

רציפי התחנה, הממוקמת ממש על גדות הסן, הוצפו בעת שיטפון 1910 בפריז. בשנת 1939 הפכה התחנה למיושנת, כיוון שרציפיה הקצרים לא יכלו לשרת את הרכבות הבין-עירוניות הארוכות. לפיכך המשיכה להתקיים כתחנה לרכבת פרוורית בלבד. חברת SNCF מפעילה עד היום את תחנת ה-RER ‏ Musée d'Orsay במרתפי התחנה המקורית.^[1] בעת מלחמת העולם השנייה השתמשו הנאצים בתחנה לשילוח שבויי מלחמה והם אף שבו לאחר סיום המלחמה לתחנה זו. שלטי הנצחה למאורע זה נקבעו על דופן המבנה. כן שימש המבנה כתחנה למיון דואר.

לאחר סגירת התחנה המשיך בית המלון לפעול עד 1973. בין היתר שימש המקום כאתר צילום לסרטי קולנוע. באולם הנשפים המפואר של בית המלון, בו אירח הממשל מסיבות עיתונאים, נשא שארל דה גול את נאומו ב-19 במאי 1958, שהביא לסופה של הרפובליקה הצרפתית הרביעית.

בשנת 1977 החליטה ממשלת צרפת להפוך את מבנה תחנת הרכבת למוזיאון לאמנות. משרד האדריכלים ACT (האדריכלים רנו בארדוו, פייר קולבוק וז'אן־פול פיליפון) נבחרו להתאים את המבנה למטרתו החדשה - וזאת באמצעות הקמת כ-20,000 מטרים רבועים של שטחי תצוגה. המוזיאון נפתח ב-1 בדצמבר 1986 במעמד נשיא צרפת פרנסואה מיטראן. שעון התחנה הגדול ניצב עדיין בחלל המרכזי של המוזיאון.