גאופיט

גֵּאוֹפִיט (באנגלית: Geophyte. בעברית: טְמִיר נִצָּן) הוא צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל־קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת־קרקעי. לעיתים זהו קנה שורש ולעיתים פקעת מהתעבות של גבעול, או בצל מהתעבות של עלים.

מקור המונח ביוונית: גה (γῆ, ge), אדמה + פיט (φυτόν, phyton), צמח. פירושו "צמח אדמה".

הגאופיטים נפוצים בסביבות שבהן עונות משתנות. לדוגמה, לחצב המצוי, שפורח בישראל, יש איבר אגירה תת־קרקעי, והצמח יוצא מעל פני האדמה רק עם תחילת הסתיו. גאופיטים רבים בישראל יוצאים מעל פני האדמה בסתיו ובתחילת החורף, משום שלא משתלם להם לספק אנרגיה לחלקי הצמח העל־קרקעיים בקיץ בגלל חוסר המשקעים. צמחים אלה מכונים גם "מבשרי חורף".

גם במדבר קיימים גאופיטים שיוצאים מעל פני האדמה רק בזמן של גשמים, בהתאמה לנדירות המשקעים במדבר.

ישנם גאופיטים הממלאים מחדש את איבר האגירה שלהם לאחר שנוצל תוכנו, וישנם כאלה היוצרים איבר אגירה חדש במקום הישן שהתרוקן. רועי דיין, שחקר את צמח הכדן, גילה שבזמן התפתחות הפרח יורדת כמות העמילן גם לאחר שנוצרים בצמח חלקים על־קרקעיים ירוקים, ובכדן הירידה נמשכת עד שאיבר האגירה מתרוקן לחלוטין עם הפריחה.

כאמור, איבר האגירה מכיל חומרי תשמורת ולכן מכרסמים שונים ניזונים ממנו. כאמצעי הגנה, פקעת הרקפת מכילה את הרעל ציקלאמינין, וכך נשמרת הפקעת מפני המכרסמים, למעט דורבנים, ומכרסמים אחדים שעמידים לרעל זה.