ג'ינמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ינמן
金門縣
Kinmen
סמל
סמל
דגל
דגל
פסיפס צילומים מנפת ג'ינמן
פסיפס צילומים מנפת ג'ינמן
פסיפס צילומים מנפת ג'ינמן
מדינה / טריטוריה טאיוואןטאיוואן טאיוואן (ROC)
מחוז פוג'יין
נפה ג'ינמן
מושל Yang Cheng-wu
רשות מחוקקת הרשות המחוקקת הטאיוואנית
בירת הנפה
(והעיר הגדולה ביותר)		 ג'ינצ'נג
שפה רשמית סינית קלאסית
שטח 153.011 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בנפה 138.963 (יולי 2018)
 ‑ צפיפות 830 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 24°25′48″N 118°21′35″E / 24.429960692468075°N 118.35967068905461°E / 24.429960692468075; 118.35967068905461
אזור זמן UTC +8
www.kinmen.gov/

ג'ינמן, (באנגלית: Kinmen בסינית: 金門縣 ) המכונה לחלופין Quemoy, היא קבוצת איים המהווה נפה במחוז פוג'יין של הרפובליקה של סין (טאיוואן), מול החוף הדרום-מזרחי של סין היבשתית, או הרפובליקה העממית של סין. קבוצת איים זו שוכנת במרחק של כ-10 קילומטרים מזרחית, מהעיר שיאמן במחוז פוג'יין שביבשת סין, במימיי מפרץ שיאמן (אנ'). מאידך קבוצת איי ג'ינמן ממוקמת במרחק של כ-187 קילומטרים מערבית מקו החוף של האי טאיוואן שמעבר למיצר טאיוואן.

נפת ג'ינמן מורכב מהאי הגדול ג'ינמן ועוד מספר איים, כמו גם העיירה ווּצְ'יוֹ (אנ') (באנגלית: Wuqiu ; בסינית: 烏坵鄕) הממוקמת על האי בעל אותו השם, הנמצא במרחק של 133 קילומטרים מצפון מזרח לשאר המחוז. ג'ינמן הוא אחד משני נפות המהווים את מחוז פוג'יין (אנ') של הרפובליקה של טאיוואן, הנפה השנייה במחוז פוג'יין של טאיוואן, היא נפת לינצ'יאנג הכוללת את איי מטסו.

מיקומם האסטרטגי של איי ג'ינמן במצר טאיוואן הוביל לעימותים רבים בין טאיוואן לסין העממית, שעיצבו את השינויים הפוליטיים ביחסי טאיוואן-סין העממית. באוגוסט 1958, ג'ינמן הופצצה בכבדות על ידי צבא השחרור העממי במהלך משבר מיצר טאיוואן השני (אנ'). הגבלות ההפלגה בין ג'ינמן לאי הראשי של טאיוואן הוסרו רק בשנת 1994 לאחר תום הממשל הצבאי בן עשרות שנים שהיה בג'ינמן. קו מעבורת ישיר לעיר שיאמן שבסין העממית, נחנך בינואר 2001. [1]

הרפובליקה העממית של סין (PRC, סין ) טוענת שנפת ג'ינמן הוא חלק ממחוז פוג'יין של סין העממית ולא שייכת לטאיוואן. סין העממית רואה בעיירה ווצ'יו טריטוריה נפרדת מנפת ג'ינמן; לעומת זאת, טאיוואן (ROC) טוענת כי איי דאדנג ( או טאטנג) הם חלק מנפת ג'ינמן הטאיוואנית, אף על פי שהם למעשה נמצאים תחת שליטת סין העממית והם סופחו לעיר שיאמן וחוברו ליבשת בגשרים.

שמות

ג'ינמן (金門) פירושו 'שער הזהב'. השם תועד לראשונה בשנת 1387 כאשר הקיסר חונגוו מינה את ג'ו דקסינג לנהל את האי ולהגן עליו מפני התקפות של פיראטים.[2] האיות "ג'ינמן" הוא שם [3] [4] שאומץ על ידי הדואר הקיסרי הסיני, כחלק משירות המכס הימי הסיני בראשותו של האירי רוברט הארט (אנ'). הוא מבוסס על הגייה בניב המנדריני הדרומית. ניב זה מדובר בהרחבה במחוזות ג'יאנגסו ואנהוי, כולל העיר נאנג'ינג. משרד החוץ הטאיוואני משתמש בשם "ג'ינמן", [5] בעוד שהמועצה לשמות גאוגרפיים של ארצות הברית נתנה את השם "אי קינמן-Kinmen Island".

Quemoy, הוא השם שניתן לאי באנגלית ובשפות אירופאיות אחרות. ייתכן שמקורו בתעתיק ספרדי או פורטוגזי של הגיית השם, Kim-mûi.[6] זוהי הצורה הנפוצה ביותר של שם האיים באנגלית. לדוגמה, מאמרים ומחקרים העוסקים במשבר הראשון והשני במיצרי טייוואן (תקרית קווימוי[7] ) והוויכוחים בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1960, כאשר האיים זכו לסיקור חדשותי בולט ברחבי העולם. כל הסקירות משתמשות בשם Quemoy. בנוסף, בשנת 2010 שמו של המכון הלאומי לטכנולוגיה בג'ינמן שונה ל- National Quemoy University. החוקר הסיני Kinmen Wei Jian-feng תומך בשימוש בשם Quemoy כדי לחבר טוב יותר את האי.[6] שמו של האי ג'ינמן [8] [9] אומץ על ידי ממשלת טאיוואן בשנת 2009. [10] Kimoi הוא איות שמקורו במערכת הדואר. [11] [12]

היסטוריה

המטה הצבאי של ג'ינמן של שושלת צ'ינג
הכתובת עם הסיסמה " שלושת העקרונות של העם המאחדים את סין " שנכתבה בסינית מסורתית (כתב רשמי של ROC) הוקמה על האי Dadan מול סין היבשתית על ידי הגנרל ג'או באוגוסט 1986.

היסטוריה מוקדמת

בני אדם חיו בג'ינמן כבר לפני אלפי שנים.[13] בתקופת שלטונו של הקיסר יואן (אנ') (317 לספירה) ופלישת "חמשת הברברים" לסין הביאה לבריחת שש משפחות מורחבות דרומה והן התיישבו באיי ג'ינמן, שנקראו אז ווג'ואו.[13] מאוחר יותר מתיישבים נוספים התיישבו באיים בתקופת שושלת טאנג, ושינו את שם המקום מווג'ואו לג'ינמן .[14]

בתקופת שושלת מינג, מהגרים נוספים התיישבו בג'ינמן. הנסיך קוקינגה השתמש בג'ינמן כבסיס לשחרור איי ג'ינמן ופנגחו מההולנדים. הוא כרת עצים כדי לבנות את הצי שלו, וכתוצאה מכריתת היערות המסיבית איי ג'ינמן הפכו לחשופים כתוצאה משחיקת הקרקע.[14]

הנסיך לו, משושלת מינג הדרומית, שהתנגד לכוחות הפולשים של שושלת צ'ינג ברח בשנת 1651 לג'ינמן, ובשנת 1663 ששושלת צ'ינג כבשה את איי ג'ינמן. [15] בתקופת שושלת צ'ינג, אזור ג'ינמן היה חלק ממחוז טונג'אן (אנ').[16][17]

הרפובליקה של סין

לאחר הקמת הרפובליקה של סין (ROC) ב-1912, ג'ינמן הפכה לחלק ממחוז פוג'יין. ב-1913, נפת ג'ינמן הפכה לחלק ממחוז סימינג.[17] נפת ג'ינמן הוקמה בשנת 1914.[17][18] בשנת 1928 עברה הנפה לניהול ישיר של ממשלת המחוז.[17]

יפן כבשה את נפת ג'ינמן במהלך מלחמת סין-יפן השנייה מ-1937 עד 1945. בתקופה זו הועברה ממשלת המחוז לדאדנג.[16]

לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין (PRC) על ידי הקומוניסטים הסיניים באוקטובר 1949, הלאומנים הסינים (ROC) והקומוניסטים הסינים (PRC) טבעו לעצמם את איי נפת ג'ינמן. האיים דאדנג, שיאודנג וג'יאאויו נכבשו על ידי הסינים הקומוניסטים בין 9 באוקטובר[18] ועד ב-15 באוקטובר,[19] 1949. בעוד שהאיים הללו היו עדיין בשליטת הסינים הלאומנים ה-ROC.[20] טענת הסינים הקומיניסטים הייתה שהאיים הם חלק בלתי נפרד מנפת דאדנג, שבעיר שיאמן, במחוז פוג'יין, סין.[21][22]

ב-25 באוקטובר 1949, נחתו כוחות צבא השחרור העממי (PLA) באי ג'ינמן ליד ג'ונינגטו והחל קרב ג'נינגטו (אנ'). כוחות ROC הגנו בהצלחה על האי ומנעו התקפה על טאיוואן.

עם פרוץ מלחמת קוריאה ב-1950, האדמירל בדימוס צ'ארלס מ. קוק ג'וניור (אנ'), יועצו של הנשיא צ'יאנג קאי-שק, התנגד להסגת כוחות הרפובליקה הסינית (ROC-טאיוואן) מג'ינמן-Quemoy. [23] ב-26 ביולי 1950, כוחות ROC באי דאדן (טאטן), שמנו בסך הכל 298 חיילים, הצליחו להדוף מתקפה של כוח של צבא השחרור העממי ה-PLA (של PRC) שמנה 700 חיילים שנחתו באי.[24]  הגנרל דאגלס מקארתור ואנשי צבא אמריקאים אחרים תמכו במאמצי ה-ROC להגן על האיים. [25]

מפה הכוללת את רוב השטח של נפת ג'ינמן ( AMS, 1954)

כוחות צבא השחרור העממי ה-PLA הפגיזו בהרחבה את האי במהלך משבר מיצרי טאיוואן הראשון והשני בשנים 1954–1955 ו-1958 בהתאמה. בשנת 1954, ארצות הברית שקלה להגיב באמצעות נשק גרעיני נגד סין העממית הקומוניסטית (PRC). [26] בשנת 1958, הגנרל נתן פאראגוט טווינינג (אנ') ומפקדי המטות המשולבים האמריקאים היו בדעה שארצות הברית לא צריכה להתיר את אובדן האיים לקומוניסטים והמליצו לנשיא אייזנהאואר להשתמש בכל כוח הכרחי, כולל נשק אטומי כדי למנוע את ההשתלטות הקומוניסטית על האיים. [27]

הביטוי "קוומוי ומאטסו " הפך לחלק מהשפה הפוליטית האמריקאית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1960. במהלך העימותים הפוליטיים שלפני הבחירות, שני המועמדים, סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון והסנאטור ג'ון פ. קנדי, התחייבו להשתמש בכוחות אמריקאים במידת הצורך כדי להגן על טאיוואן (ROC) מפני פלישה של סין העממית הקומוניסטית, שארצות הברית לא הכירה בה כממשלה לגיטימית. אבל בעימות השני ב-7 באוקטובר 1960, שני המועמדים הציגו דעות שונות לגבי האם להשתמש בכוחות אמריקאים כדי להגן על העמדות הקדמיות של טאיוואן, קומוי ומאטסו. הסנאטור קנדי הצהיר שהאיים האלה נמצאים במרחק של 9 קילומטרים מחופי סין ועד 170 קילומטרים מחופי טאיוואן ועל כן הם בלתי ניתנים להגנה מבחינה אסטרטגית ולא היו חיוניים להגנת טאיוואן. סגן הנשיא ניקסון טען שמכיוון שקמוי ומאטסו היו ב"אזור החופש", אין למסור אותם לקומוניסטים כעניין עקרוני. [28][29][30][29][31][32] [33]

האי קווימוי, ג'ינמן רבתי
"האיים שבידי הלאומנים ליד היבשת הסינית הם חלק ממחוז פוג'יין, אך נמצאים כעת תחת ממשל צבאי". (1962)

לאחר העימות השלישי בין המועמדים לנשיאות בארצות הברית, ב-13 באוקטובר 1960, יועציו של קנדי שוחחו עם שר החוץ הרטר ואמרו לו שקנדי מוכן לשנות את עמדתו בסוגיית קווימוי ומאטסו כדי לא לתת לקומוניסטים את הרושם שארצות הברית לא תעמוד מאוחדת כנגד התוקפנות שלהם. ניקסון הצביע על השינוי בעמדתו של קנדי, אך החליט לא ללחוץ על הנקודה בשל חשיבות תפקידה של ארצות הברית במצב המתוח. [34] הסקרים של ניקסון בקרב הרפובליקנים והדמוקרטים הראו תמיכה גורפת בעמדתו בנושא. [35]

איי ג'ינמן הוחזקו על ידי אנשי מילואים של הכוחות הצבאיים של לאומניים הסינים (ROC) מטאיוואן ואמריקאים עד שנת 1987. [36] האיים הוחזרו לידי הממשלה האזרחית הטאיוואנית, באמצע שנות ה-90 של המאה העשרים. מאוחר יותר הותרה ההפלגה מאיי ג'ינמן לסין העממית וחזרה. ההפלגה הישירה בין סין העממית לג'ינמן נפתחה מחדש בינואר 2001 דבר שהביא לפיתוח תיירותי נרחב באיי ג'ינמן ובסין העממית. [37] ההפלגה הישירה לסין העממית הושעתה בשנת 2003 כתוצאה מהתפרצות מגפת הסארס, אך מאז שמוגרה המגפה חודשו ההפלגות הישירות לסין העממית מאיי ג'ינמן. [38] 

אנשי עסקים טאיוואנים רבים משתמשים במעבר דרך ג'ינמן כדי להיכנס ליבשת הסינית. הם רואים בכך דרך זולה וקלה יותר להיכנס לסין מאשר להיכנס דרך הונג קונג. הכניסה לסין העממית מאיי ג'ינמן, התאפשרה בעקבות ביקורי אנשי מפלגות הקואליציה פאן-בלו ( Pan–Blue ) הטאיוונית, ב-2005 בסין העממית והניצחונות החקיקתיים של מפלגת קוומינטנג ה-KMT החברה בקואליציה. ב-2008, הם שהביאו להפשרת יחסי טאיוואן–סין. מאז ג'ינמן חווה פריחה כלכלית ניכרת כי אנשי עסקים סינים ותיירים מגיעים לאיי ג'ינמן ואנשי עסקים טאיוואנים מגיעים לשווקים העצומים של סין בדרך קלה באמצעות מעבורות סדירות הפועלות בין ג'ינמן והיבשת הסינית.

ב-30 ביוני 2014, האי דדן והאי ארדן הועברו מהצבא לאזרחים, המיוצגים על ידי ממשלת נפת ג'ינמן.[39] מאז 1 בינואר 2015, תיירים מסין היבשתית יכלו להגיש בקשות לקבלת היתרי יציאה וכניסה עם הגעתם לג'ינמן. פריבילגיה זו חלה גם על איי פנגחו ומאטסו כאמצעי להגביר את התיירות באיים המרוחקים של טאיוואן. [40]

ב-23 באוגוסט 2019, יום השנה השישים ואחד לתחילתו של משבר מיצרי טייוואן השני, הנשיא צאי אינג-ון ביקר במקדש חללי טאיוואשן (太武山忠烈祠) בהר Taiwu (אנ'), בו הונחו פרחים ופזרו קטורת. [41]

אוכלוסייה

התפלגות האוכלוסייה בין השנים 1985 ועד 2018 [42]
שנה 1985 1990 1995 2000 2005 2010 2015 2018
אוכלוסייה 48,846 42,754 47,394 53,832 76,491 97,364 132,799 138.963

גאוגרפיה

נפת ג'ינמן מורכבת מאיים ואיונים רבים [43] [44][17][45] שכוללים את: קבוצת איי ג'ינמן [46] הכוללת 17 איים ו-9 עיירות. מתוכם 3 איים ו-2 עיירות שנמצאים בשליטת סין העממית.[47] [48] [49][50] [51][52] [53] האי ג'ינמן הוא האי הראשי והוא מחולק ל-4 עיירות.

אקלים

קו הרוחב בו נמצאים איי ג'ינמן הוא מעט צפונית לאזור הטרופי. מבחינת האקלים, כל האיים בנפת ג'ינמן מושפעים מרוחות מכיוונים משתנים. ייתכנו הבדלים בעוצמת הרוח, ופיזור הגשמים והמשקעים אינו אחיד, אך אין הבדל משמעותי באקלים בין האזורים. החורפים חמים וגם הקיץ חם. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא מעל 12°C. הטמפרטורה הממוצעת ביולי ואוגוסט יכולה להגיע ל-28°C. לאורך השנים, כמות המשקעים השנתית בממוצע היא סביב כ-1,050 מ"מ. רוחות המונסון שולטות באזור בחורף ובקיץ.


אקלים בג'ינמן
בממוצע בין השנים 1985–2014
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 16.8 16.5 18.8 22.8 25.8 29.3 31.9 32 31.6 27.4 23.5 19.5 24.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 10 10.1 12.2 16.2 20.6 23.8 25.8 25.7 24.3 20.7 16.5 12.5 18.2
משקעים ממוצעים (מ"מ) 22.1 53.9 69.7 111.02 180.3 156.9 124.1 139.5 52.1 40.51 61.86 31.7 1,043.69
מקור: [54][55]

גאולוגיה

ג'ינמן במפה על מטבע הנצחה בשווי NT$10 שהונפקה לרגל חגיגות יום השנה ה-50 לטאיוואן (1995)

איי ג'ינמן, בדומה ליבשת הסינית, הם סלעי גרניט, בנוסף ישנן כמויות קטנות יותר של אבן חול, בזלת וקונגלומרט, עובי המשקעים משתנה מ-150 מטרים במערב למספר מטרים בלבד, במזרח. [56]

תרבות

פגזי ארטילריה שנורו על ידי צבא השחרור העממי לעבר ג'ינמן בשנות ה-50

תושבי ג'ינמן רואים את עצמם כג'ינמניים, (אנשי דרום פוג'יין), או סינים, אבל לא כל כך טאיוואנים. הם אכן מזדהים כאזרחי טאיוואן ה-ROC, אולם[7] [57] זהותם הסינית החזקה של תושבי ג'ינמן נרקמה בתקופת העימות הצבאי של הרפובליקה הסינית (טאיוואן) עם הרפובליקה העממית של סין (1949–1992) כאשר ג'ינמן הייתה תחת ממשל צבאי.[7] בשנות ה-80, עם ירידה במיליטריזציה והפסקת הממשל הצבאי בטאיוואן, תנועת העצמאות של טאיוואן והמאמצים לדה-סיניזציה התחזקו בטאיוואן.[7] עם זאת, בעיני תושבי ג'ינמן, ההתפתחויות הללו נתפסו בדאגה והייתה תחושה ש"טאיוואן לא הזדהתה לגמרי עם ג'ינמן".[7] רבים חששו שעצמאות הטאיוואנים מסין תוביל לניתוק הקשר עם ג'ינמן.[7] דאגות אלה ממלאות תפקיד חזק גם בפוליטיקה בג'ינמן.[7] מבחינה חוקית, אנשי ג'ינמן אינם טאיוואנים ויש להם זהות ייחודית מזו של הטאיוואנים. "טאיווניזציה" נתפסת בעיני אנשי ג'ינמן כאיום על הזהות התרבותית של העם הג'ינמני. [58]

ג'ינמן בולטת במספר מוצרים תרבותיים ייחודיים. בשל ההפגזות הנרחבות של צבא השחרור העממי בשנות ה-50 על איי ג'ינמן, ג'ינמן התפרסמה בסכינים העשויים מחלקי הפגזים הארטילריים שנורו עליה. אומנים מקומיים אספו כמויות גדולות של שאריות הפגזים וייצרו מהם סכינים באיכות גבוהה המבוקשים על ידי שפים בעולם. בג'ינמן מיוצר המשקה האלכוהולי המפורסם באזור ליקר Kinmen Kaoliang, אחוזי האלכוהול שבמשקה נעים בין 38 ל-63 אחוזי אלכוהול. הליקר מג'ינמן זוכה להערכה רבה על ידי הטאיוואנים. התמחויות קולינריות מקומיות אחרות כוללות אטריות (נודלס) ובשר חזיר או כבשים המוכן באופן מסורתי לאורך הדורות. המאכל נקרא ביף ג'רקי (בקווא) (אנ').

בדומה לאיי ריוקיוס היפנים, גם ג'ינמן ידועה בפסלי האליל שיזה (אליל אריה-הרוח) (風獅爺). [59]

שפה

רבים מתושבי נפת ג'ינמן מדברים הוקיאן (אנ'); הדיאלקט קוואנז'ו Quanzhou (אנ') הוא השולט. רוב התושבים יגידו שהם מדברים ג'ינמנזית, כשהכוונה לשפת הוקיאן הטאיוואנית (אנ'). תושבי העיירה ווצ'יו מדברים בשפת Pu-Xian Min, בניגוד להוקיאן בשאר ג'ינמן.

כלכלה

כלכלתה של ג'ינמן מבוססת בעיקר על תיירות ושירותים בשל קרבתה ליבשת סין. [60] [61]

תיירות

מגדל Juguang, ציון דרך מפורסם בג'ינמן.

בגלל חשיבותם האסטרטגית והצבאית, הפיתוח באיים היה מוגבל. רק ב-2003, ג'ינמן נפתחה לתיירים מפוג'יין שבסין העממית. [62] האי ג'ינמן (האי הראשי מבין איי ג'ינמן) מהווה יעד תיירותי פופולרי לסופי שבוע עבור הטאיוואנים. האי ידוע בכפרים השקטים שלו, בארכיטקטורה בסגנון הישן ובחופים שלו. קבוצות תיירים סיניות וטאיוואניות מבלות גם זמן קצר בסיורים באי תוך כדי ההמתנה בין לוחות הזמנים שבהם מגיעה המעבורת מסין העממית לטיסת ההמשך לטאיוואן ולהפך. שדה התעופה מהווה תחנת ביניים בין סין לטאיוואן. חלקים גדולים מהאי ג'ינמן מהווים את הפארק הלאומי ג'ינמן שבו נמצאים ביצורים ומבנים צבאיים מימי המלחמות, בתי מגורים היסטוריים ונופים טבעיים.

בשנת 2014 היה המספר הגבוה ביותר של נוסעים שנסעו במעבורת בין נמלי ג'ינמן ופוג'יין באותה שנה הגיעו לאי ג'ינמן כ־1.5 מיליון נוסעים. [63] מאז 1 בינואר 2015, תיירים סינים מסין העממית לא נדרשו להגיש בקשות לויזה מראש לביקורים באיי ג'ינמן, פנגחו ומטסו. לחלופין, הם יכולים לבקש את הויזות עם ההגעה בעלות של NT$600 (דולר טאיווני חדש). [64]

עד 2016, הוקמו שני פרויקטי תשתית להגברת התיירות באי המרכזי ג'ינמן. פרויקט אחד כלל הקמת מרכז קונגרסים, ועידות ותערוכות. הפרויקט השני כלל הקמת אתר נופש בדרגת חמישה כוכבים שהוקם על ידי מפתח הנכסים בעיר שיאמן, Wu Youhua, נשיא Xiamen Huatian Group. זו הייתה הפעם הראשונה שאינטרס סיני (מסין העממית) הורשה להשקיע במגזר המלונות בטאיוואן. [65]

אטרקציות תיירותיות

מנהרת ז'איישאן

ענייני התיירות בג'ינמן מנוהלים על ידי לשכת התחבורה והתיירות של ממשלת נפת ג'ינמן. אטרקציות תיירותיות מרכזיות בג'ינמן הן:[17]

מוזיאונים

שלושה מוזיאוני קרבות הארטילריה כנגד איי ג'ינמן, מוזיאון הקרמיקה של ג'ינמן, מוזיאון המוקשים, מוזיאון תרבות העיירה Lieyu, ואחרים.

טֶבַע

אגם צ'י, אגם גוגאנג, פארק חוהו החוף, האי ג'יאנגונג, פארק החוף ג'ינצ'נג, הפארק הלאומי קינמן, אגם לינגשואי, מאגר טיאנפו, פארק ז'ונגג'נג.

מבנים היסטוריים

בית בסגנון מערבי ישן של ביישן, מנהרת הגנת החוף של צ'נגגונג, בית בסגנון מערבי צ'ן שי-יין, קולנוע ג'ינדונג, מגדל ג'וגאנג, כפר התרבות העממית של ג'ינמן, מגדלור ווצ'יו ומנהרת ג'יישאן ואחרים.

מבני דת

מקדש לונגפנג, פגודת מאושן, פגודת וונטאי.

תעשייה

התעשייה בג'ינמן מפורסמת בייצור של ליקר קאוליאנג (אנ') המזוקק מצמח הסורגום. תעשייה זו תופסת כ-75% משוק העבודה של נפת ג'ינמן. תעשיית הליקר מהווה את עמוד השדרה הכלכלי של הנפה. גם תעשיות מסורתיות אחרות מתקיימות באיים, החל מחקלאות, דיג וגידול בעלי חיים.

ג'ינמן מייצרת גם את סכיני ג'ינמן (אנ') הייחודיים, שחומר הגלם לייצורם נאסף משאריות הפגזים שנורו על איי ג'ינמן על ידי צבא השחרור העממי בשנים 1958–1978. [66] [67]

סחורה מיובאת

ג'ינמן מייבאת יותר סחורות מסין העממית מאשר מהאי טאיוואן כי עלות המוצרים הסינים נמוכה יותר כך גם עלות התובלה וזאת כתוצאה מהקרבה של הנפה ליבשת הסינית. במהלך הקמפיין לבחירת מושל המחוז בשנת 2014, כל המועמדים קנו את חומרי הקמפיין שיוצרו במחוזות היבשת, כגון גואנגדונג, ג'ג'יאנג ופוג'יאן במקום מהאי טאיוואן. [68]

פוליטיקה

Yang Cheng-wu, מושל הנפת ג'ינמן המכהן

האי מצביע באופן עקבי עבור הקואומינטנג (KMT). עד תחילת שנות ה-90, תומכי עצמאות טאיוואן טענו שהם שוקלים למסור את ג'ינמן לסין העממית בכל משא ומתן. מאידך תושבי האיים התנגדו באופן נחרץ לצעדים שכאלה.

למפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית הטאיוואנית יש נוכחות מינורית באיי ג'ינמן ובדרך כלל מפלגה זו אינה מציגה מועמדים לעמוד בבחירות המקומיות לראשות נפת ג'ינמן. עם זאת, המפלגה מעניקה מדי פעם תמיכה למועמדים ליברלים או שמאל-מרכז.

נפת ג'ינמן מיוצג על ידי מושב יחיד ברשות (בסינית "יואן" (院)) המחוקקת של טאיוואן. המושל המכהן של נפת ג'ינמן הוא Yang Cheng-wu (בסינית 楊鎮浯 ) מהקומינטנג . [69]

עיירות

חלוקת משנה של נפת ג'ינמן לעיירות
ממשלת נפת ג'ינמן
מועצת נפת ג'ינמן
העיירה ג'ינצ'נג, מושב הנפה של ג'ינמן

נפת ג'ינמן מחולקת לשלוש עיירות עירוניות ושלוש עיירות כפריות. [70] העיירה ג'ינצ'נג היא בירת הנפה והעיירה בגדולה ביותר. ממשלת נפת ג'ינמן ומועצת המחוז ממוקמים בעיירה. בעיירה נמצא גם המשרד הראשי של השירותים המשותפים של איי Kinmen-Matsu. בנפת ג'ינמן יש הכי מעט עיירות כפריות מבין שאר המחוזות בטאיוואן.

ג'ינצ'נג וג'ינשה הן העיירות הגדולות מבין שש העיירות שבנפה. בסך הכל, ישנם בנפת ג'ינמן 37 כפרים.

יחסי מיצרים

במחלוקת הנוגעת למעמדה הבין-לאומי של טאיוואן, הרפובליקה העממית של סין (PRC) תובעת ללא הרף את שטחו של נפת ג'ינמן כחלק ממחוז פוג'יין שלה.[71][72][73] סין טוענת שהאי ווצ'יו (אוקסאו) הוא חלק ממחוז שיויו. [74] מאידך טאיוואן (הרפובליקה של סין) טוענת כי איי דאדנג (טאטנג) בנפת דאדנג, בנפת שיאנג'אן, שיאמן, פוג'יין שבסין העממית, הם חלק מנפת ג'ינמן.[50][75][45]

חינוך

אוניברסיטת קווימוי הלאומית

באוגוסט 2010 הוקמה האוניברסיטה הלאומית קווימוי על בסיס האיחוד של המכון הטכנולוגי הלאומי ג'ינמן והמחלקה למדעים יישומיים של קאושיונג שהוקמה ב-1997.[76] האוניברסיטה ממוקמת בעיר ג'נינג. באיי הנפח נמצאים קמפוסים משניים של האוניברסיטה. מוסדות חינוך נוספים כוללים את התיכון הלאומי ג'ינמן ואת התיכון הלאומי החקלאי והתיכון המקצועי ג'ינמן. באיי ג'ינמן ישנם 24 חטיבות ביניים, בתי ספר יסודיים וגני ילדים.[77]

ממשלת נפת ג'ינמן השקיעה מיליוני דולרים בחינוך. ממוצע ההשקעה בתלמיד עומדת על 20,000 דולר טאיוואני (NT$) לתלמיד. בבתי הספר בנפה לומדים גם תלמידים טאיוואנים שהוריהם אנשי עסקים במחוז פוג'יין שבסין העממית. [78] ממשלת הנפה חותרת לעודד אוניברסיטאות באי טאיוואן ובסין היבשתית להקים סניפים במחוז, כמו גם למשוך סטודנטים מסין העממית שילמדו בג'ינמן. [79]

תשתיות

תחנת כוח טשאן

חשמל

חברת החשמל ג'ינמן-פאוור נוסדה בשנת 1967 והקימה בהדרגה חמש תחנות כוח במחוז והייתה אחראית על אספקת החשמל לכל תושבי איי ג'ינמן. בעבר היא הסתמכה על סולר להפעלת הטורבינות של התחנות, שיצר עומס עלויות גבוה על קופת המחוז. מאז 1992, הממשלה המרכזית של טאיוואן ROC אישרה לחברת החשמל הממשלתית Taiwan Power Company (Taipower) לנהל את מערכות החשמל במחוז. כל המימון של הפרויקטים לפיתוח מערכות החשמל באיי ג'ינמן מומן על ידי Taipower. ביולי 1997, חברת ג'ינמן פאוור התאגדה רשמית ל-Taipower. בשנת 1999 נבנתה תחנת הכוח טשאן שהופעלה בדיזל וספקה חשמל לרשת ג'ינמן. לאחר הכנסת תחנת הכוח טשאן לפעולה שאר תחנות הכוח הקטנות יותר הפסיקו לפעול כדי להוזיל עלויות.[77] במחוז מופעלת גם חוות הרוח בשם Jinmen Wind עם קיבולת ייצור של של 4 MW ומערכת פוטו -וולטאית בהספק של 9 MW. [80] [81]

כבל תקשורת תת-ימי

באוגוסט 2012 נפת ג'ינמן והעיר שיאמן שבסין העממית השיקו את כבל התקשורת התת-ימי הראשון בין שתי המדינות. הפרויקט יצא לדרך בשנת 1996 ובנייתו ארכה 16 שנים.[82]

מערכת התקשורת מורכבת משני כבלים, האחד באורך 11 קילומטרים שיוצא מאגם טזו באי ג'ינמן ומגיע להר גואניין שליד העיר שיאמן שבסין העממית. הכבל השני באורך 9.7 קילומטרים היוצא מ-Guningtou שבאי ג'ינמן ומתחבר לאי דאדנג שבשליטת סין העממית. המערכת היא מערכת בעלת קיבולת שידור דו-צדדית של 90 Gbit/s, שתתרחב בעתיד על פי הביקוש.[82]

אספקת מים

מפעל לטיפול במים בג'ינמן

הביקוש היומי למים בג'ינמן עומד על 50,000 קוב (מטר מעוקב או טון מים) מים, המשמשים את משקי הבית, תעשיות ומגזרי חקלאות. עלות ייצור 1 קוב מים המיוצר בג'ינמן עולה כ-50–60 דולר טאיוואנים (NT$ ). העלות עולה ל-70 דולר במהלך חודשי הקיץ. במצב בצורת קיצוני, משלוח מים מהאי טאיוואן עשוי לעלות עד 200 דולר טאיוואנים לקוב מים. מכיוון שתושבי ג'ינמן משלמים רק 10 NT$ עבור כל קוב מים שהם צורכים, עלות אספקת המים הפכה לנטל כבד על ממשלת המחוז. [83]

במשך עשרות שנים, ג'ינמן מתמודדת עם קשיים באספקת מים לתושביה בשל האגמים הרדודים שלה, היעדר גשמים ומגבלות גאוגרפיות אשר הופכות את בניית מאגרי המים וסכרים לבלתי אפשריים. כתוצאה מכך, ג'ינמן עושה שימוש יתר במי התהום, דבר שגרם לעליית מליחות המים והקרקע.

בתחילת ספטמבר 2013 הסכימה ממשלת סין העממית לספק לג'ינמן מים מהעיר ג'ינג'יאנג (אנ') שבמחוז פוג'יין. הסכם אספקת המים נחתם רשמית ב-20 ביולי 2015 בג'ינמן בין מנהל מפעל המים של נפת ג'ינמן, Weng Wen-kuei (翁文貴) ויו"ר חברת המים של העיר ג'ינג'יאנג Fujian Water Supply Co, Zhu Jinliang (朱金良). [84]

קו המים החל להזרים מים רשמית ב-5 באוגוסט 2018 בטקס שנערך הן בנפת ג'ינמן והן בעיר ג'ינג'יאנג שבסין העממית. [85]

תחבורה

נמל התעופה ג'ינמן
מזח שויטאו

אוויר

נמל התעופה ג'ינמן (אנ'), משרת את האי ג'ינמן לתעופת פנים. הוא ממוקם בעיר ג'ינהו. הנמל מחבר את ג'ינמן עם נמל התעופה פנגחו, בארכיפלג פנגחו ונמלי תעופה נוספים באי טאיוואן.

ים

אנשים המגיעים מסין העממית יכולים גם לבקר בג'ינמן באמצעות מעבורות היוצאת מהעיר שיאמן ומהעיר צ'ואנג'ואו המגיעות למזח Shuitou בעיר ג'ינצ'נג. [86] מעבורת ג'ינמן לעיר שיאמן, מהווה נתיב תחבורה פופולרי בין היבשת הסינית וג'ינמן, לתיירים טאיוואנים וסינים כאחד, עם קישורים זמינים (אוטובוסים ומוניות) בין נמלי המעבורות ונמל התעופה ג'ינמן (עבור יעדים בטאיוואן) ונמל התעופה של שיאמן ותחנת הרכבת הצפונית שלה (עבור יעדים ביבשת הסינית). מעבורת Kinmen-Quanzhou זמינה רק לנוסעים מקומיים ומחזיקי דרכונים זרים אינם מורשים להשתמש בשירות זה.

נמל ימי מסחרי חדש נבנה בסמוך למזח שויטאו. נמל זה מטפל ברוב המטענים הימיים אל ג'ינמן וממנה. בעבר רוב תנועת המטענים טופלה בנמל קטן יותר הנמצא בפינה הדרום מזרחית של האי בעיר ג'ינהו. בעבר, בזמן ההפגזות הארטילריות מהיבשת הסינית, נעשה שימוש בנמל תת-קרקעי ששימש לאספקה לאי בתקופות משבר ועימותים מלחמתיים. הנמל הוקם במנהרות ג'איישאן (אנ') שבקצה הדרום מערבי של האי. במשך השנים נמל זה הוצא משימוש והפך לאתר תיירות.

כבישים

גשר קינמן (אנ'), באורך 5.4 קילומטרים מחבר את האי ג'ינמן והאי לייו (אנ'), הוקם בעלות מוערכת של NT$7.5 מיליארד דולר טאיוואני (כ־250 מיליון דולר אמריקאי). [87] [88]

באוקטובר 2019 הכריזה סין העממית על תוכנית לבניית גשר המקשר את העיר שיאמן עם ג'ינמן. המועצה לענייני היבשת של טאיוואן (MAC) אמרה כי התוכניות הסיניות נעשו באופן חד צדדי על ידי סין העממית כחלק מהתוכניות של סין להשתלט על טאיוואן וכניסיון לחלק את החברה והמועצה הטאיוונית והיא לא רואה צורך בגשרים המקשרים בין מטסו או ג'ינמן לסין. [89]

גלריה

קישורים חיצוניים וקריאה נוספת

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Quartly, Jules (30 בספטמבר 2004). "'The Gibraltar of Asia' and a 'Park in the Ocean'". Taipei Times. נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Wei, Jian-feng (2006). "An Examination of Cultural Identity of Residents of Quemoy (Kinmen)" (PDF). Intercultural Communication Studies. 15 (1): 134. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באפריל 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Postal Romanization (באנגלית). Taipei, Taiwan: Directorate General of Posts. 1961. p. 6. Kinmen (AF) and Taiwan (9) are both postal romanization.
  4. ^ Postal Romanization, p. 4.
  5. ^ Ministry of Foreign Affairs, Republic of China (Taiwan) (2019). "2019–2020 Taiwan at a Glance" (PDF). pp. 1, 22. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 Wei, Jian-feng (2009). "'Quemoy' or 'Kinmen'?: A Translation Strategy for Communication" (PDF). Intercultural Communication Studies. 18 (2): 176. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באפריל 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 di Genova, Trista (11 ביולי 2007). "Study Explores the 'Kinmen Identity'". China Post. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2011. נבדק ב-20 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Taiwan Place Names". Pīnyīn.info (בChinese (Taiwan) and אנגלית). נבדק ב-15 בספטמבר 2020. Jinmen / Jinmen / Kinmen County {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ ]"ISO 7098:1982 Documentation — Romanization of Chinese". ISO (באנגלית). נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Shih, Hsiu-chuan (18 בספטמבר 2008). "Hanyu Pinyin to be Standard System in 2009". Taipei Times. נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Index to Map of China (2nd ed.). Shanghai: Far Eastern Geographical Establishment. 1915. p. 31. Kimoi Island (Kinmen) 金門島 Fukien ... ... 福建 ... 24.23N 118.20E
  12. ^ Stanford, Edward (1908). Atlas of the Chinese Empire (1 ed.). London: The China Island Mission. p. 24. Kimoi I. (Kinmen)
  13. ^ 13.0 13.1 "About the Park". Kinmen National Park. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 14.0 14.1 "History". Lonely Planet. אורכב מ-המקור ב-20 באפריל 2016. נבדק ב-24 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Wakeman, Frederic (1986). The Great Enterprise : The Manchu Reconstruction of Imperial Order in Seventeenth-Century China. Berkeley: University of California Press. p. 114. ISBN 0-520-04804-0.
  16. ^ 16.0 16.1 "Kinmen Awareness". Kinmen County Government. 8 בדצמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2018. נבדק ב-10 באוגוסט 2019. Long belonging to the administration of Tungan Prefecture of Fujian Province, Kinmen had begun its county administration since 1915.{...}In 1937, the County Government was moved to Dadeng for battle and it was later returned to Kinmen after the victory in 1935.{...}The minerals within Kinmen County include china clay and granite. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 17.5 Cíhǎi 辞海 (בסינית) (6th ed.). Shanghai: Shanghai cishu chubanshe. 2009. p. 1124. ISBN 9787532628599. 金门 县名。在福建省东南海上、泉州市西南部。现由台湾省管辖。由以金门岛为主的大、小59个岛屿组成。面积149平方千米，人口约6.45万（2004年）。明置金门千户所，清设金门县丞，属同安县。1913年改隶思明县，1914年析置金门县。1928年直属福建省。农产有甘薯、花生等。矿产有玻璃砂、高岭土、铝土、煤。工业有机械、食品等。特产贡糖、高粱酒、金门马等。通公路。名胜古迹有成功洞、鲁王墓、水尾塔等。{...}金门岛 亦称"大金门岛"、"吾洲屿"。在福建省东南部、厦门港口外台湾海峡中。属金门县，现由台湾省管辖。岛形如哑铃，东西宽，南北狭，中多丘陵，沿海多港湾、口岸。东西长约20千米，面积131.7平方千米。其西有小金门岛。名胜古迹有牧马侯（陈渊）祠、鲁王墓、海印寺、古岗湖、中山纪念林等。
  18. ^ 18.0 18.1 "Jiànzhì yángé" 建治沿革 [Jianzhi History]. Quánzhōu Shì rénmín zhèngfǔ (בסינית פשוטה). נבדק ב-10 באוגוסט 2019. 民国3年7月，金门自思明县析出置县，隶属厦门道。{...}民国22年(1933){...}12月13日，四省分别更名为闽海、延建、兴泉、龙汀。兴泉省辖莆田、仙游、晋江、南安、安溪、惠安、同安、金门、永春、德化、大田、思明十二县 ，治设晋江(今泉州市区)。{...}民国23年7月，全省设立十个行政督察区，永春、德化、惠安属第四行政督察区(专署驻仙游)，晋江、南安、安溪、金门属第五行政督察区(专署驻同安)。民国24年(1935)10月，全省改为7个行政督察区、l市。惠安、晋江、南安、金门、安溪、永春、德化属第四区(专署驻同安)。民国26年4月，南安县治徙溪美。10月，日本侵略军攻陷金门岛及烈屿，金门县政府迁到大嶝乡。{...}民国27年(1938){...}8月，金门县政务由南安县兼摄。{...}民国32年(1943)9月，全省调整为8个行政督察区、2个市。第四区专署仍驻永春，下辖永春、安溪、金门、南安、晋江、惠安等九县。德化改属第六区(专署驻龙岩)。 {...}1949年8月24日，福建省人民政府(省会福州)成立。8、9月间，南安、永春、惠安、晋江、安溪相继解放。9月， 全省划为八个行政督察区。9月9日，第五行政督察专员公署成立，辖晋江、南安、同安、惠安、安溪、永春、仙游、莆田、金门(待统一)等九县。公署设晋江县城(今泉州市区)。10月9日，金门县大嶝岛、小嶝岛及角屿解放。11月24日，德化解放，归入第七行政督察区(专署驻永安县)。 　1950年{...}10月17日，政务院批准德化县划归晋江区专员公署管辖；1951年1月正式接管。至此， 晋江区辖有晋江、南安、同安、安溪、永春、德化、莆田、仙游、惠安、金门(待统一)十县。{...}1955年3月12日，奉省人民委员会令，晋江区专员公署改称晋江专员公署，4月1日正式实行。同年5月，省人民政府宣布成立金门县政府。{...}1970年{...}6月18日，福建省革命委员会决定实行。于是,全区辖有泉州市及晋江、惠安、南安、同安、安溪、永春、德化、金门(待统一)八县。同年12月25日，划金门县大嶝公社归同安县管辖。{...}1992年3月6日，国务院批准，晋江撤县设市，领原晋江县行政区域，由泉州代管。1992年5月1日。晋江市人民政府成立，至此，泉州市计辖l区、2市、6县：鲤城区、石狮市、晋江市、惠安县、南安县、安溪县、永春县、德化县、金门县，(待统一)。 {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Táiwān lìshǐ dìtú 臺灣歷史地圖 [Taiwan Historical Maps] (בChinese (Taiwan)) (Expanded and Revised ed.). Taipei: Taiwan lishi bowuguan. 2018. pp. 154, 158. ISBN 978-986-05-5274-4. 古寧頭戰役地圖1949年10月 大嶝島（原屬金門縣） 1共軍佔領大嶝、小嶝、角嶼10.15 小嶝島（原屬金門縣）角嶼{...}大嶝島 小嶝島 角嶼
  20. ^ "05-19 Táiwān dǎoyǔ miànjī" 05-19 臺灣島嶼面積 [Location and Area of Islands in Taiwan] (ODS) (בChinese (Taiwan) and אנגלית). נבדק ב-20 באוקטובר 2019 – via Ministry of the Interior. 05-19 金門縣島嶼及面積 Area of Islands in Kinmen County 區域別 Locality 面積(平方公里) Area (km2){...}外圍島嶼 Offshore Islet{...}大嶝 Dadeng 22.7500 小嶝 Xiaodeng 3.3100 角嶝 Jiaodeng 2.4400{...}資料來源：金門縣政府。 Source： Kinmen County Government. 附 註： 1.大嶝、小嶝、角嶝目前由中國大陸管轄，烏坵鄉由金門縣政府代管。 2.總面積151.656平方公里(不含大小嶝角嶝，含烏坵1.2平方公里)，部分無人島未列入。 Remark： 1.Dadeng, Xiaodeng, Jiaodeng are governed by Mainland China, Wuqiu belongs to other county but mandated by Kinmen County Government. 2.Total Area of Kinmen is 151.656 km2(Exclude Dadeng, Xiaodeng, Jiaodeng, Include Wuqiu 1.2 km2), some unmanned islands and reefs are not listed. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Dàdèng jiēdào" 大嶝街道. Xiàmén Shì Xiángān Qū rénmín zhèngfǔ (בסינית פשוטה). 12 ביולי 2019. אורכב מ-המקור ב-9 באוגוסט 2019. נבדק ב-10 באוגוסט 2019. 大嶝街道位于厦门市翔安区东南部，隔海北与南安市石井镇毗邻，南与金门岛相对，西南与厦门岛相望，由大嶝、小嶝、角屿三个岛屿组成，总人口约2.6万人，土地面积13.2平方公里，海岸线25.15公里，{...}一方面加快大嶝战地旅游设施建设，另一方面开辟了"游三岛、登白哈、看金门"的旅游航线，组建了一支豪华舒适的旅游船队。 {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Mèilì Xiángān" 魅力翔安. Xiàmén Shì Xiángān Qū rénmín zhèngfǔ (בסינית פשוטה). אורכב מ-המקור ב-9 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. 翔安区设立于2003年10月19日。陆地总面积420平方公里，海域面积134平方公里，下辖一街（大嶝街道）、四镇（新店、马巷、内厝和新圩），{...}大嶝岛 小嶝岛 角屿 白蛤礁 {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Lin, Hsiao-ting (6 באפריל 2012). "Taiwan's Secret Ally". Hoover Institution. ארכיון מ-6 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בספטמבר 2019. In early July, Chiang was seriously considering withdrawing from Quemoy and other tiny coastal possessions off Southeast China to bolster Taiwan's defense and free up 33,000 combat troops for the Korean theater. Even though Cooke fully supported the Nationalist government's probable participation in the Korean War, he vehemently opposed the evacuation from Quemoy. Cooke was convinced that it would not only look weak to the Chinese Communists but damage morale in Taiwan and the entire free world. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Lin, Ma-teng 林馬騰 (2009). Mì dǎo: Dà èr dǎn de mìjìng mìshǐ 秘島：大二膽的秘境秘史 (בChinese (Taiwan)). Lín Mǎténg wénshǐ gōngzuò shì. ISBN 978-957-41-6438-7.
  25. ^ Lu, Fang-shang 呂芳上, ed. (2011). Jiǎng Zhōngzhèng rìjì yǔ mínguó shǐ yánjiū 蔣中正日記與民國史研究 [Chiang Kai-Shek's Diaries and the Study of Republican Chinese History] (בChinese (Taiwan)). Vol. 2nd. Taipei: Shijie datong chuban youxian gongsi. p. 643. 其實國府堅守金馬最初是受到美國鼓勵的{...}國府{...}考慮放棄金門，但因東盟總麥克阿瑟將軍（Douglas MacArthur）不贊成{...}韓戰過後到第一次臺海危機（1954年9月至1955年4月）爆發之前，美方也不願中共拿下外島，鼓勵國府增派受美援訓練的部隊駐守外島。
  26. ^ Wong, Edward; Yang, Xiyun (16 בספטמבר 2011). "Once a Redoubt Against China, Taiwan's Outpost Evolves". The New York Times. ארכיון מ-26 באוגוסט 2017. נבדק ב-27 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Joint History Office, Office of the Chairman of the Joint Chiefs of Staff (2012). The Chairmanship of the Joint Chiefs of Staff 1949–2012 (PDF). Washington, D.C. p. 93. ארכיון (PDF) מ-13 במאי 2017. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  28. ^ Norris, Robert B. (29 בנובמבר 2010). "Quemoy and Matsu: A Historical Footnote Revisited". American Diplomacy. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2018. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ 29.0 29.1 October 7, 1960 Presidential Candidates Debate. Event occurs at 52:34. אורכב מ-המקור ב-16 באפריל 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite AV media}}: (עזרה)
  30. ^ Matthews, Chris (2013). Chris Matthews Complete Library. Simon and Schuster. p. Chris Matthews, Chris Matthews Complete Library E-book Box Set: Tip and the Gipper, Jack Kennedy, Hardball, Kennedy & Nixon, Now, Let Me Tell You What I Really Think, and American, Simon and Schuster, 2013-10-01. (באנגלית). ISBN 9781476764696.
  31. ^ "Television Debates: Transcript: Second Debate". pp. 53, 58–61. ארכיון מ-21 באוגוסט 2019. נבדק ב-21 באוגוסט 2019 – via John F. Kennedy Presidential Library and Museum. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ The Joint Appearances of Senator John F. Kennedy and Vice President Richard M. Nixon and Other 1960 Campaign Presentations. US Government Printing Office. 1961. p. 163 – via Google Books.
  33. ^ "Presidential Debate in Washington, DC". The American Presidency Project. UC Santa Barbara. 16 באוקטובר 1961. נבדק ב-4 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Nixon, Richard (1978). RN: The Memoirs of Richard Nixon. Simon & Schuster. p. 272. ISBN 0-446-93259-0 – via Internet Archive. Once again I hit hard on the Quemoy-Matsu issue, stating that Kennedy's willingness to surrender the islands to the Communists under threat of war was no different from submitting to blackmail. Shortly after the third debate I learned that one of Kennedy's top foreign policy advisers had telephoned Secretary of State Herter to say that Kennedy did not want to give the Communists the impression that America would not stand united against aggression and was therefore prepared to revise his position in order not to appear to oppose the administration on this issue. I saw this as Kennedy's way of trying to slide away from an unpopular position, and my immediate inclination was not to let him get away with it. But the Quemoy-Matsu situation was so tense, and the importance of America's role in discouraging Communist aggression was so great, that I decided not to press the point if Kennedy modified his stand. I pointed out how his changed attitude reflected his lack of experience, and then let the issue drop.
  35. ^ Lasky, Victor (1963). J.F.K.: The Man and the Myth. New York City: Macmillan Company. p. 444 – via Internet Archive.
  36. ^ 《國軍屠殺越南難民的三七事件》你不知道的台灣. pchome.com.tw. 7 במרץ 2008. ארכיון מ-8 בספטמבר 2015. נבדק ב-11 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Backgrounder: Milestones in Cross-Straits Relations Over 30 Years". Taiwan Affairs Office of the State Council PRC. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-4 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Vol. 4, Issue 1". Global Taiwan Institute. ארכיון מ-28 בינואר 2019. נבדק ב-27 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Jiang Hopeful of Chinese Landing Visas to Islands". Taipei Times. 1 ביולי 2014. p. 3. ארכיון מ-14 ביולי 2014. נבדק ב-19 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Huang, Hui-min; Low, Y. F. (30 בדצמבר 2014). "Annual Ridership on Kinmen-Fujian Ferry Services Tops 1.5 Million". Focus Taiwan News Channel. Central News Agency. אורכב מ-המקור ב-31 בדצמבר 2014. נבדק ב-2 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Chen, Kuan-lin 陳冠霖 (24 באוגוסט 2019). "823 jì bài xiānliè zǒngtǒng Cài Yīngwén: Wù wàng 823 jīngshén" 823祭拜先烈 總統蔡英文：勿忘823精神. Jīnmén rìbào (בChinese (Taiwan)). אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2019. נבדק ב-21 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Taiwan Population: Fuchien Province: Kinmen County | Economic Indicators | CEIC, www.ceicdata.com
  43. ^ "Jīnmén Xiàn xíngzhèng qūyù tú" 金門縣行政區域圖 (jpg) (Map) (בChinese (Taiwan)). ארכיון מ-8 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. 北碇島 母嶼 白巖 草嶼 東割 烽遂角 后嶼 官澳礁 西園嶼 建功嶼 黑巖 大巖嶼 烏礁 桂子礁 獅嶼 牛心礁 小擔 檳榔嶼 烈嶼 復興嶼 猛虎嶼 兔嶼 石山 大膽島 二擔島 三擔島 四擔島 五擔 大坵島 小坵島 {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Jīnmén dìqū xiànzhì (jìnzhǐ) shuǐyù tú" 金門地區限制（禁止）水域圖 (PDF) (Map) (בChinese (Taiwan)). Mainland Affairs Council. ארכיון (PDF) מ-3 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. 二．限制水域範圍：大金門地區低潮線向外延伸東方海面四千至六千公尺，南方海面八千至一萬公尺，北碇以東海面四千公 尺，大、二膽南海面二千公尺一線以內海域 三、禁止水域範圍：大金門地區低潮線向外延伸東方海面四千公尺，南方海面八千公尺，馬山北方一千五百公尺，北碇以東 海面四千公尺，大、二膽北、西、南海面二千公尺，小金門西海面、檳榔嶼、三腳礁、牛心礁、赤角礁一線以內海域 {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ 45.0 45.1 Kim, Vivien, ed. (2003). Taiwan. Insight Guides. APA Publications. p. 222. ISBN 9789812349668 – via Internet Archive. Kinmen is actually an archipelago of 15 islands. Three of them, however, are controlled by China, and only two of the Taiwan-controlled islands – Kinmen main island and Hsiao Kinmen (Little Kinmen) – are open to tourism.
  46. ^ "Geographic Environment". Kinmen National Park. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2018. נבדק ב-27 ביולי 2019. The 12 islands and islets comprising Kinmen mainland, Lieyu (small Kinmen), Da Dan, Er Dan, Dong Ding, Beiding, Cao islet, Hou islet, Jiangong islet, Fuxing islet, Menghu islet, Shi islet occupy an area of 150 square meters in total. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Chinese Communist Order of Battle, East China Coast". CIA. 14 באוגוסט 1950. נבדק ב-11 באוגוסט 2019. 2. The 11 Artillery Regiment is at Ningpo. The 12 and 13 Artillery Regiments moved to South Fukien, and are in Tateng (118-20, 24–35) and Hsiaoteng (11825, 2435) Islands and Amoy respectively. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Central Intelligence Bulletin". CIA. 1 בדצמבר 1955. p. 6. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. After a lull of several weeks in artillery duels in the Quemoy area, Chinese Nationalist 155mm howitzers on 28 November fired 240 rounds at a causeway which the Chinese Communists are constructing between the mainland and Tateng Island, four to five miles north of Quemoy. Communist artillery responded with 680 rounds. No major damage was reported. {redacted} 2. The Chinese Communists began constructing the 6,300-foot causeway to Tateng apparently in early November. Such a link with the mainland would facilitate supply of Communist military positions on Tateng. Communist artillery now on the island is believed to include only 76mm guns, but 122mm or larger weapons could take any point on Quemoy under fire.{redacted {{cite web}}: (עזרה)}}
  49. ^ "Implications of US-ChiCom Geneva Deadlock". CIA. 29 בנובמבר 1955. p. 6. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. 2. {redacted}ChiComs are building a causeway to link Tateng Island, the Communist territory nearest Quemoy, to mainland. 3.{redacted}several thousand troops (recently arrived in Amoy from Shanghai) will be garrisoned on Tateng after the causeway is completed (in next two months). {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 50.0 50.1 "Xíngzhèng miànjī" 行政面積. Jīnmén Xiàn zhèngfǔ mínzhèng chǔ (בChinese (Taiwan)). 29 בינואר 2019. אורכב מ-המקור ב-7 ביוני 2019. נבדק ב-9 באוגוסט 2019. 外圍 島嶼 面積單位： (平方公里） 大嶝 22.7500 小嶝 3.3100 角嶼 2.4400{...}附記 本縣縣境總面積153.011平方公里。 (不含中共管轄之大小嶝、角嶼) {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 新辰 陳 (11 ביולי 2016). "1607 金門 馬山觀測所 馬山觀測站 馬山播音站 地下坑道 還我河山 望遠鏡瞭望 金門國家公園 台灣金門旅遊53". נבדק ב-9 במאי 2020 – via Flickr. 小嶝 Siao Deng {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ (Report). {{cite report}}: חסר או ריק |title= (עזרה)
  53. ^ Copp, DeWitt; Peck, Marshall (1962). The Odd Day. New York City: William Morrow & Company. p. 8 – via Internet Archive. Chiao I.
  54. ^ אקלים באי ג'ינמן לפי אתר meteoblue
  55. ^ אקלים בג'ינמן לפי אתר www.ksjh.km.edu
  56. ^ Liou, Tai-sheng; Lu, Hsueh-yu; Lin, Cheng-kuo; Lin, Wayne; Chang, Yu-te; Chien, Jeng-ming; Chen, Wen-fu (2009). "Geochemical Investigation of Groundwater in a Granitic Island: A Case Study from Kinmen Island, Taiwan". Environmental Geology (באנגלית). 58 (7): 1575. Bibcode:2009EnGeo..58.1575L. doi:10.1007/s00254-008-1664-7.
  57. ^ Wei, Jian-feng (2006). "An Examination of Cultural Identity of Residents of Quemoy (Kinmen)" (PDF). Intercultural Communication Studies. 15 (1): 136–137. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באפריל 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ Wan, Tsun-Lun. "Language Revitalization and Perceived Language Shift: A Case of Kinmenese Hokkien". Chinese History and Society / Berliner China-Hefte (Preprint) – via ResearchGate.
  59. ^ "Wind Lion God". Kinmen National Park. 6 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2012. נבדק ב-20 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Hu, Meidong; Li, Dapeng (2004). "Islands Brought Closer by Culture, Tours and Mazu Belief". Taiwan Affairs Office of the State Council. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2005. נבדק ב-11 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Commentary: Direct, Cross-Strait Three Exchanges Irresistible". Chinataiwan.org. 28 באוקטובר 2003. ארכיון מ-16 בפברואר 2012. נבדק ב-1 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Jennings, Ralph (15 בפברואר 2007). "Chinese Tourists Flock to Taiwan's Kinmen Island". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ "Over 1.5 Mil. Have Ridden with Kinmen-Fujian Ferry". China Post. Central News Agency. 31 בדצמבר 2014. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2015. נבדק ב-19 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Tang, Pei-chun; Lee, Hsin-yin (10 בדצמבר 2014). "Taiwanese Offshore Islands to Ease Travel for Chinese from Jan. 1". Focus Taiwan News Channel. Central News Agency. אורכב מ-המקור ב-10 בדצמבר 2014. נבדק ב-10 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ Smith, Glenn (2011–2012). "MICE Development Hits Kinmen". TTGmice. אורכב מ-המקור ב-30 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "Current Situations". Kinmen County Industrial Department and Investment Promotion Committee. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2014. נבדק ב-19 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Hu, Zep; Chou, Yi-ling; Kao, Evelyn (24 במאי 2015). "Kinmen Knives Symbolize Cross-Strait Peace: Chinese Official". Focus Taiwan News Channel. Central News Agency. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2015. נבדק ב-11 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ "Kinmen Candidates Prefer China-Produced Campaign Materials". Want China Times. 20 בנובמבר 2014. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2015. נבדק ב-11 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Introduction to the Magistrate". Kinmen County Government. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2021. נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ "Township Characteristics". Kinmen County Government. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2020. נבדק ב-9 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "2018 nián tǒngjì yòng qūhuà dàimǎ hé chéng-xiāng huàfēn dàimǎ: Quánzhōu Shì" 2018年统计用区划代码和城乡划分代码：泉州市 [2018 Statistical Area Numbers and Rural-Urban Area Numbers: Quanzhou City]. Guójiā tǒngjì jú (בסינית פשוטה). נבדק ב-10 באוגוסט 2019. 统计用区划代码 名称{...}350527000000 金门县{... {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Xia, Zhengnong 夏征农; Chen, Zhili 陈至立, eds. (2009). Cíhǎi 辞海 (בסינית) (6th, in Color ed.). Shanghai: Shanghai cishu chubanshe. p. 1863. ISBN 9787532628599. 泉州{...}辖丰泽、鲤城、洛江、泉港四区和惠安、安溪、永春、德化、金门五县，代管晋江、石狮、南安三市。
  73. ^ "Quánzhōu Shì lìshǐ yángé" 泉州市历史沿革 [Quanzhou City Historical Development]. Xzqh.org (בסינית פשוטה). 14 ביולי 2015. נבדק ב-10 באוגוסט 2019. 1949年8月至11月除金门县外各县相继解放，{...}自1949年9月起除续领原辖晋江、惠安、南安、安溪、永泰、德化、莆田、仙游、金门、同安10县外，1951年从晋江县析出城区和近郊建县级泉州市。{...}2003年末，全市总户数1715866户，总人口6626204人，其中非农业人口1696232人（均不包括金门县在内）； {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "Hǎidǎo zīyuán" 海岛资源. Pútián Shì Xiùyǔ Qū rénmín zhèngfǔ (בסינית פשוטה). 7 בספטמבר 2017. ארכיון מ-11 באוקטובר 2019. נבדק ב-11 באוקטובר 2019. （二）海岛分布 境内海岛主要分布在三大海湾内。兴化湾南部（包括埭头半岛）有海岛32个，其中居民岛3个。南日群岛（包括十八列岛）有海岛65个，其中居民岛5个；平海湾有海岛9个，全为无居民岛；湄洲湾有海岛14个，其中居民岛1个；湄洲湾周边（包括湄洲岛、虎狮列岛）有海岛13个，其中居民岛1个；鸬鹚周边（包括鸬鹚岛）有海岛4个，全为无居民岛；乌丘屿周边（包括乌丘屿）有海岛4个，其中居民岛1个。 {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "05-19 Táiwān dǎoyǔ miànjī" 05-19 臺灣島嶼面積 [05-19 Area of Islands in Taiwan] (ODS). Ministry of the Interior (בChinese (Taiwan) and אנגלית). נבדק ב-20 באוקטובר 2019. 外圍島嶼 小計 Subtotal 29.8550 Offshore 大嶝 Dadeng 22.7500 Islet 小嶝 Xiaodeng 3.3100 角嶝 Jiaodeng 2.4400 附 註： 1.大嶝、小嶝、角嶝目前由中國大陸管轄，烏坵鄉由金門縣政府代管 {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Lin, Szu-yu; Ni, Kuo-yen; Kuo, Deborah (1 באוגוסט 2010). "NTU Lauded as Best University in All Chinese Communities". Focus Taiwan News Channel. Central News Agency. אורכב מ-המקור ב-8 באוגוסט 2012. נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ^ 77.0 77.1 "Kinmen Awareness". Kinmen County Government. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2016. נבדק ב-5 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Lin, Miao-jung (23 ביוני 2002). "Students Get Green Light to Study in Kinmen". Taipei Times. ארכיון מ-3 במרץ 2016. נבדק ב-11 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ "Development Strategies". Kinmen County Industrial Department and Investment Promotion Committee. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016. נבדק ב-11 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ "Overview of the Development of Renewable Energy". Taipower. 28 בדצמבר 2020. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2021. נבדק ב-31 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "The Largest in Taiwan! Taipower's First Grid-Connected 2-MW Energy Storage System Operates Today in Kinmen Instant Power Rescue within 0.2 Second". Ministry of Economic Affairs, R.O.C. 14 במאי 2020. נבדק ב-16 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ 82.0 82.1 "Chunghwa Telecom Hails Submarine Cable to Xiamen". Taipei Times. 22 באוגוסט 2012. p. 3. ארכיון מ-11 במאי 2014. נבדק ב-19 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ "Kinmen-Fujian Water Pipeline to be Agreed at Upcoming Cross-Strait Talks". Want China Times. 22 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-1 באוגוסט 2015. נבדק ב-11 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "Kinmen Water Deal Not a Security Risk: Official". Taipei Times. 21 ביולי 2015. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-20 בנובמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ Lu, Yi-hsuan (6 באוגוסט 2018). "Kinmen Starts Importing Chinese Water". Taipei Times. ארכיון מ-20 באפריל 2019. נבדק ב-20 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ "Ferry from Xiamen to Kinmen, Taiwan". Amoy Trip. 25 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2014. נבדק ב-19 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ Lee, Hsin-yin (9 בינואר 2011). "Construction of Kinmen Bridge Begins". Focus Taiwan News Channel. Central News Agency. אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2011. נבדק ב-9 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ "Construction for Kinmen Bridge Begins and President Ma Hopes It Becomes a New Landmark for Kinmen". kinmen.gov.tw. 13 בנובמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2015. נבדק ב-19 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Teng, Pei-ju (14 באוקטובר 2019). "China Announces 'initial Plans' to Build Bridges to Taiwan's Outlying Islands Matsu, Kinmen". Taiwan News. ארכיון מ-15 באוקטובר 2019. נבדק ב-15 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36252072ג'ינמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ינמן&oldid=2321529"