ג'יי בושינסקי

ג'יי בושינסקי

לידה	8 בדצמבר 1932 בפאלו, ניו יורק
פטירה	2 במאי 2018 (בגיל 85)

ג'יי (יוסף) בושינסקי (באנגלית: Jay Bushinsky;‏ 8 בדצמבר 1932 – 2 במאי 2018), היה מבכירי כתבי החוץ במזרח התיכון, יו"ר תא הכתבים הזרים בישראל, ממקימי CNN, מחושפי פושעי מלחמה נאצים, חבר בהיכל התהילה של העיתונות בשיקגו, וזוכה פרס שידור הרדיו הטוב ביותר של ה-Overseas Press Club לשנת 1974, על עבודתו במהלך מלחמת יום הכיפורים.

ג'יי בושינסקי החל את דרכו העיתונאית בשנת 1963, עם הצטרפותו לעיתון "מיאמי הראלד", שם שימש כתב ועורך. בשנת 1966 נשלח לישראל לשמש ראש דסק המזרח התיכון מטעם העיתון "Chicago Daily News". בשנת 1967 הצטרף לרשת החדשות האמריקאית Group W של Westinghouse, שימש כתב הרשת במשך 40 שנה וסיקר את כל האירועים והתהפוכות במזרח התיכון, לרבות מלחמות ישראל, הפלישה הטורקית לקפריסין, ההפיכה באיראן, רצח סאדאת ועוד. בשנת 1968 נבחר לשמש יו"ר תא כתבי החוץ בישראל, תפקיד שמילא במשך שלוש שנים. בשנת 1978 החל לשדר לרשתות טלוויזיה בינלאומיות כגון ITN, ‏WWOR האמריקאית ורשת Fox News. בשנת 1980 מונה למנהל הסניף של CNN במזרח התיכון, וביצע עבור הרשת את השידור הלווייני הראשון שלה מעבר לים. החל משנת 1984 היה בעל טור קבוע בעיתון "שיקגו סאן טיימס", ובשנת 1997, בשלהי הקריירה העיתונאית שלו, שימש כתב מדיני של העיתון "ג'רוזלם פוסט".

ראשית חייו

ג'יי (יוסף) בושינסקי נולד ב-8 בדצמבר 1932 בבאפלו שבניו-יורק ליהושע ("שייקה") בושינסקי ולמלכה לבית קורלניק. הייתה לו אחות גדולה, סילביה. הוריו היגרו מרוסיה לארצות הברית בתחילת המאה ה-20 והצטרפו לבני משפחתם שנמלטו מפרעות פרוסקורוב ב-1919. בהיותו בן 10 התייתם מאביו, שלקה בהתקף לב.

דודיו היו העיתונאי והסופר האידישאי אברהם קורלניק ויעקב לישצ'נסקי, מגדולי הדמוגרפים של העולם היהודי בתקופת השואה.

עם פטירת אביו המשפחה עברה לניו-יורק. בושינסקי התקבל לבית הספר התיכון High School of Music & Art בזכות נגינתו בחליל צד ובפיקולו. בד בבד, הצטרף לתנועת "הבונים" ולמד עברית בבית הספר היהודי "הרצליה" בניו-יורק.

בהיותו בן 19 יצא בושינסקי לטיול אופניים ברחבי אירופה ובהזדמנות זו ביקר את סבו וסבתו, דוד וטובה קורלניק, שהתגוררו ברחביה בירושלים. במהלך ביקור זה פגש את דבורה (לבית אפטה) וכעבור שנה השניים נישאו.

בשנת 1952 חזר בושינסקי לארצות הברית והשלים לימודי תואר ראשון בחינוך בקווינס קולג' בניו-יורק. בשנת 1955 התנדב לצבא האמריקאי ובשל שליטתו בשפה הצרפתית ובשפה העברית הוצב ביחידת הקישור לצבאות זרים בבסיס חיל האוויר האמריקאי בוויסבאדן בגרמניה.

ב-1956 היה לחיל האמריקאי הראשון שדרך בישראל לאחר מבצע קדש. בשנת 1957, עם שחרורו, עבד כמורה בתיכון בניו-יורק ובד בבד למד לתואר שני בהיסטוריה ב"ישיבה יוניברסטי". עם סיום התואר ב-1959 שב לישראל והחל בלימודי ערבית באוניברסיטה העברית אצל פרופסור יוסף יואל ריבלין. במקביל, ניגן כחלילן בתזמורת ירושלים רשות השידור.

בהשראת דודו, ברל קורלניק שהיה ממייסדי העיתון "מעריב", החליט להיכנס לעולם העיתונות. ב-1961 שימש קצין הקשר לעיתונות הזרה במשפט אייכמן. הוא הושפע מאוד מהמשפט ולימים עסק בשאלת העמדתם לדין של פושעים נאצים, הרכוש היהודי וכספי הנספים שנעלמו בשווייץ. כמו כן היה מחושפי הארכיון הגרמני הנאצי בבאד ארולסן ופתיחתו לציבור.

מיד לאחר המשפט חזר לניו-יורק, זכה במלגה יוקרתית והחל ללמוד עיתונות באוניברסיטת קולומביה (קישור באנגלית). לימים אמר כי “לא ניתן להיות עיתונאי רציני מבלי ללמוד את המקצוע".

עבודתו העיתונאית

בשנת 1966 נשלח בושינסקי לסקר את הנעשה במזרח התיכון מטעם העיתון "שיקגו דיילי ניוז" ומטעם תחנות הרדיו האמריקאיות GROUP W של רשת WESTINGHOUSE. האירוע המשמעותי הראשון אותו סיקר היה פרוץ מלחמת ששת הימים, בתקופה בה היה איפול תקשורתי מוחלט והתקשורת הערבית ציירה תמונה שונה לחלוטין. ב-5 ביוני כמעט ונהרג מאש צלפים ירדנים במהלך הקרב על ג'אבל מוכאבר. הכדורים פילחו את מכונית הוולבו בה נסע. אותה מכונית הופיעה באלבום הניצחון של המלחמה על רקע הגעת הכוחות הישראלים לשערי ארמון הנציב. אחד משידוריו שזכה לתהודה רבה במיוחד, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית, היה כיבוש העיר העתיקה ושחרור הכותל.

בשנת 1970 נלווה לכוחות הקומנדו של סיירת הצנחנים שנחתו באי שדואן ב-22 בינואר. רשמיו ממבצע "רודוס" שתכליתו הייתה לחטוף חיילים מצרים בעיצומה של מלחמת ההתשה הוזכרו בספר ״לירושלים ובחזרה״, מאת סול בלו, חתן פרס נובל לספרות.

בדצמבר 1971 נשלח לסקר את מלחמת הודו-פקיסטן, שם נעצר על רקע המתיחות בין הודו לארצות הברית ולאחר התערבות של משרד החוץ האמריקאי שוחרר וגורש בחלוף 48 שעות.

בשנת 1972 סיקר את השתלטות סיירת מטכ״ל על חוטפי מטוס ״סבנה״ ואת הטבח שביצע קוזו אוקמוטו בנמל התעופה לוד.

באוקטובר 1973 היה מראשוני העיתונאים שעלו צפונה וסיקרו את פרוץ מלחמת יום הכיפורים ממוצב השליטה הקדמי בנפח. שם היה עד בין השאר לביעור כל המסמכים המסווגים מחשש שאלו ייתפסו בידי הסורים. במהלך המלחמה כמעט ונהרג כשמטוסי מיג סוריים ניסו לפגוע במכונית הוולוו שבה נסע בחושבם שמדובר בשר הביטחון דאז, משה דיין. את סיום המלחמה סיקר בקילומטר ה-101 כשדיווח על הסכמי הפרדת הכוחות.

במרץ 1973 נשלח לסודאן לסקר את השתלטות ארגון "ספטמבר השחור" על שגרירות סעודיה, אירוע שבמהלכו נרצח השגריר האמריקאי וסגנו.

ביולי 1974 סיקר את הפלישה הטורקית לקפריסין, שם נפצע קל מפגיעת רסיס מפצצה שהטילו הטורקים על בית חולים שממנו דיווח.

ב-1975 נסע למצרים לראיין את שר החוץ המצרי בוטרוס בוטרוס ראלי, ובכותרת העיתון "שיקגו דיילי ניוז" כתב בפעם הראשונה על כוונת מצרים ליזום מהלך של שלום עם ישראל.

ב-1977 היה אורחו האישי של יורש העצר הירדני שאף הטיס אותו לסיור מעל בקעת הירדן, שם סיפר על הנכונות הירדנית לוותר על התביעה להשבת הגדה המערבית. באותה שנה ביקר גם בדמשק ופגש את רב הקהילה היהודית שחיה תחת משטרו של חאפז אל אסד.

ב-1978 קיבל היתר חריג להיכנס כעיתונאי אמריקאי לברית המועצות הקומוניסטית וביקש ממארחיו לבקר באומן, עיר הולדתה של אמו, משם דיווח על קבר מוזנח שהיה מוכר למקומיים כקבר של הרבי נחמן. בנסיעה זו פרסם סדרת כתבות על מצבם של מסורבי העלייה בהם הפיזיקאי ויקטור ברייאלובסקי, יורי שטרן ונתן שרנסקי, שנכלא באשמת ריגול.

בשנת 1979 סיקר את ההפיכה באיראן והיה מאחרוני העיתונאים המערביים שעזבו את טהרן. במהלך שהותו שם ניצל ממוות כשמשמרות המהפכה ירו והרגו את עמיתו שעמד לידו, ג׳ו אלכס מוריס מה"לוס אנג'לס טיימס", ופעם ניצל כשעריק איראני נכנס בכוח למכוניתו ומשמרות המהפכה דלקו אחריו.

בספטמבר 1979 הגיע לביירות, שם ערך ריאיון בלעדי עם ראש אש"ף יאסר ערפאת. ערפאת אמר אז בריאיון שהוא יסתפק במדינה צנועה ביריחו.

בשנת 1980, בעקבות פנייה של ריס שונפלד, הצטרף למיזם החדש שלו ושל טד טרנר, והוא הקמת רשת טלוויזיה שתשדר חדשות 24 שעות ביממה. השידור הלווייני הראשון של רשת CNN בוצע על ידי בושינסקי מירושלים. במשך חמש שנות עבודתו כראש הסניף של הרשת במזרח התיכון, הוא סיקר בין השאר את רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת באוקטובר 1981 ואת מלחמת לבנון הראשונה. באותה מלחמה נפצע נהגו כשמכונית תופת התפוצצה לידם בפתח מלון אלכסנדר בביירות. באותה תקופה קבל על כך שאין היגיון בדרישה של הצנזורה לאסור עליו לדווח מישראל את המידע שברשותו בעוד שעמיתיו עקפו את מגבלות הצנזורה כשהעבירו את אותו המידע ממדינות אחרות. בשנת 1984 קיבל מעמד של בעל טור שבועי בעיתון שיקגו סאן טיימס. הטור, שעסק במגוון רחב של נושאים במזרח התיכון, היה בסינדיקציה בעשרות עיתונים ברחבי העולם.

בינואר 1991 סיקר עבור תחנות הרדיו של GROUP W תחת CBS את מתקפת הטילים על ישראל. בעודו מדווח בשידור חי על הנעשה, ביתו שממנו שידר, נפגע מהדף של טיל סקאד שפגע פגיעה ישירה בבית סמוך.

ב-1997, בשלהי הקריירה שלו, מונה לשמש כתב מדיני של העיתון ג'רוזלם פוסט בעוד בנו, אביב בושינסקי, שימש כתב מדיני בגלי צה"ל ולאחר מכן דוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

חשיפת פושעים נאציים

בשנת 1975 החל בושינסקי בסדרת פרסומים עם צ'ארלס ניקודימוס, ויליאם קלמנטס ובארי פלטשר על פושעים נאצים שהסתננו לארצות הברית תוך הסתרת עברם. בזכות קשריו של בושינסקי עם רב-פקד גרשון לנגספלדר ממחלקה 06 במשטרת ישראל, אסף ראיות ועדויות מניצולים על פושעים נאצים שהצליחו להיטמע בקהילה האמריקאית. כתוצאה מהפרסומים שנמשכו מספר שנים, מחלקת ההגירה האמריקאית פתחה בהליכי גירוש הפושעים ועל פי רוב הללו נשפטו על פשעיהם בארצות מוצאם. בהם: פריץ וואלוס, פיודור פדורנקו, ג'והן דמייניוק, ליודאס קייריס, סטאטיס צ'נקוס, הארכיבישוף ואלריאן טריפה ועוד.

בעקבות פעילותו זו, גורמים שהזדהו כחברים בקהילה האוקראינית בארצות הברית איימו על חייו.

מספר שנים מאוחר יותר, הוא החל להתחקות אחר סגנו של אדולף אייכמן, אלואיס ברונר, שהסתתר כנראה תחת חסות משטר אסד בדמשק. בשיתוף עם בני הזוג ביאטה וסרג' קלארספלד פרסם בושינסקי סרט דוקומנטרי, "הנאצי האחרון", אודות תעלומת ברונר.

חייו האישיים

בושינסקי היה נשוי לדבורה, מורה וציירת. להם שלושה ילדים, ביניהם אביב בושינסקי.

פעילות אקדמית

היה מחלוצי לימוד מקצוע העיתונות באקדמיה בישראל ולימד באוניברסיטת תל אביב, במגמה לעיתונות. הקורס "עריכת חדשות" היה הקורס המעשי המרכזי.

פרסים

• 1974 – פרס שידור הרדיו הטוב ביותר של overseas press club על סיקור מלחמת יום הכיפורים
• 1978 – פרס הגילדה של שיקגו על חשיפת פושעי מלחמה נאצים
• 1979 – פרס אוניברסיטת דארטמות' ניו-המפשיר על דווח כלכלי יוצא דופן
• 2002 – כניסה ל"היכל התהילה" של העיתונאות – שיקגו ג'ורנליזם

עיתונים בהם שימש ככתב

• Chicago Daily News^{[דרוש מקור]}
• שיקגו סאן-טיימס
• The Melbourne Herald^{[דרוש מקור]}
• The Christian Science Monitor^{[דרוש מקור]}
• וושינגטון טיימס^{[דרוש מקור]}
• ג'רוזלם פוסט
• ג'רוזלם ריפורט^{[דרוש מקור]}
• ג'ואיש כרוניקל^{[דרוש מקור]}
• Boston Herald^{[דרוש מקור]}
• סן פרנסיסקו כרוניקל^{[דרוש מקור]}
• The Atlanta Journal-Constitution^{[דרוש מקור]}
• Toronto Sun^{[דרוש מקור]}
• Miami Herald^{[דרוש מקור]}

רשתות רדיו בהן שידר

• רשת CBS
• GROUP W

בין תחנות הרדיו המפורסמות ברשת:

• WINS בניו-יורק
• KYW בפילדלפיה
• WBZ בבוסטון
• KFWB בלוס-אנג'לס
• KDKA בסן פרנסיסקו
• WMAQ בשיקגו
• DB3 רדיו מלבורן
• BBC – הופעות אורח מיוחדות

רשתות טלוויזיה בהן שידר

• ITNA
• פוקס ניוז
• GLOBAL TELEVISION NETWORK קנדה
• WPIX ערוץ 5 ניו-יורק
• WWOR ערוץ 9 ניו-יורק
• CNN

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31361477ג'יי בושינסקי