ג'יימס קוליפ
 | |
| ג'יימס קוליפ במשרדו באוניברסיטת מקגיל בשנת 1930 | |
| לידה | 20 בנובמבר 1892 |
|---|---|
| פטירה | 19 ביוני 1965 (בגיל 72) |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | קנדה |
| תרומות עיקריות | |
| הפקת תמצית אינסולין המתאימה לטיפול בחולי סוכרת | |
ג'יימס ברטרם קוליפ (James Bertram Collip, 20 בנובמבר 1892 בלוויל, אונטריו, קנדה - 19 ביוני 1965, לונדון, אונטריו, קנדה) היה ביוכימאי קנדי. נודע בשל תפקידו המרכזי בצוות המחקר אשר זיקק לראשונה אינסולין.[1]
תחילת דרכו וזיקוק האינסולין
בשנת 1916, קוליפ קיבל תואר דוקטור בביוכימיה מאוניברסיטת טורונטו. כבר בשנה שלפני כן קיבל מינוי לסגל אוניברסיטת אלברטה – מינוי, אשר פתח עבורו קריירה ארוכה ופרודוקטיבית כחוקר רפואי.[1]
בסתיו 1921, בזמן שקוליפ היה בשנת שבתון מאוניברסיטת אלברטה, פרופסור ג'ון מקלאוד ביקש ממנו להצטרף לצוות שחקר את ההפרשה הפנימית של הלבלב.[2] כאשר קוליפ הוזמן לצוות שפעל תחת מקלאוד, שני חוקרים שהיו חברים בצוות זה - פרדריק בנטינג וצ'ארלס בסט - הצליחו ליצור תמצית של רקמות לבלב שהצליחה להוריד את רמות הסוכר בדם, אך פתרון זה לא התאים עדיין לטיפול בבני אדם: ב-11 בינואר 1922, בבית החולים הכללי בטורונטו, ד"ר אד ג'פרי הזריק את התמצית ללאונרד תומפסון, נער בן 14 שסבל באותה עת מרעב קשה ומתסמינים חמורים אחרים של סוכרת. התמצית נקראה 15cc ותוארה כ"רפש חום וסמיך". הטיפול שנערך באמצעותה נחל כישלון.[3][1]
בהקשר זה, כישוריו של קוליפ כביוכימאי הוכחו כבעלי ערך: בינואר 1922 הוא פיתח שיטה ליצור תמצית חדשה של 5cc, שהייתה תמצית טהורה של אינסולין.[1] הניסוי על הנער לאונרד תומפסון חודש ב-23 בינואר 1922, כאשר ניתנה לו התמצית החדשה והטהורה, בכמות של 10 מילימטר יותר מאשר בניסוי הקודם, ולמשך 24 שעות. הפעם תוצאות הניסוי היו מוצלחות ביותר. בבוקר ה-29 בינואר, הסוכר בדם של לאונרד תומפסון עמד על רמה של 520 מ"ג/ ד"ל. בבוקר שלמחרת, הסוכר בדמו עמד על רמה של 120 מ"ג/ ד"ל. לאונרד תומפסון המשיך לקבל את התמצית של קוליפ במשך 10 ימים נוספים, וחל שיפור ניכר במצבו הקליני: התמצית חיסלה אצלו תסמיני סוכרת חמורים (קטונוריה וגליקוזוריה). בעקבות ההצלחה, קוליפ יצר את האינסולין הראשון המתאים לשימוש עבור בני אדם, והוא הופק בייצור המוני.[3]
ביחד עם בסט ובנטינג, קוליפ רשם פטנט על האינסולין הטהור שמחקרו אפשר להפיק.[2] בשנת 1923, פרדריק בנטינג וג'ון מקלאוד זכו ביחד בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה על גילוי האינסולין. פרדריק חלק את הפרס עם צ'ארלס בסט, וג'ון מקלאוד חלק את הפרס עם קוליפ לאות כבוד ותודה על עזרתו במחקר.[1]
ריב עם בנטינג וקשיים בייצור האינסולין במעבדה גרמו לקוליפ לחזור לאלברטה בסוף שנת השבתון שלו.[2]
המשך דרכו
במשך השנים שאחר כך, קוליפ התעמק במחקר אנדוקרינולוגי, והיה אחד הראשונים לבודד את הורמון יותרת התריס. בשנת 1928 הוא החליף את מורו לשעבר, ארצ'יבלד מקלום, כפרופסור לביוכימיה באוניברסיטת מקגיל. שם, במשך עשור, הוא ותלמידיו הובילו מחקרים בתחום האנדוקרינולוגיה והיו חלוצים בחקר הורמונים הפועלים בשחלה וגונדוטרופינים.[2]
בשנת 1925 קוליפ הפך חבר בחברה המלכותית של קנדה (אנ'), ובשנת 1933 הפך חבר בחברה המלכותית של בריטניה.[4]
בשנת 1936 קוליפ זכה במדליית פלוול (אנ') הניתנת על תרומה יוצאת דופן למדע הביולוגיה. מדליה זו מצטרפת לפרסים שונים שבהם זכה לאורך שנות עבודתו כחוקר.[5][6]
כדמות דומיננטית במחקר הרפואי הקנדי, קוליפ כיהן כדיקאן בית הספר לרפואה באוניברסיטת אונטריו המערבית בין השנים 1947-1961.[2]
קישורים חיצוניים
- James Bertram Collip - LIVING HISTORY- UNIVERSITY OF TORONTO
- James Bertram Collip - The Canadian Encyclopedia
- James Bertram Collip-DIAPEDIA
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 James Bertram Collip | Living History, livinghistory.med.utoronto.ca (ארכיון)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Bliss, Michael. "James Bertram Collip". The Canadian Encyclopedia (באנגלית). נבדק ב-2017-05-25.
- ^ 3.0 3.1 James Bertram Collip - Introduction to diabetes mellitus - Diapedia, The Living Textbook of Diabetes, www.diapedia.org (באנגלית) (ארכיון)
- ^ Dr. James Bertram Collip, 1892-1965, Alberta Medical Assoiation (ארכיון)
- ^ Richard R Trail, James Bertram Collip, Royal College of Physicians
- ^ PAST AWARD WINNERS, Royal Society of Canada
28964452ג'יימס קוליפ