ג'ורג' קנאזע
ג'ורג' קנאזע (נולד ב-31 ביולי 1941) הוא פרופסור מן המניין, מופקד הקתדרה לחקר ולטיפוח השפה והספרות הערבית על שם בן-חביב בחוג לערבית ושותף לקתדרה של אונסק"ו לדיאלוג בין תרבותי באוניברסיטת חיפה, ונשיא המוסד האקדמי נצרת.
ביוגרפיה
קנאזע נולד וגדל בנצרת למשפחה ערבית-נוצרית. בנצרת סיים בית ספר עממי ותיכון. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, עבד בעיריית נצרת ואחר כך כמורה בבית הספר היסודי בכפר סולם שליד עפולה. עשה תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ובשפה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בשנים 1962–1964, ותואר שני בשפה וספרות ערבית ותרבות האסלאם בשנים 1964–1966. הושפע מהפרופסורים מאיר יעקב קיסטר, יהושע בלאו, מאיר פלסנר ופסח שנער. עבודת המאסטר שלו עסקה ברטוריקה הערבית בימי הביניים והיא נערכה בהדרכתו של פרופסור פסח שנער. בסיום לימודיו עבד כמורה בבית ספר תיכון עירוני בנצרת וב-1967 התחיל לעבוד בחוג לערבית של מה שהיה אז המכון האוניברסיטאי של חיפה, שהיה תחילתה של אוניברסיטת חיפה. עשה דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שבארצות הברית בשפה וספרות ערבית בשנים 1969–1971. נושא הדיסרטציה היה "כתאב אל-צנאעתין של אבו הלאל אל-עסכרי (אנ') - ניתוח ביקורתי". מדריכיו לדוקטורט היו הפרופסורים סיגר בוניבקר (Seeger Bonebakker) וגוסטב פון גרונבאום. ב-1972 מונה למרצה באוניברסיטת חיפה, וב-1999 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1972 נבחר לראש החוג לערבית באוניברסיטה והיה הערבי הראשון שמכהן כראש חוג באוניברסיטה ישראלית. שימש כראש החוג לפרקים שונים שמסתכמים ב-13 שנה. מאז 1996 הוא מופקד הקתדרה לערבית על שם דיאנה ונתנאל בן-חביב ומאז 2001 הוא שותף לקתדרה של אונסק"ו לדיאלוג בין תרבותי. החל מ-1972 יושב בוועד המנהל של המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה וישב בוועד המנהל של המכון לחקר החינוך הערבי באוניברסיטה ושימש בה גם כיועץ לסטודנטים ערבים. היה מרצה באוניברסיטת תל אביב בין השנים 1971–1974. החל משנת 1974 עד 2004 הוא מרצה עם קביעות במכללה הערבית לחינוך בחיפה. שהה בשבתונים באוניברסיטת מדינת ניו-יורק בבינגהמתון, באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, בסמינר המזרחי של אוניברסיטת טיבינגן בגרמניה, באוניברסיטת פורטלנד שבמדינת אורגון, ארצות הברית, ובאוניברסיטת היידלברג שבגרמניה.
היה חבר הוועדה לתכנון החינוך הערבי לשנות השמונים, יו"ר הוועדה לכתיבת ספרי לימוד לבתי ספר ערביים, חבר ועד תוכניות הלימודים לבתי-ספר ערביים, כולם במשרד החינוך והתרבות. היה חבר המשלחת הישראלית לצפון אירלנד בשנת 1995 שדנה באפשרויות הדו-קיום בין הקתולים והפרוטסטנטים, היה יושב ראש המועצה המייעצת לשר החינוך בענייני החינוך הערבי בין השנים 1994–1997. הוא חבר ועדת הלשון הערבי שליד משרד החינוך, ומכהן כיו"ר ועדת המקצוע ערבית לבתי ספר ערביים החל משנת 2000.
ג'ורג' קנאזע ייסד ב-1980 את כתב העת "אל-כרמל" מטעם החוג לערבית של אוניברסיטת חיפה והוא חבר המערכת מאז. היה חבר מערכת "המזרח החדש" מ-1996 עד 2001.
ג'ורג' קנאזע נשוי לאמאל, שהייתה מורה, והוא אב לשלושה ילדים וסבא לחמישה נכדים.
מחקריו
תחום עיסוקו של ג'ורג' קנאזע הוא בעיקר השירה הערבית הקלאסית של ימי הביניים, התאוריה של הרטוריקה והגנבה הספרותית וביקורת הספרות. תקופת מחקריו משתרעת מהמאה ה-9 עד המאה ה-13. הוא עוסק גם בספרות הכתות באסלאם, ספרות השיעה והשתקפותה בדמותו של חוסיין בן-עלי, בהגות השיעית ובספרות העממית. התמקד בדמותם של משוררים שיעים שכמעט ולא נכתב עליהם, כתב מספר מאמרים על הספרות הפלסטינית בישראל, הזהות הפלסטינית והשתקפותה בספרות, על האדמה בספרות הערבית בישראל ועל ההגירה הפנימית בישראל, שבמהלכה כפרים רבים נהרסו ותושביהם היגרו, הרבה לעסוק בעריכת כתבי יד ערבים.
אודות ספריו
דיואן אל-עסכרי
זהו ספרו הראשון של קנאזע, שראה אור בהוצאת האקדמיה ללשון ערבית בדמשק בשנת 1979. הייתה זו הפעם הראשונה שישראלי מוציא לאור ספר בדמשק. הספר הוא אוסף של שירים ששרדו מאל-עסכרי, שהיה משורר ורטוריקן במאה העשירית. קנאזע ליקט את הקטעים ששרדו משירת אל-עסכרי וניסה לשחזר שירים שלמים מקטעים ששרדו. בנוסף להיותו משורר אל-עסכרי היה גם מחבר שכתב ספרים רבים אחרים בתחום הספרות והביקורת הספרותית הערבית הקלאסית. זוהי הפעם הראשונה ששיריו נאספו בקובץ מיוחד. קנאזע הוסיף מבוא מקיף על המשורר, חייו, שירתו וחיבוריו הנוספים.
תיקון הטעויות שעשה אבו עבדאללה אל-נמרי בפרשנות שכתב על ספר אל-חמאסה של אבו תמאם
זהו ספרו השני של קנאזע שראה אור בשפה הערבית בסדרת הספרים של כתב העת "אל-כרמל" בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשנת 1988 (אצלאח מא גלט פיה אבו עבדאללה אל-נמרי ממא פסרה מן אביאת אל-חמאסה לאבי תמאם). קנאזע ערך מדעית את כתב היד שכתב אבו מוחמד אל-אעראבי אל-אסוד במאה ה-11 לספירה על האנתולוגיה שקבץ קודמו המשורר אבו תמאם מהשירה הערבית הקלאסית אסלאמית והטרום-אסלאמית. לספר ישנה הקדמה בערבית ובאנגלית. המחבר, אבו מחמד אל-אעראבי, שהבחין בשגיאות של אחרים אשר עסקו בשירה הערבית הקלאסית ואשר הוא מצא אותם בתוך האנתולוגיה המפורסמת של אבו תמאם, רצה לתקן שגיאות אלה, והוא עשה זאת על ידי חיבור מיוחד בו דן בשם המדויק של המשורר, במבטא הנכון של מילים מסוימות, בזהותו האמיתית של המשורר שמיוחס לו בית שיר זה או אחר, בפרשנות של שיר מסוים, וכו'.
מחקרים בכתאב אל-צנאעתין של אבו הלאל אל-עסכארי
זהו ספרו השלישי של קנאזע שראה אור בהוצאת בריל בליידן בשפה האנגלית ב-1989. ספר זה הוא עיבוד מחודש ומורחב של עבודת הדוקטור שלו על התאוריה הספרותית של אל-עסכרי. קנאזע ניסה ללקט את כל האינפורמציה המפוזרת בתוך ספריו השונים, במיוחד כתאב אל-צנאעתין של עסכארי, לגבש ממנה תאוריה אחת שניתן להבין אותה ולפעול לפיה. בתקופתו של עסכרי דיברו הרבה על גנבות ספרותיות וגנבת רעיונות, ליבנו את השאלות מהי גנבה וכיצד גונבים. עסכרי ניסה להבדיל בין גנבה ללא גנבה, אם אדם מעלה על הכתב רעיון ספציפי דומה גם בניסוח הלשוני לשל מישהו אחר שקדם לו אז הוא "גנב" רעיון זה. אם הרעיון הוא כללי ורבים כבר חזרו עליו אז הוא הפך להיות נחלת הכלל ואין לדבר עליו כגנבה ספרותית. כאשר מישהו "גונב" רעיון מתבקשת השאלה האם הוא היטיב להביע אותו טוב יותר מהמקור, ואם לדעתו של המבקר הדבר הוא אכן כך אז זכויות היוצרים שייכות לו, אך אם עשה זאת טוב פחות מהמקור אז אין לו שום זכות. כשמגיע הכותב לומר שאין מנוס מגנבה ספרותית כי לו תמיד קל להמציא רעיונות חדשים אז הוא מצביע על כמה שיטות של "גנבה" שמטרתן להסתיר מהקורא הרגיל את מקור הרעיון המובע. העברת רעיון משירה לפרוזה ולהפך, או מתיאור לשבח וכדומה, הן אפשרויות העומדות בפני היוצר כדי להראות מקורי בפני שומעיו או קוראיו.
קנאזע מקדיש פרק בספרו לתאוריית קישוטי לשון של אל-עסכרי, והתפתחות סוגיהם השונים. עסכרי בעצמו טוען שהוא המציא עשרה סוגים של קישוטי לשון חדשים, אותם הוא מגדיר, דן בהם ונותן להם דוגמאות. קנאזע ערך ניתוח של החומר ובדק מה עסכרי לקח מאלה שבאו לפניו ומה נתן לאלה שבאו אחריו.
דימויים יפים בענייני הנאת השתייה
זהו ספרו הרביעי של קנאזע המבוסס על כתב היד שכתב עבדאללה אבן אל-מועתז תחת הכותרת: פוצול אל-תמאת'יל פי תבאשיר אל-סרור). קנאזע בשיתוף עם ד"ר פהד אבו ח'דרה בדקו שמנה כתבי יד של הספר, אחדו את הקריאה של הטקסט, כתבו הקדמה מקיפה בה תארו כל אחד מכתבי היד השונים ומאפייניהם, הוסיפו ביוגרפיה קצרה על המחבר אבן אל-מעתז, וסיימו בדיון על חשיבותו של הספר ומקומו בין הספרים השונים הדנים בעניין שתית יין במורשת הערבית-אסלמית. הספר ראה אור בהוצאת האקדמיה ללשון ערבית בדמשק בשנת 1989. את הספר כתב אבן אל-מועתז, שהיה משורר מהתקופה העבאסית, בנו של ח'ליפה שנבחר הוא בעצמו להיות ח'ליפה אך נהרג למחרת במאה ה-9 לספירה.
אבן אל-מועתז הותיר קובץ שירים גדול וחיבר גם ספרים בנושאים אחרים. ספרו הנוכחי דן ביין בתרבות הערבית הקלאסית וזה אחד הספרים הראשונים שדנו בנושא בשפה הערבית, שנכתב במאה ה-9-8. הספר מכיל כ 1400 בתי שיר מהשירה הקלאסית ומשירתו של המחבר אשר אותם הוא מביא כהדגמה לנושאים בהם הוא דן. המחבר כותב על יין ישן, יין בינוני ויין חדש ומציע אילו סוגי פירות לאכול עם כל סוג יין שאדם שותה. הוא דן בשאלות האם מותר או אסור לשתות, אבל אינו מגיע למסקנה חותכת. הוא כותב על כלים בהם מאחסנים יין וכלחים בהם מגישים יין. מסווג יין לפי צבעים: יין אדום, לבן, צהוב ושחור (יין שחור דמו לצבע של הדיו או לצבע השחור של העורב). הוא עוסק בהשפעת היין על האדם ומתי מגיע להיות שיכור, כמה מותר לשתות ומה עושים אם משתכרים. בנושא זה הוא ממליץ על כל מיני עשבים על מנת להפחית את השפעות ההנג אובר, שמהן ניתן להכין תרופות לכאב ראש וחוליים נוספים. המהדירים גם הוסיפו נספח לספר, בו הם הגדירו את עשבי המרפא המצוינים בתוך טקסט בהסתמך על החיבורים העוסקים בכך, והפנו את הקורא למקורות נוספים אם ברצונו להרחיב את הידע שלו.
האיגרת היהלום בנושא הדברים הלא מדויקים בספר אל-חמאסה
זהו ספרו החמישי של קנאזע, שראה אור בסדרת אל-כרמל בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשנת 1991 (אל-רסאלה אל-מאסה פי מא לם יודבט מן אל-חמאסה). זוהי עריכה מדעית של שני כתבי יד המהווים איגרת של אל-עסכארי. איגרת זו, המדומה על ידי מחברה ליהלום, עוסקת באי-דיוקים שהוא מצא בתוך האנתולוגיה שלקט המשורר אבו תמאם במאה התשיעית. קנאזע ההדיר את כתב היד, וכתב הקדמה בערבית ובאנגלית והוסיף מפתחות.
המשורר-המורד מתקופת בית אומייה: עוביד אללה אבן אל-חור אל-ג'ועפי
זהו ספרו הששי של קנאזע והוא ראה אור בשפה האנגלית בהוצאת הראסוביץ בוויסבאדן בסדרת הפרסומים של אוניברסיטת היידלברג בשנת 2000. הספר הוא מונוגרפיה אודות המשורר אל-ג'ועפי שחי במאה ה-7 לספירה, המאה הראשונה לאסלאם, בתקופת בית אומיה. אל-ג'ועפי שהיה ערבי אציל, כלומר ערבי טהור ממוצא דרום חצי האי ערב, ראה את האנדרלמוסיה שהתחוללה בתקופת השלטון האומיי, ובהיותו אחד הלוחמים למען האסלאם בתקופת ההתפשטות, אך איש לא העריך זאת, אסף כ-800 לוחמים ומרד בשלטון וניסה להשתלט על אזור בעיראק, היו לו הצלחות קטנות, אבל לבסוף הוא נהרג. אל-ג'ועפי היה גם משורר שהנציח בשירתו את זכר המערכות שנלחם בהם, את ניצחונו וכישלונו, אך שיריו השלמים אבדו. קנאזע ליקט את שרידי שיריו, נסה לשחזר את השירים השלמים ולבנותם מחדש. הוא גם שאב אינפורמציה רבה על האיש מתוך שרידי שירים אלה.
זכרונותיה של תרנגולת
ספר זה הוא תרגום לאנגלית ועריכה של הרומן המפורסם בעולם הערבי, פרי עטו של אסחאק מוסא אל-חוסיני, קנאזע הקדים לו מבוא מקיף על הסופר ופועלו, הספר יצא לאור בהוצאת יורק בטורונטו שבקנדה בשנת 1999 (Memoirs of a Hen). אל-חוסייני כתב את סיפורו ב-1943 והלך לעולמו ב-1990. היה בן למשפחת איכרים באזור ירושלים שהייתה חלק ממשפחת חוסייני הידועה, רצה להעביר רעיון מסוים ובחר בדמות הזאת של התרנגולת על מנת שתספר זיכרונות ותביע את ביקורתה על החברה, על החינוך, על מעמד האישה, על הסתמכות של אנשים על הכוח ועל ההתרחקות מן הטבע. התרנגולת מחנכת את צאצאיה על ערכי הצדק הטבעי, ולקראת סוף הסיפור היא חוזרת עם צאצאיה לביתה ופתאום הם מוצאים משפחה אחרת שהתיישבה בביתם. הצאצאים מתרגזים ורוצים להוציא בכוח את הפולשים ואילו התרנגולת אומרת להם לעזוב אותם ולהפיץ בעולם את הערכים שהיא הקנתה להם וכך הבעיה תיפתר. הספר נכתב בשנת 1943, בעיצומו של המאבק הערבי-פלסטיני עם היהודים. אחרי שהוא פורסם בקהיר היו שקשרו אותו עם הסכסוך היהודי-ערבי וסברו שהתרנגולת היא תרנגולת פלסטינית שאומרת לצאצאיה לעזוב את המולדת ולוותר ליהודים, למשפחה הפולשת. אלה ראו במחבר אדם תבוסתן.
קנאזע פירש באופן חדשני את הרומן והוא רואה בו חשיבה אוטופית. הוא סבור שהמחבר כלל לא חשב על הסכסוך, אלא הייתה לו גישה אוטופית-הומנית ומכאן כתב את הספר. קנאזע סבור כי זוהי התרומה הפלסטינית לרעיון האוטופיה.
אודות מאמריו
מאמר אחד של קנאזע עוסק במשורר שיעי ששולח לאימאם שלו מתנה ביחד עם עבד שחור והאימאם חושב שהעבד הוא חלק מהמתנה. המשורר רוצה להשיב לעצמו את העבד ושולח לאימאם שיר ארוך שבו הוא מאיים שאם לא יחזיר לו את העבד הוא יחדל להיות שיעי ויפתח בצום. קנאזע ליקט את בתי השיר הזה והרכיב מהם שיר שלם בן 69 בתים.[1]
מאמר אחר שלו עוסק באבן אחמר, משורר של כת שיעית קלאסית בשם אל תואבון (המתחרטים) מהמאה הראשונה לאסלאם, היא המאה השביעית לספירת הנוצרים. אל-תואבון הם אלה אשר לא סייעו לחוסיין בן-עלי במצוקתו. הבעיה פה היא שמו ודמותו של האיש וערבובה עם דמות אחרת כמעט זהה. שמו הוא עבדאללה אבן עוף, דמות שיעית מובהקת, והדמות האחרת היא עבדאללה אבן עפיף, שאף הוא היה דמות שיעית מובהקת. לשניהם מיוחסים קטעי שירה קצרים, והמקורות אינם יודעים להפריד ביניהם באופן ברור. קנאזע אסף את כל החומר הנמצא אודות שני האנשים והצליח לסרטט את הקווים המאפיינים את כל אחד משניהם.[2]
עבדאללה אבן אל-מועתז כתב "שיר קינה לחתול" ובו הוא מספר על חתול שנהרג כי הוא מפריע לשכנים בגלל שהוא נוהג לטפס לקן של היונים ולהרוג אותן והמשורר מקונן עליו. במקורות מובעת הדעה ששיר זה נכתב כשיר קינה על המשורר העבאסי עבדאללה אבן אל-מעתז אשר נבחר לתפקיד ח'ליפה בסוף המאה התשיעית, אך נהרג למחרת. בשל הפחד מהח'ליפה העולה נאמר שאיש לא העז לקונן על הנהרג, ומכאן הרעיון שהשיר נכתב כשיר קינה על חתול. קנאזע ניסה לבדוק האם מדובר בשיר סימבולי או בקינה אמיתית. קנאזע השווה גרסאות שונות של השיר ומנסה לפסוק בדבר.[3]
כתב על הפקעת האדמות ומדיניות ההתפשטות הישראלית בראי ספרותם של ערביי ארץ ישראל[4], כמו כן כתב על היסודות האידאולוגיים, על התפישה הקומוניסטית והתפיסה האסלאמית בספרות הערבית בישראל. [5], כתב על בעיית הזהות של ערביי ארץ ישראל[6], כן כתב על השתקפותה של מלחמת ששת הימים בספרות הערבית.[7]
ספרים שכתב וההדיר
- דיואן אל-עסכרי, פורסם על ידי האקדמיה ללשון הערבית, דמשק 1979.
- אצלאח מא גלט פיה אבו עבדאללה אל-נמרי ממא פסרה מן אביאת אל-חמאסה לאבי תמאם, סדרת הפרסומים של אל-כרמל, מס' 3, אוניברסיטת חיפה 1988.
- STUDIES IN THE KITÂB AL-SIN‘ATAYN OF ABÜ HILÂL AL ‘ASKARI; E. J. BRILL, Leiden
- (בשיתוף עם ד"ר פהד אבו ח'דרה) פוצול אל-תמאת'יל פי תבאשיר אל-סרור שכתב עבדאללה אבן אל-מועתז, האקדמיה ללשון ערבית, דמשק 1989.
- אל-רסאלה אל-מאסה פי מא לם יודבט מן אל-חמאסה, סדרת הפרסומים של אל-כרמל, מס' 4, אוניברסיטת חיפה 1991.
- The Umayyad poet-rebel Ibn al-Ḥurr al-Ju’fi יופיע בסדרה Codices Arabici Antiqui של אוניברסיטת היידלברג, המו"ל Otto Harrassowitz, Wiesbaden, Germany 2000.
- Memoirs of a Hen, York press, Toronto,Canada, 1999.
- Otto Harrassowitz verlag, Wiesbaden, Germany, 2003. (על האהבה בספרות הערבית הקלאסית )
- The Ghawānī al-Ashwāq fī Ma'ānī al-Usahshāq Abd al-Mu'īn ibn Ahmad al-Balkhī, known as Ibn al-Bakkā'. Harrassowitz Verlag, Wiesbaden, Germany 2008.
הערות שוליים
- ^ "אחמד אבן מוניר אל-טראבולסי ואל-קצידה אל-תתרייה". אל-כרמל, כרך 7, 1986, עמ' 165–183.
- ^ "עבדאללה אבן אל-אחמר המשורר של התואבון במאה הראשונה לאסלאם". אל-כרמל, כרך 18, 1998, (לזכרו של פרופ' דוד צמח), עמ' 331–352.
- ^ "אבו בכר אל-עלאף ושיר הקינה שלו על החתול". אל-כרמל, כרך 11, 1990, עמ' 201–220.
- ^ "האדמה בספרותם של ערביי ישראל". המזרח החדש, גיליון מיוחד על ספרותם של הערבים בישראל, כרך לה, תשנ"ג', עמ' 165–181.
- ^ "יסודות אידאולוגיים בספרות הערבית בישראל". המזרח החדש, כרך מיוחד לערביי ישראל, 32, 1989 (גיליון 125–128), עמ' 129–138.
- ^ "בעיית הזהות בספרות הערבית בישראל". אחד מכל ששה ישראלים, עורך אלוף הראבן, מוסד ון ליר, ירושלים 1981, עמ' 149–169. הספר הופיע גם באנגלית באותה שנה, והמאמר עמ' 143–161.
- ^ "מלחמת ששת הימים והשתקפותה בספרות הערבית/פלסטינית בישראל". עשרים שנה למלחמת ששת הימים, עורך ארנון סופר, המרכז היהודי-ערבי, אוניברסיטת חיפה, 1988, עמ' 57–68.
29245750ג'ורג' קנאזע