ג'ון ת'ירטל

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. ג'ון ת'ירטל (באנגלית: John Thirtle‏ 22 ביוני 1777 – 30 בספטמבר 1839) היה אמן צבעי מים אנגלי. הוא נולד בנוריץ', שם התגורר במשך רוב חייו, והיה חבר מוביל בבית הספר לציירים בנוריץ', שציוריו של העיר נחשבים למצטיינים בהיסטוריה של ציור בצבעי מים.

ראשית החיים

ג'ון ת'ירטל היה בנם של ג'ון ת'ירטל ואשתו סוזנה לינקולן (שנישאו בשנת 1776). ככל הנראה הוא נולד בבית קרוב לכנסיית סנט סביור, נוריץ', והוטבל בכנסייה ב־22 ביוני 1777. אחותו, רחל, הוטבלה ב־13 באוגוסט 1780 ואח גדול יותר בשם ג'יימס הוטבל בשנת 1785. הוריו היו חברים ידועים בקהילה המקומית. אביו, יצרן נעליים, עבד ברחוב מגדלנה.

בשנת 1790, כשג'ון היה בן ה -13 הפך לחניך אצל סוחר התמונות וההדפסים בעיר.^[1]

בשנת 1799 לערך עבר ג'ון ת'ירטל ללונדון כדי לעשות חניכות נוספת, ולמד להכין מסגרות לתמונות. בשנותיו כשוליה בלונדון הוא למד את עבודותיו של ג'ון סל קוטמן, לאחר שקוטמן עבר לבירה בשנת 1798 לערך.

חזרה לנוריץ'

לאחר שסיים בהצלחה את שנותיו כשוליה, חזר ת'ירטל לנוריץ' והקים בעצמו עסק לייצר מסגרות והדפסים לתמונות בחנות ברחוב מגדלנה. הוא תועד שחזר בשנת 1805, והציג חמישה ציורים בתערוכה של אגודת האמנים נורוויץ'. בשנת 1806, כשכבר התבסס העסק שלו, הוא תיאר את עצמו בקטלוג האגודה כ"מאסטר לציור של ציור מיניאטורי". פעילותו העסקית הענפה, ובמיוחד ייצור מסגרות התמונות הדקורטיביות שלו, הובילה אותו להיותו אחד החברים המצליחים מבחינה כלכלית בבית הספר נורוויץ'.^[2]

כמה ממסגרותיו של ת'ירטל שרדו ומצביעות על מלאכה משובחת שביצע. ציורים רבים של חברי עמיתיו לבית הספר נוריץ' מוסגרו על ידיו ונושאים את שמו על המסגרת, כולל אלה של ג'ון סל קוטמן, ג'ון כרום, תומאס לונד, ג'יימס סילט וג'וזף סטנארד.^[3] ניתן לתארך ציורים במסגרות המקוריות של ת'ירטל שלפני 1837, השנה בה הוא מת.

קריירה אמנותית

העבודה המוקדמת ביותר של ת'ירטל הייתה "טחנת הרוח". נראה כי ציור נוף זה היה יוצא דופן, מכיוון שרבים מיצירותיו המוקדמות היו דיוקנאות וציורים של נושאים אחרים, אך עד אז החל להגדיל את תפוקת הנופים שלו, ולהתבלט כמאסטר בז'אנר ציור בצבעי מים.

בשנת 1803 הקים ג'ון כרום ורוברט לדברוק את אגודת האמנים נוריץ', קבוצה שכללה גם את ג'ורג' וינסנט, צ'ארלס הודג'סון, דניאל קופין, ג'יימס סטארק ורוברט דיקסון. התערוכה הראשונה שלהם, בשנת 1805, סימנה את תחילתו של בית הספר לציירים נורוויץ', תנועת האמנות הבריטית הראשונה שנוצרה מחוץ ללונדון. בתערוכה ת'ירטל הציג חמישה ציורים מתוך 71 שהוצגו.

הוא כנראה היה חבר מייסד בבית הספר לאמנים של נוריץ', אך חברותו בחברה נרשמה לראשונה רק שלוש שנים לאחר הקמתה. המיניאטורות שלו הוצגו בשנים הראשונות של האגודה, אך לאחר מכן הוא התפתח להיות אמן נוף, בעיקר סצינות של נהרות יארה וונסום ושל סופות רעמים. הוא כיהן כסגן נשיא האגודה בין השנים 1806–1812. תפוקתו של עבודות שהוצגו ירדה משיא של 17 (בשנת 1806) עד שהציג שש עבודות בלבד בשנת 1817, ואף אחת מהן בשנה שלאחר מכן, והסתכמו ב-97. הוא הציג פעם אחת בלבד מחוץ לנוריץ', באקדמיה המלכותית בשנת 1808.

בשנת 1814 נבחר ת'ירטל לנשיא האגודה, אך הוא היה אחד מכמה אמנים שהבילו התנתקו מהחברה בשנת 1816, כדי להקים את אגודת אמני נורפוק ונורויץ'. הניתוק נגרם על ידי מחלוקת לגבי אופן השימוש ברווחי התערוכות, והוביל לכך שרוברט לדברוק, ג'יימס סילט, ג'וזף קלובר, ג'וזף סטנארד וג'ון ת'ירטל שכרו חלק מטברנת שייקספיר וקיימו תערוכה משלהם. התערוכה של אגודת האמנים נורפוק ונורויץ', כדי להתחרות בתערוכת האגודה המקורית.

נישואים

ב־26 באוקטובר 1812 התחתן עם אליזבת מיילס מפלבריג, שאביה היה "בעל אמצעים מסוימים", ואחותה אן התחתנה עם ג'ון סל קוטמן שלוש שנים קודם לכן. הנישואין יצרו קשר הדוק עם קוטמן שהשפיע על הסגנון האמנותי של ת'ירטל. שני האמנים עבדו ככל הנראה יחד כאשר קוטמן הפיק רישומים של פנים קתדרלת נורוויץ' בסביבות 1808, שכן שרדו רישומים דומים של ת'ירטל מתקופה זו. שתי האחיות מיילס היו בעצמן ציירות חובבות, לאחר שהציגו את עבודתן בתערוכת אגודת האמנים נורוויץ' בשנת 1811. ככל הנראה לא היו להם ילדים.

חיים מאוחרים

עד שנת 1824 ת'ירטל קיבל על עצמו תלמידים: הוא הועסק על ידי תומאס בלופילד כדי להדריך את בתו מרי קתרין והוא לימד גם את ג'יימס פטיסון קוקבורן. אמו של ת'ירטל נפטרה בשנת 1823. הירושה מאביו, שנפטר בשנת 1825, העניקה לו ביטחון כלכלי כלשהו למשך שארית חייו, שכן 1825 היא השנה הראשונה בה ידוע שהוא נרשם כבעל נכס בבעלות עצמאית.

לאחר פירוק אגודת האמנים של נורויץ' בשנת 1833, האמנים העיקריים שלה, כולל ת'ירטל המשיכו להיות פעילים. הוא המשיך לייצר מסגרות לתמונות וכן לצייר סצנות נהר, שהזכירו את עבודותיו של פיטר דה וינט (1774–1849).

ידוע שהוא סבל משחפת במשך שנים רבות. המחלה הפריעה מאוד לתפוקת העבודה שלו.

הוא נפטר משחפת בנוריץ' ב־30 בספטמבר 1839, ונקבר בבית העלמין של נוריץ'.

את ירושתו בסך של 2000 ליש"ט הוא השאיר לאשתו אליזבת', סכום כסף נכבד באותם ימים. היא האריכה חיים עוד שנים רבות, ומתה בשנת 1882 בגיל תשעים וחמש.

טכניקה

ג'ון ת'ירטל הציג בסך הכל תשעים ושבע עבודות בנוריץ', ורק קומץ מנופיו לא היו של העיר עצמה ולא של האזור הכפרי של נורפוק. סגנונו הושפע מתומאס גירטין (1775–1802) וכן מחבריו לבית הספר נורוויץ' כמו ג'ון כרום וג'ון סל קוטמן. נראה כי לא נשמרו מכתבים אל ג'ון ת'ירטל או ממנו. הוא כתב מדריך עזר לשימושו העצמי, יותר מאשר אמצעי להנצחת רעיונותיו לעתיד.

אף על פי שניסה לצייר בצבעי שמן, הוא ידוע בצבעי המים שלו. נופיו בין השנים 1808–1813, צוירו בעיקר במגוון מוגבל של צבעים כחולים ואפורים חומים, כפי שמדגים ציור הפנים של מנזר ביניהם (1808), שנמצא במוזיאון אשמוליאן, אוקספורד. בציורים מאוחרים יותר (בתקופה 1814–1819) הוא הגיע לשיאו.

מורשת

עבודותיו של ת'ירטל נאספו על ידי תומאס לונד, שנמצא כי היו בבעלותו שבעים מציוריו של ת'ירטל בזמן מותו שלו בשנת 1861. תחריטו של לונד במגדל השטן - מבט לעבר גשר קארו יצר עיבוד מעולה בשחור ולבן של צבעי המים המקוריים של ת'ירטל.

אגודת האמנות של נוריץ' ערכה תערוכה מציוריו בשנת 1886. בשנת 1939, מאה שנה למותו, נערכה תערוכה של יצירותיו בגלריה לאמנות של טירת נוריץ', אך היא נאלצה להיסגר בטרם עת בגלל תחילת מלחמת העולם.^[4] תערוכת דו-שנתית של עבודותיו של ת'ירטל, יחד עם כמה מבין בני דורו, נערכה בטירת נוריץ' בין התאריכים 18 ביוני ל-4 בספטמבר 1977.^[5]

בשנת 1946 אלפי יצירות של אמנים מבית הספר נורויץ' נתרמו לעיר על ידי משפחת תעשייני החרדל, משפחת קולמן.^[6] הרישומים והציורים של ת'ירטל שהיו חלק מאוסף משפחת קולמן שמורים כעת בטירת נוריץ', מוחזקים בארונות שנבנו במיוחד, מוצגים רק לעיתים רחוקות לציבור, אך רבים מהם ניתנים לצפייה ברשת.