ג'ון סל קוטמן
 |
ג'ון סל קוטמן (באנגלית: John Sell Cotman; 16 במאי 1782 – 24 ביולי 1842) היה צייר ימי ונוף אנגלי, תחריטאי, מאייר, סופר ואמן מוביל בבית הספר לציירים בנוריץ'.[1]
שנותיו הראשונות
ג'ון סל קוטמן נולד בנוריץ', ב־16 במאי 1782, בנו של אדמונד קוטמן, סוחר משי ותחרה משגשג, ואשתו אן סל. הם נישאו ב־3 באפריל 1781 בסנט מרי קוסלני, נוריץ', אותה הכנסייה בה הוטבל בנם ג'ון סל ב־9 ביוני 1782.
מעט ידוע על ילדותו של קוטמן או על חייו עם משפחתו בנוריץ'. הוא התחנך בבית הספר היסודי של נוריץ'. הוא גילה כישרון לאמנות מגיל צעיר ולעיתים קרובות היה יוצא לטיולי ציור לאזורים הכפריים סביב נוריץ' וחוף נורפוק.[2] אביו התכוון שהוא ייכנס לעסק המשפחתי, במקום קריירה באמנות. אדמונד קוטמן ביקש עצות לגבי סיכויי בנו מהאמן ג'ון אופי, אשר השיב "במקום מגפיים שחורים תן לו להתפתח כאמן".
הוא עבר ללונדון בשנת 1798, והתגורר בסוהו. בהתחלה התפרנס בעבודות בתחום הדפוס ומרישומיו בחנות הדפוס של רודולף אקרמן. הוא היה בחסותו של ד"ר תומאס מונרו, שביתו היווה סטודיו ומקום מפגש לאמנים, כולל ויליאם טרנר הצעיר. ייתכן שששם קוטמן הכיר את טרנר, פיטר דה וינט ותומאס גירטין, שהפכו לדמויות משפיעות בהתפתחותו האמנותית. ייתכן שקוטמן הצטרף למועדון הרישום שהקים גירטין. בקיץ 1799 יצא איתו למסע ציור לסארי, ובאביב שלאחר מכן הם נסעו לטיול רישומים בויילס.[3]
בשנת 1800 הציג קוטמן לראשונה באקדמיה המלכותית לאמנויות: חמש סצנות של סארי ואחת מטירת הארלך. הוא הציג סצינות וולשיות אחרות באקדמיה המלכותית בשנת 1801 וב-1802. בשלושת הקייצים של השנים 1803–1805, שהה עם משפחת צ'ולמלי בברנדסבי הול וביורקשייר, בהם עשה סדרת צבעי מים של נהר גרטה.
חזרתו לנוריץ'
בעת שהותו בלונדון, בילה קוטמן זמן מה בנוריץ', ובספטמבר 1802 פרסם את שירותיו כמורה לציור בעיתון מרקורי של נוריץ'. בשנת 1806 חזר להתגורר בנוריץ'. הוא הצטרף לחברת האמנים נוריץ' והציג 20 יצירות, כולל ששה דיוקנאות, בתערוכת החברה בשנת 1807. בשנת 1808, 67 העבודות שהציג כללו ציורי שמן. הוא הפך לנשיא האגודה בשנת 1811.
פרנסתו העיקרית הגיעה מהוראת אמנות ואחד מתלמידיו, אספן העתיקות דוסון טרנר, הפך לחבר טוב. הוא הציג אותו בפני תלמידים רבים ושיתף פעולה באחד מספריו. במסגרת הוראתו פעל קוטמן בעצמו כספריית מנויים של ציורים בצבעי מים, כך שתלמידיו יוכלו לקחת הביתה את רישומיו להעתקה. רבות מיצירותיו נושאות מספרים הקשורים לתוכנית זו.
בשנת 1811 פורסמה מערכת התחריטים הראשונה שלו; כל הציורים למעט אחד מהם היו בנושאים אדריכליים, בעיקר בניינים ביורקשייר. בשנים 1812 עד 1820 פרסם סט של 60 תחריטים של המבנים העתיקים של נורפוק.[4] ב־1817, 1818 ו-1820 הוא ביקר בנורמנדי יחד עם דוסון טרנר, ועשה רישומים של מבנים. שנתיים לאחר מכן פרסם 100 תחריטים המבוססים על רישומים שהוכנו במהלך הנסיעות שלו בנורמנדי. לאחר ביקורים אלה השתנה אופי ציוריו, המאוחרים יותר שנעשו בצבע בהיר יותר.[5]
בין השנים 1812 עד 1823 התגורר קוטמן על החוף בגרייט יארמות', שם למד ספנות ולמד את צורת הגלים. כמה מעבודותיו הימיות המשובחות ביותר מתוארכות לתקופה זו. הוא חזר לנוריץ' בשנת 1824, בתקווה לשפר את מצבו הכלכלי, ועבר לבית גדול בסנט מרטין, מול ארמון הבישוף, שם בנה אוסף הדפסים, ספרים, שריון ודגמים רבים של ספינות שיסייעו לו לקומפוזיציות. הוא הציג עבודות בין השנים 1823 עד 1825 בתערוכות השנתיות של אגודת האמנים נוריץ'.[6]
בשנת 1825 הפך קוטמן לעמית של האגודה המלכותית לציירים בצבעי מים והציג שם עד 1839.
קינגס קולג', לונדון
.jpg)
בינואר 1834 מונה קוטמן למאסטר לציור נוף בקינגס קולג' בלונדון, בין השאר על פי המלצתו של ויליאם טרנר. בשנת 1836 מונה בנו מיילס אדמונד קוטמן לסייע לו. האמן דנטה גבריאל רוזטי היה אחד מתלמידיו. בלונדון, קוטמן התיידד עם האמנים ג'יימס סטארק, ג'ורג' קטרמול, סמואל פרוט וקורנליוס וארלי. בשנת 1836 הוא הפך לחבר כבוד במכון האדריכלים הבריטי. בשנת 1838 כל תחריטיו פורסמו על ידי הנרי ג'ורג' בווהן, כולל "ליבר סטודיורום".
משפחתו
קוטמן התחתן עם אן מיילס, אחת מארבע בנותיו של איכר מפלבריג. הם התחתנו בכנסיית הקהילה ב־6 בינואר 1809. קוטמן נותר מסור לאשתו לאורך כל חיי נישואיו. הם עברו ללונדון באביב 1809, וילדם הבכור מיילס אדמונד קוטמן נולד ב-5 בפברואר בשנה שלאחר מכן. לאחר שהמשפחה עברה לגרייט יארמות' באפריל 1812, נולדה בתם אן, ואחריה עוד שלושה בנים נוספים, ג'ון ג'וזף קוטמן, (פרנסיס) וולטר ואלפרד הנרי. שנולדו בשנת 1814, 1816 ו-1819 בהתאמה. בת שישית נולדה בשנת 1822.
בשנת 1834 בנו הבכור מיילס אדמונד נשאר בנוריץ' לעבוד כמורה לאמנות, כאשר שאר בני משפחת קוטמן עברו ללונדון עם מינויו של ג'ון סל קוטמן לפרופסור לציור בקינגס קולג'. שנה לאחר לאחר מכן, מיילס אדמונד עצמו עבר ללונדון, והפך לעוזרו של אביו לאחר שאחיו ג'ון ג'וזף חזר לנוריץ'. בניו מיילס אדמונד וג'ון ג'וזף קוטמן הפכו מאוחר יותר לציירים ראויים לציון. מיילס אדמונד החליף את אביו כמאסטר לציור בקינגס קולג' בשנת 1843.
שנותיו האחרונות
בשנת 1841, במהלך שנים עשר החודשים האחרונים לחייו, חזר קוטמן להתכתב עם דוסון טרנר. הוא קיבל חופשה של שבועיים מקינגס קולג', נסע מלונדון ליארמת' באונייה ואז לנוריץ', ובסופו של דבר שהה בנורפוק למשך חודשיים לפני שחזר ללונדון. באותה שנה עשה רישומי גיר של נוריץ' וכפר נורפוק. ציור השמן האחרון שלו – מיום 18 בינואר 1842 שמעולם לא הושלם – היה נוף לנהר בנוריץ'.
במהלך ששת החודשים האחרונים לחייו, בגלל הידרדרותו הבריאותית, קוטמן לא כתב מכתבים ולא הציג שום ציורים חדשים.
הוא נפטר ב־24 ביולי 1842 ונקבר בבית העלמין של קפלת סנט ג'ון ווד, לונדון.
בצוואתו השאיר הכל לאשתו, ואיפשר לה לקבל פנסיה ששולמה לה ולילדיה. ציוריו ורישומיו נמכרו כולם ממאי 1843 ואילך, השיגו מחירים נמוכים ומשפחתו נותרה בקשיים כלכליים.
מורשתו
למעלה מ-600 מציורי המים והרישומים שלו נקנו על ידי ג'יימס ריב, שב-1902 מכר יותר ממחציתם למוזיאון הבריטי: את שארית האוסף שלו רכשה טירת נוריץ' מאוסף התעשיין נורפוק ראסל קולמן. עבודותיו מוצגות בתצוגה ציבורית בנוריץ', שם קיימות יותר מ-2,000 עבודות, וכן בגלריה לאדס לידס, בגלריית טייט, במוזיאון הבריטי ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט, במוזיאון בקיימברידג' ובמרכזים אזוריים אחרים. בארצות הברית ישנן עבודות של קוטמן במרכז ייל לאמנות בריטית בניו הייבן, קונטיקט ובגלריות אחרות ברחבי הארץ. תחריטים ארכיטקטוניים שלו נחשבים זה מכבר כתיעוד רב ערך לתשוקתו לארכאולוגיה.
גלריה
חורבות כנסייה ביורקשייר
גשר גרטה
מגדל הכנסייה בכפר
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Stephen, Leslie, ed. (1887). "Cotman, John Sell" . Dictionary of National Biography. 12. London: Smith, Elder & Co. pp. 285–87.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Cotman, John Sell" . Encyclopædia Britannica. 7 (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Binyon, Laurence (1897). "John Sell Cotman". John Crome and John Sell Cotman. London: Seeley & Co pp.50
- ^ The Project Gutenberg eBook of Architectural Antiquities of Normandy, by John Sell Cotman., www.gutenberg.org
- ^ Binyon, Laurence (1897). "John Sell Cotman". John Crome and John Sell Cotman. London: Seeley & Co, pp.71
- ^ Binyon, Laurence (1897). "John Sell Cotman". John Crome and John Sell Cotman. London: Seeley & Co,pp.75
