ג'יימס סילט
 | |
| ג'יימס סילט דיוקן עצמי 1803 |
ג'יימס סילט (באנגלית: James Sillett; 16 במאי 1764 – 6 במאי 1840) היה אמן טבע דומם אנגלי ואחד האמנים המגוונים ביותר בבית הספר לציירים בנוריץ'.[1]
ראשית החיים
ג'יימס סילט נולד בנוריץ' והוטבל בעיר ב־16 במאי 1764 בכנסיית סנט מרטין. ג'יימס היה בנו של ג'יימס סילט, שנולד בשנת 1733 בכפר סמוך לעיירה הקטנה סאפלק,[2] ואשתו מרי דובסון, שהייתה מכפר בדרום האזור. ג'יימס ומרי סילט נישאו ב־16 בינואר 1759 בכנסיית סנט אוגוסטין, נוריץ'. ילדיהם האחרים כללו את ג'יימס (נולד ב־1760), ג'ון (נולד ב־1766) ורוברט (נולד ב־1769).
ביוגרפים של בית הספר לציירים נורוויץ' לא יודעים דבר על השכלתו של ג'יימס או על ילדותו המוקדמת, אלא שהוא למד בבית הספר בנוריץ'. לאחר שסיים את לימודיו, עבד סילט בעיר כשוליה לצייר סמלי אצולה, וכך הקריירה האמנותית שלו החלה באופן דומה לאלה של בני דורו ג'ון כרום וג'ון נינהאם. שסיים את חניכותו עבר לגור ללונדון. הוא הועסק כמעתיק על ידי האגודה לפוליגרף, שהוקמה בשנת 1784 על ידי ג'וזף בות' ושערכה תערוכות שנתיות של הציורים שהעתיקה. סילט נאלץ למצוא עבודה במקום אחר לאחר שרפה במקום בשנת 1793.[3]
סילט טען כי למד בבתי הספר של האקדמיה המלכותית לאמנויות בין השנים 1787 – 1790, אך אין שום הוכחות שהדבר נכון, מכיוון ששמו לא נכלל באף אחת מרשימות האקדמיה שפורסמו.
קריירה אמנותית
מתחילת דרכו האמנותית, ג'יימס סילט נחשב כאחד האמנים המגוונים ביותר של בית הספר לציירים בנוריץ'. הוא תיאר נופים, ונטה לסגנון אקדמי יותר של ציור נוף, המבדיל אותו מבני דורו.[4] הוא הפך למיניאטור טוב, אף על פי שויליאמסון ב"היסטוריה של דיוקנאות מיניאטוריות" (1904) בקושי הזכיר אותו, אך ציין כי "עבודתו המדהימה הייתה ציור תפאורות, שאותן עשה עבור תיאטרוני דרורי ליין וקובנט גארדן".[5] הוא צייר צייד, פירות ופרחים במיומנות ניכרת.
מתוך 342 עבודות שהציג בסך הכל במהלך הקריירה שלו, רק שש עשרה לא היו טבע דומם של צמחים או בעלי חיים. הוא העריץ את המסורות של ציירים וציורים מהמאה ה-18, שהשפיעו על עבודותיו שלו.
סילט הציג באקדמיה המלכותית במשך למעלה מארבעים שנה, בין השנים 1796–1837. בעודו בלונדון חושבים שהוא עסק בציור תפאורות נוף בדרורי ליין ובאופרה המלכותית בקובנט גרדן, יחד עם האמן מנוריץ' ויליאם קפון.
במשך רוב חייו לימד סילט רישום, ועשה פרסומות לעיתונות המקומית כאמן וכמאסטר לרישום. בשנת 1804 עבר להתגורר בקינג'ס לין כדי להיות קרוב יותר לקרובי משפחתה של אשתו, ופרסם עצמו כ"פרופסור לציור, צבעי שמן ומים, ומאסטר לציור". הוא לימד ציור מביתו ברחוב נורפוק, אך עדיין שמר על תפוקה אמנותית והציג כמאתיים עבודות בינואר 1808. הוא הפיק איורים לכרך השני של תולדות לין של ויליאם ריצ'רדס, שפורסם בשנת 1812. הוא גם עשה ציורי צבעי מים של אנדרטאות וכנסיות בנוריץ'.
שנים מאוחרות יותר
בשנת 1811 עבר סילט עם משפחתו חזרה לנוריץ', שם הקים את ביתו הקבוע. הוא היה חבר באגודת האמנים נורויץ' משנת 1806 והפך לסגן נשיא האגודה בשנת 1814, ונשיא בשנת 1815. הוא היה אחד האמנים שיחד עם רוברט לדברוק ותירטל התנתקו מהחברה בשנת 1816, והקימו קבוצה חדשה המכונה אגודת האמנים נורפוק ונורוויץ'. יחד עם חברים אחרים בקבוצה, הוא הציג את עבודותיו בתערוכות שלה במשך שלוש שנים לפני שפורקה. לאחר מכן שב לקבוצה המקורית והציג שם עד 1833.
בשנת 1828 פרסם סט של חמישים ותשעה רישומים של מבנים בנוריץ'. תצפיות על הכנסיות, הקפלות והמבנים הציבוריים האחרים בעיר, היה סט של ליטוגרפיות, והיה אחד הפרויקטים העיקריים שהפיק בית הספר לציירים נורוויץ' לאחר השימוש בפרסום החדש. המדיום התפשט במהירות במהלך 1820. כוונתו הייתה שתחריטים העשויים מצבעי המים המקוריים שלו, יפורסמו בתשלומים וימכרו במנויים, אך שמונה שנים לאחר שהוכרזה לראשונה בעיתונות המקומית על כוונה זו, פורסמו כל התחריטים יחד. התחריטים, מתארים במדויק את המבנים החשובים של נוריץ'.
בחייו המאוחרים יותר הוא הפסיק להשפיע על האמנים של בית הספר לציירים בנוריץ'.
הוא מת בביתו בנוריץ' ב־6 במאי 1840 ונקבר בבית העלמין במרחק קצר מהעיר.
משפחה
בשנת 1801 הוא התחתן עם אן בניארד ממזרח דרהם, שדרכה הוא קיבל רכוש כלשהו.
מתוך חמשת ילדיהם, שלושה מתו מינקות. בתם אמה התפרסמה כציירת פרחים, וציירה גם חיות, פירות וקונכיות. אמה סילט ואביה היו בני דורם היחידים של אמילי סטנארד שהיו יכולים להתחרות בה. היכולת האמנותית שלה אפשרה לה לסייע לאביה בהוראה משנת 1817, אך מעט מאוד ידוע על חייה או הקריירה האמנותית שלה. אחיה ג'יימס בניארד סילט (יליד 1809) הפך למורה לשפות. אמה וג'יימס בניארד התגוררו יחד בנורפוק. אמה נפטרה לא נשואה ב־27 בינואר 1880 בגיל שבעים ושבע, ואחיה נפטר לא נשוי בגיל תשעים.
הערכה
סילט זכה בדרך כלל לשבחים מצד מבקרי אמנות והיסטוריונים. ההיסטוריון ויליאם דיקס, שכתב בשנת 1905, תיאר את סילט כאמן זהיר וכשרטט מיומן טכנית.[6] ציורי הטבע הדומם של סילט נחשבים ליצירתו הטובה ביותר, בצבעי מים ובצבעי שמן. לדברי היסטוריונית האמנות ג'וזפין וולפול, כמה מומחים מדרגים אותו עם ויליאם ג'קסון הוקר, אמן שהצליח לשלב דיוק עם קסם. ציוריו הבוטניים של סילט, אשר שימשו לעיתים קרובות לאיורי ספרים, מראים מיומנות רבה בתיאור שקיפות בעלי כותרת.
וולפול, מציינת כי צבעי המים שלו מושכים יותר מציוריו הטופוגרפיים המונוכרומטיים על כנסיות, ציינו כי נופיו בדרך כלל קטנים למדי. טבע הדומם של סילט, שיוצרו בצבעי מים ובשמן כאחד, זכו לשבחים על ידי וולפול על היותם מושלמים, מסוגננים, עם ראשי פרחים גדולים המתוארים בקפידה שהונחו באגרטלים קטנים אופייניים.
על פי הסופר הרולד דיי, סילט נחשב על ידי חבריו לבעל שלמות רבה ביצירתו. הוא ציין את שליטתו בטון ציור השמיים המתוארים יפה בסצינותיו המוארות. דיי השווה את חריטות הנחושת של סילט ותיאורי הדמויות שלו עם אלה של ג'ון כרום, ושיבח את ציורי הפרחים שלו.
אף על פי שציורי הנוף שלו לא היו באיכות אמנותית יוצאת מן הכלל, הם חשובים להיסטוריונים מודרניים, שכן מציגים מבנים רבים שצייר סילט, שמראם השתנה משמעותית מאז 1820, ומבנים אחרים נהרסו מאז.
גלריה
-
כנסיית האוקטגון, נוריץ' -
בורסת התירס -
סנט ג'ולין, נוריץ'
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Freeman Marius O'Donoghue, Sillett James, Dictionary of National Biography, 1885-1900 Volume 52
- ^ Moore, Andrew (1985). The Norwich School of Artists. London: HMSO.pp. 48-49
- ^ "On the Polygraphic Art". The Monthly Magazine; or British Register. Vol. XXVI. London: Richard Phillips. 1808. pp. 516–7
- ^ Sillett, James (1764–1840), painter flower painter, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ George Charles Williamson, The history of portrait miniatures, London, G. Bell, 1904
- ^ Michael Bryan, George Charles Williamson, Dictionary of painters and engravers, London, G. Bell, 1903, עמ' pp.214
29391219ג'יימס סילט