ג'וזף סטאנרד
| קובץ:Joseph Stannard as a Youth by Robert Ladbrooke.jpg |
ג'וזף סטנארד (באנגלית: Joseph Stannard; 13 בספטמבר 1797 – 7 בדצמבר 1830) היה צייר ימי ונוף אנגלי, צייר פורטרטים ותחריטים. הוא היה חבר בולט בבית הספר לציירים בנוריץ'.[1]
חיים ומשפחה
ג'וזף סטנארד נולד באזור ליד כנסיית סנט אנדרו, נוריץ' ב־13 בספטמבר 1797. הוא היה בנם הבכור של אברהם סטנארד, מוזיקאי, ומרי בל, והוטבל על ידי הוריו ב־17 בספטמבר בסנט מייקל אט-פלי, נוריץ'. הוא למד בבית הספר היסודי בנוריץ' וכישרונותיו האמנותיים המוקדמים עודדו את הוריו לבקש מאמן הנוף הבולט ג'ון כרום לקחת על עצמו את ג'וזף כתלמיד. כרום היה באותה תקופה האמן החשוב ביותר של נוריץ', ושכר טרחתו היה גבוה מדי עבורם, ולכן העבירו את בנם כחניך לאמן רוברט לדברוק. לדברוק, שכבר העביר לו שיעורים בלתי פורמליים, הצליח ללמד את האמן הצעיר להיות שרטט מיומן, ובעל יכולת טובה לפתח את הסגנון שלו. כשהתרשם מכישרונו של סטנארד, הוא ויתר על שכר הלימוד שלו, ואף הציע תשלום שנתי של 10 לירות שטרלינג כדי לפתות אותו לעבוד בסטודיו שלו. הוא שהה כתלמידו של לדברוק במשך שבע שנים, אבל אין עדויות להשפעת לדברוק על סגנונו האמנותי.[2]
אחד מציוריו של סטנארד הוצג באגודת האמנים נורוויץ' כבר בשנת 1811 (כשהיה בן 14), וקבל ביקורת חיובית על עבודתו ב"מרקורי נוריץ'" באוגוסט 1818, כשהוא בן 21.
בשנת 1820 הכיר את עמיתתו האמנית אמילי קופין, כנראה באמצעות פגישות של אגודת האמנים נורוויץ', ובשנת 1826 הם נישאו. היא הושפעה מביקורה בהולנד עם אביה, האמן דניאל קופין, שם הייתה לה ההזדמנות ללמוד את הטכניקות של אמני טבע דומם הולנדים. אמילי קופין סטנארד הפכה לציירת בולטת של פירות ופרחים, שקיבלה שלוש מדליות זהב מאגודת נורוויץ' לאמנויות, וציירה 50 שנה לאחר מות בעלה.
סטנארד היה במרכז משפחה אמנותית. בתו אמילי ואחייניתם אלואיז הרייט סטנארד (1829–1915) היו אמנים, כמו גם אחיו הצעיר אלפרד (1806–1889).[3]
סטנארד חלה בשחפת וסבל מבריאות לקויה במשך רוב חייו המאוחרים. חברים וקרובי משפחה התכנסו לתמוך בו להתאושש באתר הנופש הגדול ביארמות', שם צייר את חוף יארמות' ואת המזח.
סטנארד נפטר משחפת בשנת 1830, בן 33, לאחר שהתגורר בעיר כל חייו. הוא נקבר, יחד עם בת תינוקת ואחותו אלואיז, בכנסיית סנט ג'ון בנוריץ'.
קריירה
סטנארד היה אחד החברים החשובים ביותר בבית הספר לאמנים של נוריץ'. היסטוריוני האמנות ג'וזפין וולפול ואנדרו המינגוויי מדרגים אותו כצייר החשוב ביותר בבית הספר אחרי ג'ון כרום וג'ון סל קוטמן.[4]
בשנת 1816 היה סטנארד אחד מכמה אמנים - שכללו את מורו הוותיק רוברט לדברוק ובניו, כמו גם את ג'יימס סילט וג'ון ת'ירטל - שהתנתקו מחברת האמנים נורוויץ' בכדי להקים חברה משלהם. בהובלת לדברוק, שבעה מחברי אגודת נורוויץ' פתחו תערוכה בשם "השנים עשר של נורפוק וחברת האמנים נורויץ'", שהתקיימה בטברנה של שייקספיר. סטנארד הציג חמש עבודות בשנה הראשונה לקיומה של החברה החדשה.
הוא התקשר עם התיאטרון בנוריץ', וצייר כמה תמונות ממופעי התיאטרון. בין השנים 1820–1829 הציג סטנארד עבודות באקדמיה המלכותית לאמנויות ובמוסד הבריטי בלונדון. הוא הציג שמונה עבודות במוסד הבריטי מדי שנה בין השנים 1824 עד 1828.[5]
"תחרות השייט של אחר הצהריים"
בשנת 1823 הוא סבל ממצוקה כלכלית, מצב שהוקל זמנית על ידי חסותו של היצרן והיזם של נוריץ', ג'ון הארווי, שהזמין את סטנארד לצייר את "הציור המשובח ביותר שאתה יכול". הציור "תחרות השייט של אחר הצהריים" (1824) הוצג לראשונה בשנת 1825, הוא יצירת שמן גדולה על בד המתארת מרוץ סירות אזרחי בו השתתפו כמעט 20,000 צופים (בתקופה בה אוכלוסיית נורוויץ' הייתה כ־50,000). המרוץ אורגן על ידי ג'ון הארווי, ששאף לקדם את העיר כנמל בינלאומי.
זוהי יצירת המופת של סטנארד והעבודה החשובה ביותר שלו. הציור מציג פסטיבל גדול - חלקו אירוע ספורטיבי וחלקו אירוע חברתי - שנערך על נהר יארה בת'ורפ, מזרחית לנוריץ'. האירוע הקבוע, כלל תחרויות שייט וחתירה, פיקניקים, נאומים ומוזיקה. העבודה הכרוכה בהפקת הציור גרמה לכך שהוא קיבל עדיפות על כל ההתחייבויות האחרות של סטנארד. עלויות הייצור הגבוהות הוטלו בסופו של דבר על סטנארד ולא על הארווי, שמצבו הכלכלי הידרדר לאחר תום מלחמות נפוליאון.[6]
בסצנה המתוארת אין דימויים מיתולוגיים, תחושת תחרות או פטריוטיות כלשהי, סטנארד מראה את יופיו של המקום על ידי ציור החורש, הבניינים והשדות שמעבר לנהר, תוך שהוא משחזר את האירוע.[7]
הציור זכה לשבחים על ידי העיתון "נורפוק כרוניקל", שתיאר את העבודה כ"מעניינת מאוד ואלגנטית". "הנוריץ' מרקורי" גם שיבח את ציורו של סטנארד, וציין כי מדובר ביצירה בעלת מיומנות רבה, והוסיף כי מדובר בתערובת בולטת של עובדות ובדיה.
טכניקה
סטנארד צייר בעיקר נופי נהר וחוף, בהשפעת עבודתם של אמנים הולנדים, שאת עבודותיהם למד והעתיק במהלך ביקור בהולנד בשנת 1821, שאולי היה בהשראת ביקור דומה של אשתו לעתיד ואביה בשנת 1820. במהלך ביקורו הוא שרטט את הנוף המקומי, תוך שהוא מתאר את הנהרות וקו החוף בעפרון.
ביקור זה בהולנד תרם לו לפיתוח טכניקת שמן חדשה והעמקת התעניינותו בנושאים ימיים, והייתה השפעה על כמות יצירותיו הימיות, שהיו רבות יותר מאשר אצל האמנים האחרים מבית ספר נורוויץ'. לדברי וולפול, הרואה בסטנארד קרוב להיות הצייר הימי המשמעותי ביותר בבריטניה, ציוריו מסגירים את אהבתו לים כנושא, ומתוארים "במיומנות אינהרנטית ובכנות חזקה לייצר כמה מציורי הים הפואטיים והרגישים ביותר. של כל הזמנים".
רישומי העיפרון המושלמים שלו (ואולי כמה מציורי השמן שלו) נעשו במקום. הציורים נעשו לעיתים קרובות כהכנת לעבודות גדולות יותר. הוא היה צייר פורטרטים מוכשר, ובשנת 1818 קיבל עבודות לצייר מספר פטרונים.
גלריה
- Joseph Stannard - Buckenham Ferry, on the River Yare, Norfolk.jpg
המעבורת של בקהאם
- Joseph Stannard - A Fresh Breeze.jpg
רוח קלה
- Joseph Stannard - Wherries.jpg
סירות
- Joseph Stannard - Off Corton.jpg
ליד החוף
- Joseph Stannard (1797-1830) - A Ferry Boat with Cattle - 515518.1 - National Trust.jpg
מעבורת עם בקר
- Joseph Stannard - detail from Thorpe Water Frolic, Afternoon 1824.jpg
פרט מהציור - תחרות השייט
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Stannard, Joseph". Encyclopædia Britannica. 25 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 782.
- ^ Freeman Marius O'Donoghue, Stannard Joseph, Dictionary of National Biography, 1885-1900 Volume 54
- ^ C. Geoffrey (Charles Geoffrey) Holme, Herbert Minton Cundall, Studio international, The Norwich school; John ("Old") Crome, John Sell Cotman, George Vincent, James Stark, J. Berney Crome, John Thirtle, R. Ladbrooke, David Hodgson, M.E. & J.J. Cotman, etc., London, New York [etc.] "The Studio", 1920
- ^ Walpole, Josephine (1997). Art and Artists of the Norwich School. Woodbridge, UK: Antique Collectors' Club.pp. 25-26
- ^ William Frederick Dickes, The Norwich school of painting : being a full account of the Norwich exhibitions, the lives of the painters, the lists of their respecitve exhibits and descriptions of the pictures, London ; Norwich : Jarrold & Sons, 1905
- ^ Walpole, Josephine (1997). Art and Artists of the Norwich School. Woodbridge, UK: Antique Collectors' Club.pp. 55
- ^ Fawcett, Trevor (1977). "Thorpe Water Frolic". Norfolk Archaeology. 36 (4): 393–398.
