ברנד פרייטג פון לורינגהובן
 | |
| ברנד פרייטג פון לורינגהובן | |
| לידה |
6 בינואר 1914 קורסארה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 2007 (בגיל 93) מינכן, גרמניה  |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית גרמניה המערבית |
| תקופת הפעילות |
1933–1945 1956 – 1973 |
| דרגה |
 מיור (ורמאכט)  גנרל לוטננט (בונדסוור) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גדוד פאנצרים שליש במטה הכללי (ורמאכט) סגן המפקח הכללי (בונדסוור) | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
ברנד פרייטג פון לורינגהובן (בגרמנית: Bernd Freiherr Freytag von Loringhoven[1] ; 6 בינואר 1914 - 27 בפברואר 2007), היה קצין שריון בוורמאכט וסגן מפקד הבונדסוור. בתפקידו כשליש בוורמאכט היה בין הבודדים שראו את היטלר עד יום לפני התאבדותו.
קורות חיים
בצעירותו
פון לורינגהובן נולד ב-6 בינואר 1914 בעיירה קורסארה באסטוניה, למשפחה גרמנית בעלת תואר אצולה מדורות רבים. בילדותו נאלצה משפחתו להגר לגרמניה, שם גדל וקבל את חינוכו. הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת קניסברג אך הפסיק את לימודיו והתגייס לרייכסוור בשנת 1933, לדבריו כי בתור איש צבא לא היה חייב להצטרף למפלגה הנאצית,[דרוש מקור] ובשנת 1937 הועלה לדרגת לוטננט.
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה השתתף פון לורינגהובן במערכות בפולין ובצרפת, כקצין מטה בדיוויזיית הפאנצר ה-1, ובמבצע ברברוסה שימש כקצין מטה בארמיית הפאנצר השנייה בפיקודו של היינץ גודריאן. בשנת 1942 מונה פון לורינגהובן למפקד פלוגה ברגימנט הפאנצר ה-2 בדיוויזיית הפאנצר ה-16, ולאחר קרבות קשים הגיע עם יחידתו לוולגה. פון לורינגהובן השתתף בקרבות הקשים בסטלינגרד, ובדצמבר 1942 עזב את סטלינגרד על פי הוראה מפורשת של היטלר. ברגשות מעורבים על שעזב את חבריו, הצליח לעלות על מטוס היינקל מלא פצועים בשדה התעופה גומראק, זמן קצר לפני שנכבש על ידי הרוסים. הוא הגיע למפקדתו של אריך פון מנשטיין, ושם נאמר לו שעליו להסתפח למטה המיוחד שהקים הפילדמרשל ארהרד מילך כדי לשפר את הרכבת האווירית. כשראה אותו מילך הזדעזע ממראהו; הוא היה כחוש, לחייו שקועות, שיער וזקן פרועים, סרבלי הפאנצר השחורים שלו היו מלוכלכים וקרועים, מגפי השדה שלו היו עטופים סמרטוטים להגנה מפני הכפור, והוא שרץ כינים. לאחר תקופת התאוששות קצרה הועלה לדרגת מיור, וביולי 1944 מונה לשלישו של היינץ גודריאן.
קשר העשרים ביולי
בן דודו, אוברסט וסל פרייטג פון לורינגהובן סיפק לקלאוס פון שטאופנברג נפצים וחומר נפץ לניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-20 ביולי 1944. הניסיון נכשל והגסטפו עלה במהירות על עקבותיו. כדי למנוע ממנו וממשפחתו סבל והשפלה, הוא התאבד ב-26 ביולי 1944. אנשי הגסטאפו חשדו בברנד פרייטג פון לורינגהובן בגלל הקרבה המשפחתית ובקשו לחקור אותו, אבל התערבותו של גודריאן מנעה זאת.
פיהררבונקר
מינואר 1945 החל לבקר את היטלר ביחד עם גודריאן בפיהררבונקר בברלין. ב-28 במרץ 1945 פרץ ריב קשה בין היטלר וגודריאן. פון לורינהובן יצא מהחדר, התקשר עם גנרל הנס קרבס וביקש ממנו להעסיק את גודריאן בשיחת טלפון. גודריאן יצא לשוחח עם קרבס, ובשעה זו נרגע היטלר. כשחזר גודריאן הציע לו היטלר לצאת לחופשת מנוחה לשישה שבועות, ומינה את גנרל קרבס למחליפו.
פון לורינגהובן ביקש מקרבס לצאת לתפקיד קרבי, אך נתבקש להמשיך ולשמש לו כשליש. משנכבשה מפקדת הוורמאכט בצוסן, עבר עם קרבס לשכון באופן קבוע בבונקר. כאן נפגש לראשונה עם אווה בראון, פילגשו של היטלר שמעטים ידעו על קיומה.[דרוש מקור]
ב-29 באפריל 1945 כאשר הודה היטלר שהמצב אבוד וכי החליט לסיים את חייו בבונקר, ביקש פון לורינגהובן מקרבס לעזוב. זה הפנה את הבקשה להיטלר שהסכים ונפרד ממנו בלחיצת יד רפה. פון לורינגהובן ועוד שני קצינים הצליחו לחמוק מהבונקר ולהגיע לקווי האמריקאים.
לאחר המלחמה
פון לורינגהובן השתחרר מהשבי בינואר 1948, ולאחר שחרורו התיישב במינכן ופתח עסק הוצאה לאור.
בשנת 1956 התגייס לבונדסוור ומילא בו תפקידים בכירים, עד למינויו לסגן המפקח הכללי (סגן רמטכ"ל) בדרגת גנרל לוטננט (מקביל לאלוף). בשנת 1973 השתחרר מהצבא, וב-27 בפברואר 2007 מת בביתו במינכן.
בתרבות
דמותו של פון לורינגהובן מופיעה בסרט הנפילה.
בשנת 2005 יצא ספרו "בבונקר עם היטלר 22-29 באפריל 1945".
לקריאה נוספת
- אנטוני ביוור, סטלינגרד, הוצאת יבנה, 2000
- אנטוני ביוור, נפילת ברלין - 1945, הוצאת יבנה, 2003.
קישורים חיצוניים
- ברנד פרייטג פון לורינגהובן, באתר ww II gravestones
- דמותו של פון לורינגהובן בסרט "הנפילה", באתר יוטיוב
הערות שוליים
25532653ברנד פרייטג פון לורינגהובן