בני ישראל הבריטים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בני ישראל הבריטים (British Israelites) הם בני כת המשויכת לנצרות המאמינה בכך שהשבטים הבריטים הקדמונים, קבוצות אתניות אירופיות קדומות אחרות, ובתי מלוכה אירופים, היו צאצאים ישירים של עשרת השבטים האבודים ובמקרים מסוימים של שבט יהודה. רוב המאמינים בעקרונות אלו מבססים את אמונתם על פירוש הניתן לפסוקי התנ"ך המתייחסים ליהודה ולישראל, ולגלות השבטים. התאוריה הורחבה מאד ונעשה בה שימוש על מנת להצדיק את התנתקות הכנסייה האנגליקנית מן הותיקן בימי המלך הנרי השמיני בטענה שהבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים.

התנועה מעולם לא נשמעה למנהיג אחד, ולרוב לא היה בה מבנה הירארכי. הדבר הוביל למגוון של אמונות ומנהגים המתייחסים לרעיונות הגנאלוגיים בשמם פועלת התנועה. רעיונות אלו הם שונים, ולעיתים סותרים. בדומה לאמונות ביהדות ובאסלאם הרעיון המרכזי של הדת הוא כי המאמינים בה הם צאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב. רוב המאמינים בעקרונות התנועה מסכימים כי רבים מבני עשרת השבטים האבודים הוגלו בידי סרגון השני מלך אשור, עם נפילת שומרון בשנת ג'ר"ה, ובסופו של דבר מצאו עצמם בצפון אירופה ובבריטניה ועם תהליך הקולוניזציה האירופי הגיעו לבסוף לאמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה וכיום הינם מפוזרים ברחבי העולם.

אגדות ופולקלור

אגדות קדומות רבות בפולקלור הבריטי הקדום טוענות לקשר בין הבריטים לארץ הקודש. אלו כוללות, בין היתר, את האמונות הבאות:

  1. הסיפור שיוסף הרמתי (על פי האגדה דודו של אותו האיש) הגיע לקורנוול מעט לאחר צליבתו של אותו האיש, וייסד שם קהילה נוצרית קדומה[1]. לפי מסורות רבות, יוסף הרמתי נטל עמו לאנגליה את הגביע ה"קדוש", בו אגר את דמו של אותו האיש.
  2. הטענה כי אבן סקון, עליה הוכתרו מלכי סקוטלנד, אנגליה ובריטניה היא למעשה האבן עליה נרדם יעקב אבינו, כאשר חלם את חלומו ובו מלאכים עולים ויורדים בסולם.
  3. הטענה כי הנביא ירמיה הגיע לאירלנד עם נסיכה מבית המלוכה של יהודה בשם "תיה תפי", וכי נסיכה זו שלטה באירים הקדמונים, וצאצאיה הינם כיום מלכי בריטניה.[2]
  4. קטעים מן הספר המיתולוגי למחצה "Historia Regum Britanniae" אשר נכתב במהלך המאה ה-12 על יידי ג'פרי ממונמות', הקושרים את הבריטים עם אזור הים התיכון והמזרח התיכון ומפרטים גנאלוגיה של מלכי בריטניה המוקדמים.
  5. אגדות על בואו של ברוטוס מטרויה אל בריטניה לאחר שריפתה של העיר טרויה, וייחוס מוצאו של ברוטוס לשבט בנימין.
  6. טענתו של המלך הנרי השמיני כי הוא צאצא של המלך ארתור[3], וכי ארתור הינו דור שמיני ליוסף הרמתי[4].
  7. הטענה כי שאול התרסי ביקר בבריטניה.

כל אחת מאגדות אלו צורפה לאמונת בני ישראל הבריטים. מבלי להתייחס לנכונותן או לאמיתותן, ניתן לראות בהם שורשים לאמונה עתיקת ימים של הבריטים בקשר דם בין הבריטים לתושבי ארץ ישראל המקראית.

בני הסאקה

הרכיב המרכזי באמונתם של בני ישראל הבריטים הוא האופן בו הם מפרשים את נדידת עשרת השבטים האבודים. על פי אמונתם כתובת ביסותון, כתובת רב לשונית מימי המלך דריווש הראשון, שתורגמה באמצע המאה ה-19 על ידי קצין צבא בריטי בשם הנרי רולינסון, מספקת את החוליה החסרה הקושרת את בני ישראל עם הבריטים. ג'ורג' רולינסון, אחיו הצעיר של הנרי רולינסון, הוא שקשר את בני הסאקה ובני הגימירי המופיעים בכתובת ביסותון עם בני ישראל הגולים[5]

הכתובת קושרת את העם המכונה בפרסית עתיקה ובעילמית "סאקה", שהיה אחד משבטי הסקיתים, עם העם הידוע בבבלית כ"גימירי" או קימרים. קשר זה חשוב מכיוון שהאשורים התייחסו לממלכת ישראל בכתביהם כ"בית חומרי", כפי הנראה בהתייחסות לעמרי מלך ישראל[6].

הארכאולוג אי. ריימונד קאפט הראה את הדמיון בין דמותו של המלך יהוא המופיעה על האובליסק השחור, ולבושה בעטרה בנוסח מלכי הסאקה, ובין דמותו של מלך הסאקה המופיעה בכתובת ביסותון. למרות שיהוא הדיח את בית עמרי מהשלטון הוא נזכר בכתובות אשוריות כ"יהוא בן עמרי".[7].

סקירה כללית

אנשי בני ישראל הבריטים טוענים כי הסקיתים בני הסאקה נדדו לצפון ולמערב לאחר שכורש כבש את בבל. נראה כי אכן הסקיטים נהדפו אל הצפון והמערב על ידי שבטי סרמטים נודדים. היוונים זיהו את הסרמטים עם הסקיתים. על מנת להבדיל בין השניים הרודוטוס הציע לקרוא לסקיתים "סקיתים אמיתיים" ולסרמטים פשוט "סקיתים". הביטוי "סקיתים אמיתיים" או "Germain Scythian", ניתן לשיבוש כ"סקיתים גרמנים".

המלומדים הקדמונים בדה ונרביליס וטקיטוס מסכימים שניהם[8] כי לפני זמנו של אותו האיש שבטים גרמנים וטבטונים החלו להגר לאיים הבריטיים ודחקו את הבריטים הקדמונים אל מערב בריטניה. המוקדמים ביותר ממתנחלים גרמנים אלו היו האנגלים והיוטים, ולאחריהם באה "הפלישה הסקסונית הגדולה" בין שנת 450 לספירה לשנת 600 לספירה, שלאחריה "הכיבוש הדני" (787 - 1070 לספירה). אלמנטים גרמניים אלו הגיעו לבריטניה מאותו אזור בו התיישבו הסקיתים בצפון אירופה, והביאו עמם חוקים ומנהגים הזהים, כך טוענים בני ישראל הבריטים, לאלו של העברים הקדמונים[9]. כמה ממנהגים אלו נחקקו על ידי אלפרד הגדול בספר החוקים המכונה "ספר יום הדין", הדומה להפליא, לטענתם, לפרקים כ' עד כג' לספר שמות. על פי המשפטן בן המאה ה-18 ויליאם בלאקסטון, בספרו המפורסם "הערות על חוקי אנגליה" ספרי ה"דום" של אלפרד הגדול והמנהגים העתיקים שקיבץ, הפכו לבסיס המשפט המקובל[10].

הבלשן בן המאה ה-19, המומחה ללשון הקלטית, ג'ון ריס טען כי הקלטים והסקיתים באו מאותו אזור דרום מזרחית לים השחור והיגרו מערבה לחופה המערבי של אירופה. הוא השווה את השם בו קוראים הולשים לעצמם, "קימרי" (Cymry) עם שמם של הקימרים, והציע כי השמות "איבריה" עבור ספרד, ו"היברניה" עבור אירלנד קשורים למילה "עברים".[11] יש שמצאו גם קשר בין מנהגי הקבורה של הסקיתים והויקינגים לעברים הקדמונים[12].

התאולוגיה של בני ישראל הבריטים

בני ישראל הבריטים טוענים לקשר גנטי לעברים הקדמונים. אמונתם זו אינה מבססת עליונות שלהם כיחידים, או טענה לגאולה אישית, אלא את זהותם השונה כעם.

בשל האופי הבלתי מאורגן של התנועה, הדוקטרינות העיקריות שלה שונות ומגוונות, ויחידים בתנועה יכולים לאמץ כמה מתוכן ולדחות אחרות. לעיתים דוקטרינות אלו לובשות אופי קיצוני, כבמקרה של תנועת "הזהות הנוצרית" שחלק משורשיה באמונת בני ישראל הבריטים, המטיפה לכך שמי שאינו בן הגזע הלבן אינו בעל נשמה ואינו יכול להיגאל. בתאולוגיה זו, צאצאי עשרת השבטים האבודים זכו לחסדו של האל בזכות מוצאם כשלעצמו, ולעיתים מורחב חסד זה אף לבני הגזע הלבן כולו, ויגיעו אל גן העדן אך ורק בזכות זהותם הגזעית.

אך עיקר אמונת בני ישראל הבריטים היא כי בני העמים האנגלו-סקסים בבריטניה ובצפון אירופה הינם צאצאיהם של העברים המוזכרים בתנ"ך.

התפתחות האמונה והתפשטותה

על אף שבני ישראל הבריטים מצטטים כתבי יד עתיקים על מנת להוכיח כי שורשיה של אמונתם עמוקים, נראה כי התורה החלה להתפתח בזמן המהפכה האנגלית ובמיוחד בתקופת האמונה "הרסטורציוניסטית" בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. ג'ון סאדלר, המשפטן הבריטי בן המאה ה-17 פרסם ספר בשם "זכויות הממלכה" ב-1649. סאדלר היה מזכירו הפרטי של אוליבר קרומוול, גילה עניין ביהודים וביהדות, והיה ידידו של רבי מנשה בן ישראל. בספרו שאל בפירוש את השאלה האם הגיעו בני עשרת השבטים האבודים אל העולם החדש. בסוף המאה ה-18 בתקופה בה משל בכיפה האקלים הפוליטי של ה"מילריאניזם", האמונה כי שינוי גדול עתיד להגיע בקרוב, הפכה אמונת בני ישראל הבריטים לאידאולוגיה מובחנת הודות לכתביהם של ריצ'רד בראת'רס וג'ון וילסון. בתקופה זו נכתבו ספרים רבים המתארים את התאוריה. בראת'רס, שהחל לפעול בסוף המאה ה-18 היה הראשון שביסס תאוריה מסודרת של ישריאליזם בריטי, אך טיעוניו נראו כבלתי מבוססים, שכן היה אדם קיצוני שסבל ממחלת נפש. וילסון, שפעל בשנות ה-40 של המאה ה-19 השתמש בפירוש פסוקים מהתנ"ך ובפרשנות היסטורית, והשתמש בטיעונים הגיוניים.

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 עובדו רעיונותיו של וילסון וקיבלו צורה מסודרת. וילסון המשיך להטיף בפומבי, אך לא קמו מוסדות רשמיים או תנועה מסודרת בהנהגתו. בני ישראל הבריטים נראו לעיתים כמשעשעים, לעיתים כמרתקים, אך לא פיתחו מבנה הירארכי עד לסוף המאה ה-19, כאשר החלו לעלות המנהיגים אדוארד היין ואדוארד ווילר בירד.

ב-1919 קמה "הפדרציה העולמית של ישראל הבריטית" (British-Israel-World Federation) בלונדון. בתקופה זו אזרחים בריטים רבים היו קשורים בארגון. אחד מהידועים שביניהם היה ראש ממשלת ניו זילנד ויליאם מאסי. ארגון זה ממשיך לפעול עד היום, ממקום מושבו במחוז דרהאם, ומקיים סניפים מקומיים במקומות רבים באיים הבריטיים ובעולם כולו.

תומכים מודרניים בתנועה

הפרופסור רוג'ר ראסק (1906 - 1994), אחיו של מזכיר המדינה האמריקני דין ראסק היה מטיף ידוע לתורת בני ישראל הבריטים. הוא בילה 13 שנים כמורה בבית ספר, ו-28 שנים כמרצה לפיזיקה באוניברסיטה של טנסי.

הכומר ארנולד מורי מייסד "כנסיית הרועה", מוסד ללא כוונת רווח הרשום במדינת ארקנסו, מאמץ אף הוא את אמונת בני ישראל הבריטים. הטפותיו של מורי משודרות לרחבי העולם באמצעות לווין.

כמה מהקבוצות התומכות בתורתו של המטיף האבנגליסטי הרדיופוני הרברט וו. ארמסטרונג מאמצות אף הן את הדוקטרינה של בני ישראל הבריטים. ארמסטרונג ייסד את "כנסיית האל הרדיופונית" ב-1934 והטיף עד מותו ב-1986. בספרו "מסתורי הדורות" ב-1985 כתב כי "האשורים התיישבו במרכז אירופים, והגרמנים, ללא ספק, הם צאצאי האשורים". ארמסטרונג טען כי תאוריות אלו חשובות להבנת נבואות יום הדין במקרא. כיום "כנסיית האל העולמית" אותה ייסד ארמסטרונג נטשה אמונות אלו.

בבריטניה עצמה, התאולוגיה של בני ישראל הבריטים עדיין נשמרת על ידי מספר כנסיות פנטקוסטליסטיות.

בשל התפשטות האימפריה הבריטית, מאמינים בתורות בני ישראל הבריטים נמצאים ברחבי העולם, אך במיוחד במדינות חבר העמים הבריטי כקנדה, ניו זילנד, אוסטרליה ובליז. במדינות בהן יש אוכלוסיות רבות ממוצא בריטי וצפון אירופי כארצות הברית, דרום אפריקה וארגנטינה ישנן קבוצות מאמינים. על אף שאין מידע סטטיסטי מדויק, נראה כי רבים המאמינים בתאוריה מחוץ לבריטניה, מאשר בבריטניה.

ביקורת התאוריה

מבקרי התאוריה מפקפקים בנכונות המקורות העתיקים עליהם סומכים בני ישראל הבריטים, וכי יש לראות את אמונותיהם כדתיות ביסודן. כן טוענים המבקרים כי הקשרים הפילולוגיים והתרבותיים עליהם מצביעים בני ישראל הבריטים הם מקריים בלבד. המבקרים משייכים את אמונת בני ישראל הבריטים לקטגוריה של "פסאודו-היסטוריה".

המבקרים הצביעו על כך שהדת הרווחת בבריטניה הקדומה בטרם הגיעה לשם הנצרות הייתה הדת הדרואידית שאין לה קשר לאמונה היהודית, או לאמונה מונותאיסטית כלשהי.

בדיקות DNA מודרניות הראו קשר גנטי הדוק בין קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם ובין היהודים לעמים שונים החיים במזרח התיכון (במיוחד באזור הלבנט ואף קשרים לסהר הפורה ולכורדים)[13] שמתבטא בין היתר בהימצאו של חומר בשם הפלוגרופ J1 בכרומוזום Y של היהודים, אך לא מצאו את ה-J1 או קשר גנטי בינם ובין הבריטים והחברה המערב אירופית שלה יש מיעוט ב-J1 שבהן מצוי ההפלוגרופ R1b. [14][15][16][17]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Traditions of Glastonbury by E. Raymond Capt Artisan Publishers
  2. ^ אתר בייבלפרוב
  3. ^ Francine Roche (1 January 2007). The Battle of the Books: An Attack on Nationalism. Accessed 2007-05-02.
  4. ^ Traditions of Glastonbury by E. Raymond Capt Artisan Publishers
  5. ^ George Rawlinson, note in his translation of History of Herodotus, Book VII, p. 378
  6. ^ E. Raymond Capt, Missing Links Discovered in Assyrian Tablets Artisan Pub, 1985 מסת"ב 0-934666-15-6
  7. ^ E. Raymond Capt, Missing Links Discovered in Assyrian Tablets Artisan Pub, 1985 מסת"ב 0-934666-15-6
  8. ^ English Constitutional History from the Teutonic Conquest to The Present Time by Thomas Pitt Taswell-Langmead B.C.L., OXON., Stanhope prizeman in the University, 1866; Vinerian scholar in the University, 1867; and late professor of Constitutional Law and History, University College, London. Third Edition revised throughout, with notes and appendices, by C. H. E. Carmichael, M.A., OXON., Taylorian Scholar in the University, 1862; corresponding member of the Society of Comparative Legislation, Paris. Published by London: Stevens and Haynes, Bell Yard, Temple Bar. Boston: Houghton, Mifflin, and Co., The Riverside Press, Cambridge. MDCCCLXXXVI Chapter 1,
  9. ^ La constitution de la Marche parait dans Tacite see also Tac. Germ. c. vii. Compare Tacitus' description of the Saxon "Mark" system with the ownership and societal definitions contained in Genesis, Exodus, Leviticus and Deut.
  10. ^ Commentaries on the Laws of England by Willian Blackstone First Edition 1765 - 1769 Vol 1 section 3
  11. ^ Early Celtic Britain pg 150 & 162-3
  12. ^ They Came A Viking E. Raymond Capt M.A., A.I.A.,F.S.A. Scot.
  13. ^ [1] Nebel, A. et al.: "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East" p.1106
  14. ^ [2] Shen, P. et al.: "Reconstruction of Patrilineages and Matrilineages of Samaritans and Other Israeli Populations From Y-Chromosome and Mitochondrial DNA Sequence Variation"
  15. ^ [3] Nebel, A. et al.: "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East"
  16. ^ [4] Hammer, M. et al.: "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes."
  17. ^ Wade, Nicholas (9 במאי 2000). "Y Chromosome Bears Witness to Story of the Jewish Diaspora". New York Times. נבדק ב-2010-04-27. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בני_ישראל_הבריטים&oldid=745824"