ריצ'רד בראת'רס
ריצ'רד בראת'רס (באנגלית: Richard Brothers; 25 בדצמבר 1757 – 25 בינואר 1824) היה מאמין מוקדם ומורה בתנועה הדתית "בני ישראל הבריטים", הקשורה לתיאוריה הנוגעת לעשרת השבטים האבודים של ישראל.[1]
חיים
בראת'רס נולד בפורט קירואן, ניופאונדלנד. הוא התחנך בואליץ' באנגליה, ונכנס לצי המלכותי ושירת בפיקודו של קפל ורודני. בשנת 1783 הוא הפך לסגן, ושוחרר בכבוד ב־28 ביולי 1783, וקיבל פנסיה שהסתכמה בחצי שכר (54 לירות לשנה). לאחר מכן הוא נסע ביבשת אירופה ומאוחר יותר התחתן עם אליזבת האסל בשנת 1786. נישואיו דווחו כ"אומללים" ולכן שב לשירות בצי המלכותי.[2]
מכיוון שהאמין ששירות צבאי אינו תואם את אמונתו החדשה בנצרות, עזב שוב בשנת 1789 את חיל הים. על פי העקרון הדתי שהחזיק בו - ההתגלות האינדיבידואלית, הוא האמין שהוא לא יכול לשרת את המלך כראש כנסיית אנגליה.
בשנת 1791, הוא החל להטיל ספק בשבועה שנתן, כשנדרש לקבל חצי השכר הצבאי שלו, והוא מצא את עצמו עם הכנסה מועטה בעקבות פעולותיו שלאחר מכן.
בראת'רס חילק את זמנו בין שהות בטבע והבית, שם פיתח את הרעיון על עדה אלו-הית מיוחדת. בראת'רס טען כי הוא שמע את קולו של המלאך שהכריז בפניו על חורבן בבל הגדולה, שהייתה למעשה לונדון. לפי תפיסתו, ככל הנראה בעקבות בקשת הרחמים שלו גרמו לאלוקים לרחם על לונדון לזמן מה, וההרס של העיר הופסק. בערך בתקופה זו, בראת'רס ציפה גם למתת שמימי שתרעיף עליו כסף, אהבה ואושר.
בפברואר 1792 הכריז בראת'רס על עצמו כמרפא וטענו שהוא יכול להחזיר את הראיה לעיוורים. הוא משך קהל רב, אך לא בשל יכולת הריפוי שלו, אלא עבור מתנות הכסף הקטנות לאלה שהתפלל עבורם.
עבודה
בשנת 1793 בראת'רס הכריז על עצמו שהוא שליח של דת חדשה. הוא החל לראות את עצמו כבעל תפקיד מיוחד בהתכנסות היהודים בארץ ישראל, בפרט "היהודים" שהוסתרו בקרב אוכלוסיית בריטניה. בדומה לבני ישראל בריטים, טען בראת'רס כי ל"בני ישראל הנסתרים" אין מושג על שושלתם הביולוגית וכי חלק מתפקידו יהיה ללמד אותם את זהותם האמיתית ולהוביל אותם לארץ כנען. בראת'רס הכריז שהוא נסיך העברים, צאצא של בית דוד המקראי שישלוט על עם ישראל עד שובו של אותו האיש. הוא הצהיר כי הוא ישיג את כל זה באמצעות מטה שעיצב משושנת ורדים פראית, שיעשה איתו ניסים, כפי שעשה משה במדבר.
בראת'רס החל למשוך אליו הרבה אנשים, אך בשל חוסר יכולתו הארגונית ואופיו התמהוני, הוא לא פיתח שום תנועה חברתית. כתוצאה מנבואתו בדבר מותו של המלך וסוף המלוכה, הוא נעצר בגין בגידה בשנת 1795 ונכלא בטענה שהוא לא שפוי. אולם עניינו הובא בפני הפרלמנט על ידי תלמידו הנלהב, נתנאל בראסי הלהד, אוריינטליסט, וחבר בית הנבחרים. כתוצאה מכך הוא הועבר לבית מעצר פרטי באיזלינגטון.
בזמן שהיה בבית המעצר הפרטי, בראת'רס כתב מגוון חוברות שהביאו לו פרסום ומאמינים רבים.[3] בין תומכיו היה האמן ויליאם שארפ. נראה שחלק מהתחזיות הפוליטיות שלו (כמו מותו האלים של לואי ה-16) היו הוכחה לכך שהוא קיבל השראה אלוקית. אך כאשר בראת'רס חזה כי ב-19 בנובמבר 1795 הוא יתגלה כנסיך העברים ושליט העולם, והתאריך חלף ללא כל ביטוי לכך, שארפ נטש אותו והפך לתלמידו של ג'ואנה סאות'קוט. גם שאר מאמיניו נטו להתרחק ממנו, מאוכזבים או נבוכים.
מוות
בראת'רס בילה את 30 השנים האחרונות בחייו בעיצוב הדגלים, המדים והארמונות של ירושלים החדשה (אנ'). ג'ון פינלייסון הבטיח לבסוף את שחרורו מהמעצר הפרטי בשנת 1806, והוא עבר להתגורר בביתו בלונדון, שם נפטר כדמות בודדה ב־25 בינואר 1824.
פינלייסון פתח במערכה משפטית נגד הממשלה, וביקש תשלום ותביעה כספית פיצוי בגין אחזקתו של ריצ'רד בראת'רס עד מותו.
הערות שוליים
- ^ S. Vyse, Kooks: A Guide to the Outer Limits of Human Belief, Science 310, 2005-11-25, עמ' 1280–1281 doi: 10.1126/science.1121309
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Brothers, Richard" . Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ A Revealed Knowledge of the Prophesies and Times
30612288ריצ'רד בראת'רס