בני זאבי
 | |
| לידה |
18 באפריל 1931 ירושלים, ארץ ישראל |
|---|---|
| פטירה | 14 בספטמבר 2005 (בגיל 74) |
| השתייכות | המוסד |
| תפקידים בשירות | |
| סגן ראש המוסד, ראש אגף מבצעים, מפקד אגף המבצעים המיוחדים "קשת", ראש אגף הדרכה, ראש אגף מינהל | |
| פעולות ומבצעים | |
| לכידת מרדכי ואנונו, ראו עוד להלן | |
בני זאבי (18 באפריל 1931 – 14 בספטמבר 2005)[1] היה איש קהילת המודיעין הישראלית, מפקד יחידה 504 וסגן ראש "המוסד", שהתפרסם כמי שפיקד על מבצע לכידת מרדכי ואנונו[2].
ביוגרפיה
זאבי נולד ב-1931 בירושלים בשם בנימין פרקש למשפחה בת ארבעה אחים. הוריו, עלו כצעירים ציוניים-דתיים מטרנסילבניה ב-1924, התגוררו בעיקר בזיכרון משה ובנחלאות. בני למד בבית הספר היסודי חורב עם אחיו דוד זאבי שלימים יהיה מזכ"ל מצודת ביריה. לאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת קול תורה, אך ברח מהישיבה כאשר פרצה מלחמת השחרור, זייף את תעודת הזהות שלו, הוסיף שנה לגילו והתגייס לצבא. את שרותו הצבאי עשה בסדרה ארוכה של תפקידי מודיעין. בין היתר התמנה לעוזר קמ"ן פיקוד צפון, קצין מודיעין של חטיבת גולני, וקצין מודיעין במבצע סיני, בסוף שנות החמישים הוכשר בערבית ובהפעלת סוכנים, ועבר ליחידה 504. במסגרת תפקידו עסק בין היתר בלוחמת מודיעין ובהברחת יהודים מסוריה ומלבנון.
ב-1964 הושאל ל"מוסד", ונשלח להפעיל סוכנים בלונדון ובפריז. כעבור שנה שוגר לכורדיסטן כדי להקים קשר עם המורדים הכורדים נגד השלטון העיראקי.
ב-1968 חזר לצבא והתמנה למפקד יחידה 504. בתקופת פיקודו גדלה היחידה והכניסה תחת כנפיה את כלל יחידות המודיעין הצבאיות שתחום עיסוקן קשור ליומינט (מודיעין אנושי).
ב-1973, לאחר חציית התעלה במהלך מלחמת יום הכיפורים, התמנה למושל הטריטוריה המצרית שנכבשה על ידי צה"ל ממערב לתעלה ובתפקיד זה סייע לפתור את מצוקותיה היומיומיות של האוכלוסייה המצרית האזרחית שנפגעה במלחמה.
ב-1974 שב ל"מוסד" והיה שותף למרדף אחרי ראשי ארגוני הטרור באירופה לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. הוא, שרת בתפקידים מגוונים ביחידות השונות – ראש מוקד אירופה של "צומת", האגף האחראי על גיוס והפעלת סוכנים, מפקד אגף המבצעים המיוחדים "קשת", ראש אגף הדרכה וראש אגף מינהל. ב-1978 התמנה לתפקיד ראש אגף מבצעים וסגן ראש המוסד.
ב-1990 פרש מ"המוסד" ועסק בשליחויות הקשורות לאיתור נעדרי צה"ל, וכן שימש שליח אישי של שר הביטחון משה ארנס לקשר עם הדרוזים ברמת הגולן.
ב-2005 נפטר ממחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים. כמה מהם המשיכו את דרכו ושרתו בקהילת המודיעין. בנו הבכור הוא ההיסטוריון פרופסור דרור זאבי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בתו אורית ברק ממקימי היישוב הררית בגוש שגב. בנו נדב זאבי, קצין מודיעין אף הוא[3], איש תקשורת וממייסדי חברת 'אירונאוטיקס', ובתו אדר זאבי עורכת בכירה בהוצאת 'כתר'.
פעולות ומבצעים בהם השתתף
משימות שאותן ביצע זאבי נלמדות בקורסים של "המוסד". בין היתר היה אחראי לקשר ממושך עם מקור מודיעיני, עליו נאמר כי היה המקור הטוב ביותר שהיה אי פעם לישראל. מקצת מהפעולות בהן השתתף:
- חוליית אורי אילן - ב-1954 אימן ושיגר חוליית מודיעין שנלכדה על ידי הסורים. בין חברי החוליה היה גם אורי אילן שהתאבד בכלא בדמשק. יתר חברי החוליה הוחזקו בשבי עד ששוחררו.
- הקשר עם הכורדים – ב-1965 הוטל עליו להקים את שלוחת "המוסד" בכורדיסטן וליצור את הקשר הראשון עם מוסטפא ברזאני, מנהיג הכורדים. הוא נמנה עם אנשי "המוסד" שאימנו את אנשיו של ברזאני בלחימה מודרנית.
- ניירובי – ב-1976 זאבי, יחד עם גדעון עזרא, ניהל מבצע של "המוסד" שבמסגרתו נעצרה חוליה של מחבלים פלסטינים וגרמנים אשר תכננו לפוצץ מטוס נוסעים ישראלי בניירובי שבקניה.
- ואנונו – זאבי אירגן ופיקד את מבצע חטיפתו של מרדכי ואנונו ב-1986. בראיון עיתונאי נדיר, שהעניק לנכדתו במסגרת קורס עיתונאות, סיפר איך אנשיו מצאו את ואנונו בלונדון, איך נשלחה אליו הסוכנת "סינדי", וכן פרטים ידועים אחרים על החטיפה.
- הקשר עם הודו – בשלהי שנות ה-80 שימש כראש שלוחת "המוסד" בהודו. הקשרים שטווה והפעילות שלו ושל אנשיו הובילו בסופו של דבר לכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל והודו, ולהעמקת הקשר הצבאי והמדיני בין שתי המדינות.
מקורות
- רונן ברגמן, "האיש שלכד את ואנונו", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 8 באוקטובר 2005.
קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, המקור המודיעיני התעקש - רק בני, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2005
הערות שוליים
- ^ אתר "נשמה"
- ^ עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012, עמוד 41.
- ^ עמרי אסנהיים אמיר תיבון, מתכנן מבצע חיסול סדאם חוסיין בסיור וירטואלי לעיראק, באתר מאקו, 8 בנובמבר 2012.
