בנימין זיגל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין זיגל
קובץ:Zigel.jpg
לידה 18 באפריל 1922
פוליןפולין קנצ'וגה, פולין
פטירה 28 בספטמבר 2001 (בגיל 79)
השתייכות הצבא האדום
משטרת ישראל
תקופת הפעילות 1948 – 1987 (משטרה)
דרגה ניצב ניצב
תפקידים בשירות
מפקד בית הספר לחיל רגלים בפולין, מפקד בית הספר לשוטרים מחוז תל אביב, ראש מדור חקירות הונאה, אב בית הדין למשמעת
עיטורים
אות הכוכב האדום; 12 אותות גבורה נוספים (הצבא האדום)
עיטור השירותעיטור השירות
תפקידים אזרחיים
עורך דין

בנימין זיגל (18 באפריל 1922 – 28 בספטמבר 2001)[1][2] היה ניצב במשטרת ישראל, ממקימי היחידה הארצית לחקירות הונאה, נודע כחוקר לוחמני אשר חרת על דגלו את הלוחמה בשחיתות הציבורית.

חייו

ילדותו ובחרותו

זיגל נולד בקנצ'וגה שבפולין. הוא למד בחדר ובתיכון בפשבורסק, ומשם עבר ללמוד בז'שוב. למד בבית ספר להוראה בעיר בז'ז'ני ובתום לימודיו שימש מורה במולטנבו.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה היה במחנה עבודה, אך הצליח לברוח משם וחצה את קו החזית.[3] בשנת 1942 גויס לצבא האדום ושירת ביחידת סיור תחת פיקוד פולני. בהמשך שירת בחטיבת חיל הרגלים הראשונה של ורשה. התקדם בשרשרת הפיקוד ומונה לסגן מפקד הגדוד ואף זכה לציון לשבח על מבצע השתלטות על שדה תעופה גרמני. זו תחילתה של דרך שהביאה אותו להיות הקצין היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר ביחידות הקרביות הפולניות במלחמת העולם השנייה. פלוגת הסיור הייתה יחידת קומנדו, שעסקה בפעילויות נועזות מאחורי קווי האויב. במהלך המלחמה זכה זיגל ב-13 אותות גבורה: תשעה פולניים וארבעה סובייטים, אחד מהם הוא עיטור הכוכב האדום. הוא מונה למפקד בית הספר לחיל רגלים בפולין.

הגיוס לצבא האדום הציל את חייו במהלך מלחמת העולם השנייה, משפחתו המורחבת הושמדה בשואה מלבד שתיים מאחיותיו שניצלו, האחת היגרה לארצות הברית והשנייה הוגלתה לסיביר. הוא עצמו היה למנהל בית ספר הקצינים בפולין. עם תום המלחמה נרשם לגיוס חוץ לארץ (גח"ל) שפעל בפולין בחסות הסוכנות היהודית.

במשטרה

ב-1948, בהיותו בן 26, התגייס למשטרת ישראל כשוטר מן המניין. שימש במשך שנתיים בתפקידי סיור ובילוש ואף זכה לצל"ש ממפכ"ל המשטרה על לכידת שלושה שודדים חמושים. בשנת 1951 נמנה עם המחזור הראשון של קורס קציני משטרה ואף שימש כמפקד בית הספר לשוטרים במחוז תל אביב. מהלך עבודתו במשטרה למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. עם סיום התמחותו המשפטית, שימש כקצין חקירות במשטרת תל אביב, בדרגת מפקח.[4][5]

בשנים 1960–1961 היה חוקר במדור המרכזי של המטה הארצי ועסק בעיקר בעבירות כלכליות.[6][7] בשנים 1965–1970 היה ראש מחלק ההונאה במחוז תל אביב בדרגת פקד ורב פקד.[8][9][10][11]

בשנת 1971 הועלה לדרגת סגן ניצב ומונה לראש מדור כוח אדם במשטרה.[12] מקורביו של זיגל טענו שהוא הורחק מתפקיד החוקר בגלל שעשה עבודתו נאמנה יתר על המידה והיה צורך בהדרתו מהתפקיד.

עם חילופי כוח אדם במשטרה ומינוי של רב-ניצב שאול רוזוליו למפכ"ל המשטרה, הוחלט על שינויים במבנה המשטרה, והושם דגש רב בלוחמה בשחיתות הממסדית הגואה. רב ניצב רוזוליו קרא לזיגל לעמוד בראש מדור חדש שהוקם במשטרה - מדור חקירות הונאה במטה הארצי,[13] שבינואר 1975 הפך למחלקה לחקירות הונאה[14] ובהמשך נודע כיחידה לחקירות הונאה, שמטרתה לחימה בעבירות צווארון לבן. באפריל 1975 הועלה לדרגת ניצב משנה.[15] אחת החקירות הראשונות שניהלה היחידה החדשה הייתה בעניין קריסתו של בנק ארץ ישראל בריטניה ועבירות שעבר מנכ"ל הבנק, יהושע בן-ציון, שהובילו לקריסה. מקרה זה תאם את השקפת עולמו של זיגל שלפיה יש להתמקד ב"עבריינים הגדולים". חקירה נוספת בתחילת דרכה של היחידה הייתה זאת של מיכאל צור, ראש החברה לישראל. בעקבות רינונים לגבי טיב פעילותו, החל זיגל לחקור חשדות למעשים פליליים. זיגל פעל בשני ערוצים: נבירה של צוותו במסמכים חשבונאיים ומאמץ אישי שלו לשבור את הנחקר, שהביא את צור להודות. פרשה נוספת באותה תקופה הייתה פרשת ידלין. החקירה נגד אשר ידלין נפתחה בעקבות טענות לשוחד בשבועון "העולם הזה". החקירה לא העלתה דבר, אולם זיגל הרחיב את החקירה לכל פעילויותיו של ידלין ולבסוף הצליח להביא להרשעתו בפרשה אחרת.

במרץ 1978 הועלה זיגל לדרגת תת-ניצב.[16] ב-1981 עוטר בעיטור השירות.[17]

בפברואר 1985 מונה זיגל לאב בית הדין למשמעת של המשטרה והועלה לדרגת ניצב. ב-1 ביולי 1987 יצא לגמלאות בגיל 65 ופתח משרד עורכי דין שהתמחה בעבירות צווארון לבן. עם פרישתו מהמשטרה אמר זיגל, על רקע המדליות הרבות להן זכה במלחמת העולם השנייה: "אומץ לב צבאי דורש רגע אחד של התעלות ואילו אומץ לב אזרחי הוא לא פעם אפור ואין בו רגעי תהילה, זו מלחמה יומיומית, שבה בעצם העובדה שאתה נאבק, מתגלה כוחך, אומץ לב אזרחי הוא אפור יותר, קשה יותר".[18]

בשנת 2001 נפטר בנימין זיגל והוא בן 79. היה אב לשתי בנות מנישואיו לנחמה. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.[1][2]

הערכה

זיגל נודע כקצין שהטיל את חיתתו על שרים, נגידי עם ונודע במאבקו הבלתי פוסק בשחיתות, שיטות החקירה הייחודיות והגישה הבלתי מתפשרת הובילו לחשיפתן של הפרשות הסוערות ביותר שידעה מדינת ישראל. בין הפרשות החשובות בהם נטל חלק מכריע ניתן למנות את פרשת ידלין, תיק אפרסק, יהושע בן-ציון, ברוך אבוחצירא ועוד רבים אחרים. הוא זכה לכינויים שונים בתקשורת כגון "זיגל האיום", "הצייד" ואף נכלל במערכונים הומוריסטיים שונים המדגישים את היראה הציבורית מהחוקר הנודע.

מנגד, היו שבקרו את שיטות העבודה של זיגל. בשנת 1966 מתח בית המשפט העליון ביקורת חריפה על שיטות העבודה של זיגל. השופט משה לנדוי כתב[19]:

"מקטעי העדויות של פקד בנימין זיגל וסמ"ר אליעזר דן, אני למד כי לא הייתה בחקירתם התפרצות רגעית אלא פגיעה בכבוד הנחקר אשר אפיינה חקירה שנמשכה שעתיים וחצי. מאחורי שיטה זו, שהכילה חרפות וגידופים, הייתה מטרה: להשפיל את הנחקר ולעורר בו רגשות חוסר אונים. ... אחרת אין להבין את המילים "בשבילי אתה אפס"".

זיגל נהג להשתמש בלחץ על עצורים במטרה להביא אותם להודות באשמה. זיגל השתמש לצורך כך במעצר לצורך חקירה שנועד לשבור עברייני צווארון לבן שאינם רגילים לתנאים בבית המעצר. כשנודע לזיגל שמיכאל צור התלונן על ריח הליזול בבית המעצר, הורה לשפוך כמויות גדולות של ליזול בסביבתו של צור והביא בכך להודאתו של צור באשמות שהוטחו בו.[20]

בעקבות תיקון לחוק שמנע מעצר עד תום ההליכים בגלל חומרת העבירות, טען זיגל:[20] "... נציגינו בכנסת דאגו לעצמם, כנראה, כשקבעו חוק, שחומרת העבירה לא יכולה לשמש כעילה למאסר עד לגמר הליכים... (אשר) ידלין אומר בספרו, שלולא זה שהוחזק במעצר עד תום ההליכים, לא היה מודה. או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. יש לו זמן, לסחוב את המשפט ארבע שנים. עם הערעורים – שמונה שנים. מה יש לו כבר להודות? יש לו זמן. אולי, פה ושם איזה פשלה (של המשטרה) ויצא זכאי. אבל, בגלל זה שהוחזק במעצר החליט לגמור את זה ולהודות. אז זאת סיבה שתועלת הציבור (היא)... להחזיק את האנשים האלה עד לגמר המשפט (כמה שיותר)...".

לקריאה נוספת

  • ברוך לשם, זיגל, ספרית מעריב, 1988.
  • אריה אבנרי, המפולת, רביבים, תשל"ז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 קורות החיים של בנימין זיגל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  2. ^ 2.0 2.1 הקבר של בנימין זיגל בבית הקברות הצבאי קריית שאול, באתר BillionGraves
  3. ^ לודמילה קפרה, כתבה על רחבעם זאבי (ברוסית)
  4. ^ הצית מחסן הקש כדי לזכות בבטוח, הצופה, 13 בפברואר 1956
  5. ^ 7 סוחרים נעצרו בקשר להברחה, חרות, 5 בפברואר 1958
  6. ^ המשטרה: ונקרט זייף צ'קים נוספים, חרות, 31 במאי 1960
  7. ^ חשוד במתן שוחד לפקידי מס־הכנסה, דבר, 25 בנובמבר 1960
  8. ^ עוד פקיד של הסוכנות וקבלן-חשודים בשוחד, מעריב, 3 ביוני 1965
  9. ^ יהושע כהנא, נעצרה אחות במשרד הרישוי החשודה בזיוף, מעריב, 23 בספטמבר 1965
  10. ^ נעצר חשוד בנסיון סחיטה, מעריב, 30 באפריל 1969
  11. ^ החשוד בגניבת בולים מהדואר נעצר שוב, מעריב, 8 בפברואר 1970
  12. ^ פקד שמואלי: קצינים בכירים במשטרה ידעו על עסקי הפרטיים, דבר, 9 בנובמבר 1971
  13. ^ נעצר מנכ"ל בנק א"י-בריטניה, מעריב, 16 ביולי 1974
  14. ^ הוקמה מחלקה לחקירות הונאה במטה הארצי, דבר, 31 בינואר 1975
  15. ^ בנימין זיגל ניצב משנה, דבר, 7 באפריל 1975
  16. ^ יחזקאל קרתי - ניצב; בנימין זיגל - תת ניצב, דבר, 9 במרץ 1978
  17. ^ ראובן שפירא, תנ"ץ זיגל זכה בעיטור השירות, דבר, 22 בדצמבר 1981
  18. ^ ברוך לשם, זיגל, רביבים, 1988, עמ' 197
  19. ^ יחיאל לימור, "בשבילי אתה אפס" - אמר החוקר לחשוד, מעריב, 2 בפברואר 1966
  20. ^ 20.0 20.1 שחיתות שלטונית וביטחון לאומי, באתר ייצור ידע - האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי, 24 במרץ 2010


היחידה הארצית לחקירות הונאה
ראשי היחידה בנימין זיגל (עד 1985) • יורם גונן (1985–1988) • זכריה בנאי (1988–1991) • יוסי לוי (1991–1993) • זאב אבן-חן • ירחמיאל הלפרין • מירי גולן (1998–2006) • שלומי איילון (2006–2010) • זיוה אגמי-כהן (2010–2013) • אפרים ברכה (2013–2015) • כורש ברנור (2016–2018) • יואב תלם (2018–2021) • אלי מקמל (2021-)
מפלגים ביחידה מפלג חקירות כלכליות • מפלג חקירות א' • מפלג חקירות ב' • מפלג המודיעין
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33633289בנימין זיגל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בנימין_זיגל&oldid=2004590"