בנימין אקצין
| ענף מדעי | מדע המדינה ומשפט חוקתי |
|---|---|
בנימין אקצין (6 במאי 1904 - 12 במאי 1985[1]) היה פרופסור למדע המדינה ולמשפט חוקתי באוניברסיטה העברית בירושלים, ממקימי הפקולטה למשפטים ומייסד החוג למדע המדינה וממקימי אוניברסיטת חיפה. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטאות וינה, פריז והרווארד. בנוסף היה מרצה אורח ברבות מהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית ואירופה. התמחה בתורת המשטרים והזיקה בין המציאות המדינית לביטוייה המשפטיים-קונסטיטוציוניים.
ביוגרפיה
נולד בריגה למאיר צבי בן הרב בנימין הלוי אקצין ולזלדה בת אברהם לבית גרניץ. הוריו נרצחו במהלך השואה בחשוון ה'תש"ב[1]. קודם עלייתו ארצה היה מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית ומזכירו של זאב ז'בוטינסקי ואף נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז'בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עבר לארצות הברית ועמד בראש הלשכה המדינית של 'ועד החירום הציוני האמריקני'.
ב-1926, בגיל 22, קיבל תואר דוקטור למדעי המדינה מאוניברסיטת וינה, ב-1929 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז ובתחילת שנות ה-30 תואר דוקטור למשפטים נוסף מאוניברסיטת הרווארד.
בשנת 1949 עלה לארץ ישראל, ונמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. אקצין נחשב, יחד עם יצחק קלינגהופר, כמניחי "היסודות למשפט הציבורי ובכך תרמו תרומה מכרעת לפיתוח הדמוקרטיה הישראלית הצעירה"[2]. כמו כן היה בנימין אקצין מיוזמי ומקימי החוג למדעי המדינה, בפקולטה למדעי החברה, של האוניברסיטה העברית, בראשית שנות ה-50 ועמד בראשו בעשור הראשון לקיומו[3]. בנוסף כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים בשנים תשי"ב-תשי"ד, תשי"ז-תשי"ח, תשכ"ב-תשכ"ג.
אקצין היה ממצדדי הנורמליזציה ביחסי גרמניה–ישראל. ב-1963, טרם כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות, עורר ביקורת כאשר ביקר באוניברסיטת היידלברג כמרצה-אורח במשך סימסטר[4]. אקצין עמד בראשות המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ״ח).
בנימין אקצין הוא ממקימי אוניברסיטת חיפה והיה הרקטור הראשון שלה.
ב-1970 טען אקדמאי ערבי שבמסגרת ניסיונו להתקבל כמרצה באוניברסיטת חיפה, נדרש על ידי השב"כ לשמש כמשתף פעולה. בתשובה לשאילתא, הודה אקצין ששיקולי ביטחון מובאים בחשבון בעת קבלת אנשים למשרות הוראה. הוא הוסיף שאוניברסיטת חיפה אינה שונה בכך ממוסדות מקבילים. הרקטורים של האוניברסיטה העברית[5] ושל אוניברסיטת תל אביב[6] הכחישו קיום קריטריון כזה אצלם. אקצין הואשם בהפרת החופש האקדמי[7].
אקצין קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[8]. כמו כן, הוא חתן פרס ישראל (למדעי המשפט 1967).
נפטר בשנת 1985, ונקבר בהר המנוחות[1].
חלק מכתביו
- "עיקרי המינהל הציבורי", הוצאת דביר
- "תורת המשטרים", הוצאת אקדמון - הוצאת הסטודנטים באוניברסיטה העברית (1967)
- "לאומים ומדינות", הוצאת עם עובד
- "סוגיות במשפט ובמדינאות", הוצאת מאגנס (1966)
- "יסודות המדינאות הבינלאומית", הוצאת אקדמון (1984)
- "הצעת חוקה למדינת ישראל"
- "תכנון לאומי בישראל", הוצאת המדרשה למינהל (1966)
- "בעין בוחנת: כתבים פובליציסטיים" (הוצאת שקמונה)
- "הסטאטוס הפוליטי של יהדות התפוצות", הוצאת המכון ליהדות זמננו (1966)
- "הבדלי יסוד בגילויי ההתבוללות בתקופה הבתר אמאנסיפציונית והעידן הנוכחי", הוצאת האוניברסיטה העברית
- "מריגה לירושלים", הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות העולמית (1989) - ספרו האוטוביוגרפי שפורסם לאחר מותו
ספרים שערך
- Studies in law, magness press, 1958
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "בנימין אקצין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2796
- הספרים של בנימין אקצין, באתר "סימניה"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קברו באתר BillionGraves
- ^ ההיסטוריה של הפקולטה למשפטים, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ The Department of Political Science - About the Department, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ "אין לדרוש מן הגרמנים להכות על חטא בכל יום", מעריב, 4 בנובמבר 1963
- ^ אין שיקולים בטחוניים בקבלת אנשים לעבודה, מעריב, 11 בינואר 1971
- ^ ברוך ברכה, רקטור אונ' ת"א מתנגד לעמדתו של פרופ' אקצין בקבלת מרצים, מעריב, 4 בינואר 1971
- ^ ש. שחורי, השיקול הבטחוני של פרופ' אקצין, דבר, 15 בינואר 1971
- ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
- זוכי פרס ישראל למשפטים
- סגל אוניברסיטת חיפה: מדעי החברה
- רוויזיוניסטים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מדע המדינה
- נשיאי אוניברסיטת חיפה
- רקטורי אוניברסיטת חיפה
- יהודים לטבים
- ריגה: אישים
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- ישראלים שנולדו ב-1904
- ישראלים שנפטרו ב-1985