בנדיקטין
| הבקבוק והתווית המיתולוגיים | |
| הבקבוק והתווית המיתולוגיים | |
| סוג | ליקר |
|---|---|
| אחוז אלכוהול | 40 |
| מוצא |
 צרפת |
| מועד הכנה ראשוני | המאה ה-19 |
| צבע | זהוב |
בנדיקטין (מצרפתית: Benedictine) הוא ליקר המיוצר בצרפת מ-27 סוגי צמחים. בנדיקטין מכונה גם "קיסר הליקרים". הליקר מבוסס על אלכוהול נייטרלי שמופק מסוכר סלק, ובו מושרים עשבי התיבול השונים. כמו כן, הוא מיושן במשך מספר שנים בחביות עץ אלון. משך הכנת כל בקבוק הוא 7 שנים.
היסטוריה
ההיסטוריה של משקה הבנדיקטין החלה במהלך תקופת הרנסאנס כאשר נזיר בנדיקטיני יצר משקה המורכב מתערובת של 27 צמחים ותבלינים מארבעת קצוות העולם. המשקה הפך לפופולרי מאוד בחצר המלך ועד מהרה הפך למפורסם והמשיך להיות מיוצר בידי הנזירים הבנדיקטינים עד לסוף המאה ה-18.
במהלך המהפכה הצרפתית, כמעט ואבדה נוסחת המשקה הייחודי כאשר אספן ספרים בורגני קנה את ספר הרישומים מהמנזר שהכיל בתוכו את המידע. האספן שלא ידע על האוצר המוחבא בידו השאיר את הספר בספרייה אשר בביתו שנים ארוכות עד שקרוב משפחתו, אלכסנדר לה-גרנד, מצא את נוסחת המשקה בספר והחליט על ייצור מיידי של המשקה הישן וקרא לו "בנדיקטין".
עד שנת 1873 הפך המשקה לפופולרי וייצרו כמאה וחמישים אלף בקבוקים ממנו באותה שנה, כתוצאה מכך החליט אלכסנדר לה-גרנד על הקמת חברה לשיווק הבנדיקטין וייצורו. בשנת 1882 אף הוקם מוזיאון מיוחד לייצור הבנדיקטין אשר שם הוא ממשיך להיות מיוצר עד היום.
המתכון המדויק לייצור הבנדיקטין נשמר עד היום כסוד מסחרי מוגן של חברת המשקאות בקרדי (Bacardi) הבעלים הנוכחיים של המותג, וידוע בכל רגע נתון רק לשלשה אנשים. רבים ניסו לחקות את המשקה עד שהחברה הקימה במתחם שלה בנורמנדי אולם לחיקויים מזויפים של הבקבוק בעל המבנה המיוחד, השם בנדיקטין, והתויות.
המותג וכשרות
כל בקבוק בנדיקטין נושא תוית עם האותיות D.O.M ראשי תיבות של הביטוי הלטיני "Deo Optimo Maximo" ובעברית "אלוהים, הטוב והגדול".
תחת המותג בנדיקטין מייצרת החברה גם ליקר נוסף בשם B&B, בנדיקטין וברנדי - בנדיקטין מהול בברנדי, אשר במוצהר מעורב עם יין ומשום כך אינו כשר. כמו כן מייצרת החברה "בנדיקטין סינגל קסק" (מחבית אחת) בבקבוק שחור מיוחד והיא מוכרת אותו רק בחנות החברה בנורמנדי צרפת.
בנדיקטין משמש גם כבסיס לכמה קוקטיילים נפוצים ביניהם: פריסקו, דרבי, סינגפור סלינג ועוד.
למרות שהמשקה מיוצר ללא השגחה רבנית ואין לו תעודת כשרות, הוא מוכר ככשר. הרבנים משה דוד גוטניק מאוסטרליה, ומערכת הכשרות של הרב משה לנדא ביררו בזמנו את החומרים המרכיבים את המשקה ותהליך ייצורו והתברר כי לא מעורב בו יין, כך שהוא כשר ללא ספק[1].
אדמו"רי חב"ד נהגו לשתות את המשקה בהתוועדויות, הרבי מליובאוויטש כתב במכתב לאלו שפקפקו על כשרותו: ”נהוג כבר מכמה שנים אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר וגם אצל אביו להשתמש בבנדיקטין, והם היו כמה פעמים במדינה ששם מייצרים משקה זה ולא היה אצלם כל פקפוק בענין חשש תערובת יין, וגם ברור שלא נשתנה אופן התוצרת, וליתר שאת היתה חקירה ודרישה בזה עוד הפעם לפני איזו שנים ונתאמת עוד הפעם.”[2], מפרשת נח תשכ"ז הפסיק הרבי מליובאוויטש לשתות את המשקה ברבים אבל בביתו המשיך להשתמש בו.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בנדיקטין- בנדיקטין - אלכופדיה, אנציקלופדיית האלכוהול האינטראקטיבית, מאורכב באתר http://archive.is
הערות שוליים
- ^ הרב יוסי שטיינברגר, על בנדיקטין ועוד מבט לכשרות, אתר שטורעם, ז' אדר תשס"ט
- ^ הרבי עונה: כיצד ניתן לדעת שהבנדיקטין כשר? באתר חב"ד אינפו.
34118379בנדיקטין