בית יהודיוף-חפץ

בית יהודיוף-חפץ

(למפת ירושלים רגילה)

בית יהודיוף-חפץ

בית יהודיוף-חפץ הוא מבנה מגורים מפואר השוכן ברחוב עזרא 21 בשכונת הבוכרים בירושלים. הבית נבנה בשנים 1905-1910 בשביל אלישע יהודיוף ומשפחתו שגרו אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. הבית נבנה בפועל על ידי חותנו ישראל חפץ (בנו של רבי דוד מלמד חפץ), שגר בעיר העתיקה בירושלים. כונה בירושלים "הארמון של המשיח", ובקיצור "הארמון".

מבנה

בית יהודיוף-חפץ כולל שתי קומות מגורים וקומת מרתף. אורך הבית כ-55 מ' ורוחבו כ-20 מ'. לבנין שתי כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית לקומת הקרקע והשנייה, בצדו המזרחי של הבניין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה. לאורך הבניין עובר מסדרון רחב, ומשני צדדיו חדרי מגורים גדולים. למסדרון העליון רצפה מעוטרת עם שני פתחי אור עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת המסדרון, וחלקם העליון של הקירות שלאורכו, מעוטרים בציורי טבע (ציפורים, איילות, פרחים ועצים), נוף (יד אבשלום וקבר זכריה בנחל קדרון, הרים מושלגים ונחלים כמו באירופה) ומוטיבים יהודיים כמו מגן דוד וסמלי שבטי ישראל, של הצייר שמואל מלניק.

הבית כלל בית כנסת גדול ובו עמודים עגולים גדולים משיש ורוד שהובאו במיוחד מאיטליה. גג הבניין שטוח והוא מוקף מעקה ברזל מסוגנן עם גביעי אבן גדולים. הבניין נבנה בסגנון אירופאי והוא מזכיר את סגנון הבנייה של ארמונות באירופה.

היסטוריה

הבית נבנה בשנים 1905-1910 על ידי ישראל חפץ^[1] בשבילו ובשביל גיסו אלישע יהודיוף שהיה סוחר גדול בכותנה ונולי כותנה, וגר אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. בשנת 1914 עלה אלישע יהודיוף עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בבית המפואר. אולם יהודיוף, שהיה נתין רוסיה, גורש בשנת 1915 מארץ ישראל, מפני שרוסיה הייתה אויב של האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. הטורקים ניצלו את הבית כמפקדה של הצבא הטורקי בירושלים. ב-1918, כאשר הסתימה המלחמה, שב אלישע יהודיוף לירושלים עם משפחתו, לאחר שרכושו באוזבקיסטן הולאם על ידי הקומוניסטים בעקבות מהפכת אוקטובר.

כדי להתפרנס, השכיר יהודיוף את הקומה הראשונה של הבית לבית הילדים ציון-בלומנטל^[2]. באותה שנה ערכו יהודי ירושלים בחדר האוכל הגדול של הבית סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל וחודש לאחר מכן נערכה בבית קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות חיים ויצמן וג'יימס רוטשילד. לחדר האוכל הגדול לא הייתה באותם ימים תקרה כמו שיש לו היום, אלא הוא כוסה בפירמידת זכוכית ענקית שנעה על מסילות ובחג סוכות היא הוזזה ובמקומה הונח סכך שהפך את המקום לסוכה ענקית. גם הנציב העליון הרברט סמואל היה אחד האושפיזין בסוכה.

ביום ג', י"ד באדר א', תרפ"א (1921) התכנסה ועידת היסוד של הרבנות הראשית בבית יהודיוף-חפץ^[3], בה נבחר הרב יעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. כעבור מספר שנים נישאה רחל, נכדתו של הרב יעקב מאיר, ליצחק, בנו של אלישע יהודיוף.

בשנת 1923 פינה בית היתומים את הבניין ובמקומו נכנס בית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר^[4]. בשנות הארבעים, כאשר איש מבני משפחת יהודיוף כבר לא גר בבית, שימש הבניין כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים, והוכנו בו סליק גדול ודרך מילוט. בד בניסן ה'תש"ד התקיימה בבית הספר חתונת הרב עובדיה יוסף ואשתו מרגלית.

לאחר קום המדינה השתכנו בבית שני בתי ספר חרדיים: בית חנה של חסידי חב"ד ובית יעקב של החינוך העצמאי. כמה מחדרי הבית הגדולים חולקו לשתי כיתות על ידי מחיצות.

כיום משמש המבנה את בית הספר לבנות "נתיב בתיה" של החינוך החרדי העצמאי.

הארמון של המשיח

השם "הארמון של המשיח" שבו מוכר בית יהודיוף-חפץ הוא אגדה אורבנית. בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף-חפץ הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה^[5]. בבית היה בית כנסת שרבים באו להתפלל בו בשבתות ובחגים ובחדר האוכל הגדול שבו נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון". בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהייתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה. אחד מאלה היה הסופר ש"י עגנון, שאהב מאד את השכונה בכלל ואת בית יהודיוף-חפץ בפרט, ובספרו "שירה" כתב:

גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב...

מאז פרסומו של עגנון נפוצה האגדה כי הבית שבנו אלישע יהודיוף וישראל חפץ בשביל משפחתם נבנה למען המשיח.

לקריאה נוספת

זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, אורבך, תל אביב, 1988.
שמואל הולנד ""ואלה תולדות", שערים ורחובות" בתוך: אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996 (עמוד 237).
עדנה בן-יהודה, "בית יהודיוף-חפץ וגם הארמון של המשיח", הוצאה עצמית, 2014
דרור ורמן, הבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים