בית יהודיוף

בית יהודיוף-חפץ

(למפת ירושלים מוגדלת)

 

בית יהודיוף-חפץ

(למפת ירושלים רגילה)

 

בית יהודיוף-חפץ

חזית המבנה

ריצוף בבית הכנסת שבקומה השנייה

בית יהודיוף הוא מבנה מגורים מפואר השוכן ברחוב עזרא 21 בשכונת הבוכרים בירושלים. הבית נבנה בשנים 1905-1910 בשביל דוד ואלישע יהודיוף שגרו אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. הבית נבנה בפועל על ידי חותנו ישראל חפץ (בנו של רבי דוד מלמד חפץ), שגר בעיר העתיקה בירושלים.

מבנה

בית יהודיוף כולל שתי קומות מגורים וקומת מרתף. אורך הבית כ-55 מ' ורוחבו כ-20 מ'. לבנין שתי כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית לקומת הקרקע והשנייה, בצדו המזרחי של הבניין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה. לאורך הבניין עובר מסדרון רחב, ומשני צדדיו חדרי מגורים גדולים. למסדרון העליון רצפה מעוטרת עם שני פתחי אור עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת המסדרון, וחלקם העליון של הקירות שלאורכו, מעוטרים בציורי טבע (ציפורים, איילות, פרחים ועצים), נוף (יד אבשלום וקבר זכריה בנחל קדרון, הרים מושלגים ונחלים כמו באירופה) ומוטיבים יהודיים כמו מגן דוד וסמלי שבטי ישראל, של הצייר שמואל מלניק.

הבית כלל שני חדרי סלון רחבים הקטן שבניהם היה בעל תקרת זכוכית בצורת פירמידה ענקית שנעה על מסילות. בחג סוכות הוזזה תקרה זו ובמקומה הונח סכך שהפך את האולם לסוכה. גם הנציב העליון הרברט סמואל היה אחד האושפיזין בסוכה. באולם הגדול הוצבו עמודי שיש איטלקי. כל המבנה הושפע מסגנון הבנייה של פירנצה וחלקים רבים יובאו מאיטליה. גג הבניין שטוח והוא מוקף מעקה ברזל מסוגנן עם גביעי אבן גדולים בדגם אורנות "כדי קבורה" אירופאים אלמנט איטלקי מובהק הן המרצפות המיוחדות וכן האדריכלות הכללית של המבנה. יש לציין שבניגוד לכלל בתי השכונה המקוריים שהיו בנויים בסגנון המזרחי, משמע בניה סביב חצר מרכזית פתוחה, בית יהודיוף שהמגרש עליו נבנה היה מלבני, הוא בעל אופי אירופאי ומזכיר את סגנון הבנייה של ארמונות באירופה.

היסטוריה

הבית נבנה בשנים 1905-1910 עבור דוד ואלישע יהודיוף תושבי העיר קוקנד אשר באוזבקיסטן. אלישע ודוד יהודיוף היו סוחרים ויצרנים של כותנה ומשי ונהגו לעלות לרגל לירושלים מדי שנה או שנתיים. את ביצוע הבנייה עבורם הפקידו האחים יהודיוף בידי חמו וגיסו של אלישע ממשפחת חפץ שהיו תושבי ירושלים. בשנת 1914 באחד מביקוריו בירושלים חנך אלישע יהודיוף את הבית אולם המשפחה לא התגוררה אז בבניין אלא בבית משפחתה של אשת אלישע אשר הייתה אז בהריון ואף ילדה במהלך הביקור את בנם הצעיר שנקרא ישראל. אלישע עם בנו אברהם חזרו אחרי מספר חודשים לעסקי המשפחה בקוקנד בעוד רעייתו וילדיו נותרו בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עת הארץ היתה בשליטה של העותמנים גורשה המשפחה מירושלים בהיותם בעלי נתינות רוסית. אז רוסיה הייתה אויב של האימפריה העות'מאנית. הטורקים אף ניצלו את הבית כמפקדה של הצבא הטורקי בירושלים תוך שגרשו את יצחק נציג המשפחה שגר בבניין. בני המשפחה החלו לאכלס את הבית שנקרא בפיהם "הבית הגדול" החל משנת 1922 כאשר נגזלו מהם מפעליהם ובתייהם בקוקנד בידי הבולשביקים הרוסים, החלו חלקים מן המשפחה לעלות לירושלים. האח דוד שהיה חולה נפטר בבוכרה ולא זכה לעלות לירושלים אולם רעייתו ובני משפחתם הקרובים הגיעו לבית יהודיוף החל משנת 1925. משפחתו של אלישע הגיעה כשלוש שנים קודם לכן אך אז הבית היה תפוס בידי בית הילדים ציון-בלומנטל להם הושכר הבית למן שנת 1918. לאחר דין ודברים פינה בית היתומים בלומנטל את הקומה העליונה של המבנה ואזי נכנסה אשת אלישע וילדיהם לגור בבית לאחר שדאגו לריהוט וכלי בית.

בתקופה שקדמה למגורי המשפחה בבית נערכו בו אירועים ציבוריים שונים כמו סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל, ארועי שהתקיים בחדר האוכל הגדול של הקומה העליונה, וכן קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות חיים ויצמן וג'יימס רוטשילד.

ביום ג', י"ד באדר א', תרפ"א (1921) התכנסה ועידת היסוד של הרבנות הראשית בבית יהודיוף, בה נבחר הרב יעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. כעבור מספר שנים נישאה רחל, נכדתו של הרב יעקב מאיר, ליצחק, בנו של אלישע יהודיוף.

בשנת 1923 פינה בית היתומים את הבניין ובמקומו נכנס בית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר. טרם קום המדינה, כאשר בני משפחת יהודיוף גרו בקומה העליונה ובית ספר שפיצר שכן בקומת הקרקע השתמשו חברי האצ"ל במבנה הסמוך לבניין "מבנה העזר" כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים, והוכנו בו סליק גדול ודרך מילוט. בד בניסן ה'תש"ד התקיימה בבית הספר חתונת הרב עובדיה יוסף ואשתו מרגלית.

לאחר קום המדינה בני משפחת יהודיוף עזבו את המבנה שהושכר לעיריית ירושלים אשר השכירה אותו בשכירות משנה לבתי ספר חרדיים: בית חנה של חסידי חב"ד ובית יעקב של החינוך העצמאי. כמה מחדרי הבית הגדולים חולקו לשתי כיתות על ידי מחיצות.

כיום משמש המבנה את בית הספר לבנות "נתיב בתיה" של החינוך החרדי העצמאי.

"הארמון של המשיח"

השם "הארמון של המשיח" שבו התכנה בית יהודיוף הוא פרי דמיונו של הסופר ש"י עגנון שכתב בספרו "שירה" את הציטוט הבא:

גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב...

מאז פרסומו של עגנון נפוצה האגדה כי הבית שבנו אלישע ודוד יהודיוף בשביל משפחתם נבנה למען המשיח.

לקריאה נוספת

• זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, אורבך, תל אביב, 1988.
• שמואל הולנד ""ואלה תולדות", שערים ורחובות" בתוך: אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996 (עמוד 237).
• עדנה בן-יהודה, "בית יהודיוף-חפץ וגם הארמון של המשיח", הוצאה עצמית, 2014
• דרור ורמן, הבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית יהודיוף בוויקישיתוף

ד"ר רחל ברקאי, משפחת יהודיוף וה"ארמון" בשכונת הבוכרים בירושלים, ירושלים 2024.

• עדנה בן יהודה בית יהודיוף-חפץ – "הארמון" בפורטל אסיה-ישראל
• ידיעות ירושלים, 2014

הערות שוליים

• 
• 
• 
• 

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] בית יהודיוף25338531