בית הילדים ציון-בלומנטל
בית הילדים ציון בלומנטל הוא בית היתומים היהודי הוותיק ביותר בעולם. המוסד הוקם בירושלים בידי הרב אברהם יוחנן בלומנטל בשנת 1917 ופועל עד היום בהנהלת צאצאיו. במשך השנים התחנכו בין כתליו אלפי ילדים.
כיום מנוהל המוסד כמרכז משפחתונים, ומחולק לדירות בהן מתגוררים בני זוג המשמשים כמדריכי פנימייה, יחד עם קבוצת ילדים בטווח גילים רחב. המוסד מתבסס על תרומות.
הקמת בית היתומים
בית היתומים הוקם בשלהי מלחמת העולם הראשונה, על רקע הרעב הקשה והמחלות, ביוזמת האימפריה העות'מאנית. כאשר נחשף הפאשא של ירושלים מוניר ביי למצבם העגום של יתומי העיר, פנה אל החכם באשי הרב נסים יהודה דנון בדרישה שהקהילה היהודית תדאג ליתומיה. מצדו הבטיח הממשל העות'מאני אפשרות לקנות מן הסינדיקט (מכירת התבואה שרוכזה בידי ממונה מטעם השלטון העות'מאני) חצי קילו חיטה לילד ליום.
את הדאגה לילדים הסביר הפאשא בעובדה שהורי רבים מהם נהרגו במלחמת העולם בשרתם בצבא העות'מאני. ואכן בספר 'קורות ותלאות יתומי ציון', קובץ זיכרונות שהוציאו לאור מי שהיו חניכי בית היתומים בשנות מלחמת העולם, מצויות עדויות רבות לכך שרבים מאבות הילדים נהרגו בשירותם הצבאי כחיילי האימפריה. חלק מהילדים התגוללו בחוצות מפני שאביהם עדיין שירת בצבא, ואמם מתה ממחלה או מרעב.[1]
בשל המצב הקשה ששרר באותה העת בעיר, בתי היתומים אליהם פנה הרב דנון השיבו את פניו ריקם. הוא פנה אל הרב אברהם יוחנן בלומנטל,[2] שעמד באותה העת בראש ישיבה לצעירים בשם 'בית חינוך נערים'. ישיבתו הייתה יוצאת דופן בכך שיועדה מלכתחילה לנערים משולי חברת היישוב הישן, שסטו מן הדרך או שנשקפה סכנה שיסטו ממנה, ודאגה לרווחתם.[3] בלומנטל ניאות לבקשה והסב את המוסד בראשותו לבית יתומים.
הקמת בית היתומים ציון־בלומנטל הצילה בפועל ילדים רבים ממוות ברעב, כאשר לא היה להם כל קורת גג או אפשרות להזנה בסיסית. כך מעידים דבריו של ילד אלמוני שנכנס לבית יתומים במהלך מלחמת העולם הראשונה (ואת דבריו כתב עוד במהלכה):[4]
שכבנו ברחובות ובשוקים, בצִדי רשות הרבים, וצעקנו מרה דשואן דשואן! אין מכיר ואין מרחם! אין פונה אלינו לראות בצרתנו! צעקנו! צעקנו! עד אשר נִחר גרוננו ואפס כֹּחנו, התעלפנו באין אונים ושכבנו כפגרים מובסים, ערומים היינו, יחפים וחשופי שת היינו! רגלנו בצקה, נפוחי רעב וכפן וחסרי כל התגוללנו בחוצות קריה, בערב אמרנו מי יתן בֹּקר ובבקר אמרנו מי יתן ערב.
בקריאת הילד בולט הביטוי "דשואן דשואן!" – הכוונה לביטוי הערבי جُوعَان, רָעֵב (בתעתיק המקובל היום: ג'וּעאן). השימוש של הילדים בערבית או ערבית־יהודית מצביע על השתייכותם לעדה הספרדית של היישוב הישן. סביר שרוב הילדים שגוועו מרעב ברחובות היו בעיקר ספרדים, שכן לעדה הספרדית לא הייתה באותה העת אפשרות לתמוך בהם, והעדה האשכנזית העניקה קדימות לצורכי יתומיה.[3] מכאן גם הדגשת בית היתומים ציון־בלומנטל מיד עם הקמתו, שהוא מיועד "לבני כל העדות השונות שבישראל".[3]
לפי המסופר, שמו של המוסד "ציון" ניתן לו על שם היתום שסיפורו היה הטראגי ביותר. היתום, פעוט כבן שלוש שנים, נמצא עזוב ברחוב העיר, נפוח וצמוק מרעב, ולא ידע את שמו. אנשי הוועד האמריקאי אליהם התגלגל קראו לו בשם "ציון", על שם קינתו המפורסמת של רבי יהודה הלוי: "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". לאחר חקירה שערך הרב בלומנטל, התברר כי הילד נולד בחו"ל ושני הוריו נפטרו - אמו בדרכה ארצה ואביו במהלך מלחמת העולם. לאחר שבע שנים במוסד חלה הילד ונפטר יתום וגלמוד. הרב בלומנטל החליט לקרוא למוסד על שמו.
התפתחות המוסד לאורך השנים
עם תום מלחמת העולם הראשונה החל המוסד להתפתח במהירות.[5] המוסד עבר מספר מבנים עד שבשנת תרע"ח (1918) התמקם בית היתומים בבית יהודיוף-חפץ שבשכונת הבוכרים. בשנת תר"פ שהו במוסד 70 יתומים[6] ושנה לאחר מכן 85.[7] לשכת העלייה של ההנהלה הציונית ולאחר מכן הוועד הלאומי, רבנים ואישי ציבור החלו מפנים את יתומי הארץ אל בית היתומים. המוסד פעל בין השאר גם להצלת יתומים מן הגולה.[8] בעשור הראשון לפעילותו התגוררו והתחנכו בו כ-500 ילדים[9] מכלל העדות והחוגים בעיר.[10] המוסד כלל תלמוד תורה וישיבת קטנה.[11]
האולם המרכזי והגדול של המוסד, שנבנה בידי הנדבן צבי חפץ ונקרא בפי כל "בית חפץ",[12] שימש מקום כינוס לאירועים חשובים,[13] המפורסמים בהם הם ועידת היסוד של הרבנות הראשית בשנת ה'תרפ"א,[14] וקבלת פניו של הגנרל אלנבי עם כניסתו לעיר בשלהי מלחמת העולם הראשונה. מזכיר המוסד באותן שנים היה צבי מנחם זקס.[15] באותן שנים נתפרסמה במיוחד מסיבת חנוכה גדולה שנערכה במקום מדי שנה.[16]
הרב אהרן שמחה בלומנטל, אחיו של המייסד והמנהל, ניהל בניו יורק את לשכת בית היתומים ובמשך עשרות שנים הקדיש מאמצים רבים כדי לביסוס מעמדו הכלכלי.[17] נשיא המוסד היה הראי"ה קוק[18] ואחיו חיים אף שימש תקופה מסוימת כמנהל המקום.[19]
בשנת ה'תרצ"ד (1934) נחנך בניין בית היתומים שבשכונת הבוכרים בנוכחות רבנים ואישי ציבור.[20] בכך לראשונה בית היתומים שכן בבניין אשר נבנה במיוחד ולצורכי היתומים. בשנת ה'תשי"ב הונחה אבן פינה למבנה חדש[21] ובשנת ה'תשכ"א עבר אליו המוסד.[22] בשנת ה'תשכ"ד נחנך שוב בניין חדש למוסד ברחוב יחזקאל בשכונת הבוכרים, ובו בין השאר בית כנסת "אוהל עדינה".[23] מנהל המוסד באותן שנים היה אליעזר רקובסקי.
המוסד כיום
כיום מנהלים את המוסד צאצאיו של מייסדו, הרב אברהם יוחנן בלומנטל: נכדתו, רבקה רקובסקי, ובנה - הרב ברוך רקובסקי (שמשמש באופן רשמי כמנכ"ל).[24]
המוסד כיום מתייחד בליווי של הבוגרים עד אזור גיל 22 - כאשר נבנו מסגרות המשך המיועדות לבוגרים, שהתאם לצורך לליווי לאורך זמן. בנוסף, המוסד רואה את עצמו כבית לתלמידים, ועל כן שומר על קשר עם הבוגרים שנים מאוחר יותר, ואף מסייע במקרה הצורך - הן בייעוץ, והן בתמיכה כלכלית (במידת האפשר).
ילדים נכנסים למוסד החל מכיתה א'. במוסד ישנם כיום שלושה חלקים מרכזיים:
- משפחתונים - בגיל בית הספר היסודי. בכל משפחתון ישנם 12 ילדים, המתגוררים ביחידה צמודה לזוג ולמשפחתם.
- מסגרת תיכונית פנימייתית - שנחלקת למעשה לשני מסלולים נפרדים: מסלול המכונה "יגדיל תורה", בסגנון ישיבתי, לאלה שהדבר מתאים להם; ומסלול המכונה "שִׁבְתִי", שכולל לימודי בגרות ומקצוע.
- מסגרת על־תיכונית, שמעניקה מגורים ולימודים לאלה שמעוניינים להמשיך במסגרת ישיבתית, אך כחלק מהמסגרת החמה והמשפחתית של ציון-בלומנטל.
בוגרים
- משה אבוטבול, חבר כנסת וראש עיריית בית שמש לשעבר
- דוד אזולאי, שהיה חבר כנסת
- יחזקאל ציון, חזן מוכר ויוצר אלבומי חזנות
- אברהם רביץ, שהיה חבר כנסת אביו של ראש מועצת קריית יערים יצחק רביץ.
לקריאה נוספת
- תהלה הרץ, 'דשואן דשואן!' (جُوعَان جُوعَان): הקמת בית היתומים 'ציון בלומנטל' בירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה, קתדרה 165, תשע"ח, עמ' 181–204
- קורות ותלאות יתומי ציון, מהדורה שנייה: ירושלים תשכ"א (קישור לספר באתר "אוצר החכמה")
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית הילדים ציון-בלומנטל
הערות שוליים
- ^ קורות ותלאות יתומי ציון: דברי ימי יתומי ציון וירושלים בימי המלחמה העולמית הראשונה, תרע"ד–תרע"ח, ופרשת ההצלה על ידי המוסד הגדול בית היתומים ציון-בלומנטל, ירושלים תשכ"א, עמ' ט"ז
- ^ הרב אברהם יוחנן בלומנטל - למנוחות, הצופה, 1 בדצמבר 1966, עמ' 4
- ^ 3.0 3.1 3.2 תהִלה הרץ, 'דשואן דשואן!' (جُوعَان جُوعَان): הקמת בית היתומים 'ציון בלומנטל' בירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה, קתדרה 165, תשע"ח, עמ' 181–204
- ^ המכתב צוטט במאמר "'דשואן דשואן!' (جُوعَان جُوعَان): הקמת בית היתומים 'ציון בלומנטל' בירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה" (מאת תהלה הרץ), קתדרה 165, תשע"ח (עמ' 181–204).
- ^ הרב בלומנטל, דואר היום, 29 באוקטובר 1920, עמ' 3
- ^ הראי"ה קוק, אגרות הראיה: כרך ד, שנים תר"פ-תרפ"א, מכון הרצי"ה תשע"ח, עמ' קד-קה.
- ^ ישעיהו פרס, ארץ-ישראל: ספר-המסעות, ירושלים - ברלין - וינה: בנימין הרץ, תרפ"א, עמ' 130
- ^ לדוגמה: בית היתומים ציון, דואר היום, 25 ביולי 1921, עמ' 3
- ^ מוסדות ומפעלים: בית היתומים ציון, 8 בינואר 1931, עמ' 4
- ^ בית יתומים ציון בלומנטאל בעיה"ק ירושלים ת"ו לתורה ולמלאכה לבני כל העדות בישראל, הצופה, 27 ביוני 1947, עמ' 5
- ^ יצחק שפירא, ירושלים - מחוץ לחומה, ירושלים תש"ח, עמ' 74
- ^ בית-היתומים ציון (בלומנטל), דואר היום, 20 בינואר 1921, עמ' 3
- ^ לדוגמה: הסתדרות הצעיר הארץ-ישראל, דואר היום, 9 בספטמבר 1919, עמ' 3
- ^ עצה טובה ומועילה, דואר היום, 10 בפברואר 1912, עמ' 4
- ^ מכתבים למערכת, דואר היום, 3 בפברואר 1921, עמ' 4
- ^ לדוגמה: בבית היתומים "ציון", דואר היום, 20 בדצמבר 1925, עמ' 3; ב"בית היתומים ציון", שם, 12 בדצמבר 1926, עמ' 4; ב"בית היתומים ציון", שם, 20 בדצמבר 1928, עמ' 4; בבית היתומים "ציון", שם, 30 בדצמבר 1932, עמ' 7.
- ^ אליעזר רפאל מלאכי, 'הרב אהרן שמחה בלומנטאל', בתוך: מנגד תראה: אסופה ממאמרי א. ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), יד יצחק בן-צבי תשס"א, עמ' 498
- ^ בבית היתומים "ציון", דואר היום, 22 באפריל 1925, עמ' 4; ראו גם מכתב המלצה פומבי מהראי"ה המוסד: בית היתומים "ציון", שם, 25 במרץ 1921, עמ' 3
- ^ נפטר ר' חיים הכהן קוק ז"ל, הצופה, 19 בדצמבר 1954, עמ' 1
- ^ חג חנוכת הבניין של "בית היתומים ציון בלומנטל" בירושלים, דואר היום, 4 ביוני 1934, עמ' 3
- ^ "שבת בית היתומים בלומנטל", שערים, 15 באוגוסט 1952, עמ' 8
- ^ בית היתומים "ציון", הצופה, 19 במאי 1961, עמ' 9
- ^ הסתיים שלב הראשון של בניין בית-היתומים "ציון - בלומנטל", הצופה, 25 בדצמבר 1964, עמ' 6
- ^ Zion Orphanage, www.zionorphanage.com
