בייסלארד
 |
 |
בייסלארד (baselard; בגרמנית גם pasler.) הוא פגיון או חרב קצרה שהיו בשימוש בימי הביניים המאוחרים.
אטימולוגיה
בשימוש מודרני במילה בייסלארד, המונח משמש לסוג של פגיון מהמאה ה-14 בעל ניצב בצורה של האות האנגלית I שהתפתח מפגיוני האבירים של המאה ה-13. השימוש בשם אינו עקבי, והמונח בצרפתית תיכונה ובאנגלית תיכונה כנראה מתכוון לשורה רחבה של פגיונות גדולים. המונח (בגרסאותיו הרבות) הופיע לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה-14. יש ראיות המצביעות על כך שהמונח בייסלארד הוא השחתה המילה הגרמנית "Basler" שמשמעותה הוא "סכין בזל".
שימושים היסטוריים
תיאורים של הבייסלארד מהאמצע המאה ה-14 נשמרו כחלק מדמויות קברים (הבייסלארד נחשב כחלק מהלבוש הצבאי של אביר מנוח). באמצע המאה ה-14 הבייסלארד היה נשק פופולרי וביצעו איתו חלק גדול ממקרי האלימות האזרחית, והוא זוהה עם חוליגניות. עדות מוקדמת שלו היא ממסמכי בית המשפט של נירנברג (בשנת 1341) שבו יש תיעוד של משפט נגד אדם שפצע אישה על ידי הכאתה בראשה עם פאסלר (שמו הגרמני של הבייסלארד). כמה תקנוני חוק גרמניים מהמאה ה-14 והמאה ה-15 הוציאו מחוץ לחוק את הבייסלארד בגבולות העיר. בסוף המאה ה-14 הבייסלארד הפך מאד פופולרי בחלקים נרחבים של מערב אירופה, כולל צרפת, איטליה, גרמניה, ואנגליה. הנס סלואן כתב שיר סאטירי על השימוש בבייסלארד כאביזר אופנה. פריס פלוומאן קישר בין הבייסלארד לססגוניות מיותרת: בסיפורו מסופר על שני כמרים, סר ג'ון וסר ג'פרי, מוצגים כשהם מתרברבים בחגורות הכסף שלהם, ובבייסלארד או בפגיון האונות שלהם עם כפתורים מצופים זהב.
ווט טיילר נרצח עם בייסלארד על ידי ראש העיר של לונדון, ויליאם וולוורת', בשנת 1381.
