ביוטכנולוגיה

בִּיּוֹטֶכְנוֹלוֹגְיָה (מאנגלית: Biotechnology, בקיצור גם: ביוטק" – Biotech) הוא תחום של מחקר ופיתוח יישומי, המשתמש בידע ביולוגי לפיתוח טכנולוגיות. פיתוחים ביוטכנולוגיים מנצלים את תהליכי החיים במערכות ביולוגיות לצורך ייצור מוצרים בתחומי התעשייה, הרפואה, החקלאות והקוסמטיקה לרווחת האדם.

המערכות הביולוגיות שבהן משתמש הביוטכנולוג הן תאים או רקמות של צמחים, בעלי חיים, או מיקרואורגניזמים (חיידקים בעיקר), או חומרים מיצורים אלו (גנים, אנזימים, הורמונים, חלבונים וכדומה).

הביוטכנולוגיה קיבלה דחיפה בזכות הגילויים המהירים במדע הגנטיקה. חברות רבות העוסקות בביוטכנולוגיה זוכות להצלחה רבה, והתחום מעסיק מומחים מתחומים רבים בישראל ובעולם, ומשלב מחקר על תהליכי החיים (נשימה, תזונה, הפרשה, רבייה, תורשה ועוד), תנאי הגידול ואורח החיים של יצורים אלו, עם פיתוח של רעיונות וטכנולוגיות מתקדמות העוסקים בניצול תהליכים אלו לרווחת האדם.

תחומים

ענפי ההתמחות העיקריים בתחום הביוטכנולוגיה הם:

ביוקטליזה: השימוש באנזימים ובמערכות אנזימטיות לשם זירוז תגובות כימיות.
תהליכי תסיסה (פרמנטציה): ייצור תרופות, תוספי מזון, אנזימים וביוכימיקלים על ידי מיקרואורגניזמים כגון חיידקים, שמרים ופרוטיסטים.
הנדסה גנטית: לפיתוח מוצרים חדשים ולשיפור תהליכי ייצור קיימים.
ייצור נוגדנים (אימונודיאגנוסטיקה) ושימושיהם למטרות רפואיות (אבחון, ריפוי והכוונת תרופות) ואחרות (כגון תהליכי הפרדה).
תרביות תאים מבעלי-חיים ומצמחים ושימושיהן ליצירת תרופות ותכשירי חיסון ולהחדרת שינויים מוכוונים בצמחים ובבעלי-חיים.
ביוטכנולוגיה סביבתית: לפיתוח תהליכי ניצול וניטרול של פסולת חקלאית ותעשייתית בשיטות ביולוגיות כגון: מיחזור, קומפוסט, טיהור מי ביוב, טיפול בזיהומי נפט, הפקת אנרגיה מתהליכים ביולוגיים. במגמה לצמצם ולפתור בעיות הקשורות בזיהום הסביבה.

ניצול תהליכים ביולוגיים לתועלת האדם בתקופה הקדומה

כבר בתקופה הקדומה יצל האדם תהליכים ביולוגיים לצרכיו: אפיית לחם, הכנת גבינות, יין, בירה, חומץ, עיבוד סיבי פשתן ומשי ועיבוד עורות. הידע על הכנת המוצרים עבר במסורת מדור לדור מבלי שהבינו את הצד המדעי של התהליכים. ידוע שמיקרואורגניזמים כגון חיידקים ושמרים מעורבים בתהליכים הללו. המטרה הקדומה הייתה שימור המזון לזמן ממושך. המזון לא היה אז זמין בכל עונות השנה ובכל מקום אליו נדדו; החמצת המזון משמרת ומגנה עליו מפני קלקול (חיי מדף ארוכים יותר) לעומת מזון טרי, שכן הסביבה החומצית שנוצרת אינה מאפשרת לרוב המיקרואורגניזמים להתיישב על גבי המזון ולקלקל אותו.

לסביבה החומצית אחראיים התוצרים הסופיים של תהליכי התסיסה השונים: חומצה לקטית (חומצת החלב), חומצה אצטית (חומץ), חומצה פחמתית (תוצר התסיסה במקרה זה הוא פחמן דו-חמצני; כשהוא מגיב עם מים נוצרת חומצה פחמתית) ועוד.

לימודי ביוטכנולוגיה

בישראל, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה העברית, המכללה האקדמית תל חי ובמספר מכללות נוספות ניתן ללמוד לתואר ראשון (B.Sc או B.A) בביוטכנולוגיה, בחלקן ניתן ללמוד גם לתואר שני. לימודים אלה משולבים לעיתים קרובות בלימודי הנדסת מזון. בטכניון, באוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטאות נוספות קיים מסלול להנדסת ביוטכנולוגיה בו מוכשרים מהנדסי ביוטכנולוגיה לעבודה בתעשייה ובמחקר.

התואר הראשון מאפשר יציאה לשוק העבודה, אף שלרוב לעבודה מחקרית עצמאית, לתפקיד ניהולי בתחום נדרש לרוב תואר שני.. בין התפקידים המבוקשים נכללים מנהלי פרויקטים בביוטק, חוקרי מו"פ, מנהלי ניסויים קליניים, ואנשי שיווק רפואי.

ברבים מבתי ספר תיכוניים בישראל מוצעת מגמת תהליכים ביוטכנולוגיים. המגמה מורכבת מ-10 יחידות לימוד במקצוע תהליכים ביוטכנולוגיים (5 יחידות לימוד עיוניות ו-5 יחידות לימוד עבור מעבדת חקר ופרויקט גמר) ו-5 יחידות לימוד במקצוע כימיה (3 יחידות לימוד של כימיה ועוד 2 יחידות לימוד של ביוכימיה). בעבר המגמה הייתה מורכבת מ-5 יחידות לימוד בתהליכי ביוטכנולוגיה ו-5 יחידות לימוד במקצועות כימיה וביולוגיה. בשנות האלפיים נכנס התחום אף ללימוד בסיסי גם בחטיבות ביניים, כמבוא ללימודים התיכוניים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ביוטכנולוגיה
ספר לימוד בוויקיספר: ביוטכנולוגיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביוטכנולוגיה