בופפינגן
| מדינה / טריטוריה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 באדן-וירטמברג |
בופפינגן (בגרמנית: Bopfingen) היא עיר קטנה במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. העיר מורכבת מהעיר בופפינגן עצמה ומהפרברים שלה: אופהאוזן, בלדרן, פלוכברג, קרקינגן, אוברדורף, שלוסברג, טרכטטלפינגן ואונטריפינגן.
העיר
בופפניגן ידוע בזכות הר-השולחן ייִפְּף (Ipf) הממוקם בצידה ומשקיף על האזור. העיר יושבת על הגבול של וירטמברג ובוואריה. במקום נמצאו שרידים קלטים ורומיים. המקום הוזכר לראשונה בשטר הייסוד שלו מאזור השנים 775–850, בו הוא נקרא פופינגן (Pophingen).
קהילת יהודי אוברדורף-בופפינגן
הקהילה פעלה בעיר בופפינגן ובפרבר אוברדורף, החל מהמאה ה-13 ועד לתקופת השואה. ההתיישבות בשני האזורים הייתה לעיתים לסירוגין ולעיתים במקביל, לפי המצב הפוליטי ומעמד היהודים באזור, ועל כן מדובר בקהילה אחת.
ראשית הקהילה
| שנה | תושבים | מהם יהודים | באחוזים |
|---|---|---|---|
| 1656 | 5 משפחות | ||
| 1723 | 23 משפחות | ||
| 1798 | 52 משפחות | ||
| 1812 | 338 איש | ||
| 1828 | 453 | ||
| 1843 | 505 | ||
| 1854 | 1,364 | 548 | 40.2% |
| 1869 | 356 | ||
| 1886 | 248 | ||
| 1890 | 1,121 | 279 | 24.9% |
| 1900 | 218 | ||
| 1910 | 957 | 177 | 18.5% |
| 1925 | 2,663 | 137 | 5.1% |
| 1933 | 2,756 | 137 | 4.9% |
| 1939 | 65 |
היהודים נזכרים לראשונה בבופפינגן בשנת 1241. כמו ברבות מקהילות מערב אירופה, גם בבופפינגן נגדעה הקהילה בשנת 1349, בגזירות ק"ט בימי המוות השחור. לקראת סוף המאה ה-14 החלו לחזור יהודים יחידים לעיר, אך הם גורשו שוב במאה ה-16.
בשנת 1510 התיישבו היהודים הראשונים באוברדורף, בשטח שהיה שייך לרוזנים פון אטינגן. במאה הזאת מוזכרים חלק מיהודי הכפר כמשתתפים ביריד בנורדלינגן. בשנת 1659 גורשו כל יהודי הכפר, אך הם הורשו לחזור אליו לאחר זמן לא רב. מעבר למיסים הרגילים ששילמו התושבים, היהודים נצרכו לשלם מיסים נוספים בתמורה לשירותים שונים, אזרחיים וצבאיים. בנוסף לעיתים חידוש כתב החסות הותנה בתשלום מס גבוה. היהודים יכלו לעשות במרעה וכן לעסוק במסחר ומלאכה באופן מוגבל, כך שלא יפגעו בחגי הנצרות וכן בגילדות המקצועיות. מספר המשפחות היהודיות שהותרו לשבת בעיר היה מוגבל, אך במקרה של בן הכפר שהתחתן, היום מאשרים לעיתים את ישיבתו גם מעבר למכסה.
לקראת סוף המאה ה-17 התאגדו יהודי האזור (אוברדורף, פפלאומלוך וואלרשטיין) לארגון "בני המדינה" של אטינגן, בראשות האיגוד עמד "רב המדינה". זהו בעצם התיעוד הקהילתי הראשון בכפר, שכלל העסקת מורים וחזנים מקומיים. עקב בעיה של קבצנים באזור, לקראת סוף המאה ה-18 העניקו השליטים חסות רק ליהודים בעלי רף רכוש מסוים. בשנים 1704 ו-1754 הקימו השליטים שני בתי כנסת עבור היהודים, עליהם הוסיפו מס מיוחד.
התפתחות הקהילה
בשנת 1810 הועבר השלטון לווירטמברג, צעד שהביא לביטוח ההגבלות והמיסים המיוחדים ומצבם של היהודים הוטב. עקב כך גדל גם מספר היהודים בעיר שהגיע לשיא של 548 נפשות (כ-40% מתושבי המקום) בשנת 1854. בתקופה זו החלו היהודים גם לשבת בבופפינגן.
בשנת 1812 הוקם באוברדורף בית כנסת חדש ששימש את הקהילה עד ליל הבדולח. בתחילה היו יהודי הקהילה קוברים את מתיהם בעיירה וולרשטיין השכנה, ובשנת 1825 נפתח בית עלמין יהודי חדש באוברדורף. באותן השנים נוסד גם בית ספר יסודי יהודי, שהוכר כבית ספר ציבורי בשנת 1840. הקהילה הקימה גם מוסדות חסד וחינוך וכן אגודות משותפות לקהילות אוברדורף בופפינגן ואאופהאוזן.
באמצע המאה ה-19 יהודים רבים צברו נכסים וביססו את מעמדם החברתי ועל כן גם תפסו מקום מרכזי בחיי הציבור והכלכלה של האזור. הודות לכך העיר שגשגה כלכלית בין השנים 1860–1914. בתחילה עסקו רוב היהודים ממסחר, אך החל משנות ה-70 של המאה החלו תחומי עיסוקיהם להיות מגוונים ומפותחים. בעוד שבתחילת המאה הייתה התנגדות בעיר לשוויון זכויות ליהודים, עם ההתפתחות הכלכלית במחצית המאה השתפר גם היחד כלפי היהודים, יחס אוהד שהלך וגבר עד עליית הנאצים לשלטון. יהודים אף כיהנו כחברי המועצה המקומית.
בין השנים 1822–1830 כיהן כרבה של אוברדורף הרב ד"ר נפתלי פרנקפורטר. אחריו כיהן הרב גבריאל אדלר, ובזמן כהונתו שימשה רבנות אוברדורף כרבנות מחוזית שהקיפה את קהילות אאופהאוזן, לאוכהיים ופפלאומלוך, ובהמשך גם קהילות אלוונגן ושוובי גמינד. ב-1860 מונה הרב מנקו ברלינגר לרב האזור, בין השנים 1861–1884 כיהן הרב שמואל גרין, בין השנים 1895–1897 הרב ישעיהו שטראוסבורגר, ובין השנים 1897–1930 כיהן הרב ד"ר הרמן קרונר והיה לרב האחרון של הקהילה.
במלחמת העולם הראשונה התגייסו 37 מיהודי הכפר לצבא הקיסרות הגרמנית ו-5 מהם נפלו בקרב. הרב קרונר היה שותף פעיל בבתי החולים הצבאיים ואף קיבל עיטור על כך.
תחת שלטון הנאצים
בזמן עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היו בבופפינגן 50 יהודים, 87 באוברדורף, 5 באופהאוזן ו-7 בלאוכהיים. לקהילה היה בית כנסת, בית עלמין ומקווה, תנועות נוער וארגון סעד. בשנים שלפני עליית הנאצים לשלטון היו יהודי העיר מחשובי התעשיינים והסוחרים בעיר והיו ידועים כמשלמי המיסים הגבוהים ביותר. כבר בראשית התקופה החלה הסתה אנטישמית נגד יהודי העיר. עקב היחסים הטובים של היהודים עם שאר תושבי הכפר, פעולות ההסתה לא גררו גל משמעותי של אלימות ובריונות כלפי יהודים, אך השלטונות פעלו לבדל את היהודים ולנתק אותם כלכלית וחברתית.
בליל הבדולח, סירב קצין האס-אה המקומי להצית את בית הכנסת, אך למחר הוא הוצת על ידי אנשי אס-אה זרים. תושבי הכפר מיהרו להזעיק את היהודים ולעזור לכבות את השריפה ולהציל את ספרי התורה. 11 יהודים נשלחו לדכאו, שניים מהם, יוליוס ויוסף שוסטר, נורו באשמת ביזיון המשטר.
לאחר הפרעות החרימו אנשי הלשכה לחקר הגזע את ארכיון הקהילה וכן הם אילצו את הקהילה למכור את מבני הציבור שלה למועצת העיר במחיר זעום. בתחילת מלחמת העולם השנייה הובאו לאוברדורף 199 יהודים משטוטגרט, היילברון וערים אחרות באזור. היהודים חיו בתנאי צפיפות קשים מאוד. מתוך כ-340 יהודים שהיו באוברדורף: 230 היגרו, 21 נפטרו בעיר, שניים נרצחו, ו-86 גורשו וניספו.
לאחר המלחמה לא חזרו יהודים לגור בעיר. בשנת 1989 החלו בשיפוץ בית הכנסת, טיפול בגניזה שהייתה בו, והפיכתו למוזיאון ליהודי העיר שנפתח בשנת 1993. המוזיאון מתחזק גם את בית העלמין של העיר.
לקריאה נוספת
- פרופ' יוסף ולק, פנקס הקהילות, כרך שני: וירטמברג-הוהנצולרן-באדן, יד ושם, תשמ"ה, עמ' 31, ISBN 9789653082861
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
- האתר הרשמי של העיר (בגרמנית)
- מידע על הקהילה היהודית בעיר (בגרמנית)
