בעז נוימן
 | |
| לידה | 7 ביולי 1971 |
|---|---|
| פטירה | 16 במאי 2015 (בגיל 43) |
| ענף מדעי | היסטוריה |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| היסטוריה של גרמניה המודרנית; היסטוריה של ראשית הציונות | |
בעז נוימן (7 ביולי 1971 – 16 במאי 2015) היה מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. תחום מחקרו העיקרי הוא ההיסטוריה של גרמניה המודרנית, במיוחד המחצית הראשונה של המאה העשרים: מלחמת העולם הראשונה, רפובליקת ויימאר והרייך השלישי. התעניין גם בהיסטוריה של ראשית הציונות, במיוחד בתקופה החלוצית של העלייה השנייה והעלייה השלישית.
חייו
בעז נוימן נולד בראשון לציון. שירת בצה"ל בשנים 1989–1992 כמפקד טנק בחטיבה 188 ברמת הגולן.
הוא הגיש את עבודת הגמר שלו לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בשנת 1997. נושא המחקר, שנכתב בהנחיית פרופ' דן דינר, היה: "כיצד מתו באושוויץ? המוות באושוויץ כמוות מכוער". סיים את לימודיו לתואר שלישי בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהנחיית פרופ' שולמית וולקוב והוגשה בשנת 1999. נושא המחקר היה "ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה". בשנת 2000 הצטרף לחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב כמרצה. בשנת 2006 קודם לדרגת מרצה בכיר.
היה נשוי לזהר, אחות במיון ילדים, ואב לשלושה ילדים. התגורר בקיבוץ שפיים. ב-16 במאי 2015 נפטר ממחלת הסרטן.
ספריו
להיות-בעולם: עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים
בספרו להיות-בעולם: עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים טוען נוימן כי היסטוריונים רבים התעלמו מהתופעה המכוננת של ההיסטוריה – הזמן. תולדות האנושות הן סיפור דרמטי שבו בני אדם נולדים ומתים, נוטעים ועוקרים, הורגים ומרפאים, פורצים ובונים... אולם הזמן עצמו נותר לעיתים קרובות מחוץ להיסטוריה. בעוד ההיסטוריה האנושית מתוארת כמשתנה, כתוססת ולא אחת כבלתי צפויה, הרי שהזמן שלה נותר ליניארי, מונוטוני, אדיש וריק כמו הזמן שמורה שעון מתקתק. הזמן המונוטוני והאדיש אינו "יודע" שהוא מתייחס להיסטוריה של בני אדם. באותה מידה הוא היה יכול להיות זמנם של אבנים, חיות או מלאכים. בהשראת יצירותיהם של הפילוסופים הגרמניים הגדולים מרטין היידגר וולטר בנימין מבקש נוימן להשיב את הזמן אל ההיסטוריה ולהראות שגם לזמן יש זמן משלו – שהזמן משתנה, תוסס ובעיקר בלתי צפוי.
להיות-בעולם מתמקד בהיסטוריה של היומיום בגרמניה במפנה המאה העשרים – שיאו של הרייך השני וקריסתו, מלחמת העולם, רפובליקת ויימאר. נוימן עוקב אחר בני התקופה שישנים, משתעממים ומשחקים, שמתעצלים ועובדים, שמתבדרים, שולחים מברקים, נוסעים במכוניות והולכים לקולנוע. במטרה להשיב להיסטוריה את הזמן כאירוע משתנה הוא נוטש את הכתיבה הנרטיבית שמתחילה בעבר, ממשיכה בהווה ומסתיימת בעתיד. כתיבה שלמעשה כולאת את האדם בכרוניקת עבר-הווה-עתיד ידועה מראש. במקום זאת מבקש נוימן להשתהות עם בני התקופה בחוויות העולם והזמן שלהם ובכך להותיר את עתידם עוד לפניהם.
תשוקת החלוצים
נוימן הציע בספר חשיבה חלופית בהקשר האקדמי, לכתיבה הביקורתית אודות הציונות אשר שלטה בכיפה ברבע המאה האחרון. התקופה החלוצית של העליות השנייה והשלישית נבחנות, ומוצגות כמהפכה אקזיסטנציאלית, קיומית, אשר הגדירה את הקיום הארץ-ישראלי. נוימן בוחן היבטים שונים בתפיסה החלוצית-הציונית: היחס אל החומר, אל היקום, אל משאבי הטבע, ואל הגוף: תכולתו והפרשותיו, בהקשר של המרחב הארצישראלי. הוא בודק את תפקידם של כלי העבודה, כמו המעדר והמחרשה, בבריאת הגוף העברי החדש; את השפעתה של השפה העברית על ניסוחה הטריטוריאלי של ארץ ישראל ועוד. הספר מציע פרשנות חדשה ואחרת לסוגיות המרכזיות והנודעות בחקר הציונות: מקומה של ארץ ישראל, הסוגיה הערבית-פלסטינית, והשפעתה של תחיית השפה המדוברת על התודעה.
להיות ברפובליקת ויימאר
בספר זה קורא נוימן את ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר כנגד שתי הקריאות המסורתיות. האחת, ההיסטוריה של הרפובליקה כ"היסטוריה של כישלון". השנייה, ההיסטוריה של הרפובליקה כ"פרולוג" לרייך השלישי. בספר הוא מציג תופעות שונות ומתמקד באופן שבו הן "מציגות את עצמן". בין התופעות הנדונות: פרסומת, קוסמטיקה: ניתוחים קוסמטיים ופרוטזות, פסיכואנליזה, תעמולה, ספורט ואופנה, פשיעה, רדיו וקולנוע.
נאציזם
בספר זה מציג נוימן באופן שיטתי את הגישות ההיסטוריות, ההיסטוריוגרפיות והמתודולוגיות הנהוגות בחקר הנאציזם מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד ראשית המאה ה-21. בין הגישות הנדונות: פונקציונליזם ואינטנציונליזם, תעמולה, לקראת היסטוריה "נורמלית" של הרייך השלישי, הדרך הגרמנית המיוחדת (Sonderweg), טוטליטריות, פשיזם, ביו-פוליטיקה, בין "הסבר" לבין "הבנה".
ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה
בספר זה מציג נוימן את ראיית העולם הנאצית כפרקטיקה של הגדרת מרחב, גוף ושפה המתאפשרת הודות להגדרת ה"אחר" מרחבי, גופני ולשוני, בראש ובראשונה "היהודי". בספר הוא מנסה להתגבר על הגניאולוגיה ההיסטורית המקובלת המבוססת על נרטיב. במקום נרטיב עלילתי מציג נוימן בצורה סינכרונית את ההתמקמות הגרמנית-הנאצית במרחב, בגוף ובשפה המגדירה בעת ובעונה את ה"אחר" היהודי מבחינה מרחבית כמחוץ לעולם, מבחינה גופנית כגוף-זר, מבחינה לשונית כמי שקולו אינו נשמע. הספר זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי הטוב.
חייל טוב
ספר פרוזה המתאר את שירותו בצה"ל בתקופת האינתיפדה הראשונה.
ספרים שכתב וערך
- חייל טוב, לוד: הוצאת זמורה ביתן, תשס"א 2001.
- ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ב 2002.
- נאציזם[1] .
- להיות ברפובליקת ויימאר, תל אביב: ספריית אופקים עם עובד, תשס"ז 2007.
- תשוקת החלוצים, תל אביב: ספריית ספיר עם עובד, תשס"ט 2009.
- היסטוריה בלא נחת: בין יהודים לגרמנים, תל אביב: ספריית אופקים עם עובד, תשע"ב 2012. עורך משותף עם רוני רצ'קובסקי וגלילי שחר
- להיות-בעולם: עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים, תל אביב: ספריית אופקים עם עובד, תשע"ד 2014.
- זמן מעבר: שבעה חיבורים בעקבות אמנות, הוצאת בוקימן, 2016
- היסטוריות חדשות של הנאציזם, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2019
הערות שוליים
- ^ נאציזם, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2007. מבוא, פרק א', פרק ב', פרק ג', פרק ד', נספח
29225090בעז נוימן